בהיות מרן רשכבה”ג זצוק”ל מכהן כאב בית דין בקהיר, באחד הימים נסע ברכבת, וכדרכו היה שקוע, כל כולו בספר שאחז בידיו, עוסק ללא הרף בתורה הקדושה.
בקרבתו של מרן ישב ערבי אחד עז פנים אשר כל הדרך היה לועג על מרן ומבזה אותו במילות גנאי ונאצה, אך מרן עסוק היה בתורתו ולא שת ליבו לדבריו של אותו גוי מחוצף.
והנה כשירד אותו גוי בתחנה, נתפס חלוקו בדלתות הרכבת, והרכבת המשיכה בנסיעתה, אותו גוי נמשך היישר אל גלגלי הרכבת, ותוך דקות ספורות נפח את נשמתו במיתה משונה ואכזרית. כן יאבדו כל אויבך ה’!
מיד כששמעו את הדברים היוצאים מפי כהן גדול, רעדה אחזתם ויצאו בבושת פנים כלעומת שבאו.
