האזינו לדברי מרן רבינו עובדיה יוסף זצוק”ל, על פרשת השבוע פרשת דברים.
האזינו:
האזינו: מרן הרב עובדיה יוסף – פרשת דברים
קטגוריות פרשת השבוע: פרשת דברים
מוסר מהפרשה – שיחה מרתקת לפרשת דברים תש”פ / הרב יוסף פרץ
מידי יום שישי בשעה שתים בצהריים, משודרת ברדיו “קול תבונה” תכניתו של הרב יוסף פרץ “מוסר מהפרשה”, שיחה מוסרית בהגשה מיוחדת, המוציאה את ענייני המוסר שבפרשת השבוע.
לרדיו קול תבונה ניתן להאזין באתר: https://kol-tvuna.co.il/, באפליקציה (לחצו להורדה) ובטלפון: 08-30-12-400
האזינו לתכנית האחרונה:
אור הפרשה – תורת אור החיים לפרשת דברים תש”פ / הרב אברהם בן חיים
מידי יום שישי בשעה אחת עשרה בבוקר, משודרת ברדיו “קול תבונה” תכניתו של הרב אברהם בן חיים בה הוא מעביר בצורה מרתקת את תורת אור החיים הקדוש על פרשת השבוע.
לרדיו קול תבונה ניתן להאזין באתר: https://kol-tvuna.co.il/, באפליקציה (לחצו להורדה) ובטלפון: 08-30-12-400
האזינו לתכנית האחרונה:
“לחיות את הפרשה” • פרשת דברים: בעין המצלמה / הרב אלעזר פרידמן
אנחנו רגילים לצלם או להסריט רק מצבים מתוכננים, לפני שנצלם מישהו נבקש ממנו שיחזיר את משקפיו למקום, יכניס את החולצה למכנסיים וכו’…
האמת שהתיעודים הללו “מזוייפים”. תיעוד אמיתי הוא תיעוד ספונטני, בו האדם נראה באופן הטבעי בו הוא רגיל ומתנהג בצורה בה הוא רגיל.
מתיעוד אמיתי אפשר ללמוד הרבה.
שימו מצלמה בתקרת ביתכם בעת ההשכמה או ההשכבה, ותצפו אחר כך בסרטון שהתקבל בשימת לב, אל תשכחו לרשום על הדף את התובנות…
הבעיה היא שאנחנו בוחרים להזניח את המקומות הללו, שיכולים ללמד אותנו כל כך הרבה על עצמינו ועל הדרך בה אנו מתנהלים בעולם, ולהיזכר רק בדברים שמתאימים לנו.
(אגב, אנו יכולים להיות מופתעים לטובה כשנצפה בסרטונים הללו, ולגלות שאנו פועלים בתבונה, שאנו עושים הרבה פעולות טובות שמחמת ההרגל אנו לא שמים לב אליהם. גם זה קיים).
האמת? שהסרטונים הללו נמצאים במוחו של כל אחד מאיתנו, נשאר לנו רק להתבונן בהם.
האם אנחנו עוצרים לפעמים לעשות זאת?
*****
חומש דברים נקרא גם בשם “משנה תורה”, משום שנערכת בו חזרה על המצוות שנכתבו בחומשים הקודמים.
ברור שהתורה לא כתבה את חומש זה כדי ללמד אותנו כמה חשובה החזרה.
בשביל זה כבר יש את הציווי הנודע: “ושננתם לבניך ודיברת בם וגו'”, אם כן, בשביל מה נועד חומש דברים?
בנוסף לכך, על המצוות חשוב לחזור, ניחא. אבל למה לשחזר את הההיסטוריה, מה מצא משה רבינו מקום להתרפק על נוסטלגיות כאלו ואחרות, והקב”ה – להנציח אותן?
ושאלה אחרונה: מה השם הזה “דברים” – לכאורה הוא חסר משמעות, הרי גם הענינים שנכתבו בחומש בראשית או שמות הם דברים, למה שלא יהיו חמישה חומשי דברים, דברים א’, דברים ב’ וכן על זה הדרך?
התשובה לכך היא ש”דברים” הוא מלשון דיבור.
בחומש דברים משה רבינו מדבר אלינו את כל ההיסטוריה שלנו, את כל המצוות שקיבלנו, הוא מלמד אותנו כיצד להתבונן, כיצד להבין את ההיסטוריה של בניית עם ישראל, כיצד לראות את המצוות שהן תפקידנו בעולם.
חומש דברים מלמד אותנו שדברים מדברים בעד עצמם, ולנו נותר להתבונן בהם. זו עבודה לא פשוטה מחד, ונושאת פירות עצומים, מאידך.
שלכם באהבה,
שבת שלום!
אלעזר פרידמן, יו”ר מכון “בהירות” – יעוץ – טיפול – הדרכת חתנים
לתגובות הארות והערות f6503904@gmail.com
צפו: הרב בן-ציון מוצפי – פרשת דברים תש”פ
שיעור מיוחד מאת הגאון הגדול רבי בן-ציון מוצפי שליט”א – ראש ישיבת “בני ציון”, על פרשת דברים תש”פ.
להאזנה לשיעורי הרב דרך הטלפון, חייגו לערוץ מרן: 079-916-5000 שלוחה 81
צפו:
האזינו • מרן הרב עובדיה יוסף – פרשת דברים
האזינו לדברי מרן רבינו עובדיה יוסף זצוק”ל, על פרשת השבוע פרשת דברים.
האזינו:
צפו: הרב בן-ציון מוצפי – דברים תשע”ט
שיעור מיוחד מאת הגאון הגדול רבי בן-ציון מוצפי שליט”א – ראש ישיבת “בני ציון”, על פרשת דברים.
להאזנה לשיעורי הרב דרך הטלפון, חייגו לערוץ מרן: 079-916-5000 שלוחה 81
צפו:
לחיות את הפרשה • פרשת דברים: עלה תאנה, ולא רק לאדם הראשון… / הרב אלעזר פרידמן
בתחילת הפרשה מסופר שמשה רבינו מכנס את כל עם ישראל לפני מותו כדי להוכיחם, ומה אמר להם? “בעבר הירדן, במדבר, בערבה, מול סוף, בין פארן ובין תופל, ולבן וחצירות ודי זהב, אחד עשר יום מחורב דרך הר שעיר עד קדש ברנע”, מה הם הרמזים הללו?
חז”ל דורשים שאמר להם דברי תוכחות על מה שעשו במדבר, על הנסיונות שניסו בהם את ה’, יתכן ובאמת באותו מעמד משה רבינו דיבר בצורה ברורה ומפורטת (לכאורה נחלקו המפרשים בדבר זה), אבל מכל מקום אנו רואים שכל זה לא נכתב בתוך התורה אלא ברמז, מדוע לא נכתבו הדברים במפורש?
משה רבינו לימד אותנו כאן עיקרון חשוב: כשאתה בא להוכיח או לבקר אדם, צריך אתה לעשות זאת מתוך שמירה על כבודו, אמנם אותו הדור, דור דעה, “היו כולם בעלי תוכחה ויכולים לעמוד בתוכחות” (ספרי), ולכן יכל משה להוכיח אותם במפורש, וידע שלא יבעטו בתוכחתו, אבל לגבי הדורות הבאים ההנחיה היא: להוכיח ברמז, כלומר, מצד אחד להוכיח אבל מצד שני לשמור על כבודו של המוכח,
תוכחה, כידוע, היא סוגיא לא פשוטה, מי לנו גדולים מן התנאים רבי עקיבא ורבי טרפון שנחלקו במסכת ערכין (דף טז): דעת רבי טרפון היתה שאין בדורם מי שיכול לקבל תוכחה. ורבי עקיבא אמר שלא די בזה אלא אפילו אין אדם היודע היאך מוכיחים! הוי אומר, צריך ללמוד כיצד להוכיח וכיצד לקבל אותה.
יכול אדם לשמוע שיעורים רבים שיתנו בידו כללים ברורים כיצד, מתי והיכן לומר ביקורת, ועדיין בשעת אמת, הוא יאמר את הביקורת מתוך מניעים שונים ומגוונים שהצד השווה שביניהם: לא מתוך רצון כנה להצלחתו של המבוקר, והתוצאה תמיד תהיה שנאה ופירוד לבבות בינו לבין האדם אותו ביקר!
מאידך, תוכחה או ביקורת שנאמרת מתוך אכפתיות לזולת, מתוך רצון כנה להצלחתו – מוסיפה אהבה אצל המוכח! אי אפשר לרמות בדבר זה, המוכח תמיד ירגיש מתוך מה נאמרו דברי הביקורת!
לתוכחה או ביקורת יש מבחן תוצאה ברור מאוד, כדאי לקחת את הדברים לתשומת לב.
מן הדומה, מוצאים אנו במסכת אבות (פרק ד, יח): “רבי שמעון בן אלעזר אומר: אל תרצה את חברך וכו’ ואל תשתדל לראותו בשעת קלקלתו“, גנב תמיד כדאי לתפוס “על חם”, בשעת מעשה, אבל לגבי בן או תלמיד הוא להיפך – צריך תמיד להשתדל שלא לתופסו בשעת מעשה!
“אם תפסת תלמיד בשעת קלקלתו והטחת בו דברים – איבדת אותו!!!” היה אומר המשגיח רבי מאיר חדש זצ”ל, והוסיף: “יש לתת לאדם ‘עלה תאנה’ להסתתר מאחוריו… כך תיתן לו פתח לנסיגה, אפשרות לחזור בו!”
עוד היה אומר רבי מאיר חדש: “יושב אצלי בחור שעלי להוכיח אותו, לבי מתכווץ בשל ההכרח לגרום לו צער… הבחור מרגיש בצער שלי, וגם הוא כאילו מיצר בצערי, לא נעים לו… וכך, בטרם דיברתי – קיבל הוא את עונשו…”
הנהגה כזו דורשת אמנם איפוק ועבודה על המידות מצד המחנך, הרבה יותר קל לתפוס את התלמיד או הבן בשעת מעשה ולהוכיחו על פניו, כשנבדוק את מבחן התוצאה לאורך זמן, נגלה שדווקא השמירה על כבודו, ה’עלה תאנה’ שאיפשרנו לו להתכסות בו, התוכחה ברמיזה קלה, היא זו שתקרב בינינו ובסופו של דבר תביא את התוצאה הרצויה ולאורך זמן!
צפו: מרן הרב עובדיה יוסף – פרשת דברים
