מורשת מרן – הרב עובדיה יוסף

במסגרת המחזור השני של מפעל “הלימוד היומי בתורת מרן” שע”י המרכז למורשת מרן – להבין ולהשכיל, החלו ללמוד היום את הספר חזון עובדיה פסח, להלן הלימוד היומי להיום: הלכות חודש ניסן, הלכות א-ו.

א. שואלין בהלכות פסח קודם לפסח שלשים יום, (מפורים ואילך). אולם אין זה חיוב גמור, ומותר לכל תלמיד חכם להמשיך בלימודו במקום שלבו חפץ, ואין דין זה אלא להחשב “שואל כענין”, וכמו שאמרו בתוספתא (סנהדרין פרק ז). ומכל מקום המורים הוראות לרבים או הנותנים שיעורים ומרביצים תורה לקהל ה’, צריכים ללמוד ולחזור על הלכות אלו להיות בקיאים בהלכות אלו להשיב לשואלם דבר ה’ זו הלכה. ולהודיע לעם את הדרך ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון, בדיני הגעלה ואפיית המצות וביעור חמץ וכו’. וכמו שכתבו האחרונים ז”ל שזהו העיקר מה שצריכים לדרוש לעם ה’. ולכל הדברות בימי החגים עצמם צריך ללמוד ולדרוש בהלכות פסח בפסח והלכות חג בחג, וכתקנת משה רבנו (מגילה לב.). שנאמר וידבר משה את מועדי ה’ אל בני ישראל (ויקרא כג, מד). ודבר בעתו מה טוב.

ב. בכל חודש ניסן אין נופלים על פניהם, ואין אומרים וידוי ותחנונים. מפני שכל החודש הוא ימי שמחה לישראל, בתקופות העבר ההוה והעתיד, כי באחד בניסן הוקם המשכן, ושנים עשר נשיאי שבטי ישראל הקריבו את קרבנם לחנוכת המזבח במשך שנים עשר יום, נשיא אחד ליום, וכל אחד מהנשיאים היה עושה יום טוב ביום הקריבו לחנוכת המזבח, ולמחרת שהוא יום י”ג בניסן היה יום אסרו חג שלהם. ויום י”ד בניסן הוא ערב פסח. ולאחר מכן שבעת ימי הפסח, ימים טובים ומקראי קודש. ויום כ”ב בניסן הוא אסרו חג של הפסח. ובנין בית המקדש השלישי, שיבנה במהרה בימינו, יהיה ביום טוב של פסח, כי בניסן נגאלו ובניסן עתידים להגאל, וכמו שכתוב (מיכה ז, טו): “כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות”. וחנוכת בית המקדש שתהיה נמשכת שבעת ימים תתקיים לאחר הפסח, כי אין מערבים שמחה בשמחה. נמצא שכל ימי חודש ניסן מקודשים לימי שמחה וששון לישראל. לכן אין ראוי לומר וידוי ותחנונים ונפלת אפים בימים אלו.

ג. מנהג טוב הוא לקרות בכל יום החל מראש חודש ניסן פרשת הנשיא של אותו יום, וביום י”ג ניסן קוראים מתחלת פרשת בהעלותך עד “כן עשה את המנורה”. ויש נוהגים לקרות פסוקים אלו מתוך ספר תורה, אבל מנהגינו לקרותם מתוך החומש.

ד. אין לגזור תענית צבור בכל ימי חודש ניסן, על כל צרה שלא תבוא, אבל תענית יחיד מותר להתענות בחודש ניסן, חוץ מיום ראש חודש ניסן, ושבעת ימי חג הפסח. וטוב להחמיר שלא להתענות גם ביום אסרו חג, שהוא למחרת הפסח. ועל פי זה פשט המנהג להתענות בימי ניסן תענית של יום הפקודה (יאר צייט) של אביו או אמו, אף על פי שאין תענית זה חיוב רק מנהג טוב. ועדות שנהגו בחוץ לארץ שהחתן או הכלה מתענים ביום חופתם, רשאים להתענות תענית זה בימי ניסן. אולם מנהג הספרדים ועדות המזרח בארץ ישראל ובארצות המערב שאין החתן והכלה מתענים כלל ביום חופתם, שיום טוב שלהם הוא, ואין לשנות.

ה. אין לומר מזמור “יענך ה’ ביום צרה” בתפלת שחרית בכל ימי חודש ניסן, וכן אין לומר מזמור “תפלה לדוד הטה ה’ אזנך ענני”, הואיל ונאמר בו “ביום צרתי אקראך”, ואין להזכיר יום צרה בימי ניסן שהם ימי גאולה ושמחה לישראל. והמנהג לומר מזמור לתודה בפסוקי דזמרה של שחרית בכל ימי חודש ניסן, ואפילו בערב פסח ובחול המועד של פסח (חוץ משבתות וימים טובים). ונוהגים שלא לומר “צדקתך” בתפלת מנחה בשבת בכל חודש ניסן.

ו. ראש חודש ניסן שחל בשבת, שמוציאים שלשה ספרי תורה, והיה צורך להעלות עולים נוספים על חובת היום, צריכים לומר קדיש גם אחר קריאת ספר תורה הראשון, כיון שהיו עולים נוספים ונשלמה חובת היום, ובסך הכל יאמרו שלשה קדישים.