גודל מסירותו של מרן זיע”א לזכות את הרבים נודע לשם ולתהילה. יודעי דבר מספרים כי בצעירותו של מרן זיע”א, לגודל מסירותו לציבור, כשהיה צריך להגיע למסור שיעור תורה לרבים במקום מרוחק, השתדל מרן להגיע בכל דרך ובלבד שיזכה להביא את דבר ה’ להמוני העם.
ופעמים שהדרך היחידה להגיע הייתה בעזרת קטנוע, וברוב ענוותנותו הסכים מרן שיסעוהו כך על מנת לזכות את הרבים. וגדולה מזו, היו פעמים שלא הייתה דרך להגיע, והיה אחד ממקורביו של מרן שהציע כי יסיע אותו בעזרת משאית אשפה שברשותו, ואף לכך הסכים מרן זיע”א ברוב ענוותנותו, והיה מודה לה’ שנתן בידו את הזכות ללמד תורה ברבים.
(משוש תבל).
מרן זצוק”ל היה מטיל את כל כובד משקלו למען ביסוסה והרחבתה של רשת החינוך, ובמו עיניו חזה כיצד נבנית שלב אחר שלב ממלכת החינוך למורשת יהדות ספרד.
לאחר כל האישורים והרישיונות, החלה רשת מעיין החינוך להתרחב ולהקים רשת פרושה של ת”ת תורניים לכל אורכה ורחבה של ארצנו הקדושה.
אם בתחילה יסודה של הרשת בשנת תשמ”ה היו בה 10 ת”ת, בשנת תשמ”ט התרחבה הרשת ונוספו ת”ת רבים אשר הגיע מספרם ל-40 ת”ת, ובשנת תשס”ה כבר היו מאוגדים יותר מ-100 מוסדות עם כשמונה עשר אלף ילדים, שקיבלו מהם חינוך תורני על טהרת הקודש וברוח המסורת עתיקת היומין.
פעם התבטא מרן זצוקללה”ה באחת מדרשותיו, על החובה לרשום ילדים לתלמודי תורה וזו לשונו: “ברוך ה’, הודו לה’ כי טוב כי לעולם חסדו, עברנו את העשרים אלף בתלמודי תורה שלנו, מלבד החינוך העצמאי שיש להם גם תלמידים רבים, אך זה לא מספיק. זה בסה”כ ה”מעשר” של עם ישראל שכולו קודש “והעשירי כולו קודש”, והשאר בעוונות הרבים לומדים בבתי ספר חילוניים, לא תורה ולא דת ולא דין, לא שבת ולא מועד”.
(שר וגדול).
מרן פוסק הדור זיע”א, גם בהיותו בפסגת הכהונה כראשון לציון והרב הראשי לישראל, לא הצטנע בארבע אמות של הלכה בביתו אלא כיתת את רגליו רבות, כדי להוסיף טהרה בעם ישראל, למרות שלכאורה זה לא היה לפי כבודו ומעלתו. לימים הוא סיפר על כך באחת מדרשותיו במילים הבאות: “אזכרה ימים מקדם, כשנודע להגאון רבי בצלאל זולטי זצ”ל שבשכונת נוה יעקב בירושלים, ששכנו בתוכה עשרות אלפי משפחות, אין שם מקוה טהרה, מיד קרא את ראשי המועצה הדתית ופקד עליהם לבנות שם מקוה טהרה, יפה שעה אחת קודם. והנה כנשסתימה בניית המקוה, והכל היה מוכן ומזומן. טילפנה הבלנית המדריכה במקוה אל המועצה הדתית, ואמרה להם: “זה לי שבוע ימים בתפקידי, ואף אישה לא באה לטבול”.
כששמע כך הגאון זצ”ל טרח ובא אל לשכתי, וביקש אותי שבלילה נצא שנינו יחד לנוה יעקב מבית לבית כדי להשפיע על הנשים ללכת לטבילה, ולהודיעם גודל חשיבות מצות טהרת המשפחה, מיד נעתרתי לבקשתו והסכמתי ללכת אתו כאמור. במועצה הדתית דאגו לטלפן לכל בית בנוה יעקב, שהרב הראשי לישראל ורבה של ירושלים יבואו הלילה הזה לבתיהם להסברה. וכשהגענו לשם, קבלו אותנו בסבר פנים יפות, והסברנו להן בטוב טעם ודעת, ובהיות כי הוצק חן בשפתותיו, לא יצאנו משם עד שהבטיחו לנו שיקיימו מצוות טהרת המשפחה. בשבוע שאחריו הודיעה הבלנית כי ידיה מלאות עבודה, ועשרות רבות מן הנשים באו לטבול במקוה טהרה. (שר וגדול).
כאשר היה מרן זצ”ל בצעירותו מבקר את הראשון לציון הגאון רבי בן ציון מאיר חי עוזיאל זצ”ל, והיה מרן זיע”א מרצה בפניו מדברי התוספות והראשונים ומפלפל בדבריהם, היה אומר לו הרב עוזיאל: “אל תסתפק רק בדברי הראשונים בלבד, אלא תעיין הרבה גם בספרי שאלות ותשובות של הראשונים והאחרונים…!”.
וכשהיה מרן זצ”ל מבקר את הגרש”י זוין זצ”ל והיה מרצה בפניו מדברי הפוסקים בשאלות ותשובות בהלכה, היה אומר לו הגאון הנ”ל שיעיין הרבה בדברי התוספות והראשונים, ואל יסתפק רק בדברי ספרי שאלות ותשובות.
ואמר מרן זצ”ל: “ברוך ה’ שקיימתי בעצמי – מזה ומזה אל תנח ידך…”.
(משוש תבל).
מרגלא בפומיה של הגאון הגדול רבי משה לוי זצ”ל בעל ספר מנוחת אהבה, לדבסר בשבחיו של מרן מאור ישראל זצוק”ל, וכך היה אומר: “יש ספרים שהם עמוקים ביותר, אך לשונם קשה להבנה, ויש שלשונם צחה וברורה, אך אין הרבה מה למצוא בדבריהם… ואם חפצת לראות את זיווג שתי המעלות גם יחד – קח לך את ספרי שו”ת יביע אומר, אשר עליהם נאמר: הפוך בה והפוך דכולא בה!”.
(משוש תבל).
בבית של מרן זצוק”ל, בקודש פנימה, ניצב לו שולחן עגול עשוי עץ עתיק, מפריד בין סלון קבלת הפנים המוכר, לחדר הלימוד המקודש, מעטים יודעים מהו ערכו של שולחן זה.
מתחתיו סדורות מספר מגירות, אשר כתבי י צהובים מיושן מבצבצים מהם.
“השולחן הזה הוא אחד הרהיטים היחידים שהובאו מהבית הישן בשכונת רחביה” – מגלה הגאון רבי משה יוסף שליט”א, מי שהקים את המכון להוצאת ספרי מרן זצוק”, מכון “מאור ישראל”.
“המגירות עמוסות בכתבי יד רבים שאבי (שליט”א) כתב לאורך עשרות שנים, חלק מן הכתבים שנכתבו בעיפרון לפני שישים ושבעים שנה, נמצאו דהויים, כמעט בלתי ניתנים לקריאה, אולם אחד האברכים מהכולל שבראשותי, שהיה מקצוען בתחום, נטל את הכתבים לאוניברסיטה העברית שם נעזר במכונת צילום מיוחדת, אשר בעזרת טכניקה ייחודית ביכולתה לזהות ולשחזר כתבי יד ישנים, וכך הוא פיענח את הכול והקליד על גבי מחשב”.
מסתבר שכך נולדה יצירת המופת ההלכתית, סדרת ספרי “חזון עובדיה”, כל מחברת משוחזרת הובאה אל מרן והוא היה יושב ומוסיף, מתמיד וכותב, יום אחר יום, שעה אחר שעה, עד שהקונטרסים הדקיקים הפכו לספרים עבי כרס, וכך יצאו לאור כרכי סדרות הספרים “הליכות עולם” וכן “חזון עובדיה”. וכל זאת מתוך המגירה השכוחה שממוקמת מתחת לשלחן העגול, שקבוע בתוך נישה שבין חדר קבלת הפנים לחדר הלימוד. (משוש תבל).
בקיץ של שנת ה’תש”ס, כיבד אחד מתלמידיו את מרן פוסק הדור זיע”א שיקיים מצווות שילוח הקן, בקן שקיננו העופות בביתו, לאחר שקיים מרן זיע”א את המצווה כהלכתה, ישבו הקהל לסעודת מצוה לכבוד המעמד, ואף מרן זיע”א נשא מדברותיו לכבוד מעמד המצווה.
במהלך הסעודה הבחינו הציבור כי מרן זצוק”ל בוכה וממלמל דבר מה, וכך נמשך הדבר כעשרים דקות, פנו האנשים אל מרן בדאגה ושאלוהו לפשר בכייתו, שמא כואב לו באחד מאבריו חס ושלום.
אך מרן זיע”א השיבם בפשטות ואמר: “בעת קיום המצווה נזכרתי במאמר הזוהר הקדוש שאומר כי בשעה שישראל מקיימים מצוות שילוח הקן, כל ממונה מלמד זכות על העופות שתחתיו, ואז הקב”ה מכנס לפניו את כל המלאכים הממונים בעולם, ושואל אותם: האם אין בכם מי שילמד זכות גם על בני שנמצאים בגלות, ואין מי שיבקש רחמים עליהם, ואז צווח הקב”ה ואומר: למעני אעשה, אני הוא זה שאלמד זכות על בני חביבי!”.
וסיים מרן והסביר: “בגלל דברי מדרש זה, התחלתי לבכות ולהתפלל לפני ה’ יתברך כי יחיש את גאולתנו, ויקים שכינה מעפר ותחזינה עינינו בשובו לציון במהרה!”.
(משוש תבל).
פעמים רבות כשהיו פונים אל מרן פוסק הדור זיע”א לבקשו שיואיל לסדר חופה וקידושין בנישואי יוצאי חלציהם, היה משיב מרן זיע”א ואומר לפונה:
“יש הרבה רבנים בישראל אני רוצה ללמוד!…”.
(משוש תבל).
באחד מימי שישי, באותם ימים בהם היה מקבל מרן זיע”א קהל מידי יום שישי בלשכתו בבית המדרש יחוה דעת. נכנס אברך חשוב מביתר עילית יחד עם אשתו לפני מרן ותינו בפניו את צרתם, כי זה שבע שנים חלפו מיום נישואיהם ועדיין לא נפקדו בפרי בטן.
כאב מרן את כאבם והחל לעודדם בדברי חיזוק לבל יפלו ברוחם ואף בירך אותם שיזכו לפרי בטן.
כשיצאו מלפניו, הבחין מרן כי האישה חובשת פאה נכרית לראשה, מיד ביקש מרן לקרוא אליהם לפניו בשנית. משנכנסו חזרה אל הקודש פנימה, ביקשם מרן זיע”א שישבו לפניו שוב, ואז פנה ואמר להם: “אם האישה תקבל על עצמה להסיר את הפאה הנוכרית לצמיתות, ותכסה את ראשה בכיסוי ראש נאות כיאה לבת ישראל, הרי אני מבטיח לכם שתזכו לפרי בטן עוד השנה הזאת!”.
בתחילה היססה האישה בדבר, אך מרן זיע”א מתוך דאגתו להם, המשיך והפציר בה עד אשר הסכימה לדבר, ואכן כדבריו כך היה, כעבור שנה זכו לחבוק בן.
(משוש תבל).
באחת השנים עמדה על הפרק סוגיה מדינית גורלית, אשר בעבורה נכנס שגריר ארצות הברית אל מרן פוסק הדור זצוקללה”ה, נקבעה לו השעה שבה יוכל להיכנס אל הקודש פנימה, אך השגריר איחר בעשר דקות, כשהגיע אל הבית, כבר היה מרן שקוע כולו בסוגיית “המקדש במלווה”…
כשהודיעו למרן על בואו של השגריר, תמה מרן על עצם ההווה אמינה והמחשבה לנתק אותו מהסוגיא לצורך סיפוקו של שגריר ארצות הברית.
ארצות הברית כולה על מיליוני תושביה, יומרנותה ורהבתנותה – אינם שווים סברא אחת שתחלוף במוחו של מרן זיע”א בנוגע לסוגיית המקדש במלווה!
ואכן, השגריר המתין, ולא רק שלא נגרם משבר מדיני מחמת זאת, אדרבה, המעמד וההמתנה בקודש פנימה, עוררו בשגריר רגשי הדרת כבוד עמוקים כלפי מרן זיע”א ותורתו.
(משוש תבל).
