פינתו השבועית על פרשת השבוע של הרב יצחק לוי שליט”א – רב העיר נשר וחבר מועצת הרבנות הראשית לישראל.

להאזנה דרך הטלפון, חייגו לערוץ מרן: 079-916-5000 שלוחה 82

>> תרמו להחזקת האתר!

צפו:

ביקורינו כבר כמעט הסתיים. ילד עם חום גבוה, בדיקה, “זה ויראלי…” כמובן! מה כבר יכלת, מר ד”ר להגיד במצב הזה?…
בני בחיקי, עומד לצאת.

הרופא מרים לפתע את פניו מהמחשב, נועץ בי מבט “מבין” כזה של רופאים, ומפטיר:
“איש צעיר, לא כל חום מהווה סיבה לדאגה. זכור את כלל הזהב: אם אתה ממשיך לתת לילד אקמול והחום יורד – זה בסדר. אם החום נשאר על עומדו – חזור למרפאה, אבל אם הילד אפטי, אתה מדבר אליו ואין תגובה – מצב חירום! רוץ איתו לחדר מיון!”

למה אפטיות מהווה סימן חמור כל כך? כמו שרגילים לומר למי שכואב לו הראש: “סימן שיש לך ראש”, אדם שהוא במצב לא תקין והוא לא קולט את העובדה הזו – זה הסימן החמור ביותר. זה סימן של איבוד הכרה ואולי גם חשש לגרוע מכל.
*****
איני יודע אם כולנו שמנו לב שלבעל הקורא לקח כמה רגעים השבוע למצוא את ה”כתובת” של העליה הראשונה בספר התורה (יש לכם עוד הזדמנות לעקוב…), למה? כי תיכף שנגמרת פרשת ויגש – על המקום מתחילה פרשת ויחי. אין שום רווח ביניהם. את התוצאה אפשר לראות בבית הכנסת.

“למה פרשה זו סתומה? לפי שכיון שנפטר יעקב אבינו נסתמו עיניהם ולבם של ישראל מצרת השעבוד שהתחילו” (רש”י בתחילת הפרשה).
גם אחר פטירתו של יעקב אבינו עדיין לא התחיל השעבוד בפועל עד שנפטרו כל השבטים כידוע (ראה רש”י שמות ו, טז). אבל הגלות כבר התחילה. “נסתמו עיניהם ולבם של ישראל”.

הבנו? גלות היא במילים אחרות “סתימה באיזור העינים והלב”. נשמע כמו הבחנה רפואית. נכון?
עינים סתומות אינן יכולות להבחין במה שמעבר להן. אדם שנמצא בגלות אינו יכול להבחין במה שהפעולות שלו גורמות.
לב סתום אינו מרגיש. אדם שנמצא בגלות אינו מרגיש.

אתם מכירים את המצב הזה של לקום בבוקר, להתפלל, לאכול ארוחת בוקר, ללכת לכולל / לעבודה, לחזור הביתה, לאכול ארוחת צהריים, להיות עם המשפחה / סדר ב’, לאכול ארוחת ערב, כולל ערב, ללכת לישון, באותה הרגשה? כמו אוטומט? באותה אפטיות? – כך נראית הגלות בתוקפה.
והצעד הראשון לקראת הגאולה אישית שלנו – להקדיש קצת זמן להתבונן. לבנות לעצמינו עיניים פתוחות ולב מרגיש!

שלכם באהבה,
שבת שלום!

לתגובות הארות והערות f6503904@gmail.com
אלעזר פרידמן, יו”ר מכון “בהירות” – יעוץ – טיפול – הדרכת חתנים

שיעור מיוחד מאת הגאון הגדול רבי בן-ציון מוצפי שליט”א – ראש ישיבת “בני ציון”, על פרשת ויגש.

להאזנה לשיעורי הרב דרך הטלפון, חייגו לערוץ מרן: 079-916-5000 שלוחה 81

>> תרמו להחזקת האתר!

צפו:

הארץ מלאה גוויות.
פצועים נאנקים בכל פינה.
אזורי סחר הומים הפכו בין רגע למחזות מוות המוניים.
עשרות אלפי פליטים עסוקים בפריצת מעבר הגבול עם כוש. אין בידיהם מאומה,
מחשבתם עסוקה בנסיון להציל את עורם.
קטסטרופה.
דם ואש ותימרות עשן.
*****
כך היתה נראית מצרים אם היה יוסף מאחר ברגע קט מהתוודעותו אל אחיו. השבטים כבר חילקו ביניהם את מצרים. כל אחד מהם קיבל אחריות על השמדת שוק אחד ויהודה לקח על עצמו את כל שאר האיזורים… להשמיד להרוג ולאבד.

אבל למה?
למה יוסף סיבך את המצב כל כך?
עד כדי שהיו צריכים השבטים להגיע למצב של איום ברצח עם?
בשביל מי ובשביל מה זה טוב?
באמת בעיני בשר, אין לכך הסבר מניח לשאלות מציקות כשאלו.

בשביל להבין את הענין צריך לתפוס זווית שונה, אחרת, כדי להתבונן על המצב:
האמת היא, כך כותב הרמ”ק (מובא בפירוש מתוק מדבש לזוהר, פרשת מקץ), שיוסף רצה להתוודע לאחיו כבר ברגע המפגש הראשון שלהם. אלא שכיון שהיתה תביעה עליהם על חטאם במכירתו – לא הורשה מן השמים לעשות כך.
לא היתה בידו הברירה אלא לגלגל את אחיו ל”אותו מקום ואותה אשה”, להחזיר אותם שוב אל אותו מצב בו עמדו שבע עשרה שנה קודם לכן ולהעמיד אותם שוב במבחן האחווה.

לשם כך נצרך יוסף להתגלגל איתם בעלילות. ולהכריח אותם להביא לפניו את בנימין, ואז, אחרי שכביכול הכל כבר נגמר בטוב – להגניב את הגביע לאמתחתו…
אותו יהודה ששבע עשרה שנה קודם לכן אמר: “מה בצע כי נהרוג את אחינו, לכו נמכרנו לישמעאלים” – היה צריך לעמוד ולגייס את כל כשרונותיו, לנסות בכל דרך שהיא, הנעימה יותר והנעימה פחות – והפעם בשביל להציל את אחיו משבי.

“רואה אני שיש בך מידת פטפטנות, שאם לא כן, מה ראית אתה לגשת ולהתווכח עימי יותר משאר אחיך? שואל יוסף,
“כל זאת שאתה רואה – אני ערבתי אותו” משיב יהודה,
אמר לו: “מפני מה לא עשית כן את אחיך כשמכרת אותו לישמעאלים בעשרים כסף, וציערת את אביך הזקן ואמרת לו: ‘טרוף טורף יוסף’???”
כיון ששמע יהודה כך צעק ובכה בקול גדול, אמר: “כי איך אעלה אל אבי?”
אמר יהודה לנפתלי: “לך וראה כמה שווקים במצרים!”
קפץ וחזר אמר לו: “שנים עשר”.
אמר יהודה לאחיו: “אני אחריב מהם שלשה, וטלו כל אחד ואחד אחד אחד ולא נשאיר בהם איש!!”
אמרו לו אחיו: “יהודה! מצרים אינה כשכם, אם אתה מחריב את מצרים תחריב את כל העולם!”
באותה שעה – ולא יכול יוסף להתאפק. כיון שראה יוסף שהסכימה דעתם להחריב את מצרים אמר יוסף בליבו מוטב שאתוודע להם ואל יחריבו את מצרים (מדרש רבה).
לכשתימצי לומר: באותה שעה, בה הוכיחו האחים, ויהודה בראשם, שמוכנים הם להחריב את כל מצרים בעד האחווה, בעד אביהם יעקב – אז נתקן חטאם ושוב יכול יוסף להתוודע אליהם.
*****

לפעמים אדם נכנס למצוקה מסויימת. הוא אינו יודע למה באה אליו הצרה הזו. הוא אמנם מתמודד אבל עם כל זאת הוא שואל בכאב: למה? למען ה’, כל זה בא עלי?
אנחנו אנשים קטנים, ויש דברים נסתרים, לא הכל אפשר להבין. אבל מה שאנחנו כן יודעים – שלכל דבר יש תכלית וסיבה. ועצם ההבנה הזו בכוחה להעניק לנו את התעצומות להתמודד במצבים הללו.
חזקו ואמצו!

שלכם באהבה,
שבת שלום!

לתגובות הארות והערות f6503904@gmail.com
אלעזר פרידמן, יו”ר מכון “בהירות” – יעוץ – טיפול – הדרכת חתנים

עמדתי מול הנרות, מסביבי פזזו ילדי הקטנים, ורק אני מכונס, מהורהר, מחפש את הקשר שביני לחג הנרות הזה.
איפה מלחמות, תשועות, פך שמן, הלל והודאה. מה כל זה קשור אלי?

“הדלקת כבר, נו…ויחזור לתלמודו…”
…אז כבר גמרתי לחלק לילדים את מטבעות השוקולד, וכבר יצאתי מהבית וחזרתי לשבת ליד הגמרא, אבל רק לשבת, כי מצאתי את עצמי בוהה, יושב וחושב מה כל הסיפור הזה, למען ה’, קשור אלי??? – – – – ????

…ואז הגיע ה”בום” הגדול…
הבנתי שכנראה אני בעצמי כל כך “יווני” שאני לא מרגיש שיש כאן מאבק עם מישהו וממילא גם לא ניצחון…
*****

יון כשמה כן היא – קו שיורד למטה ולמטה (שימו לב למילה הפותחת את המשפט). יון מנתקת בין חומר לרוח.

יון מציעה לנו לחיות חיים טובים, לשפר את הכושר הגופני, לשפר את רמת החיים, להרחיב אופקים בכל מה שקשור למדע – רפואה, פסיכולוגיה, חקר הX והy (ואפילו בתורה) ואחרי כל זה – להישאר שם.
למה אני מתכוון?

יון יצרה הרבה תופעות שאנחנו כל כך מורגלים להבין ש”ככה זה” בלי לראות את הפרדוקס הנוראי שהן מכילות. למשל: רופא לב שמסוגל לראות דבר יום ביומו את המכונה המופלאה הזו פועמת 24/7 (לחלק מהאנשים גם בניגוד לרצונם…) ולא להסיק מכך כלום לחייו הפרטיים. לא להבין שיש כאן משהו חי, רוטט, מופלא שחייב להעיד על יוצר.

וכן, גם אני ואולי גם חלק מאיתנו, תופסים את עצמינו רק כפי שאנחנו מכירים, כשאנחנו רואים את הציצית שעלינו אנחנו מבינים שיש על גופינו בגד של ארבע כנפות עם פתילים ושיש מצוה ללבוש אותו, זה נכון דרך אגב, אבל זו לא חזות הכל.
לומר שציצית היא בגד שיש לו ארבע כנפות ופתילים קשורים – זה כמו לומר שמליון דולר זה ערימה גדולה של דפים ירוקים שתמונות של נשיאי ארה”ב ומספרים מודפסים על גביהם…

לכשתמצי לומר, זו גלות יון שאנחנו עדיין נאבקים בה.
המאבק האישי של כל אחד מאיתנו עם הניתוק והניכור.

ואדם שנכון להיאבק על המקום הזה בנפשו, לחפש, ולפחות לא להתייאש מלמצוא את המקום הזה שבו יש חיבור, יש לב פועם – אותו כד שמן טהור ונקי, שמרגיש בחיבור הזה, שמבין שכל מצוה מחברת אותנו לאור גדול,

אדם שמבין שהעובדה הזו פועלת, גם כשמגיע ה”לילה”, ולפעמים הוא מוצא את עצמו בנמיכות הרוח, “למטה מעשרה”, ואף על פי כן, הכוח הזה עדיין קיים.
אדם כזה – זוכה גם למצוא את הפך השמן הקטן הזה. השמן שמבחינה מדעית אין מה לצפות ממנו להאיר מעבר ל12 שעות, אבל כשהוא מחובר לרוח – דולק שמונה ימים.

אדם כזה באמת יכול לשיר ולהודות. כי הנצחון שלו מול התרבות המערבית – יוונית שכל כך משפיעה עלינו – לא היה דבר פשוט בכלל. הוא דרש ממנו מאבק, מאבק תודעתי של התבוננות, של עקשנות לחקר האמת, של כנות חסרת פשרות.

חנוכה שמח ושבת שלום!
שלכם באהבה,

לתגובות הארות והערות f6503904@gmail.com
אלעזר פרידמן, יו”ר מכון “בהירות”. יעוץ – טיפול – הדרכת חתנים.

למה בעצם אנחנו בכלל מקלפים את אותם? למה לא לאכול אותם עם הקליפה?
ברור! כי הקליפה לא ראויה למאכל…
מובן? בגלל שהקליפה לא ראויה למאכל היא מקבלת שם לעצמה, היא לא בננה אלא קליפה של בננה, להבדיל מקליפה של עגבניה או מלפפון (לאלה שבינינו שאוכלים אותו בקליפתו) שנחשבת כחלק בלתי נפרד מהפרי אותו מכסה. נכון? (…אתם עדיין איתי?)
כשאנחנו מקלפים את התפוז / בננה / כל פרי שלא יהיה – אנחנו בעצם משליכים את החלק החיצוני שעוטף אותו וחושפים אותו לפנינו, כמו שהוא באמת.
יש משהו שמשתנה בפרי אחרי הקילוף – הוא נעשה רגיש למגע, הבננה מתחילה להימעך, פלחי התפוז עלולים להיבקע ולהתיז מיץ עסיסי (אין לך משקפיים? זהירות! שלא יתיז לתוך העין!…)
*****

אחד הדברים הקשים ביותר לבן תמותה היא – להודות בטעות.
למה? והרי לכל אדם יש טעויות, ומה בכך שטעיתי?
משום שבנפשו של כל אדם ישנם מנגנוני הישרדות, השומרים על האדם מבושה, שומרים על התדמית החיצונית שלו. המנגנונים הללו יוצרים כעין “מסיכות תדמית”, בהם ישתמש האדם לפי הצורך, ובדרך כלל אף לא יהיה מודע לכך, זה פשוט יקרה.
כשהמסיכות הללו בפעולה – האדם שנמצא “בפנים”, מאחורי המסיכה – יכול להישאר רגוע.
אבל, לפעמים קורה משהו, והאדם, שהמסיכה שלו נראית כל כך טוב, כל כך משכנעת שהאדם שעומד מאחוריה הוא צדיק ונקי – נסדקת. ואז מתגלה הפנים, מתגלה הרגישות. וזה לא פשוט…
*****

“ויכר יהודה ויאמר צדקה ממני…” – ממני היא מעוברת (רש”י).
יהודה בן יעקב הסכים להוריד את המסיכה שנעטתה עליו אפילו מבלי שידע. הוא היה מוכן לחשוף את העובדה שהוא לא מושלם…

איזה כוח! איזו עוצמה!
הרי אנשים מוכנים לחיות חיים שלמים של הסתרה בכדי שלא להתבזות. והלא כמה שאדם יותר חשוב ויותר מוכר – בזיונו גדול יותר. הן כבר אמרו חז”ל (בבא קמא) “הכל לפי המבייש והמתבייש”.
“ורבותינו ז”ל דרשו: שיצאה בת קול ואמרה: ממני ומאתי יצאו הדברים! לפי שהיתה צנועה בבית חמיה גזרתי שיצאו ממנה מלכים ומשבט יהודה גזרתי להעמיד מלכים בישראל!” (המשך רש”י שם).

בגלל שיהודה הודה, בגלל שהוא הסכים לחשוף את עצמו באמת, בכנות, כמו שהוא ללא כחל ושרק – זכה ויצאה אותה בת-קול וטיהרה את שמו!
ולא סתם זכה יהודה למלכות, כי מלך אמיתי הוא מלך שמסוגל לא רק להיות תקיף וחזק אלא לא פחות מכך מסוגל להיות אמיתי ולשאת באחריות על מעשיו בכנות!
הלוואי ונזכה ללמוד את הלימוד העצום הזה, ולהטמיע אותו בחיינו.
שלכם באהבה,
שבת שלום!

לתגובות הארות והערות f6503904@gmail.com
אלעזר פרידמן, יו”ר מכון “בהירות” – יעוץ וכלים לחיים אכותיים!

צפו בדברי רבן של ישראל מרן רבינו  עובדיה יוסף זצוק”ל, על פרשת השבוע פרשת ויצא.

>> תרמו להחזקת האתר!

צפו:

הוא הסתובב כארי בסוגר, פניו אדומות מכווצות, דמעות של זעם ותסכול בעיניו ופיו משלח צעקות אימה,

“רמאי ה-יעקב הזה! שקרן סדרתי!!!”

“מה קרה? על מה המהומה?”

“יעקב החוצפן הזה! לא מספיק לקח לי את הבכורה, עכשיו סיבן אותי וגנב גם את הברכות! בלי טיפת בושה! רצח וגם ירש!!!”

“אבל מה אעשה? הרי בירכתי אותו כבר בהכל… מטל השמים, משמני הארץ, שלטון, מה לעשות?”

עכשיו עשיו כבר מתמוגג בדמעות: “אבא! הברכה אחת לך? ברכני גם אני אבי!!!”

ויען יצחק ויאמר: “הנה משמני הארץ יהיה מושבך ומטל השמים מעל וגו'”,

ממש לא מובן, הרי הרגע אמר יצחק שכבר בירך בכך את יעקב?! לכאורה היה צריך למצוא ברכה לעשיו בתחום אחר לגמרי שבו לא בירך את אחיו?
התשובה ברש”י: “משמני הארץ – זו איטליאה של יון”, תיאור היווצרות אי המגף המפורסם מובא בחז”ל (שבת דף נו:): “בשעה שנשא שלמה את בת פרעה בא גבריאל ונעץ קנה בים ועליו נבנה כרך גדול של רומי”.

הוי אומר, אמר לו יצחק לעשיו: “ראה, את הברכה פיספסת. מה שיש כבר נתתי. מה שאני יכול לברך אותך – זה בדבר שעדיין לא בא לעולם, ומותנה במצב של “והיה כאשר תריד ופרקת עולו”, וזה מה שקרה עם אטליה שעלתה על המפה כאשר היתה נגיעה של חטא.
*****

נתבונן רגע על העולם: כמה שפע יש לעשיו! כמעט אלפיים שנה שאנו בגלות אדום, כסף, שלטון, תראו כמה גשם יורד באירופה, חפשו במפה את הנהרות הבלתי סופיים שלה, תיזכרו בהולנד ארץ הפרחים. האלפים השוויצריים / הצרפתים ועוד.

וכשתמצי לומר – זהו הכוח של ברכת ה’בדיעבד’ של יצחק – “והיה כאשר תריד ופרקת עולו”.
והכוח של ברכת יצחק ליעקב, הברכה האידיאלית – פשוט שהיא מכילה הרבה הרבה יותר!

לאיפה הברכה הזו נעלמה כל כך הרבה שנים?
היא כנראה ממתינה לנו מעבר לפינה, ממתינה בסבלנות לעם שלנו, שישמיע עוד ועוד את “קול יעקב”, שיגיע לתיקונו ולמעמדו האמיתי, ואז תוכל להתקיים במלואה ולנצח.

עשיו האדמוני, אינו יכול להתאפק, הוא צריך את “האדום האדום הזה” על המקום, במזומן. אבל יעקב מוכן לחכות ולחכות, כדי שלבסוף יקבל את הברכה המושלמת והנצחית.
*****

ומה ביחס לתפילין שהנחתי היום בבוקר? לחיוכי שעטף היום בחום את בני הבית?
האם אני גם מייקר אותו, האם אני מבין שכשעשיתי אותו זכיתי בעוד קניין לנצח, אפילו שאני לא רואה את התוצאה המיידית?
אפילו שנראה לי שכבר הנחתי אלפי פעמים תפילין ולא הרגשתי שנוצר בי שינוי?
אני מוכן להמשיך לחכות, ולהאמין שלבסוף אזכה גם לראות…?
שלכם באהבה,
שבת שלום!

לתגובות הארות והערות f6503904@gmail.com
אלעזר פרידמן, יו”ר מכון “בהירות” – יעוץ וכלים לחיים אכותיים

“הסתכלו במפה של רוסיה ותחפשו את העיירה ראדין”, שח פעם הגאון רבי אלחנן ווסרמן זצ”ל: “יתכן ואחרי חיפוש מדוקדק, תמצאו נקודה זעירה הנושאת את השם הזה, וכך לכאורה ראוי להיות, הרי מי היא בכלל ראדין? כמה גגות רעפים שביניהם מפרידים רחובות מעוטרות בשלוליות ובוץ? ספק אם תמצאו את קלם, נובהרדוק, מיר, כולם הלא עיירות קטנות. מוסקבה היא עיר גדולה בהחלט, מאות אלפי בני אדם גרים בה, לה יש מקום של כבוד על מפת רוסיה! הלא כן?”
“אבל בשמים” אמר הצדיק, “בשמים ישנה מפה אחרת, בעלת קנה מידה אחר. במפה של השמים למוסקבה נתנו נקודה זעירה, ללנינגרד גם זה בקושי, אבל לראדין? – נתנו חבל ארץ אדיר! קלם, נובהרדוק ומיר גם הן מדינות ענק!”

“ומדוע? כי בשמים קנה המידה שונה! מודדים שם את הדבר על פי המשמעות הרוחנית שלו, על פי האיכות הנמצאת בו!”
*****

כמה בנים היו לאברהם אבינו?
שניים – יצחק וישמעאל!
האמת שלאברהם היו שמונה בנים!
יצחק, ישמעאל, זמרן, יקשן, מדן, מדין, ישבק, שוח.
על יצחק התורה מאריכה מאוד, על ישמעאל – פחות, ואלו לגבי הששה הנותרים – התורה הקדישה להם לא יותר מששה פסוקים: “ויוסף אברהם ויקח אשה ושמה קטורה, ותלד לו את… ולבני הפלגשים… וישלחם מעל יצחק בנו קדמה אל ארץ קדם”. זהו, בכך תם הסיפור של – רוב הבנים של אברהם אבינו!

התורה מלמדת אותנו כיצד להעריך את המציאות, לעיתים במציאות ישנם דברים שנראים גדולים מאוד, אבל האמת היא שהם חלולים, ריקים.
כמה דברינו אקטואליים בזמן האחרון, כאשר הרעש הפוליטי עובר את גבול הדציבלים המותר, כל אחד מן הצדדים מרעיש את העולם, מכנס כנסים, עורך תעמולה, רעש, בלאגן. “אני אוביל! הצד השני – שיתבייש לו!!!…” (לא נאריך בדברים בנושאים המתאימים יותר לבתי קפה מאשר לבמה מכובדת כמו אתר “מורשת מרן”).

ואילו “מן הצד” כביכול, ישנם לומדי תורה. ציבור ענק שיושב והוגה בתורת ה’, בלי פרסום, בלי תעמולה, מה הם עושים שמה כל היום, בבית המדרש המיושן שלהם? כלום…

ה”כלום” הזה הוא כלום ב”מפה” של העולם שלנו. במפה אמיתית יותר הקנה מידה הוא שונה. ב”חדשות” שלהם נושא הבחירות אינו מדובר בכלל. המהדורה המרכזית עוסקת בהתפעלות המתחדשת מידי יום בשמים מאותם לומדי תורה, שבשנת 2019 עוד יושבים בצל קירות בית המדרש ה”מיושן” ובכח לימודם מגינים על כולנו! (כולל על אלו המשמיצים אותם מעל כל במה אפשרית יומם ולילה…) – דבר הנחוץ כל כך במציאות המורכבת בה אנו חיים כאן.
קצת מהויטמין של “ויגבה לבו בדרכי ה'” לא יזיק לנו…

שלכם באהבה,
שבת שלום!

לתגובות הארות והערות f6503904@gmail.com
אלעזר פרידמן, יו”ר מכון “בהירות” – יעוץ וכלים לחיים אכותיים