א. חייב אדם לכבד את אביו ואמו גם אחרי מותם, ויש אומרים דאין חיוב זה אלא מדרבנן, ויש אומרים שגם לאחר מיתה חיוב כיבוד אב ואם הוא מן התורה. וכן עיקר.
ב. עיקר הכבוד הוא לאחר מיתה לרומם כבוד אביו, כגון לקרותו אבא מארי, וכדומה, ולעשות לו נחת רוח לאחר פטירתו, באמירת קדיש, הדלקת נר נשמה ביום הפטירה, [ראה להלן הלכות אבלות, ובילקו”י אבלות סימן מ, ובילקו”י כיבוד אב ואם פרק יג ס”ז], ועריכת אזכרה ביום השנה, עלייה לתורה ביום השנה, וכיו”ב. [ילקו”י כיבוד או”א מהדורת תשס”א כרך ב’ עמוד שמא]
ג. אם הוא בתוך י”ב חודש לפטירת אביו, כשמזכיר דבר הלכה מאביו יאמר “הריני כפרת משכבו”. וראה להלן בהלכות אבלות סימן לט. [ילקו”י כיבוד או”א פרק יג ס”ב]
ד. בליל יום הכפורים מנהגינו לומר בעת הוצאת ספרי התורה השכבות לנפטרים, ולהורים שנשמתן עדן, וראה להלן בהלכות אבלות סימן לב. [ילקו”י כיבוד או”א פרק יג ס”ח]
ה. אם האב ציוה על בניו לעשות איזה דבר אחר פטירתו לכבודו, והדבר כרוך בהוצאות, יש אומרים שהבנים חייבים לקיים צוואתו ולהוציא את ההוצאות מדמי הירושה, דאף שכיבוד אב ואם הוא מהממון של האב, וכאן הבנים הרי זכו בירושה ונעשה כממון שלהם, מכל מקום לגבי קיום צוואת האב צריכים הבנים לקיים צוואתו ולהוציא את דמי ההוצאות מממון הירושה. [ילקו”י כיבוד או”א פרק יג ס”ט מהדורת תשס”א כרך ב’ עמוד שסה]
ו. בכלל החיוב לכבד את אביו ואת אמו אחר פטירתם, הוא לשמור על אמירת קדיש כל י”ב חודש שאחר פטירתם, ובימי פקודת השנה. וראה להלן בהלכות אבלות. [כיבוד או”א פרק י”ג ס”י]
ז. יש אומרים שכל דיני אבלות הנוהגים על אב ואם הם מדין כיבוד אב ואם, וממילא האב יכול לצוות לבניו שלא ישבו עליו שבעה ולא ינהגו עליו מנהגי אבלות. אולם אין ההלכה כדבריהם, ולפיכך אב שציוה לבניו שלא ישבו עליו שבעה וכו’, אסור לבנים לשמוע בקולו, וחייבים לנהוג כל דיני אבלות המבוארים בהלכה. ואמנם לענין שמיעת כלי שיר והשתתפות בשמחה במשך הי”ב חודש על פטירת אב ואם, יש אומרים שבזה אם האב מחל על כבודו וציוה לבנו שלא ימנע משמחה במשך הי”ב חודש, והתיר לו להשתתף בשמחות וכדומה, או ללבוש בגד לבן חדש במשך הי”ב חודש, הבן רשאי לנהוג כן. [ילקו”י כיבוד או”א פרק יג סעיף יט]
ח. מי שציוה על בניו לפני מותו שלא יאמרו עליו קדיש לאחר פטירתו, לא ישמע לו, וראה להלן הלכות אבלות סימן מא סעיף ד’. [ילקו”י כיבוד או”א פרק יג ס”כ]
ט. מי שהוריו בחיים, ורוצה לומר קדיש יתום על אחד ממכריו או קרוביו שנפטר בלא בנים, והוריו מתנגדים, ראה להלן בהלכות אבלות סימן מא סעיף א. [ילקו”י שם פרק יג סעיף כו]
י. אם חל יום פקודת השנה בשבת, מתחילין לומר קדיש החל מערבית של ליל שבת הקודם, דהיינו קדיש על ישראל שאומרים אחר במה מדליקין, ואומרים קדיש כל השבוע עד סוף שבת שניה שהוא יום היאר-צייט. [ילקו”י כיבוד או”א פרק יג סעיף כז]
יא. בן שהוריו בחיים, מותר לו לעבור לפני התיבה להיות שליח צבור, ואין לו לחוש שהוריו יקפידו עליו. [ילקו”י כיבוד או”א פרק יג סעיף כח]
יב. נהגו לעלות לקבר ביום השבעה, וביום השלושים, ולאחר אחד עשר חודש, וביום פקודת השנה. [ילקו”י כיבוד או”א פרק יג סעיף לו]
יג. אם יש חיוב על הבן להיות שליח צבור בשנת האבל, ראה להלן בהלכות אבלות סימן לא סעיף א’, ובילקוט יוסף על הלכות כיבוד אב ואם פרק יג סעיף לח.
יד. נכון וראוי שגם האבל על אב ואם תוך ז’ ימי אבלות, יעמוד כשליח צבור אף שהוא אבל בתוך שבעה. וראה בילקוט יוסף על הלכות אבלות סימן כט סעיף ד’. [שם פי”ג סעיף מג]
טו. כשיש כמה אחים אבלים, כיצד ינהגו לענין שליח צבור, ראה הלכות אבלות סימן לב.
טז. אם חל יום פטירת אביו בשבת, אם להעדיף מפטיר או משלים, ראה בהלכות אבלות סי’ מ.
יז. יש שנהגו ליתן לאבל תוך י”ב חודש לזמן ולברך ברכת המזון. [ילקו”י שם פרק יג סעיף מז]
יח. מנהג הספרדים לעשות אזכרה לנפטר בליל סיום השלשים, ובליל סיום שנים עשר חודש. וטוב שתלמידי חכמים יאמרו דברי תורה ומוסר לעורר את הצבור לתשובה, ואחר כך עושים סעודה לעילוי נשמת המנוח. ויש שנהגו לעשות אזכרה גם בסיום האחד עשר חודש. [ילקו”י כיבוד או”א פרק יג סעיף מח מהדורת תשס”א כרך ב’ עמוד תכד]
יט. אם יש צורך מותר להקדים את הלימוד שעורכים בליל השלשים ליום העשרים ותשעה אחר הצהרים, וימשיכו קצת בלימוד בליל שלשים אחרי תפלת ערבית, וכן ביום פקודת השנה אפשר לעשות את הלימוד יום קודם, וימשיכו בלימוד קצת אחר ערבית של ליל פקודת השנה. [ילקו”י כיבוד או”א פרק יג סעיף מט מהדורת תשס”א כרך ב’ עמוד תכד]
כ. יש הנוהגים להתענות בכל שנה ביום פטירת אב ואם, ומנהג טוב הוא. וראה להלן בהלכות אבלות סימן מ’, ובילקוט יוסף על הלכות כיבוד אב ואם פרק יג סעיף נ.
כא. אם חל יום השנה בשבת, המנהג להקדים ולערוך את האזכרה ביום חמישי בערב, וזה עדיף יותר מאשר לדחות את האזכרה ליום ראשון. [ילקו”י כיבוד או”א פרק יג סעיף נד]
כב. מעיקר הדין מותר להשתתף בשמחת נישואין או בסעודת שבע ברכות, בליל יום הפטירה, וראה להלן בהלכות אבלות סימן מ’, ובילקו”י על הלכות כיבוד אב ואם פי”ג סנ”ה.
כג. יש מי שאומר שביום היאר-צייט אם מזכיר דבר הלכה בשם אביו, צריך לומר הריני כפרת משכבו. אך אין המנהג כן. [ילקו”י כיבוד או”א פי”ג סע’ נו, מהדורת תשס”א כרך ב’ עמ’ תלו]
כד. בכל מנהגי יום השנה יש לילך אחר יום הפטירה, ולא אחר יום הקבורה, הן בשנה הראשונה והן בשנים שלאחר מכן. [וראה להלן בהלכות אבלות סימן לט, ובילקו”י הלכות כיבוד אב ואם פרק יג סעיף נט. מהדורת תשס”א כרך ב’ עמוד תלח].
כה. מי שמצאו אותו מת בלילה בדירתו, ולדעת הרופאים נפטר כמה שעות קודם לכן, וספק אם נפטר ביום או בלילה, מספק יש לקבוע את יום השנה ביום שלפניו, ולא לפי הלילה שלאחריו. [ילקו”י כיבוד או”א פרק יג סעיף ס מהדורת תשס”א כרך ב’ עמוד תלט]
כו. מי שציוה קודם מותו למסור את גופו למדע אחר פטירתו, כיצד הדין לענין אבלות וקדיש, ראה להלן בהלכות אבלות, ובילקו”י על אבלות סי’ מט, ובילקו”י כיבוד אב ואם פי”ג סעיף סז.
כז. ביום השנה נוהגים לעלות לקבר אב או אם, לומר שם פרקי תהלים וכו’. וראה להלן בהלכות אבלות סימן מ’, ובילקו”י הלכות כיבוד אב ואם פרק יג סעיף ע.
כח. הלומד תורה והעלייה לקבר הוריו ביום פטירתם גורמת לו לביטול תורה, וכן מי שהוא זקן או חלוש והעלייה לקבר אבותיו קשה לו, רשאי להמנע מלעלות לקבר אבותיו.
כט. מצוה גדולה על הבן להשתדל מאד להביא את הוריו שנפטרו בחוץ לארץ, לקבורה בארץ ישראל. וראה להלן בהלכות אבלות סימן נב סעיף ו. [ילקו”י כיבוד או”א פי”ג סעיף עה].
