א. הגויל או הקלף של המגילה, דעת הרמב”ם שאין צריכים עיבוד “לשם מגילה”, ודעת רבינו תם שצריכים עיבוד לשמה. ופסק מרן בשלחן ערוך (סי’ תרצא ס”א) בסתם כדעת הרמב”ם, ודעת ר”ת הביא בשם יש אומרים, וקיימא לן הלכה כסתם. [חזו”ע פורים עמוד רלג].
ב. סופר שכתב מגילת אסתר ושכח לומר שהוא כותבה לשמה, ורק במחשבתו חשב קודם הכתיבה שהוא כותב המגילה למצותה לצאת בה ידי חובת מקרא מגילה, מגילה זו כשרה לצאת בה ידי חובת מקרא מגילה, ויכולים לברך עליה כל ברכות המגילה לפניה ולאחריה ככל המגילות הכשרות. ואפילו לא חשב הסופר כלל כנ”ל, אלא כתב המגילה בסתם, מגילה כשרה היא לדעת מרן שקבלנו הוראותיו, ויוצאים בה ידי חובה. ואם יש לו מגילה אחרת שנכתבה לשמה, יש להעדיף אותה על פני מגילה זו, כדי שיהיה למצוה מן המובחר לכל הדעות. [ילקו”י מועדים עמוד שג. שו”ת יביע אומר חלק ח’ סימן נה.]
ג. מגילה שנכתבה על ידי אשה, יוצאים במגילה זו ידי חובה אף לכתחלה, כיון שגם האשה חייבת בקריאתה. [חזון עובדיה פורים עמ’ רלה].
ד. קטן שהגיע לחינוך שכתב מגילה לשמה, אם אין לו מגילה אחרת כשרה, בדיעבד יוצאים במגילה זו ידי חובה. ואם נכתבה על ידי נער בר מצוה ולא נבדק אם הביא שתי שערות, כשרה לקרות בה אף לכתחלה. [יביע אומר ח”ח חאו”ח ס”ס נה. חזון עובדיה פורים עמ’ רלה].
ה. אין כותבים את המגילה אלא בדיו שחור על גויל או קלף כדין הספר תורה. ואם כתבה על נייר פסולה. ואם כתבה בשאר מיני צבעונים או באותיות מוזהבות פסולה. ואם אחר שכתב בדיו פיזר על האותיות עפרות זהב, יעביר עפרות הזהב מעל האותיות ותחזור המגילה להכשרה. [חזון עובדיה פורים עמוד רכט].
ו. העיקר לדינא להצריך שרטוט במגילה בכל שיטה ושיטה, כדין ספר תורה. ואם לא שירטט בכל שורה ושורה אף בדיעבד המגילה פסולה. ומגילה שנכתבה בלא שירטוט, אף אם ישרטט אותה אחר הכתיבה, לא מהני, ונשארה בפיסולה. [ילקוט יוסף מועדים עמוד שה. והוא ע”פ המבואר בשו”ת יביע אומר ח”א חיו”ד סי’ כ’ אות י’. חזו”ע פורים עמוד רלב]
ז. מגילה שנכתבה ביד שמאל, בדיעבד כשרה. [חזון עובדיה פורים עמוד רלח].
ח. מן הדין אין המגילה צריכה תגין, אפילו על אותיות שעטנז גץ, ומכל מקום רבים נוהגים לעשות לה תגין, לצאת ידי חובת כל הפוסקים. [חזון עובדיה פורים עמוד רלט]
ט. מגילה שהסופר ניקד בה האותיות, נקודות הקריאה, כשרה לקרות בה. ומכל מקום לכתחלה אין לנקד המגילה. וכן אם כתב הסופר טעמי המקרא לקריאת המגילה בטעמיה, המגילה כשרה לקרות בה ולצאת ידי חובה. וכן הדין אם כתב הסופר הברכות של המגילה בראש המגילה כשרה בדיעבד, ומותר לקרות בה לצאת ידי חובה. [חזו”ע עמו’ רמ].
י. המגילה צריכה עמוד בסופה וחלק בראשה כשיעור להקיף המגילה בו. ואם לא עשה לה עמוד בסופה, בדיעבד כשרה. ולכתחלה יש לתפור את העמוד עם המגילה בחוטי גידין של בהמה טהורה, ובדיעבד אם נתפר בחוטי פשתן וכיו”ב כשרה וקוראים בה בברכותיה. [חזון עובדיה פורים עמוד רמב].
יא. מגילה שהשמיט בה הסופר באמצעה תיבות או פסוקים, אפילו עד חציה, וקראם הקורא על פה, יצא. (מגילה יח: הרמב”ם פ”ב מהל’ מגילה ה”י, טוש”ע סי’ תרצ ס”ג). וכן מגילה שהיו רוב אותיותיה מטושטשות או מקורעות, אם רישומן ניכר, כשרה. ואם אין רישומן ניכר, אם היה רובה שלם כשרה. (שם). וכן מגילה שנפלו בה טעויות בחסרות ויתרות כשרה. ואפילו נפל בה טעות שמשנה את הענין, או שטעה הסופר ותיקנה על ידי “חק תוכות”, כשרה בדיעבד. ויכולים לברך עליה ולצאת בה ידי חובה. ולכתחלה יש לתקן המגילה שתהיה כתובה כדת. [חזון עובדיה פורים עמוד רמה].
יב. המגילה נקראת ספר ונקראת איגרת, נקראת ספר, שאם תפרה בחוטי פשתן פסולה, ונקראת איגרת שאם הטיל בה שלשה חוטי גידים כשרה, ובלבד שיהיו משולשים [מגילה יט. וע’ בפרש”י ובתוס’ ובמ”ש הרי”ף והרא”ש]. וצריך לצאת ידי כולם, וכמו שכתב מרן בש”ע (סי’ תרצא ס”ו). ואשה שתפרה את הגידים במגילה, המגילה כשרה. [חזון עובדיה פורים עמוד רמח].
יג. מגילה שכתבה הסופר למפרע, שכתב תחלה הפרקים האחרונים של המגילה קודם שיכתוב את הפרקים הראשונים שלה, יש אומרים שדינה כדין הקורא את המגילה למפרע, שלא יצא, מפני שכתוב ככתבם וכזמנם, שתהיה הכתיבה כסדרה. במה דברים אמורים שתפר יריעות המגילה כסדר שכתב למפרע, אבל אם תפר המגילה כסדרה וכהלכתה, כשרה, אף על פי שנכתבה למפרע. וכן עיקר. [חזו”ע פורים עמוד רמט].
יד. מותר לסופרים כותבי המגילה להעתיק מתוך מגילה כשרה ומסודרת, באופן שכל עמוד מתחיל בתיבת “המלך”, כדרך המגילה הכתובה לפניהם. ויש אומרים שראוי לסופרים להמנע מלהתחיל כל עמוד של המגילה בתיבת “המלך”, כמו שנהגו קצת סופרים, מפני שעל ידי כך מקצרים האותיות שבסוף העמוד או מאריכים אותן, כדי שיגיעו לתיבת “המלך” בתחלת העמוד, והוא שלא כדין. (מלאכת שמים כלל כד, בחכמה אות ב). אך עתה נהגו הסופרים שלא לחוש לזה, מפני שהם מעתיקים ממגילות שמסודרות כן, ואינם מקצרים ולא מאריכים אותיות שלפני כן, שהכל ערוך לפניהם כהוגן. [כ”כ בקול יעקב סי’ תרצא כח].
טו. מגילות אסתר אשר חדשים מקרוב באו שלוקחים טבלאות של משי שחקוקים בהם עמודים שלמים של מגילות אסתר, ומניחים קלף מתחת לטבלאות המשי, ושופכים דיו על הטבלא וממרחים אותו הלוך ושוב במגב, והדיו יורד דרך נקבי המשי על הקלף, וכהרף עין נדפסים עמודים שלמים על הקלף, מגילות אסתר אלה פסולים אפילו בדיעבד, וגרע מדפוס שהוא פסול במגילה, כמו בספר תורה. [שהרי אמרו בירושלמי (גיטין פ”ב ה”ג) וכתב ולא וחקק, לא המטיף. שהמטיף נקודות בצורת האותיות, ולא השופך, וכתב הרשב”א דהיינו טעמא דבעינן כתיבה כדרך הכותבים, ובנ”ד לא הוי כתיבה כדרך הכותבים]. והמברכים עליהם ברכתם ברכה לבטלה, והוא מכשול חמור מאד, שמכשיל את הרבים באיסור ברכה לבטלה ובביטול מצות מקרא מגילה. [ילקו”י הלכות תפילין מהדורת תשס”ד, סי’ לב הערה כו. חזו”ע פורים עמ’ רנה]. ומיהו אם חלק מועט מהמגילה נעשה בדפוס כנז’, והרוב נכתב בכתב יד סופר כתיבה ממש, לא גרע מדקיימא לן שאם השמיט בה הסופר פסוקים וקראם הקורא בעל פה יצא. וה”ה לכאן.
טז. מותר לעשות לכתחלה יריעה של המגילה, אפילו פחות משלשה עמודים, ובלבד שיתפרנה בגידים כדינה. ולכתחלה יש לעשות גליון המגילה למעלה ג’ אצבעות, ולמטה ד’ אצבעות, ובין דף לדף ב’ אצבעות, כדין ספר תורה. ובדיעבד די למעלה ב’ אצבעות ולמטה ג’ אצבעות, ובין דף לדף אצבע. [ואע”פ שבס”ת קי”ל במנחות (ל.) שאין עושים יריעה פחותה מג’ עמודים. וכ”פ בש”ע יו”ד (סי’ עבר ס”ג). מ”מ במגילה א”צ להקפיד ע”ז, ויכולים לעשות יריעה של דף אחד או שנים, שמכיון שאף בס”ת אינו אלא למצוה ולא לעכב, וכדמוכח מדברי הרמב”ם (פ”י מהל’ ס”ת), וכ”כ הב”י והרמ”א בהגה (סי’ רעג ס”ה), שכ”ז רק למצוה מן המובחר, ואם שינה כשר. וע”ע בשו”ת יביע אומר ח”ז (חיו”ד סי’ כו). ממילא במגילה יש להתיר לעשות כן אפי’ לכתחלה, שהרי נקראת אגרת. וכמ”ש כיו”ב הא”ר (סי’ תרצא סק”ז), שכל שכשר בס”ת בדיעבד, מותר לכתחלה במגילה. חזו”ע פורים עמ’ רנ].
יז. לכתחלה יש לעשות כל פרשיות המגילה סתומות, ובדיעבד אם עשה כל פרשיותיה או מקצתן פתוחות כשרה, ויכולים לברך עליה. [חזון עובדיה פורים עמוד רנב].
יח. מגילה שרובה נעשית בדפוס, ומיעוטה בכתב יד הסופר, פסולה. אפילו אם האותיות שבדפוס דומות מאד לאותיות של הסופר. וכל שכן צילום מכתב יד של המגילה שהוא עוד יותר גרוע מן הדפוס כמו שכתבו הפוסקים. אבל אם היה רובה בכתב יד, ומיעוטה בדפוס, כשרה. ואפילו אם המיעוט המודפס הוא בתחלתה או בסופה, כשרה. ומכל מקום מי שאין בידו מגילה כשרה כדת, טוב שיקח בידו מגילה מודפסת בחומש וכיו”ב, שאם לא ישמע איזו תיבה מפי הקורא, יקראנה מתוך מגילה שבידו, וכמו שביארנו לעיל עמוד תטז סעיף טז. [חזון עובדיה פורים עמוד רנג].
יט. עשרת בני המן צריך לכתבם בצורת שירה, שמניח כשיעור ט’ אותיות חלק בין כתיבת שמותם, לבין כתיבת “ואת”, ואם לא עשה ריוח בינתים פסולה. [חזו”ע שם עמו’ רנה].
כ. מה שיש נוהגים לכתוב הדף של עשרת בני המן באותיות גדולות, הוא מפני שהמגילה שלהם היא של עמודים ארוכים עם שורות רבות, והדף של עשרת בני המן אינו אלא אחת עשרה שורות, וצריך למלאת את כל הדף, שלא ישאר חלק בסוף הדף, לכן כותבים אותיות גדולות למלאת את כל הדף, ואע”פ שאין לכתוב אותיות גדולות או קטנות משאר האותיות, אלא על פי המסורת, באותיות מסויימות, מ”מ כיון שעשרת בני המן כתובים בדף מיוחד בפני עצמו, אין להקפיד על כך. [וכמ”ש בשערי אפרים שער ו סעיף נה]. ואם הרחיב בין השורות בין שיטה לשיטה כמלא שיטה מאותו כתב יש להכשיר, ולא חשיב כמו שעשה פרשה בין השטין. שכן דרך הסופר כשכותב אותיות גדולות בעמוד כזה כדי למלאתו, להניח ריוח בין שיטה לשיטה. [חזון עובדיה פורים עמוד רנט].
כא. יש להקפיד לכתחלה לעשות אורך המגילה מלמעלה למטה י”א שורות בכל עמוד, כדי שהעמוד של עשרת בני המן יהיה שוה בכתיבתו לכל העמודים. מיהו אם היתה המגילה ארוכה יותר, והוצרך הסופר לכתוב הדף של עשרת בני המן באותיות גדולות על פני כל אורך העמוד, אין להקפיד על כך, והמגילה כשרה. ויש להקפיד לכתוב תיבת “איש” בראש הדף, ותיבת “עשרת” בסוף הדף. [חזון עובדיה פורים עמוד רנה].
כב. סופר שהשמיט כתיבת עשרת בני המן במגילת אסתר, המגילה פסולה אף בדיעבד. [חזון עובדיה פורים עמוד רנז].
