א. משנכנס אדר מרבים בשמחה [תענית (כט:). מג”א סי’ תרפו סק”ה]. וכמו שנאמר במגילת אסתר: והחודש אשר נהפך להם מיגון לשמחה, לומר שמזל החודש גורם לטובה, [ירושלמי (ריש מגילה). וכיו”ב בחגיגה ט.]. ולכן ישראל שיש לו קובלנא משפטית נגד גוי, ישתדל כמיטב יכולתו שהדיון בתביעתו יתקיים בחודש אדר, מפני שיד ישראל על העליונה בחודש אדר, וגבר ישראל. [ילקו”י מועדים עמ’ רעג. חזו”ע פורים עמ’ לא. ועיין בתענית כט: “ולימצי נפשיה באדר דבריא מזליה”. והקשה הריטב”א, דהא אין מזל לישראל. וי”ל דה”מ בשאר ימים, אבל בחודש זה יש מזל שכן נגזר עלינו מן השמים. ואפשר עוד דמזל לאו דוקא אלא על הגזירה קרי מזל בלשון בני אדם].
ב. היוצא בשיירא או מפליג באניה בלב ים, ואינו מוצא מגילה כשרה להוליך עמו כדי שיוכל לקרותה בזמנה כראוי, יכול לקרות המגילה אפילו בתחלת החודש, אך לא יברך ברכות המגילה. אבל סעודת פורים ומשלוח מנות ומתנות לאביונים אינם נוהגים אלא בזמנם. [שם. ועיין בירושלמי (ריש מגילה): כל החודש כשר לקריאת המגילה שנא’ והחודש אשר נהפך וגו’. ומרן הב”י (ס”ס תרפח) כתב, דלא סמכינן על הירושלמי בזה אלא בשעה”ד, כיון שלא הובא בש”ס דידן. וכ”פ בש”ע שיקראנה בלילה וביום בלי ברכה].
ג. מנהג חסידים ואנשי מעשה (הבריאים) להתענות ביום שבעה באדר שהוא יום פטירת משה רבינו. ונוהגים לעשות לימוד בליל שבעה באדר, ומנהג יפה הוא. [ילקו”י מועדים (עמוד רעד). חזון עובדיה פורים עמ’ לב. וראה בש”ע (ס”ס תקפ). והוא ע”פ הגמ’ (קידושין לח.) שפטירת משה בז’ באדר].
ד. כשהשנה מעוברת יש נוהגים להתענות ביום ז’ באדר א’, ויש נוהגים להתענות ביום ז’ באדר ב’. והמנהג האחרון יותר נכון להתענות באדר ב’. וכן יש לעשות הלימוד בליל ז’ אדר ב’. וטוב לעשות הלימוד גם בז’ אדר א’, וגם בז’ אדר ב’. [ילקו”י וחזו”ע שם. וע’ בשלחן גבוה (סי’ תקסו) שכתב כן גם לענין תענית. וסדר הלימוד נזכר בסידור יעב”ץ (עמ’ שעה). וכן בספר רב ברכות (דף קצב.). ושם כתב שבשנה מעוברת יש לעשותו בז’ באדר ב’. וע’ במועד לכל חי (סי’ לא אות ז). ובכה”ח (ס”ס תקף)].
ה. יש נוהגים שאם יש עשרה מתענים בבית הכנסת בשבעה באדר, מוציאים ספר תורה במנחה וקוראים ויחל. וכן השליח צבור אומר ברכת עננו ברכה בפני עצמה בחזרה, כשאר תעניות צבור. ויש אומרים שאין נכון לעשות כן. ולכן שב ואל תעשה עדיף, והשליח צבור לא יאמר עננו בחזרה ברכה בפני עצמה, אלא בשומע תפלה, וכן לא יוציאו ספר תורה במנחה לקריאת “ויחל”. וכן לענין נשיאות כפים, שב ואל תעשה עדיף. [ילקו”י מועדים עמ’ רעו. חזו”ע פורים עמ’ לה. וכל שאין מנהג ברור, שוא”ת עדיף].
ו. מי שנולד בחודש אדר בשנה פשוטה, והשנה שמלאו לו י”ג שנה היא שנה מעוברת, אינו נעשה לבר מצוה להתחייב בכל המצות ולצרפו למנין אלא בחודש אדר שני, כי חודש אדר שני הוא החודש העיקרי, וחודש אדר א’ אינו אלא כתוספת בלבד לשנה מעוברת. אבל מי שנולד בשנה מעוברת באדר ראשון, וגם השנה שמלאו לו בה י”ג שנה היא שנה מעוברת, נעשה בר מצוה באדר ראשון. [יחו”ד חלק א’ סימן פג].
ז. מי שנולד בניסן שנה פשוטה, והשנה שבו ימלאו י”ג שנה היתה מעוברת, אינו נעשה בן י”ג עד שיבוא חודש ניסן, ביום לידתו.
ח. אדם שנולד באדר ראשון, ואחר נולד באדר השני באותה השנה, אם שנת הי”ג היתה שנה פשוטה, שניהם יהיו גדולים באותו חודש אדר, לפיכך יתכן שמישהו נולד אחר חבירו ובכל זאת יהיה גדול לפניו, כגון, אחד נולד בכ”ט אדר ראשון וחבירו בא’ אדר שני, הרי אם שנת הי”ג היא שנה פשוטה, אזי השני יהיה גדול בא’ אדר, וחבירו שנולד ראשון יהיה גדול רק בכ”ט אדר. [שארית יוסף ח”ב ס’ נה. ילקו”י מהדורת תשס”ד הלכות פסד”ז סי’ נה].
ט. אדם שנולד בל’ אדר ראשון, ונהיה בן י”ג בשנה פשוטה, שאז אין בשנה פשוטה ל’ אדר כלל, יש להסתפק אם נהיה גדול רק בא’ ניסן או כבר מל’ שבט, ומהמשנה ברורה (סימן תקס”ח ס”ק מ”ב) משמע שנעשה כגדול בא’ דראש חודש אדר שהוא ל’ שבט. [שם].
י. מי שמת לו מת באדר בשנה פשוטה, ושנה אחריה היא שנה מעוברת, יש לומר קדיש במשך אחד עשר חודש רצופים עד טבת, ובשבוע הראשון של החודש השנים עשר יפסיק לומר קדיש, ויחזור לומר קדיש עד סוף שנים עשר חודש, שהוא חודש שבט. כי בשנה הראשונה הולכים אחר החודשים, ולא אחר תאריך הפטירה. [יחו”ד חלק א’ סימן פג].
יא. בי”ד וט”ו אדר א’ אין אומרים וידוי ונפילת אפים, ואין מספידין בו אלא לחכם בפניו, ואם חל בשבת אין אומרים צדקתך צדק. ויש אומרים שטוב להרבות בסעודה בימים אלו. [חזון עובדיה על פורים עמוד רח].
יב. יש מתענים ביום ט’ באדר שבו נחלקו בית שמאי ובית הלל. [ילקו”י מועדים עמוד רעו].
