בני הזוג ישבו בחרדת קודש בחדר ההמתנה הישן, מבויישים קמעה. אנשים נוספים ישבו שם, כל אחד ומשאלתו בלבו. ממתינים שיגיע תורם להיכנס פנימה – – –

מחשבות, מחשבות ו— לפתע הם מוצאים את עצמם כבר בתוך החדר עמוס הספרים, ליד השולחן, מול החיוך הלבבי והמיוחד של הרב ש”ך, ראש ישיבת פוניבז’.

“הראש ישיב’ע! אשתי יש לה טענות על דרך הלימוד שלי, היא טוענת שעדיף שאשקיע יותר בלימוד מסוים, ואשנה מהדרך בה אני לומד עתה, אחרי זמן רב של דיונים בינינו, סיכמתי איתה שניכנס לראש ישיב’ע ומה שהוא יגיד נעשה”

“מה את אומרת?” פנה הרב שך האשה והאזין לדבריה בכובד ראש.

היא סיימה את דבריה, והחיוך שב של פניו של הרב, שהטריח את עצמו לקום מכסאו ולגשת אל ארון הספרים, פתח את אחד הדלתות הנמוכות, משם שלף ספר ונתן לה.
“את רואה?” החווה למול עיניה המשתאות – “זהו ספר מתכונים. כדאי שתשתמשי בו. תכיני לבעלך אוכל טוב, טעים ומזין, כדי שיוכל להמשיך ללמוד טוב! אישה צריכה להבין באוכל וגבר צריך להבין בלימוד תורה…”
*****
בעבודות הבית שהאשה מאופיינת בהם בדרך כלל (חוץ מכמה גברים שגם קצת מבינים בבישול או בנקיון…) ניכר החיבור של השמים והארץ, כשהעבודות העוסקות בעניני העולם משרתות את בני הבית ובמיוחד את הבעל כדי שיוכל לעבוד את עבודת ה’ שלו מתוך מנוחת הדעת.

המשכן הוא ה”בית” של עם ישראל. המקום שבו עם ישראל הוא “האשה” של ה’. בפרשה שלנו שפותחת את ענין המשכן. אנו מוצאים, לראשונה את המושג של לקחת חומרים גשמיים – זהב, כסף, נחושת וכו’ ולבנות מהם משכן לשכינה. לא פחות מכך!

ובמה זה תלוי? ב”כל איש אשר ידבנו לבו”, ממנו “תקחו את תרומתי”.

קידוש החומר תלוי בנדיבות הלב שלנו. ונדיבות הלב שלנו מגיעה בעקבות ההבנה שממעשים פשוטים בחומרים גשמיים יוצאים דברים גדולים מאוד.
אדם שמבין את עוצמת המעשים שלו, כאשר הם באים מתוך לב מכוון לתדר הנכון – הוא לא צריך להתאמץ כדי לעשות אותם. הוא פשוט עושה אותם מעצמו…
מאחל הצלחה לכל אחד מאיתנו בבנין המשכן הפרטי שלו.

שלכם באהבה,
שבת שלום!
לתגובות הארות והערות f6503904@gmail.com
אלעזר פרידמן, יו”ר מכון “בהירות” – יעוץ – טיפול – הדרכת חתנים