שלום וברכה,

לט אבות מלאכות האסורות בשבת, מפורשות במסכת שבת, בפרק ז משנה ב. להלן לשון המשנה:

שלום וברכה,

אם האורז והעדשים הם מסחורה טובה וטריה, ונשמרה במקום טוב, אין צורך לחשוש כ”כ לתולעים, ורק יש לשטוח את האורז והעדשים ע”ג מגש, ולהעביר עם היד עם שימת לב מעט מעט, ולראות תוך כדי העברה אם נתקלים באיזה גרגיר חשוד, ואם נפגשים בכזה, לבדוק אם הוא מתולע. (ואין צריך להקפיד לבחון כל גרגיר אם הוא חשוד, אלא מספיק להביט בכלליות על כל קומץ גרגירים בהעברה בעלמא, כי מדובר בסחורה טריה וטובה כאמור.)

אבל אם מדובר בסחורה ישנה, או שנשמרה לא במקום טוב, ויש חשש סביר לגרגירים מתולעים, בזה צריך בדיקה יותר קפדנית, ולכן יש לעשות כאמור, להעביר ע”ג מגש, מעט מעט, אבל להביט יפה יפה ובדקדוק על הגרגירים שאין בהם כאלו שהם חשודים.

ובכל זה אין הבדל בין צבע העדשים.

בברכה רבה וכל טוב

שמעון ללוש

שלום וברכה,

א. אחר שכבר נסתיימה האכילה, אין טעם עוד לעשות נטילה. אבל אם בתחילה היתה הכוונה לאכול פחות משיעור קביעות סעודה, ובירך מזונות והתחיל לאכול, ושוב נמלך לאכול יותר, ויודע שיהיה במה שמתכוין לאכול מעתה, שיעור קביעות סעודה, כמאתיים ושש עשרה גרם, בזה ודאי שחייב לקום וליטול ידיים, וגם יש לו לברך על הנטילה, אבל לא יברך המוציא, שכבר יצא י”ח במה שבירך מזונות. ואם יודע שלא יהיה שיעור קביעות סעודה, כמאתיים ושש עשרה גרם, במה שיאכל מעתה בלבד, רק בצירוף מה שכבר אכל עם מה שמתכוין לאכול יגיע לשיעור קביעות סעודה, בזה ג”כ יש לו ליטול ידיו אך בלא ברכה. בין כך ובין כך יברך לבסוף ברכת המזון.

ב. כל שיש במשקלן מאתיים ושש עשרה גרם מברך המוציא וברכת המזון, פחות מכך לא יברך אלא מזונות ועל המחיה מחמת הספק.

בברכה רבה וכל טוב

שמעון ללוש

כל דבר שעומד לפירוק אין בו לא בונה ולא כותב.

בברכה,

שלמה שרגא

מרן הראש”ל שליט”א דיבר על העניין הזה בשיעור האחרון בלויין (מוצ”ש פרשת בחוקותי תשע”ח), ואמר שאם יש ציבור שנרדמים בתפלה כשעושים בנץ, ורוצים להקדים אותה לעלות השחר, נחשב הדבר כדיעבד, ומותר להם לעשות זאת. ואפשר להתחיל ברוך שאמר בשעה 4.10 (לשנה הזאת).

והוסיף, שכן הורה מרן רבינו הגדול זצוקללה”ה, לגבאי בית כנסת שטען שהציבור אצלו נרדם בתפלה, והורה לו מרן זצוק”ל שיכול להקדים את התפלה לעלות השחר.

בברכה,

אליהו דניאל אוזן

שלום וברכה,

מנסיוננו האישי, מרן הראש”ל שליט”א לא יודע מה ההבדל בין פלאפון “מוגן” או “כשר” (וכ”ש שאינו יודע כלל בענייני החסימות למינהם), אם תוכלו לפרט יותר מה על עניין הפלאפון המוגן…

שלום וברכה,

במענה לשאלותיך,

א. אם חפצים להקפיד להוציא שבת כפי שיטת רבנו תם, וכמו שהסביר מרן זיע”א שכך ראוי ונכון לנהוג להחמיר להוציא שבת כפי שיטת רבנו תם, א”כ צריך להוציא לפי זמן צאת שבת לפי ר”ת שמצויין בלוח אורח חיים. אבל אם קשה עליהם להוציא שבת בשעה זו, מסיבות שונות, שיש צורך להוציא שבת מוקדם יותר, אפשר להקל כפי עיקר הדין ולהוציא שבת כפי הזמן הרגיל המצויין בלוח, ולא כשיטת רבנו תם.

ב. אם יוכל לבאר מהו ווקס, מה מטרתו, וכיצד הוא פועל, כדי שהתשובה תהיה כראוי.

ג. כתבו הפוסקים, שאם האחד ממיני הריח חביב עליו מהמינים האחרים, יקדים לברך על המין החביב, ואח”כ על הפחות חביב. ואם שניהם חביבים עליו בשווה, ברכת בורא “עצי” בשמים קודמת לברכת בורא “עשבי” בשמים. (משנה ברורה סי’ רטז ס”ק מ.) וברכת הנותן ריח טוב בפירות לא מצאתי בפוסקים שדיברו עליה אם קודמת לעצי ועשבי, או לאחריהם, כששניהם חביבים. ולענ”ד נראה להקדים ברכת הנותן ריח טוב בפירות לברכת עצי ומיני, לפי שהפירות מעולים המה, שיש בהם גם טעם וגם ריח, משא”כ עצי ועשבי בשמים, שאין בהם אלא ריח.

בברכה רבה וכל טוב

שמעון ללוש

הפסוק הנזכר משה רבנו אמר אותו לבני גד ובני ראובן (מטות לב ו), ואינו מדבר כלל על מי שאינו ניגש להילחם מפני שהוא עוסק בתורה, אלא מדבר על בני גד ובני ראובן שמשה הבין מדבריהם שרוצים להישאר במקומם ולא לעבור את הירדן ולא להילחם כלל רק לשבת לבטח בארצם ולבנות לעצמם בתים וכו’, ולכן טען כלפיהם וכי זה הוגן שאתם תקבלו כאן את נחלתכם בלי שום טורח ויגיעה ואחיכם הם שיצטרכו להילחם אחר שיעברו את הירדן בשביל לרשת את הארץ?!

אבל כאשר מדובר באותם שעוסקים בתורה בשעה שאחיהם יוצאים למלחמה, בזה כבר אמר משה רבנו בעצמו (במדבר לא ג) “אלף למטה אלף למטה לכל מטות ישראל”, וביארו רבותינו הקדושים במדרש תנחומא (בובר, פרשת מטות פ”ד): שלשת אלפים [מכל שבט ושבט], שנים עשר אלף חלוצי צבא, ושנים עשר אלף שהיו משמרין כליהם, ושנים עשר אלף לתפלה, ומנין שנאמר “אלף למטה אלף למטה” (הרי ב’ אלפים). וימסרו מאלפי ישראל “אלף למטה” (הרי אלף שלישי). ומהו וימסרו, שהיו נמסרין זוגות זה לזה. עד כאן.

ובמסכת מכות (י.) נאמר, אמר רבי יהושע בן לוי, מאי דכתיב עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלים, “מי גרם לרגלינו שיעמדו במלחמה, שערי ירושלם שהיו עוסקים בתורה”. עד כאן.

וכבר כתב הרמב”ם (הלכות שמיטה ויובל פרק יג הלכה יב) בזה הלשון: ולמה לא זכה לוי בנחלת ארץ ישראל ובביזתה עם אחיו, מפני שהובדל לעבוד את ה’ לשרתו ולהורות דרכיו הישרים ומשפטיו הצדיקים לרבים, שנאמר יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל, “לפיכך הובדלו מדרכי העולם, לא עורכין מלחמה כשאר ישראל ולא נוחלין ולא זוכין לעצמן בכח גופן”, אלא הם חיל השם שנאמר ברך ה’ חילו, והוא ברוך הוא זוכה להם שנאמר אני חלקך ונחלתך. “ולא שבט לוי בלבד, אלא כל איש ואיש מכל באי העולם אשר נדבה רוחו אותו והבינו מדעו להבדל לעמוד לפני ה’ לשרתו ולעובדו לדעה את ה’, והלך ישר כמו שעשהו האלקים, ופרק מעל צוארו עול החשבונות הרבים אשר בקשו בני האדם”, הרי זה נתקדש קדש קדשים, ויהיה ה’ חלקו ונחלתו לעולם ולעולמי עולמים, ויזכה לו בעה”ז דבר המספיק לו כמו שזכה לכהנים ללוים, הרי דוד עליו השלום אומר, ה’ מנת חלקי וכוסי אתה תומיך גורלי. עד כאן.

ולכן אנו שמאמינים בדברי רבותינו הקדושים, שלימדונו שהכח של החיילים בחזית נשאב ונסמך בכל הכח בעיקר מאותם לומדי התורה, ורק בדרך זו יש עבודה משותפת וניצחון מובטח, ואדרבא, אנו מאמינים שדוקא אותם שאינם מאמינים ביסודות החשובים הללו של העם היהודי, הם אלו שמסכנים את חיינו, ואת ביטחונם וניצחונם של ישראל, לכן בודאי שלא נשנו מדרכנו ולו בכי הוא זה ונפקפק חלילה את כל הביטחון האמיתי של העם היהודי בכלל ואת התמיכה והביסוס של החיילים בחזית בפרט חלילה וחס, אלא אדרבא נתחזקה יחדיו בלימוד התורה ביתר שאת ע”מ להוסיף בביטחון האומה, ולהגביר כח ביתר שאת ויתר עוז לחיילים היקרים המתמסרים בחזית למען עם הקודש.

בברכת פסח כשר ושמח

שמעון ללוש

נ.ב.

ניתן לצפות כאן בדברי מרן הראשון לציון שליט”א בעניין זה.

שלום וברכה!

אודות לוח ספירת העומר הנמצא בבית הכנסת ומראה את מנין היום, והעלה חשש שהמתפללים קוראים בעיניהם את המנין קודם שסופרים, ושמא יש חשש ברכה לבטלה אח”כ שסופרים.

הנה למעשה, מאחר שלכל היותר בקריאת העיניים של המתפללים אין בזה יותר מהרהור, שהרי לא קראו בפיהם, והרי בודאי גם לא נתכוונו לשם מצות ספירת העומר, לכן בודאי יש כאן ספק ספיקא, שמא הרהור לאו כדיבור דמי, ושמא מצוות צריכות כוונה. ועוד, שהרי דעת מרן הש”ע דהרהור לאו כדיבור דמי, וכן שמצוות צריכות כוונה, ומכיון שיש כאן ספק ספיקא בצירוף דעת מרן הש”ע, שפיר דמי לסמוך על זה לחזור ולברך. ויתירה מזו פסק מרן זיע”א בספרו חזון עובדיה יו”ט (עמ’ רמג), שאם ספר בהרהור (ומשמע אפילו בנתכוין למצוה) שיכול לחזור ולספור אח”כ בברכה.

ובפרט בנידון דידן שיש להוסיף כאן סברא חשובה, שבשבילה יש לומר שאפילו לכתחילה אין צריך לחוש ולהוריד הלוח הנזכר, שהרי למעשה אין כאן אפילו כוונה של קריאה, אלא המתפללים נפגשים בלוח בעיניהם וקוראים בו כמתעסק בעלמא, ובזה י”ל דאפילו למי שסובר שמצוות צריכות כוונה, זהו דוקא כשמתכוין למעשה המצוה אלא שלא נתכוין לשם מצוה, משא”כ שאינו מתכוין כלל למעשה רק בגדר מתעסק בעלמא, לכ”ע לא יצא ידי חובה. ואף אם באנו לחוש לאותם שקוראים בלוח ע”מ לדעת כמה היום לעומר בשביל לספור כהוגן, א”כ באנו בזה לסברת הרשב”א ושאר פוסקים, דמאחר שמתכוין להדיא שלא לצאת הספירה זו, שהרי אינו עושה אותה אלא ע”מ לדעת כמה לספור ועפ”ז לספור אח”כ, לכן אף להרשב”א וסיע’ שסוברים שמצוות אינם צריכות כוונה, במקרה כזה אינם יוצאים ידי חובה, שנחשב להם כאילו כיוונו להדיא שלא לצאת ידי חובה. והרי על הרשב”א הזה אנו סומכים במה שאנו שומעים הספירה מהשליח ציבור ומתכוונים לשמוע ע”מ לספור אח”כ כהוגן, וביאר הרשב”א ע”פ האמור, כמבואר בב”י (סי’ תפט), ע”ש.

ולכן למעשה בנידון זה אין לחוש בדבר, ואפשר להשאיר הלוח ללא חשש, וכן המנהג פשוט אף בפני החכמים ואין פוצה פה, והנח להם לישראל שאם אינם נביאים בני נביאים הם.

בברכה רבה

שמעון ללוש

כן.
זה התנאי בשעת המכירה.

וכל זה מדובר כשיש היכר בין הדברים של החמץ, שהם מסומנים שהם מכורים לגוי, שחלילה לא יבואו לידי תקלה.