האם יצא לך פעם לראות מקרוב את מפלי הניאגרה?
מסתבר שלא.
ואף על פי כן, די ברור לי שתוכל לשער בנפשך מה תרגיש אם תעמוד מולם.
“וואוו!!!”
התפעלות עצומה מהגודל, מכמויות המים העצומות, מעוצמת השפיכה האדירה מהיופי ומהרעש האדיר שלה.
*****
ומה כל זה קשור ליום כיפור?
במהלך היום הקדוש אנו מתוודים לא פחות מעשרה וידויים.
מה יש להתוודות כל כך הרבה?
אם אני יודע בוודאות שלא פעלתי חטא כלל במשך הזמן שבין הווידוי של שחרית למנחה, לא אצטרך להתוודות במנחה? וודאי שלא.
למה?
*****
יום כיפור הוא יום שמסוגל בצורה שאין למעלה ממנו, להעניק לנו את המתנה הגדולה של לחוש ברוממות ה’, “לפני ה’ תטהרו”, ביום הכיפורים אנו ‘עומדים לפני ה”, כמלאכים.
וככל שמתקדם לו היום – אנו מתקדמים גם כן בחוויה הזו, וככל שאנו מתקדמים בה יותר – אנו מבינים שהוידוי הקודם אינו מספיק לפי ערך ההכרה שלנו בגדלות ה’ של עכשיו.
יום כיפור הוא יום מרומם יותר, יום שבו אנו נמצאים במערכת שונה משאר ימי השנה.
ולכן דבר שלא היינו מסוגלים לעשות באף יום אחר – בו אנו מסוגלים לעשות.

מאחל לכולנו לזכות לטהרת יום הכיפורים,
למחילה, לסליחה ולכפרה,
שבת שלום ומבורך
וגמר חתימה טובה!

שלכם באהבה,
אלעזר פרידמן, יו”ר מכון “בהירות” – יעוץ – טיפול – הדרכת חתנים
לתגובות הארות והערות f6503904@gmail.com

איך אתם מתכוננים לראש השנה?
סביר להניח שתענו על אחת מהתשובות הבאות:
1. אני מאזין לשיחות התעוררות.
2. מקבל על עצמי קבלה טובה.
3. אומר כל יום מספר מזמורי תהילים.
4. משתדל ללמוד יותר בכמות ואיכות.
5. משתדל יותר בתפילה בכוונה.
6. מכינה מאכלים מיוחדים לכבוד החג.
7. עוזר לאשתי להכין מאכלים לחג…

אני רוצה להציע תשובה נוספת. בסדר מבחינתכם?
קחו לעצמכם כמה דקות שקטות (אני יודע שלא קל למצוא אותן…)
הצטיידו בדף ועט.
התמתחו קלות,
התמקמו בנינוחות על הכיסא.
כעת עצמו לכמה רגעים את העיניים, ונסו לחוש כאילו ראש השנה כבר כאן.
ראו את המראות, שמעו את הצלילים, הריחו את הריחות,
וכעת עברו על השאלות הבאות,
עליהם אבקש לענות רק לאחר התבוננות של לפחות כחצי דקה.

1. נסו לראות אילו דברים יכולים לקרות שעלולים להפריע לכם/ן מלהתנהג או להרגיש מה שהייתם/ן רוצים/ות?
יכול להיות –
ילד/ה שמנדנד/ת
מישהו/י שיושב/ת לידך בבית הכנסת ומפריע/ה לך להתפלל
אח קטן שמבקש משהו בדיוק ברגע שצריך ללכת לתקיעות
אני מאוד עייפה וההורים מבקשים עזרה בדיוק עכשיו (לא עוד חמש דקות! -עכשיו!!)
חוסר חשק פתאומי לתפילה ארוכה, מעדיף לאכול עכשיו את סעודת החג, אבל מה לעשות, רק עכשיו עניתי “ברכו” של שחרית…
– את התשובה על שאלה זו ושל הבאות אחריה, אני מזכיר – כתבו על הדף.

2. מהי בדרך כלל התגובה האוטומטית שלי למצב כזה? התגובה שנשלפת מהשרוול, בלי לחשוב הרבה?
זה יכול להיות למשל: כועס/ת / צועק/ת / מתעלמ/ת / מתלונ/נת וכו’.

3. מהו הדבר שיכול לעזור לי להמשיך בשמחה את ראש השנה למרות הקושי / ההפרעה הזו?
זה חייב להיות משהו שאת/ה עצמך מתחבר/ת לזה…. לכל אחת עוזר משהו אחר.

4. העצה שמצאת היא עצה מלחיצה או לא? (דוגמא לעצה מלחיצה- להתחיל לגעור בעצמי: “ר”ה עכשיו, אסור לכעוס!” בהלקאה עצמית, לא מלחיצה- לשבת להירגע, לזכור שה’ הוא טוב ואם הוא הביא לי זאת זה לטובה).

5. האם יש לך עצה שמצד אחד יכולה להועיל לך להמשיך את היום בשמחה ומצד שני היא לא מלחיצה אותך?

6. אם לא מצאת – יש לך שיעורי בית עד ראש השנה: תמשיכ/י להתבונן, תתייעץ עם אחרים, תתפלל/י לה’ שיחון אותך בעצה נכונה ולא מלחיצה שיכולה להועיל לך.

7. שאלה קטנה לסיום: איך תהיה לנו יותר עוצמה פנימית כשחשבנו על המכשולים מראש אפילו אם בסוף נפלנו, או כשזרמנו עם התגובות האוטומטיות שהגיעו לנו באותו רגע????

מאחל לכולנו ולכל בית ישראל שנה טובה ומתוקה מדבש!
שבת שלום, כתיבה וחתימה טובה!
שלכם באהבה,

אלעזר פרידמן, יו”ר מכון “בהירות” – יעוץ – טיפול – הדרכת חתנים
לתגובות הארות והערות f6503904@gmail.com

חזקי השובב שוב מציק לאחיו, אני גוער בו: “חזקי, אני מתרה בך, עוד פעם אחת – תטעם מנחת זרועי! אצטרך לעצור את ההצקה הזו בגופי!”
וחזקי, כמו כל ילד שובב וחינני – ממשיך כאילו לא קרה כלום…
אני מתמלא בחימה שפוכה, סטירה רבת עוצמה מעטרת את לחיו בסומק קל עד בינוני.
מה השלב הבא? תנחשו לבד –
נכון. חזקי בוכה, ואני אומר לו בקול כועס מוכיח: “התרתי בך, לא הפסקת. קיבלת את מה שמגיע לך…”
*****

“ועתה כתבו לכם את השירה הזאת ולמדה את בני ישראל…
למען תהיה השירה בפיהם למען תהיה השירה הזאת לעד בבני ישראל
כי אביאנו אל האדמה אשר נשבעתי לאבותיו… ופנה אל אלוהים אחרים…
והיה כי תמצאן אותו רעות רבות וצרות וענתה השירה הזאת לפניו לעד”

על פניו נראה כאילו אין הבדל בין שני התיאורים הללו.
אבל, רגע, עצרו שניה!
זה נראה לכם הגיוני?
הקב”ה הוא כזה שמחפש אותנו בפינה?
לא יכול להיות. נקודה.

*****
ה’ פונה אל עם ישראל ואומר להם:
אני מכתיב לכם את ההיסטוריה כבר עכשיו.
אתם תגיעו לארץ ישראל, תרגישו טוב, ובהמשך, כשלא תשמרו על עצמכם, תרשו לעצמכם להרגיש יותר מדי טוב – “ואכל ושבע ודשן ו…פנה אל אלוהים אחרים”.
ואז יבוא העונש.
עד כאן תיאור המציאות.

אבל כאן כבר החלק שלכם: שימצאו אתכם רעות רבות וצרות – אל תאמרו: הבנו, ה’ לא אוהב אותנו. הוא מואס בנו. ניתקנו קשר.
ממש לא.
אני רוצה שגם אז תבינו שהרעות לא באות אליכם כי אני שונא אתכם. אלא בגלל העבירות שעשיתם. הן באות בשביל לתקן אתכם. ובסופו של דבר – אגאל אתכם.
*****
הסתר פנים זו מכה קשה. השאלה היא להיכן ניקח את המכה הזו. לכיוון שאם יש מכה – זה הסוף שלנו, ה’ שונא אותנו וכו’ – יאוש, או להבין שאם יש מכה, יש גם מכה שנותן אותה. ויש לו בכך תכלית – ליישר אותנו, ולבסוף לקרב אותנו אליו.

שלכם באהבה,
שבת שלום!
אלעזר פרידמן, יו”ר מכון “בהירות” – יעוץ – טיפול – הדרכת חתנים
לתגובות הארות והערות f6503904@gmail.com

ידי אחזה עוגה מפנקת, והשניה דפקה קלות על דלת השכנים המעוטרת ב”ברוכים הבאים לאמא ולתינוק” בכתיבה עילגת של ילד שלמד זה עתה אל”ף-בי”ת.
הדלת נפתחה, שכני המרוגש והעייף, אבי הבן בכבודו ובעצמו, עמד שם, מקבל בחיוך מרוח את הברכות שהרעפתי עליו.
העוגה עברה לידיו.
“תודה רבה! איזו עוגה מהודרת! רגע, לא רק על העוגה אני רוצה להודות לך, רציתי להודות לך גם על העזרה בשחרור הסתימה לפני שבועיים, בשמרטפות לפי חודשיים, וגם על ההשאלה של שואב האבק שלכם לפני פסח הקודם! ועל…”
“כבוד הרב, אתה נשמע קצת עייף” אני אומר לו “אולי תשלח לנו את הילדים המרוגשים שלך ותפרוש לשינה מאששת?!” – – –
*****

יבול טוב גדל בעזרת ה’, ר’ זבולון החקלאי מגיע לבית המקדש כשעל כתפו סל מעוטר, מלא בפירות ביכורים עסיסיים. בחרדת קודש הוא מיטהר, נכנס לעזרה, הכהן נוטל ממנו את הסל ומניחו לפני המזבח, והוא פותח בקריאת פרשת ביכורים:
“ארמי אובד אבי וירד מצריימה וגו’ וגו’ וגו’ וגו’ וגו’ וגו’ וגו’ ועתה הנה הבאתי את ראשית פרי אדמה אשר נתת לי ה'”
מה?
מה קשור כעת להודות על הצלת יעקב ובניו מלבן, על עשר המכות ועל הצלת ישראל ממצרים וכו’?
למדנו שכשאדם מקבל טובה מה’, עליו להבין שכל הטובות שקיבל עד היום היו חלק בלתי נפרד מהשרשרת. הקב”ה נותן לנו חיים של טוב, וכשנתבונן בהם באמת – נבין שגם הן היו חלק מהתהליך. וכשהכל קשור – כל פרט מקבל משנה תוקף ונעשה משמעותי יותר.
*****

זה לא סוד שאנחנו נמצאים בזמן האחרון במצב מורכב, או “מאתגר” בשפה המקובלת יותר, אפשר בהחלט לראות את הקשיים ולהתמקד בהם. ההצעה שלי היא לשים לב גם לדברים הטובים ולתת להם משקל, לפחות כמו לדברים הקשים.
לזכור לא רק את תהליך התחלואה, אלא להתבונן וגם למצוא תהליך של טוב שקורה בחיים של כל אחד מאיתנו.
ולזכור להודות עליו – – –

שלכם באהבה,
שבת שלום!
אלעזר פרידמן, יו”ר מכון “בהירות” – יעוץ – טיפול – הדרכת חתנים
לתגובות הארות והערות f6503904@gmail.com

מה ההבדל בין איש סטארט-אפ מצליח לסנדלר זקן שמתקן נעלים בקרן הרחוב כבר חמישים שנה?

החילוק ביניהם נעוץ במה בעצם אתה מחפש בחיים: הצלחה או תעסוקה.
בשביל למצוא הצלחה חייבים להיות חכם, עירני, מתוחכם, ערמומי לעיתים, אבל בשביל למצוא תעסוקה מה שצריך זה בסך הכל רצון למצוא עיסוק שאתה אוהב להתעסק בו.
*****

“לא ימצא בך… קוסם קסמים, מעונן, מנחש ומכשף וגו’ תמים תהיה עם ה’ אלוקיך”
“כי הגוים האלה אשר אתה יורש אותם אל מעוננים ואל קוסמים ישמעו ואתה לא כן נתן ה’ אלוקיך – נביא מקרבך מאחיך כמוני יקים לך ה’ אלוקיך אליו תשמעון”.
לכאורה, הפתרון שהתורה נותנת לנו היא לדרוש את העתידות מהנביא ולא מן הקוסמים, אבל אם כך, איך נכנס לכאן הציווי של “תמים תהיה עם ה’ אלוקיך” שמכוון אותנו שלא לדרוש כלל אחר העתידות?

התורה מגדירה כאן את החילוק בהשקפת העולם שבין יהודי לגוי:

גוי מחפש את ההצלחה החומרית של החיים, ובשביל להצליח צריך להיות מתוכנן, להיות מבוטח מכל נזק, לדעת מתי כדאי להתחיל את העסק ואיפה להשקיע את הכסף, בשביל זה צריך קוסם או מכשף טוב.

יהודי מחפש לעבוד את בוראו, את ההצלחה הנצחית, כמובן שחשוב לו גם לפרנס את משפחתו בכבוד ולא לחזר על הפתחים, אבל עיקר החיפוש שלו הוא כיצד לעבוד את ה’ על הצד הטוב ביותר, בשביל זה צריך נביא שיורה לו את הדרך.
*****

אלול הוא חודש שבו כל אחד דורש מעצמו להתקדם משהו בעבודת ה’, חשוב לכל הדעות, אבל גם זה צריך להיעשות בתמימות.
במקום לקבוע יעדים קשוחים נשים את פנינו לעיסוק מתמיד בהתקדמות, ונעריך כל פסיעה בכיוון הזה.
הסנדלר התמים אינו מחשבן את התוצאות, הוא שמח בכל תפר נוסף, בכל שלב בתהליך!

שלכם באהבה,
שבת שלום!
אלעזר פרידמן, יו”ר מכון “בהירות” – יעוץ – טיפול – הדרכת חתנים
לתגובות הארות והערות f6503904@gmail.com

מי מאיתנו לא מכיר את האימרה הידועה בשם גדולי החסידות, שארבעים ושניים המסעות שבתחילת פרשת מסעי – עוברים על כל אחד מאיתנו במשך ימי חייו.
ישנם מסעות ארוכים וישנם קצרים, ישנם קשים וישנם קלים.
וכל אחד מאיתנו נמצא בתוך מסע ייחודי משל עצמו, נוסע וחונה לסירוגין.
וזה בסדר שלפעמים קשה, וזה בסדר שלפעמים המסע קצת מעצבן וארוך, אלו הם החיים, אל נדאג, בסוף כולנו נגיע ליעד הנכסף.
*****
אבל אני רציתי להתעכב על נקודה אחרת:
“למה נכתבו המסעות הללו?
…ורבי תנחומא דרש בו דרשה אחרת:
משל למלך שהיה בנו חולה והוליכו למקום רחוק לרפאותו, כיון שהיו חוזרין התחיל אביו מונה כל המסעות,
אמר לו: “כאן ישננו, כאן הוקרנו וכו'” (רש”י לג, א).
נתבונן לרגע מהי המשמעות של “ישננו”, “הוקרנו”?
הכוונה כנראה לנפילות של עם ישראל במדבר.
אם כן, אני לא מבין: מי בדיוק חטא במדבר? עם ישראל,
למה “הוקרנו”? לכאורה הנכון לומר: “הוקרת” (קו”ף בפתח)?
הרי עם ישראל במשל הוא בן המלך, ורק בן המלך הוא זה שחלה ולא המלך עצמו?
התשובה היא: בכל מסע, בכל נסיון – ה’ איתנו, וכשקר לנו – כביכול קר גם לו.
גם כשנראה לנו שכאילו הפנה לנו עורף – הקב”ה שהוא אב אוהב ורחמן, תמיד איתנו, גם אם בצורה מוסתרת.

עצם הידיעה הזו, וההתבוננות בה – יכולה לחזק אותנו במצבים מורכבים של מסעות שונים שעוברים עלינו.
לפעמים אדם נמצא במצב של מצוקה, ולפתע הוא רואה סייעתא דשמיא מיוחדת באיזו נקודה פרטית, שלאו דווקא נוגעת ופותרת לו את המצוקה בה הוא שרוי.
אבל יכול הוא לקחת את הנקודה הזו, בה הוא רואה שה’ ממשיך לדאוג לו, גם בעת הזאת.
להיאחז בה וממנה לבנות את התקווה הלאה, לדעת נאמנה שה’ תמיד איתנו, תמיד בשבילנו, תמיד מאמין בנו ומחכה לנו, באהבה גדולה.

שלכם באהבה,
שבת שלום!
אלעזר פרידמן, יו”ר מכון “בהירות” – יעוץ – טיפול – הדרכת חתנים
לתגובות הארות והערות f6503904@gmail.com