“מצוה גוררת מצוה”, אתם מכירים את המשנה הזו?
תמיד היה קשה לי על המשנה, לא נעים מ… מהמציאות…
הנה, אתמול הגעתי הביתה והיה מבולגן, לא כדאי לתאר בבמה מכובדת כזו איך הוא היה נראה.
האמת? כעסתי.
כעסתי על הילדים שיודעים רק לשחק במשחקים ונהיים עייפים תמיד ברגע שצריך לאסוף אותם.
כעסתי ו-התאפקתי. דנתי אותם לכף זכות בקל וחומר: אם לנו המבוגרים קשים ימי הקורונה, לילדים על אחת כמה וכמה. ועל אף שעלו בראשי כמה פירכות, בנתיים הכעס כבר חדל והלך לו, כך שבמקום לצעוק עליהם פשוט נשקתי להם ואספתי את המשחקים יחד איתם.
מה אומר לכם?
אחר ההתגברות הזו הייתי בטוח שגמרתי סופית עם מידת הכעס לכל החיים – – –

אבל המחר הגיע…
ריבה אדומה מרוחה על הקירות ועל פניו של ילדון חמוד קידמה את פני. מה אומר לכם? לזה לא פיללתי. כעסתי כמו שכתוב ועדיף לחסוך בתיאורים…
אבל איך זה יכול היה לקרות? הרי המצוה שעשיתי אתמול, הנסיון שעמדתי בו אתמול היו אמורים להעמיד אותי במקום כזה גבוה שכבר הכעס כבר בכלל לא ידבר אלי?!!!! מתסכל, נכון?
*****

כדי שנסיון ירומם אותנו וימשוך אותנו לתוך דרך של התעלות, אנו צריכים למצוא את הדבר הגדול שבשבילו אנו עובדים. קשה מאוד להתגבר על הכעס עוד פעם ועוד פעם בלי יציקה של איזו משמעות חיובית-ערכית לתוך ההתגברות שלנו. כמו למשל לקחת את ההתגברות על הכעס כעוד צעד לקראת היותי אדם בעל ישוב הדעת, או אדם מאמין, שרואה בכל מקרה את יד ה’ שכולה הטבה.

כשנחבר את ההתגברות שלנו לעוד פיסת בניה של ערך חיובי מרומם בבנין האישיות שלנו – אזי הוא ימשוך אלינו התגברות נוספת.
ימי הספירה ממש מראים את העיקרון הזה – כל הטוב שאנחנו רוכשים בכל יום ממנו, הוא כשלעצמו נראה קטן לכאורה, אך כיון שהוא מחובר לכיוון מסוים – לקבלת התורה – הוא מקבל משמעות גדולה הרבה יותר, הוא מהווה עוד צעד מצידנו בדרך אל המעלה הגדולה בה נזכה בעזרת ה’ בחג מתן תורה!
*****
ויש לזה גם צד שני: זכות לעולם לא תגיע בלי חובה.
כהונה היא אחת מהמעמדות החשובות בעם ישראל. רק להם הזכות להקריב קרבנות על גבי המזבח, לזכות הזו יש מחיר. בפרשתינו אנו מוצאים כמה אזהרות מיוחדות שהוזהרו הכהנים מעבר למצוות שיש לישראל. הכהנים אסורים ליטמא למתים, ולהתחתן עם נשים מסוימות.

לכשתמצי לומר, אלו שני הצדדים של מטבע הגדלות:
מחד בשביל להתרומם ולהתגדל לא מספיק לעשות מעשים רבים בלי שיחבר אותם איזה ערך גדול אחד, ומאידך ערך גדול או מעלה גדולה לעולם לא יבואו מאליהם להיות אורחי קבע בנפשינו, הם דורשים הקרבה והתמסרות בפועל ובמעשה.
שלכם באהבה,
שבת שלום!
אלעזר פרידמן, יו”ר מכון “בהירות” – יעוץ – טיפול – הדרכת חתנים
לתגובות הארות והערות f6503904@gmail.com