בפרשתנו מסופר, לאחר שחטאו בני-ישראל בחטא העגל, אמר הקב”ה למשה: “ועתה הניחה לי, ויחר אפי בהם ואכלם”. הקב”ה רצה לכלות את כל העם, חלילה.
אך משה רבנו החל להתחנן לפני הקב”ה שימחל להם ואמר: “למה ה’ יחרה אפך בעמך?”.
ואכן משה נענה מאת ה’. שנאמר: “ויינחם ה’ על הרעה אשר דיבר לעשות לעמו”
שאלתו של משה “למה ה’ יחרה אפך בעמך?” אינה ברורה.
וכי לא ברור למה כועס הקב”ה על עמו? הלוא זה עתה הוציא הקב”ה את עם-ישראל ממצרים ועשה להם מופתים רבים. והתגלה לעיני כל העם על הר-סיני, למרות זאת עם-ישראל ממיר אלוקים חיים בעגל הזהב!
לכן מפרש רש”י שאלת משה: כלום מתקנא אלא חכם בחכם, גיבור בגיבור. משה טען לפני הקב”ה בשאלתו, שהקב”ה אינו צריך לכעוס על עובדי העגל, מאחר שהעגל אין בו שום ממשות, אינו יכול להשתוות לקב”ה – אלוקים חיים ומלך העולם. ולעגל אין בו כוח ושום יכולת.
אילו הייתה בעגל ממשות כלשהי, היה מקום לדבר על קנאה של ה’ לעמו. אבל מאחר שהעגל אין בו שום ממשות, אין כאן אלא מעשה שטות והבל, ולכן שאל משה – “כלום מתקנא”?!
אולם עדיין קשה. הרי מי שעבדו את העגל החשיבו אותו למציאות ואף אמרו “אלה אלוקיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים”. אם-כן, מצד ראייתם יש מקום לקנאה, שהרי בעיניהם העגל הוא בבחינת ‘חכם ‘גיבור’.
חז”ל אומרים “אין אדם עובר עבירה אלא אם כן נכנס בו רוח שטות”
בני-ישראל אכן נשארו נאמנים לה’ ותורתו. אך נכנסה בהם רוח שטות שגרמה להם לסטות ולעבוד ע”ז.
אומר משה לקב”ה: “למה ה’ יחרה אפך בעמך?” גם בשעת החטא הם “עמך“, נאמנים לך, וגם הם יודעים את האמת שהעגל אינו ‘חכם’ ואינו ‘גיבור’. אם-כן, “כלום מתקנא אלא חכם בחכם, גיבור בגיבור?!”.
יהודי יודע שלאליל אין ממשות ואינו אלא פסל של עץ ואבן, ואפילו אם היהודי מידרדר חלילה למצב של עבודת אלילים אין הוא מאמין בפנימיותו לאליל זה,
יהודי אינו יכול להתנתק מהקב”ה, ועל אחת כמה וכמה שאינו יכול להמיר אלוקים חיים באלילי-שווא.
לכן קיבל ה’ טענת משה ואמר לו “סלחתי כדברך!”.
לא אחת הילד \ החניך מוציא את הסמכות שמעליו, משלוות דעתם. וכבר חושבים מה הוא עשה.. ומדוע. וכבר יוצאים ‘להתקיף’ חזרה.
עצור לשנייה! חשב מסלול מחדש! אולי זוהי רוח שטות שנכנסה בו. אולי ניסיון לבדוק גבולות. ויתכן שחזר מהמסגרת היום עם מטען כבד.
עצור! תבדוק לפני שהנך כועס והזירה מתחממת! הפעל שיקול דעת. וכדאי לחכות להגיב בשעת כושר. וירווח לך ולילד!
להארות / הערות. הגב: N3201525@GMAIL.COM
וואו. כל כך נכון! אנחנו הרבה פעמים שוכחים שהילד הוא בסך הכל… ילד!