א. נאמר בתורה (שמות כב, יז): “ומקלל אביו ואמו מות יומת”. לפיכך המקלל את אביו או אמו אפילו לאחר מיתתן חייב סקילה, אם הוא בעדים והתראה. אחד האיש ואחד האשה שקללו. במה דברים אמורים שקללום בשם מהשמות המיוחדים, אבל קללם בכינוי, אינו חייב אלא בלאו כמו המקלל אחד מישראל. [ילקו”י כיבוד או”א פרק טו מהדו’ תשס”א כרך ב’ עמ’ תקכג]
ב. גם אם אביו או אמו שוטים או חרשים, אסור לקללם. וכן אסור לקלל את הוריו בכתב. [ילקו”י כיבוד או”א פרק טו ס”ב מהדורת תשס”א כרך ב’ עמוד תקכח, ובמהדורת תשס”ה עמוד תרפג]
ג. המקלל את אבי אביו או את אבי אמו, אינו בכלל חיוב מקלל אביו ואמו. והרי זה כמקלל אחד משאר ישראל. [ילקו”י כיבוד או”א פרק טו ס”ג מהדורת תשס”א כרך ב’ עמוד תקכח]
ד. כל המבזה את אביו או את אמו אפילו בדברים, ואפילו ברמיזה, הרי זה בכלל ארור מפי הגבורה, שנאמר (דברים כז, טז): ארור מקלה אביו ואמו. [ילקו”י כיבוד או”א פרק טו ס”ד]
ה. גר אסור לו לקלל את אביו הגוי, ולא להכותו ולא יבזהו, שלא יאמרו באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה. [ילקו”י שם פט”ו ס”ה מהדו’ תשס”א כרך ב’ עמוד תקל, ובמהדו’ תשס”ה עמוד תרפד]
ו. אם האם שומעת שהקטן מבזה את אביו, או שאינו מכבדו, צריכה לגעור בו, וכן האב ששומע את בנו הקטן מבזה את אמו, או שאינו מכבדה, צריך לגעור בו, כדי שיורגל עוד בקטנותו לכבד את הוריו ויאריך ימיו. [ילקו”י שם מהדו’ תשס”א כרך ב’ עמ’ תקלב. ובמהדו’ תשס”ה עמ’ תרפו]
