א. אין נושאים נשים במועד, לפי שמניח שמחת הרגל ועוסק בשמחת אשתו, ועוד שאין מערבין שמחה בשמחה. ומכל מקום הכל מותרים לישא אשה בערב הרגל, ולעשות סעודה ראשונה ברגל, בין בתולות בין אלמנות, ואפילו סמוך לחשכה מותר לישא בערב יום טוב, והסעודה מותר לעשותה בליל יום טוב. [ילקוט יוסף על המועדים עמוד תקכג].
ב. מותר לקדש אשה בחול המועד, בלא נישואין. אולם בירושלים ישנה הסכמה בחרם עולמי שלא לקדש אשה אלא בשעת החופה. והרבנות הראשית הרחיבה שטח ההסכמה והחרם על כל תושבי ארץ ישראל שאסור לקדש שלא בשעת החופה, כי באמת רבו הפירצות והתקלות הנמשכות על ידי קידושין שלא בשעת החופה. ופורץ גדר ישכנו נחש. [ילקוט יוסף על המועדים עמוד תקכד].
ג. מותר לעשות שידוכין ותנאים בחול המועד, ומותר גם כן לכתוב התנאים. וכן מותר לעשות סעודה בשעת התנאים. אבל מה שנוהגים לאכול אחר כתיבת התנאים מיני מתיקה, בודאי שאין להחמיר. [ילקוט יוסף על המועדים עמוד תקכה].
ד. מותר להחזיר גרושתו מן הנשואין בחול המועד, ויש מי שמתיר גם לעשות סעודה בנשואין אלו. ויש מחמירים שלא לעשות סעודה בזה. [ילקו”י שם. חזון עובדיה יום טוב].
ה. מותר לעשות סעודת ברית מילה ופדיון הבן בחול המועד, ואפילו בפדיון הבן שנעשה שלא בזמנו, מותר לעשות סעודה. וכן מותר לעשות סעודת חינוך הבית בחול המועד. וכן מותר לסעוד בחול המועד סעודת בר מצוה, וכן סעודת סיום מסכתא, דבכל הני לא שייך הדין דאין מערבין שמחה בשמחה. [שם].
