כדי להשתחרר מעצבות, חשוב להתבונן על אישים מהעבר ומההווה שהתמודדו עם קושי והצליחו להשתחרר ולהאמין שכמו שהם הצליחו גם אנחנו יכולים. הפסוק אומר עצביהם כסף וזהב מעשי ידי אדם מסביר הרב: עצבות מגיעה מעצמנו. מעשה ידי אדם מהשמיים. לא גוזרים על בן אדם שלא יהיה שמח ויהיה עצוב אין עונש שנקרא עצבות כי העצבות היא מאוסה בעיני הד’ יתברך ואם אדם עצוב הוא גורם לעצמו להרגיש לא טוב ניתן להרגיש טוב גם מתי שמתמודדים עם קשיים.
הרב עובדיה מספר שכשהוא היה תלמיד קטן היו צוחקים עליו הוא היה כותב חידושי תורה בגיל 8 והיו שזלזלו : מה כבר ילד קטן יכול לחדש. אומר הרב אותם אנשים שצחקו עליו לא השאירו חותם בעולם לא חיברו שום ספר ולא זיכו את הרבים בצורה משמעותית והוא בס’ד חיבר למעלה מ50 ספרים. כדי להיות אדם גדול צריך ללמוד לא להיות מושפע מהסביבה.
אומר הבן איש חי: כדי להעצים יכולות ולהתגבר על עצבות צריך להסתכל על אנשים גדולים שהצליחו להתמודד עם קושי ולהגיע להישגים כי אחרי עצביהם כסף וזהב כתוב עיניים להם ולא יראו. כדי להתחזק צריך לראות בעיניים אנשים חזקים אומר הרב לחפש דמויות חזקות מההיסטוריה שהתגברו על קשיים ולהאמין שכמו שהם הצליחו גם אנחנו יכולים
בואו נתבונן על דמויות שהתגברו ,
אליעזר עבד אברהם היה מצאצאי כנען, הבן של חם שאותו קילל נח שהוא יהיה ארור ועבד.
המדרש מספר שבזכות עבודת המידות הוא יצא מכלל ארור והפך להיות ברוך והוא הגיע לדרגה רוחנית כל כך גבוהה עד שהוא נכנס חי לגן עדן .
בתיה בת פרעה גדלה בבית של כפירה וטומאה והיא זכתה להתגייר ונכנסה חיה לגן עדן.
ליהושע בן נון קראו כסיל והוא נחשב בעברו לקשה הבנה. בסופו של דבר הוא נבחר להיות מנהיג הדור.
שמשון הגיבור היה נכה בשתי רגליו, הנכות שלו לא מנעה ממנו להיות גיבור.
עמוס הנביא היה מגמגם קראו לו עמוס כי הוא היה עמוס בלשונו ולמרות זאת הוא הצליח בשלמות בשליחותו
רבי אליעזר בן הורקנוס היה עם הארץ בצעירותו והוא הפך לאחד מחשובי התנאים. רבי עקיבא עד גיל 40 היה עם הארץ בן עזאי התנא הגדול היה בעברו עם הארץ . האמורא ריש לקיש היה בעברו ראש השודדים והוא הפך לאמורא מפורסם, רק עליו ועל עוד אמורא אחד בלבד נאמר שבזמן שהוא לומד תורה הוא עוקר הרים. בספר סדר הדורות נכתב “זה הרמב’ם היה קשה הבנה מאוד מעט רצון היה לו בלימוד” אבא שלו גירש אותו מהבית כשהיה בן 16 בגלל שלא למד והוא החליט להשתנות והחל ללמוד תורה והפך להיות גדול הפוסקים שעליו נאמר ממשה עד משה לא קם כמשה, הנשר הגדול.
כשאנחנו מתבוננים באישים הללו אנחנו חייבים להפנים שנפש האדם היא לא מוגבלת אין אדם שלא יכול להצליח.
להזמנת דיסק אונקי עם קורסים להעצמה אישית והפסקת חרדות, חייגו למספר: 8759*
האזינו לשיעור על העצמה אישית מהרב יוסף חגי:
מגוון ספרים חדשים בחנות שלנו מורשת מרן שופס. רכשו כעת!
איך הוא אמר: ‘לא דברי תורה, לא תחזיר אותי בתשובה ולא רוצה מחמאות!’.
אז בסדר, נפגש אך נדבר מענייני דעלמא…
ישבנו ואף טיילנו. ערכנו פגישה נוספת ועוד פגישה ועוד… והייתה לי הרגשה שה’עסק’ אינו מתקדם דיו כמו שציפיתי.
אך דווקא השבוע, שהרגשתי שאהרן עדיין חסום,
אהרן ציטט לי דברים שאמרתי לו בפגישה הראשונה, איזו ‘זריקה’ של ד”ת מהספה”ק.
הרגשתי הארה שאכן הדברים פועלים את פעולתם, לאט לאט.
מים עמוקים החלו לחדור אל האבן…
וזה כתוב בפרשתנו. משה אומר לה’ שעם ישראל לא ישמעו אליו, והקב”ה אומר לו שבכל אופן שילך וידבר עמם
ואכן כך הלך ודיבר עמם.
אח”כ אומר משה להשי”ת שלא שמעו אליו מקוצר רוח ומעבודה קשה.
אז לשם מה שלחו אותו? מהי המטרה? שידבר אל הקיר?!
מסבירים זאת בספה”ק: ה’ שלח את משה והגם שנראה היה שלא ישמעו אותו, עדיין זה משפיע וסופם של הדיבורים שידברו אליהם להיכנס לליבותיהם. גם אם עכשיו זה נראה שלא השפיע כלום, בסוף – זה חודר.
נזכור ונדע דבר זה. לא אחת, אנו אומרים למישהו או דורשים, בפני ציבור דברי חיזוק או דברי עידוד ומחמאה. ולא מעט הדברים נאמרים למי שאינו רוצה לשמוע אותם כלל.
ובכן, מה שדברנו – השפיע, פעל משהו בליבו והגם שזה עדיין לא נראה, ואפילו שהוא טוען בפניך כי ‘חבל לך על הזמן’..
טיפות המים משפיעות גם אם איננו רואים תוצאות, לבסוף (ייתכן אחרי שנים) תופיע התוצאה המבורכת בעזרת ה’.
במחקר גנטי שנערך במשך מספר שנים, מצאו שיש גן משותף אצל כהנים ללא הבדלי ארץ מוצאם, אשכנזים וספרדים, תימן ואירופה וכו’ מכל הגליות. 80-70 אחוז מהם נושאים ב D.N.A שלהם גן משותף בשכיחות גבוהה שאין כמוה בשום קבוצת אוכלוסיה אחרת. אצל יהודים שאינם כהנים, ואצל גויים, אפשר למצוא את הגן הזה בשכיחות של 5% בלבד. הגן הזה מעיד על היות הכהנים בני אותה משפחה, צאצאיו של איש אחד שהוא אבי המשפחה.
את הכרומוזום הגברי מקבל הילד בתורשה רק מאביו, ואותו הוא יעביר רק לבניו. רק נכדים מצד אביהם נושאים את הגן המעיד על השתייכותם- למשפחת הכהנים.
בפרשתנו “את יעקב איש וביתו באו”.
מי זה ביתו? ילדיו שכבר גדלו ונהיו הם לאבות ואף לסבים לדורות המשך מפוארים.
ומדוע נקראים ”ביתו”?
אומר הרש”ר הירש וז”ל: ביעקב נדבקו ובו נצמדו בכל ליבם!
“את יעקב” מציין קשר הדוק בהרבה מ “עם יעקב”. כולם אפוא מסביב לגזע העתיק, אבל כל יחיד ענף לעצמו וברשותו הוא, נקודה עצמאית מרכזית לחוג שבסביבה, בני יעקב כולם ועם זאת, אבות לבנים משלהם.
מבאר הרש”ר הירש “ביתו” היות וכולם נמשכו ונסמכו אחריו. יעקב היה הגזע, וכולם ענפיו.
ממשיך ואומר הרש”ר וז”ל:
“וזו נשמת המשפחה וזהו לבבה, אשר כל בן יבנה ביתו כסעיף לבית הוריו, ואם יוסיף לחיות בבנו ובנכדו, ואבות עם בנים, וילדים עם הורים, אחויים ומלוכדים לעד.” עכ”ל.
כאשר קראתי את המחקר על כך שרוב הצאצאים הגבריים בן אחרי בן לאהרן הכהן. (ויתכן שאלו שלא – אינם כוהנים שורשיים..) ראיתי במוחש את דברי הרש”ר הירש את התגשמות הגזע שמסביבו יוצאים ענפים שממשיכים מכוח הגזע העתיק.
ואף בימנו כאשר בחור מתחתן ומתרחק מהגזע שלו ומתחתן עם ‘גזע’ שונה ובפרט שמתרחק ועובר לפריפריה. צריך הוא תמיד לזכור שהוא ענף בגזע שממנו הוא בא ואת דרכו הייחודית אותו הוא ממשיך ונושא בעז ובגאון. “אחויים ומלוכדים לעד” בדרך הקדושה ובמסורת בית אביו דור לדור.
כאשר ראש המשפחה יזכור את ההישענות הזו על הגזע של יעקב. על דמות הוריו, מהם ינק עד שנהפך אף הוא לראש משפחה.
ובפרט שכל דמות נשענת אחורה עד ”יעקב וביתו” יהיה לו כח להמשיך את המסורת ודרך החיים אף במצבים כמו טומאת מצרים איך צריך להתנהל ולהתנהג.
ובפרט שכ’ בספה”ק שכל הניסיונות שהיו להם, זה שיהיה כח לצאצאיהם לעמוד בניסיונות שיהיו להם.
יה”ר שנזכור תמיד דמות דיוקנם של אנשים ששימשו לנו כדמות של כח והשראה להמשיך בפיתולי החיים.
להזמנת הרצאות להארות \ הערות \ הגב: N3201525@GMAIL.COM
מגוון ספרים חדשים בחנות שלנו מורשת מרן שופס. רכשו כעת!
המתח הוא לחץ חשיבתי חולף, להבדיל החרדה היא דפוס חשיבה לחוץ מקובע. בנוסף החרדה היא תחושה של פחד ללא סכנה ממשית וסיבה מוצדקת. חרדה היא תופעה הקשורה לנפש האדם, למחשבה ולדמיון ויש לה השלכות ישירות על הגוף שלנו.
חרדה מתחילה להתפתח ברוב המקרים מדאגה וחשיבה מוגברת על דבר שמטריד אותנו, כמו למשל מצב בריאותי, מצב כלכלי, או מצב נפשי. אנשים שחושבים מהר ורוצים להספיק הרבה או טיפוסים שבאופי שלהם מסתפקים פעם אחר פעם וקשה להם לקבל החלטות יכולים לעורר לעצמם חרדות. יש מקרים שחרדה מתפתחת ממחשבות רבות על טעויות שנעשו בעבר או מטראומות שחווינו בעבר. בכל מקרה החשיבה המעמיקה על דבר שמטריד גורמת לנו לאיבוד איזון ולראיה מעוותת של המציאות .
השלכות פיזיולוגיות מי שמסתפק הרבה, מי שמחטט בתת מודע ושואל את עצמו שאלות מה קורה עם הבריאות שלי, אולי משהו השתנה, למה תפוס לי הגב, למה אני לא מרוכז, למה אני עייף ומה יקרה כשאני אזדקן?! החיטוט הזה מוביל ברוב המקרים למתח וללחץ. ברגע שיש לחץ מצטבר, ישנה בלוטה שנמצאת מעל הכליה שמפרישה קורטיזול , אדרנלין והורמוני דחק. ברגע שהם מופרשים בכמות מוגברת לטווח זמן משמעותי מתי שלא מדובר בזמן מצוקה אלא בלחץ דמיוני הם מגיעים למוח וגורמים לבלבול מערכתי בגוף וכתוצאה מכך יכולים להרגיש תחושות מוזרות: לעיתים כאבי ראש. סחרחורות, או בחילות , לפעמים כאבי בטן, יש אנשים שיש להם רעידות או כאבים ברגלים ולמעשה אין בעיה לא בראש ובבטן ולא ברגליים. אנשים חרדתים רבים עשו בדיקות וראו פעם אחר פעם שהכול תקין, אם כך מה מקור הכאב? מקור הכאב הוא הורמוני הדחק שהופרשו בעקבות החרדה. בהרבה מקרים הכאבים והתחושות המוזרות מעוררים יותר את החרדה וכשהחרדה מתעצמת התחושות האלו מתגברות והן מלחיצות ואז נוצרת עוד חרדה וכך יכולים להתדרדר עוד ועוד .
בזמן הזה מתרחש בגוף תהליך נוסף שבו המוח לא מייצר סירטונין בכמות סבירה, הסירטונין הם מולכים עצביים שהתפקיד שלהם הוא להעביר אותות מאזור אחד במוח לאזור אחר. התחום שעליו משפיעים הסירטונין הוא די מגוון אבל החשיבות העיקרית של הסירטונין היא פסיכולוגית. מחסור בסירטונין יכול לעורר חרדה דיכאון ו OCD הוא יכול לעורר בנוסף התפרצויות זעם מוזרות , כעסים וחוסר סבלנות. הסירטונין נמצאים במוח, בדם ובמערכת העיכול. לאדם ממוצע יש בין 5 ל10 מיליגרם סירטונין בגוף. ישנן תרופות שמעלות את ייצור הסירטונין וכך הן אמורות לגרום לאיזון. בנוסף הן גורמות לתחושה של רוגע ושלווה והן מפחיתות את החרדה. התרופות יכולות במקרים מסוימים גם לרפא לגמרי את התופעה במיוחד אם יש טיפול מקביל של שיחות או CBT סי בי טי . ישנם מקרים שבהם התרופות לא מועילות, המדע הזה הוא לא מדויק והוא לוקה בערפל מסוים לכן צריך לעקוב ולוודא שהתרופה מועילה. נקודה נוספת, מי שסובל מדיכאון או חרדה זמן ממושך והוא מתחיל טיפול תרופתי הגוף שלו כבר התרגל לתפקד ללא סירטונין וכשהכדור מעלה אותם בשבועות הראשונים הם לא משפיעים ולהפך ייתכן עוד שבתקופה הראשונה החרדה או הדיכאון יתגברו. בדרך כלל אחרי שלושה שבועות עד חודש הגוף מתרגל ואז ההשפעה החיובית מורגשת
חשיבה חיובית
השמחה גורמת להורדת הלחץ דם, היא מגבירה את קצב פעימות הלב, מאזנת את רמת הסוכר בדם מרפה את שרירי הנשימה מרחיבה אישונים
השינויים הנ”ל נעשים ע”י חומרים המופרשים מן המוח אל מערכת העצבים. החומרים הם: נוראדרנלין ודופמין
בנוסף בזמן שימחה ישנה הפחתה של הפרשת הורמוני הדחק( כמו הקורטיזול) וכך יורד לחץ הדם. משתחררים נאורופפטידים כימים: אנרופינים ואנקפאלינים שהם חומרים משככי כאבים, מזרזים תהליכי החלמה של תאים בגוף מונעים דלקות וגורמים לשיפור מצב הרוח.
גם בלי להבין את כל המושגים הרפואיים אנו מבינים היטב שהשמחה בריאה לגופינו ומחזקת את אברי הגוף. כשאנו מגשימים את רצונותינו כשאנו ממלאים את שאיפותינו אנו מתמלאים בהנאה ושימחה כשאנו ממקדים את החשיבה בטוב ומסתכלים על חצי הכוס המלאה שנמצאת גם במצבים מורכבים, אנו מסוגלים לשמוח
מחקרים מציגים הוכחות כי אנשים שצוחקים משנים את הכימיה בגופם.. בזמן צחוק משתחררים אנדורפינים שמשמשים להפחתת כאבים וממריצים את מערכת החיסון שלנו.בדיקות דם ורוק בזמן צחוק הוכיחו שהגוף מפריש רכיבים חיסונים המגינים בפני מחלות. הצחוק מאיץ תהליכי החלמה הוא מעודד אותנו לחשיבה חיובית ולשמחה
נורמן קאזנס עורך הנו יורקר האמריקאי לקה בדלקת בעמוד השידרה והמפרקים, בסיכוי של אחד ל 500 להבריא. המחלה לוותה בכאבים עזים גופו התנוון בצורה דרסטית. לאדם כזה אין כאמור הרבה סיבות לצחוק. אך כשהוא גילה שצחוק שנמשך כ10 דקות גרם לו לישון שעתיים של שינה ללא כאבים הוא החל בתהליך של החלמה מדהים. כשאנחנו צוחקים מחזור הדם שלנו הרבה יותר מהיר העיניים שלנו יותר בורקות הפנים מקבלות צבע. הצחוק מפחית דלקות ומגן על בריאות הלב והשרירים.
במצב נשימה רגיל אנו מכניסים ומוציאים רק 1/5 מנפח הריאות ובזמן צחוק יש סדרה של התכווצויות שדוחפת את יתרת האוויר מהריאות ושותפים בה לא רק הסרעפת ושרירי הנשימה באזור החזה אלא כל שרירי הגוף. בצחוק האוויר נסחט החוצה ואנו מחדשים את מלאי החמצן.
בזמן צחוק כיווץ השרירים הכלל גופני מפעיל את הלב ומגמיש את כלי הדם.
הצחוק הוא פעילות אירובית לכל דבר כמו ריצה ושחיה. בזמן צחוק מערכות הגוף פועלות בעוצמה ונשרפות 500 קלוריות לשעה. הלב והריאות עובדים בצורה אינטנסיבית בזמן צחוק. בחצי דקה של צחוק ישנו שיפור למערכת הלב וזה שווה 10 דק’ של רכיבה באופניים.
מחקרים רפואיים גילו שבכוחו של הצחוק להוריד את לחץ הדם ב כ- 10 עד 15 מ”מ בכספית.
הצחוק מוריד את רמת הלחץ והחרדה בגוף. גם רמת ההורמונים שמפעילים את הלחץ קטנה.
בזמן צחוק עולה כמות הרכיבים המועילים במערכת החיסון, אותם רכיבים שנלחמים בגידולים וחיידקים.
הצחוק גורם להפרשת הורמונים (האנדורפינים) המשפרים מצב רוח וגם ביכולתם להפחית כאב.
האזינו לשיחה אקטואלית על הפחתת מתחים:
מגוון ספרים חדשים בחנות שלנו מורשת מרן שופס. רכשו כעת!
שואל ה’אור החיים’ הקדוש מדוע צריך לכתוב ”ויגש אליו” הרי הם היו ייחד ושוחחו יחדיו?
כ’ במשלי (כז) “כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם”
מפרש רש”י שזה כמו האדם שמסתכל בראי או במים, רואה מולו פנים כפניו אם שוחק – גם הפרצוף שלעומתו. וכן אדם שכועס – יראה פרצוף כועס.
כן לב האדם לאדם אחר – אם יראה לו פנים שוחקות – יחזיר לו.
אם יאהב את השני – השני יאהב אותו. ואם ישנא את השני גם הוא יחזיר לו שנאה.
מבאר האוה”ח שבנשק הזה השתמש יהודה כלפי גדול שונאיו – יוסף שימש כ’מלך (ויהודה גם מלך..) ועובד ע”ז. (לדעת יהודה) יהודה הפך את הטבע והחל לחשוב מחשבות אהבה כלפי יוסף. ואכן הנגיש עצמו אל יוסף.
בידנו נשק חיובי ועוצמתי כלפי ילדינו ותלמידנו.
הבה ונשתמש בזה, לפעול גדולות ונוצרות לשנות את התלמיד אף אם הוא עקשן. ודברים שהנך חושב בליבך. וודאי ישנו לטובה אצל החניך.
שמעתי מעשה על אם לבת שהתרחקה ל”ע, והלכה לרעות בשדות זרים. ועזבה את הבית.
והחלה האם לכתוב מכתבים לבת. הגם שהיה לה קושי נורא ואף חלילה תחושות שנאה מהמצב.
וממכתב למכתב היא התחילה לראות את השיפור שלה. כלפי בתה, ואף מתוך דמעות רבות שהרטיבו את המכתב, שבין כה לא היה דרך לשלוח לבתה..
והנה לפתע הגיעה הבת אחרי שנים שלא נפגשו. וחזרה בחיבוקים ודמעות לחיק אימה, ואף לחיק היהדות..
הבה ונשבור את המחיצות אף ללא מאמץ פיזי. אלא נשק חיובי ששובר מחיצות רגשיות. ומקדם ומדרבן לפעולה חיובית בס”ד.
לתגובות \ הארות \ הערות הגב: N3201525@GMAIL.COM
מגוון ספרים חדשים בחנות שלנו מורשת מרן שופס. רכשו כעת!
חנוכה, נקרא אף חג החינוך – בחנוכה חנכו את המזבח. וייחסו זאת אף למצוות החינוך, המוטלת לאב על ילדיו.
לפניכם מניצוצות החינוך מהאור של חנוכה:
ההדלקה, תופסת את עצמינו לעיתים לא מוכנים, באמצע שום מקום. ביום חול. אין ערב חג לפניו.. נעצרים ומדליקים. וצריך להיות ממוקדים באור. וזה הסוד בחינוך למצוא זמן – לא זמן. כן.. באמצע שום מקום לתפוס שיחה עם הילד\ה לצאת איתם להתאווררות. – רק עם אחד מהם. (לפי תור וכדו’) ולהיות איתם לגמרי ללא עיסוקים וטלפונים.
בחנוכה אנו לומדים שעלינו להדליק את האור מידי יום.
מדוע? הרי יכולנו להדליק את האור רק ביום הראשון בכלי שיספיק לשמונת הימים…
אלא צריך מידי יום ביומו להדליק את האור. גם אצל ילדינו,
עלינו להדליק את האור מידי יום ולא להרפות מכך. נאיר להם בתורה ומצוותיה. וניתן להם אור כדוגמת מחמאות.
“מעט אור דוחה הרבה מן החושך”
לעיתים קשה לנו עם חניכנו. ולעיתים קשה לחניך. ולעיתים גם וגם..
ואיננו מוצאים מפלט.. לא אחת הדרך היא ע”י שנדליק את ה’אור’ ונחפש נקודות זכות טובות אחד על השני \ או על המצב. ובעז”ה האור אכן ינצח בסופו של יום.
כמו”כ ניצחון החשמונאים לא היה סופי כידוע. היו אח”כ עוד מאבקים רבים וכו’ אך דווקא חג זה נחגג עד היום (לעומת חגים רבים ממגילת תענית, שאיננו חוגגים.)
הבה ונתפוס את הנקודות הטובות, קטנה כגדולה, שיש בכל מצב, הגם שזה לא המציאות שבה אנו חפצים. ובס”ד עוד יהיה אור גדול.
כמו”כ כאשר מודים על דברים קטנים לפתע מגלים, שב”ה יש הרבה על מה להודות.
מההלכה שנרות חנוכה ”כבתה אין זקוק לה”. למדנו שעלינו לפעול ואיננו אחראים על התוצאה.
כמו”כ ‘סביבון’ מנהג ישראל תורה.
מסובבים את הסביבון ומסתובב עד שנופל.
אנחנו כועסים עליו?
מאשימים אותו?
לא!
אנחנו עושים את הפעולה שלנו.
התוצאה לא בידינו.
כשפעלנו בחינוך ילדינו והתוצאה אינה כמו התוכניות שלנו.. למה לנו לכעוס?
התוצאה היא ע”י בורא עולם, כרצונו.
יה”ר שנזכה להמשיך את האור מתוך שמחה ונחת לכל צאצאינו בס”ד!
רבותינו בעלי התוספות אומרים שלאה ענדה על עצמה, טס מזהב.
שעליו חקוק “תורה ציווה לנו משה, מורשה קהילת יעקב”.
בשביל שילדיה יראו את זה אל מול עיניהם, ויאהבו את התורה.
וקרני השמש השתקפו לטס והזיקו ללאה – וכך היו עיניה רכות. מחמת השמש שסנוורה אותה.
ואכן זכתה לאה ויצאו ממנה – 6 שבטי י-ה.
היות והמטרה עמדה אל מול עיניה, והדרך פחות הפריע לה..
כמו”כ בספר צרור המור כותב דבר נפלא כי לאה אחרי לידת יהודה, ידעה שבנה זה אמור למלוך. והיא כה רצתה בן שיגדל תלמיד חכם, לכן הרבתה להתפלל לזכות בבן נוסף.
ולכן גם הרבתה להתאמץ עם מעשה דודאי בנה. כדי שייוולד בן נוסף שיגדל ת”ח.
ולכן קראה את שמו ‘יששכר’ – יש שכר לעמלי. השכר בו אני חפצה – התורה הקדושה.
כאשר המטרה עומדת אל מול עיננו, שום דבר שבעולם לא יזיק לה.
לא סיפורי האנשים כי עליה להתחתן עם עשו הרשע. ולא סנוור עיניה, לא הפריעו לה.
וגם מכירת דודאי בנה. כי היא כה חפצה בילד נוסף שיגדל תלמיד חכם, כאילו ואין לה בנים כלל..
כאשר אנו באים לחנך. אנחנו צריכים לסמן לנו את המטרה. ולדעת שלעיתים נשלם מחיר יקר. אך כאשר ברורה לנו המטרה. ( כמובן בהתייעצות עם רבנים. ולא מטרה שאינה מתאימה כלל..)
אנחנו נלחם בעדה. ונעתיר בדמעות, למי ששלח לנו את החניכים היקרים שנזכה אכן לחנכם בדרך הזו. ונזכה שילדינו יהיו מאלו שממשיכי שושלת הדורות בס”ד.
יהודי שהתגורר בארה”ב והיה רחוק משמירת תומ”צ, אך על מצווה אחת הקפיד בדביקות: שבוע בשנה יצא אל הצריף בחצר ביתו והסתגר שם שבוע שלם יומם ולילה.
לפני פטירתו השאיר צוואה לצאצאיו, ובה כתב שהצאצא שימשיך את המצווה ויסתגר שבוע בצריף, יירש את נכסיו.
הצאצאים חשבו שדעתו השתבשה עליו, כי לפי מה שידעו לא היו לו עדו נכסים חוץ מדירתו העלובה עם החצר, כך שא”א לא הסכים לשאת בעול המורשת המוזרה.
לימים חשב אחד הנכדים שאם כה היה חושב המנהג לסבא, ובשביל זה הוא מותיר את כל הירושה, אז הוא מסכים לקיים את המנהג המוזר ולהסתגר בצריף שבוע בשנה.
לאחר שחתם על ההסכם אצל עורך דיונו של הסבא, קיבל הנכד לידיו מסמכים המעידים שכל נכסי הסבא הם שלו. כשבדק היורש את תוכן הירושה. נדהם לגלולת כי מלבד דירה עלובה זו, הותיר הסבא עוד נכסים וחשבונות בנק שלא מביישים כלל..
בן רגע התעשר הנכד בעושר רב. ובחכמתו לא גילה זאת לבני המשפחה.
בהגיע היום בו צריך הנכד לקיים את הצוואה, הוא נכנס לצריף והסתגר שבוע.
כלל לא הבין מה הטעם של המנהג הזה, והחליט לברר מה מקורו. לאחר שיצא פגש רב, וסיפר לו על המנהג המוזר של סבו, הרב שאלו כמה דפנות הם? ממה עשוי הסכך? הנכד לא ידע והציע לרב שיתלווה אליו לראות.
הרב אכן הגיע, ונדהם לגלות שהצריף אינו כשר כלל לסוכה. ועדיין יהודי כה רחוק ממצוות, מסר נפשו לקיים מצווה אחת. שגם אותה לא זכה לקיים כהלכתה כלל. הרב החל להסיר לנכד את מצוות סוכה. ענני הכבוד שליוו את עם ישראל בצאתם ממצרים. ועל המצווה המיוחדת שהסבא קיים, אך לצערנו לא כהלכתה..
הנכד שתה בצמא את הדברים, והחל להתקרב לדת עד שנהיה לבעל תשובה אמתי, והקים משפחה לתפארת.
סיפור זה סיפר האדמו”ר מטאלנא שליט”א שהנכד בעצמו סיפר לו, איך בזכות המסירות נפש למצוות סוכה חזר בתשובה.
אנו שב”ה זוכים לקיים את המצווה כתיקונה. גם אם מצטופפים ומזיעים, נזכור לשמוח במצווה. ולהחדיר את השמחה לילדינו. ולזכור שאנחנו רק בעולם שהוא פרוזדור לעולם שכולו טוב. ואז כשנהיה בטרקלין בס”ד ברווח – נתגעגע לשבת עוד כמה דקות בסוכה צפופה וחמה..
לתגובות: הארות\הערות הגב: N3201525@GMAIL.COM
מגוון ספרים חדשים בחנות שלנו מורשת מרן שופס. רכשו כעת!
הרבי ר’ אשר מקרלין זיע”א ישב בסעודה עם חסידיו. ושאל אותם:
רוצים לשמוע סיפור?
וענו: בוודאי, מי לא רוצה לשמוע סיפור?
סיפר להם הרבי, שהיה יהודי אחד שמת. ובבית דין של מעלה פסקו דינו: לגיהנום. אומנם יש לך אופציה אחרת, אם אינך רוצה גיהנום, תרד שוב פעם למטה, לעולם הזה בגלגול.
גיהנום. בחר היהודי. ואמר הרי, בגלגול נוסף – מי יודע אם אשפר את מעשי.
לקח אותו המלאך בדרך לגיהנום. והם הולכים והולכים וככל שממשיכים בדרכם נעשה חם יותר בהתחלה חום קלוש ואח”כ יותר ויותר חזק, עד שהיה כבר קשה לסבול את בחום.
שאל את המלאך, אם כל כך חם, זה אומר שאנחנו כבר קרובים לגיהנום?
צחק המלאך ואמר לו מה פתאום? הדרך עוד לפנינו. חרד האיש אם כעת כל כך חם ויש עוד הרבה דרך, מה יהיה בהמשך? ואכן, החום הלך וגבר עם התקדמות ההליכה.
כשראה האיש שעדיין לא הגיעו לגיהינום והחום כה נוראי. התחיל להתחנן למלאך שיחזיר אותו לבית דין. המלאך הסכים לאחר תחנונים. והחזירו.
בבי”ד של מעלה שאלו את האיש מה אתה רוצה? לא גיהינום ולא לרדת בגלגול.
השיב האיש: אני רוצה לרדת לגלגול אבל כמו שאני עכשיו, אדם מבוגר בר דעת.
הסכימו לכך בי”ד של מעלה והחזירו אותו בגלגול כמו שהוא, אדם בר דעת.
ירד האיש לעולם הזה כמו שהיה ביום פטירתו.
המתינו החסידים להמשך הסיפור, כשהם תמהים לעצמם מי היהודי הזה?
הביט הרבי ואמר אתם רוצים לדעת מי הוא?
הסיפור זה אתם – אתה ואתה ואתה. כ”א מהנוכחים כאן. הרי אנחנו הולכים לישון, והנשמה עולה למעלה, ולמעלה מחליטים להחזיר את הנשמה לכאן למטה ובלבד שלא תקלקל.
ומה אנחנו עושים? – זה הסיפור שכ”א מכתיב.
ערב ימי הדין.
גוזרים אותנו ואת ילדינו בגזר דין.
כולנו הרי חפצים בטובתם של ילדינו, הבה וניתן דעתנו שלא נקלקל, חלילה. ושנזכה בס”ד לשנה טובה ומתוקה אורך ימים, ואך טוב וחסד ורוב נחת רוח יהודית מיוצ”ח, אמן
לתגובות: הארות\הערות הגב:
N3201525@GMAIL.COM
מגוון ספרים חדשים בחנות שלנו מורשת מרן שופס. רכשו כעת!
