שלום בית • 3 כללים לפני נתינת ביקורת (אם בכלל)… / הרב ישי מצגר


אף אחד לא אוהב לקבל ביקורת, נקודה! לא ביקורת בונה (את מי?), ולא שום סוג של ביקורת המסתתרת תחת שמות שונים ומשונים.

כבר בזמן הגמרא נאמר "תמה אני אם יש מי שיודע לקבל תוכחה", ק"'ו בזמננו שאף אחד לא סובל מעודף ביטחון עצמי (וגם אלו שנראים אחרת), אדם שמקבל ביקורת כל יום מאבד את האמון בכוחותיו וביכולותיו, ואף את הרצון להתאמץ ולהתקדם.

לא חכמה לקצוץ לציפור את הכנפיים ואח"כ לבוא אליה בטענות מדוע את לא עפה? אם רוצים באמת לעזור למישהו להתקדם, צריך לחפש את
ההצלחות שלו ולהחמיא לו עליהן, ולא לשאול אותו כל הזמן למה לא עשית כך, ומדוע לא אמרת כך? וכמו שאמרו בדרך מליצה "למה, יאמרו הגוים!". בעל שמגיע בערב לביתו ומיד מתחיל להעיר ולבקר את אשתו וילדיו, גורם לאווירה עכורה בבית, ומוריד את הכוחות והיכולות של כולם, ומקבל בעצם חצי אשה וחצי ילד וכדו'.

כאשר לעיתים חריגות ישנו צורך להעיר, צריך לזכור כמה כללים חשובים:

1. צריך לבחור טוב את העיתוי, לא בזמן שמגיעים הביתה, כי אז צריך לעשות אוירה טובה שלא ייווצר פחד – הנה הוא מגיע, וכבר יגיעו הערות, ולא לפני שיוצאים מהבית, כי אז הוא מותיר אחריו אוירה לא טובה.

2. צריך לברור היטב את המילים, שלא ישמע שמבקרים את האדם – את האישיות שלו, אל רק את המעשה הספציפי שנעשה, ולדוגמה "הדיבור שדיברת אינו דיבור אמת", – רק הדיבור ולא האישיות – "אתה שקרן".

3. צריך לשבח הרבה לפני ואחרי, ולומר כמה הוא מעריך ומכבד וכו', ורק מעיר על נקודה ספציפית זו.

והכי חשוב לזכור שגם אחרי כל ההקדמות וההכנות זה צריך להיעשות רק לעיתים נדירות ממש.

וה' יעזרנו לעשות רצונו ולבנות את ביתנו, על אדני התורה והיראה ומידות טובות. אכי"ר.

נכתב ע"י הרב ישי מצגר – מדריך חתנים ויועץ זוגי

שלום בית • האם שייכת "עצמאות" בנישואין? / הרב ישי מצגר


ישנם אנשים שמפרשים, את הנאמר בפסוק "והוא ימשול בך" כאילו הבעל הוא השוטר של האשה: איפה היית? מה עשית? עם מי דברת? וכו'.

אדם מיסודו הוא בן חורין, עבדות היא מצב כפוי, לא טבעי.

גם האשה צריכה עצמאות. וודאי שבני הזוג צריכים לחיות בשיתוף ולעדכן אחד את השני, לאן הולכים וכדו', אך ישנו הבדל עצום בין שיתוף מרצון וכבוד הדדי, לבין חיים בצל מעקב תמידי.

לדוגמא, בעל הניח לאשתו 100 ש"ח בארנק לצרכי הבית, בערב כשהוא חוזר הביתה פותח את ארנקה, ורואה שלא נותר כלום, מתחיל לחקור: מה עשית עם כל שקל, ולא נחה דעתו עד שמגיע לשקל האחרון, ואם קנתה לעצמה פחית שתיה? מה יש? וכי אתה לא קונה לעצמך לפעמים.

דוגמה נוספת: הבעל חוזר הביתה בערב ורואה שענייני ההשכבה מתמהמהים, ולא מתקדמים בקצב הראוי, ומתחיל לחקור מה עשית כל אחרי הצהריים – היה לך זמן בשפע, ומחשב כל דקה ודקה מה עשתה, ונניח שפטפטה עם השכנות כמה דקות, מה יש? וכי אינך מפטפט מידי פעם, וכן הלאה דוגמאות רבות.

במקרה זה אשה חשה נרדפת מושפלת, ואין ספק שלא זה רצון ה' בבנין הבית היהודי.

ראוי  לסיים בסיפור, מסופר על אחד מגדולי ראשי הישיבות, שפעם יצא למסור שיעור כמידי יום, שם לב אחד מהתלמידים שהרב שואל את אשתו אם יכול ללכת למסור, וכך למחרת, שאל התלמיד את הרב, ילמדנו הרב, הרי כל יום יוצא הרב מביתו לישיבה למסירת השיעור? והוא קיבל את התשובה: שמאז שהתחתנו רק פעם אחת שכח לשאול את דעתה לפני שיצא, ותמיד מראה חשיבות לכך ששואל, ומתייעץ איתה לפני שיוצא.

נכתב ע"י הרב ישי מצגר – מדריך חתנים ויועץ זוגי

 

שלום בית • איך בונים תקשורת טובה בין בני הזוג? / הרב ישי מצגר


אחד הדברים החשובים בכל מערכת יחסים ובפרט בחיי הנישואין הוא תקשורת טובה.

הרבה בעיות נגרמות מחוסר הבנה של הדברים הנאמרים, ובעקבות כך נוצרים במשך השנים מחסומים שעוצרים את הקשר הזורם והמשוחרר שכ"כ חשוב בחיי הנישואין.

חשוב לדעת! לכל אדם יש את הדרך שלו לבטא את עצמו, מחשבותיו ורגשותיו, במיוחד אשה שכשאומרת דבר היא מנסה לבטא את מה שמרגישה, ולפעמים הדברים יוצאים בצורה שמקפיצה את הבעל. צריך להתרגל לא להתקיף ולהחזיר מיד, במיוחד שגם היא עצמה לא סגורה על הדברים, היא בעצם מודדת את הדברים אם הם מתאימים למה שמרגישה, ולכן צריך לשאול "למה את מתכוונת?". הרבה פעמים מתברר שהיא מבהירה יותר מה רצתה להביע, ואז הדברים מסתדרים ורואים שזה לא נשמע כ"כ נורא כמו שזה היה בתחילה.

חשוב מאוד לקבוע זמן מיוחד, חוק ולא יעבור לדיבור, לא רק בין לבין הדברים שאנחנו עושים, אלא זמן שמוקדש כולו לשיחה רגועה.

החיים כל כך עמוסים והאנשים טרודים, ביום וגם בערב ישנם המון עיסוקים, ואז יוצא שאין זמן לדבר באופן רגוע. האישה צוברת הרבה דברים שמציקים לה, והיא מעוניינת לשוחח עם הבעל ואין לה את האפשרות לעשות זאת. אח"כ הדבר מתפרץ בכל מיני צורות.

זה יכול להיות זמן קבוע כל שבוע ביום מסוים או בשעה מסוימת, ולכל הפחות זמן שקובעים כל פעם מחדש, אבל העיקר שבני הזוג יודעים שיש זמן שכל אחד יוכל לדבר את מה שחושב ומרגיש וכו', ועל ידי המחשבה וההשקעה בבנין הביית נזכה ל"זכו שכינה ביניהם".

נכתב ע"י הרב ישי מצגר – מדריך חתנים ויועץ זוגי

שלום בית • איך מסתדרים עם ה"חסרונות" של השני? / הרב ישי מצגר


השבוע ניגע באחד המפריעים הגדולים בחיי הנישואין: גילוי החסרונות בבן הזוג.

בתקופת האירוסין החתן והכלה נוטים להתמקד במכנה המשותף שביניהם, לראות רק את הטוב שיש בשני, לאחר הנישואין פתאום מתחילים לגלות את החסרונות שיש לשני, וזה מפריע מאוד, מדוע הוא כזה? לא חלמתי שהיא כזאת, אולי זה בכלל מקח טעות, וכדומה.

איך מתגברים על הבעיה?

ננסה לעלות מס' נקודות:

א. לכל אחד מאיתנו יש חסרונות, אין אדם מושלם. ה' ברא אותנו עם חסרונות כדי שנוכל לעבוד עליהם ולתקן את עצמנו, וזוהי עבודת חיים. בינתיים אנחנו חיים עם החסרונות שלנו, ומסתדרים איתם די טוב, רק עם החסרונות של בן הזוג אנחנו לא מסכימים להסתדר, ואנו רוצים שיתקן את עצמו הרבה יותר מהר מאשר אנו מוכנים לתקן את עצמינו. חז"ל כבר הורו: קשוט עצמך תחילה ואח"כ קשוט אחרים.

ב. כידוע מחז"ל שאיש ואשה נבראו כנשמה אחת והקב"ה פיצל אותם לשני גופים, ולכן אנחנו צריכים להסתכל על האיש והאשה כיחידה אחת, לזה יש מעלות שאין לזו, ולזו יש מעלות שאין לזה, וע"י שכל אחד תורם את המעלות שלו לבית נוצר בית שלם כמו פאזל שלכל חלק יש צורה אחרת, ועל ידי צירוף כל החלקים יחד נוצרת תמונה מושלמת, אם לשני בני הזוג היו את אותם חסרונות היה חסר את החלק הזה בבית, ולכן צריך להביט אל כל המעלות והחסרונות כרכוש משותף שכל אחד תורם את חלקו ומשלים את החסר לבן זוג לתמונה מושלמת.

ג. אפשר גם להסתכל על החסרונות בתור ניסיון. ה' מנסה אותי לראות אם אני יודע למצוא את הטוב והיפה בבן הזוג ולבנות על הבסיס הזה בנין של אהבה הערכה וכבוד, או שאני מעדיף להתמקד ברע ובחסר, ולשדר אכזבה שהורסת ומכלה כל חלקה טובה.

ה' הטוב יעזור לנו לעמוד בניסיונות ולזכות לבתים שהשכינה שרויה בהם. אכי"ר.

נכתב ע"י הרב ישי מצגר – מדריך חתנים ויועץ זוגי

שלום בית • הקשבתי לכל מה שהיא אומרת, זה לא מספיק?! / הרב ישי מצגר


אנחנו עדיין בדרך אל האושר. אבל יש עדיין מכשולים שצריך לסלק מן הדרך.

רחל חזרה יום אחד מהעבודה נסערת. המנהלת נזפה בה פעמיים לדעתה שלא בצדק, והיא ענתה לה חזרה כיד ה' הטובה עליה. היא כבר חיכתה בקוצר רוח ליוסי, בעלה,  שיחזור ותוכל לספר לו את כל מה שקרה. יוסי אכן חזר והקשיב לכל הסיפור מהתחלה ועד הסוף [שהרי למד שכשאשה מספרת את מה שקרה, היא חווה את הדברים מחדש, ובכך מרגישה את השותפות שלו במה שקרה לה].

כשגמרה רחל לספר, אמר יוסי: תראי, "אני חושב שאת צודקת. אבל בכל זאת לא היית צריכה לענות לה". רחל הגיבה בכעס, ואמרה: "אני רואה שאתה בכלל לא מבין אותי". יוסי השיב: "מדוע?! הרי שמעתי מהתחלה ועד הסוף! אני יכול לחזור על כל מילה שאמרת, ואפילו אמרתי שאת צודקת".

כאן, אנחנו צריכים לעמוד על נקודה יסודית.

כשהאישה רוצה שיבינו אותה היא לא מחפשת את ההבנה השכלית של הדברים, אלא שיבינו את מה שהרגישה, ושהבעל יגלה הזדהות ואמפתיה עם הרגשות אלו.  היא לא צריכה כרגע עצות ולא פתרונות איך לנהוג בפעם הבאה, אלא רק את ההסכמה והכלה של רגשותיה.

הדבר מצריך עבודה, לא כזו של השכל אלא של הלב. לרדת לעומק רגשותיו של הזולת ומה הוא מרגיש באותה שעה, ולהביע הזדהות עם הרגשות.

יהי רצון שה' ינחנו בדרך אמת ויטהר ליבנו לעבדו באמת.

נכתב ע"י הרב ישי מצגר – יועץ זוגי ומדריך חתנים

שלום בית • "מגיע לי!" / הרב ישי מצגר


בטור האחרון (מילות המפתח בנישואין) דיברנו על נושא "השותפות", לתת לאשה הרגשה שאתה שותף לכל מה שעובר עליה, ועל ידי זה להקל עליה לשאת את עול הבית בשמחה.

השבוע נמשיך לסקל מכשול נוסף מחיי הנישואין: ה"מגיע לי" המוכר. אנשים חיים בתחושה שיש דברים שמגעים להם מהקב"ה ומההורים, מהסביבה, מאשתו וכו'. חז"ל אמרו על הפסוק "מה יתאונן האדם חי גבר על חטאיו", מה יתאונן אדם, דיו שהוא חי, וכי  גבר על חטאיו? בעצם כל מה שאנחנו מקבלים זה חסד גמור מהשי"ת, ולא מגיע לנו כלום, על כל דבר שאנו מקבלים צריך לומר תודה. אדם שחי בתחושה שלא מגיע לו כלום אין לו ציפיות מהסביבה, וברגע שאין לו ציפיות גם אין לו אכזבות, כי הרי כגודל הציפיה כך גודל האכזבה.

ולכך, כשאתה, בעל יקר, חוזר הביתה אחרי יום עמוס מחוץ לבית, יש לך ציפיות כיצד הבית יראה, שהילדים יהיו מוכנים לשינה וכדומה. לפעמים כשאתה נכנס לבית הדברים לא נראים כך ואולי אפילו רחוקים מלהסתדר… אתה מתאכזב ומשדר את האכזבה החוצה, ואז האשה מרגישה שלא מספיק שכל הצהריים הייתה עם הילדים, טיפלה, האכילה, החליפה, הקשיבה, סידרה וניקתה וכו' ככל יכולתה, והבעל הוא מאוכזב?

הדבר יוצר הרגשה מאוד לא נעימה. ולכן אם אדם יעצור את עצמו בדרך לביתו, ויחשוב: לא מגיע לי כלום. הקב"ה נתן לי אשה טובה שנמצאת בבית עם ילדי ומטפלת בהם כל היום ומחנכת אותם כפי שאני רוצה ועושה הכל בשבילי, כמה הכרת הטוב יש לי כלפיה, ומה שעשתה עד עכשיו זה כבר יותר מדי. ואפילו כשעומד אל מול ביתו לנשק מזוזה יחשוב על המחשבות האלו.

מתוך מחשבות אלו הוא נכנס לבית. אותן מחשבות יתנו לו תחושה של שמחה והכרת הטוב. כולם ירגישו את זה בבית, והם להבא יצפו לבואו בכיליון עינים. כמה שפע של ברכה נכנס בבית כזה?! ודאי שיזכו לחיים מאושרים, ולדורות ישרים מבורכים.

נכתב ע"י הרב ישי מצגר – מדריך חתנים ויועץ זוגי

מילות המפתח בנישואין / הרב ישי מצגר


יוסי ורחל נישאו בשעה טובה ומוצלחת. לשניהם היו רצונות טובים, תקוות ושאיפות לבנות בית נאמן בישראל.

הקשר זרם על מי מנוחות אך לאחר מספר שנים החלו הקשיים.

ביום רגיל ונעים הלכה רחל לסדר עניין כל שהוא בבנק, ויוסי כהרגלו מידי יום, העמיד את העולם בלימוד התורה בכולל. בצהרים התקשר הבעל לרעייתו ושאל "איך היה בבנק?". יוסי ציפה לתשובה עניינית האם העניין שהלכה לסדר סודר או שמא לא, אך רחל התחילה לספר את כל קורות היום עמה מהבוקר, איך רצה לאוטובוס והפסידה אותו ברגע האחרון, ועל הפגישה ההיסטורית שהייתה לה באוטובוס הבא אחריו שם הייתה חברה טובה מהעבר וכו' וכו'. יוסי  לא מבין איך כל המעשייה הזו קשורה לבנק, ומדוע היה צריך להחזיק את הפלאפון בידיו זמן רב סמוך לאוזן.

לאחר כמה ימים: חזר יוסי בערב, ורחל החלה לספר לו את כל מה שעבר עליה אחר הצהריים עם הילדים. והוא חושב הרי תכל'ס, באתי לעזור, והרהר: "וכי מה היא רוצה שהשאר אתה בבית כל אחרי הצהריים לעזור לה?!".

מטבע הדברים, החל האושר להיסדק מעט. רחל טענה שהוא לא מקשיב לה, לא מבין אותה ולא מספיק נושא אתה בעול, ואילו יוסי מצדו טען שהוא מאוד משתדל לעזור לה עם הילדים בקניות ובשאר עניני הבית.

פנו יוסי ורחל ליועץ זוגי, לגלות היכן היא האמת…

משנפגשו, ענה להם היועץ ששניהם צודקים.

יוסי עוזר אך רחל מרגישה שהוא לא נושא אתה בעול. מדוע?

הנקודה היא שאשה יותר ממה שצריכה את העזרה הפיזית צריכה את תחושת – השותפות, אשה מטבעה נוצרה בטבע של שותפות וזה מה שהיא מצפה מבן זוגה.

ברגע שהיא מספרת את כל מה שעבר עליה, היא חווה את הדברים מחדש ביחד אתו, אך אם הוא חושב שאלו דברים שלא קשורים לנושא שעליו טלפן, ומגלה קוצר רוח, זה גורם לאשה להרגיש שהוא לא מבין אותה ולא נושא אתה בעול.

לא דורשים ממך בעל יקר פתרונות קסם, ולא שעות של עזרה, האשה עושה את תפקידיה המרובים והקשים בשמחה, אבל היא לא רוצה להרגיש לבד, היא רוצה שותף, שותף אמיתי כמו שאשה זקוקה, עם אמפתיה והבנה ומילות עידוד, ואם נדע לתת לה את ההרגשה הזו הזוגיות תפרח ותעלה מעלה.

נכתב ע"י הרב ישי מצגר – מדריך חתנים ויועץ זוגי