לצאת מהבית לתפילה?
אולי אפגש עם מישהו חולה ואדבק?
איזה פחד!!!!
אני לא עומד בזה!
אני לא מבין מה אני בדיוק אמור לעשות?
וכו’ וכו’ וכו’ וכו’ וכו’ וכו’ וכו’ וכו’ וכו’ וכו’ וכו’ וכו’

עננים של מחשבות אופפות אותנו.
גם את השאננים שבינינו המצב מלחיץ ללא ספק.
אז איך מתמודדים עם זה?
*****
עם ישראל כבר הכינו את כל החומרי הגלם, הכל כבר מוכן: הכלים, עצי השיטים, הבריחים, היריעות, הקלעים והיתדות. למשה רבינו נשאר רק להקים את המשכן, קרי: להעמיד את הקרשים ולחבר אותם בעזרת הבריחים, ולסדר כל כלי במקומו.
עצי השיטים כבדים מאוד, ולמרבה הצער אי אפשר בשום אופן להרים אותם.

מה עושים?
“ויביאו את המשכן וגו'” – שלא היו יכולין להקימו, ולפי שלא עשה משה שום מלאכה במשכן הניח לו הקדוש ברוך הוא הקמתו שלא היה יכול להקימו שום אדם מחמת כובד הקרשים, שאין כח באדם לזקפן, ומשה העמידו. אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא: “איך אפשר הקמתו על ידי אדם?” אמר לו: “עסוק אתה בידך נראה כמקימו והוא נזקף וקם מאליו” וזהו שנאמר “הוקם המשכן” – הוקם מאליו (רש”י).
*****
בואו נהיה כנים, את הנגיף אי אפשר לראות, באופן מעשי,
איננו באמת יכולים למנוע הידבקות או בידוד. זה לא בידינו, נקודה.

אבל מה כן בידינו? מה שאנחנו כן יכולים לעשות זה לשמור על הכללים, וכמובן לשמור עליהם בלי התחכמות.
אבל עלינו לזכור שמכאן ואילך אנחנו תלויים על חסדי הבורא יתברך.
שהוא “במקרה” אב הרחמן שמסובב הכל לטובה.
ללא ספק אנו נמצאים בתקופה מיוחדת, נקרא לזה “מאתגרת”.
אבל נזכור ונדע שהכל מסובב לטובה!

ולסיום אזכיר את דברי אליהו הנביא (תנא דבי אליהו רבה, פ”ב), בתקוה שיתקיימו בקרוב:
“למה ישראל דומין בעולם הזה לפני אביהן שבשמים?
לאיילה זו שמעברת בצער ויולדת בצער, תחלתה קשות ונחת רוח בסוף,
שנאמר “קול ה’ יחולל איילות ויחשוף יערות ובהיכלו כולו אומר כבוד”, באותה שעה יהיה כל העולם מרתיע ויאמרו: “שמא בא מבול לעולם לאבד את העולם?!” שנאמר “ה’ למבול ישב”, השיבה רוח הקודש אותן ויאמר: “לא בא מלך מלכי המלכים הקב”ה אלא לעשות משתה לבניו ויאמר לא באתי אלא למלוך על כל העולם” שנאמר “וישב ה’ מלך לעולם”, “ומפני מה אני מולך? מפני שאתם מפרכסין (-מתקשטים) במעשיכם הטובים ובתלמוד תורה שנאמר ה’ עוז לעמו יתן ה’ יברך את עמו בשלום”
שלכם באהבה,
שבת שלום!

לתגובות הארות והערות f6503904@gmail.com
אלעזר פרידמן, יו”ר מכון “בהירות” – יעוץ – טיפול – הדרכת חתנים

אף אחד מאיתנו לא ראה אותו, את הנגיף החמוד הזה, אבל את כולנו הוא מלחיץ (תודו…)
על אף שלא ראינו אותו אנחנו פוחדים להידבק ממנו.
גם האתאיסט הגדול ביותר, מאמין בעל כורחו בנגיף שלא נראה לעין בלתי מזויינת.
*****

יש עוד כמה דברים שאנחנו לא יכולים לראות אותם בעיניים:
מהו השכר על כל מצוה, טהרה וטומאה, כוח של מילה של תורה,
“זאת חקת התורה” – לפי שהשטן ואומות העולם מונין את ישראל לומר: מה המצוה הזאת? ומה טעם יש בה?! לפיכך כתב בה חקה גזירה היא מלפני ואין לך רשות להרהר אחריה (רש”י).

במהלך השבועות האחרונים הקב”ה מראה לנו בחוש וביתר שאת כיצד ההיבט הגלוי כרוך בהיבט סמוי, איך גוף כמותי ונראה, קשור בקשר ישיר לחיידק קטנצ’יק שאי אפשר לראות או לשקול.

אף אחד מאיתנו לא יכול להסביר בשכל כיצד מת מטמא, ומה הקשר בין טומאה לשרץ או לנבילה,
אבל הבורא בחר לגלות לנו שעל כל פנים זו המציאות.
מת ולהבדיל נבילה ושרץ – מטמאים, והזיית אפר פרה ומקוה – מטהרים.

מי כמו היהדות שמכירה בקשר שבין החומר לרוח, ונותנת הנחיות מפורטות כיצד לנהוג בהקשר לאלו.
כשאנו נוכחים בכך, אין לנו אלא להרכין ראש, להודות שאנו לא באמת מבינים, ולהישען בכל הכוח על חוקי התורה, שמדריכים אותנו ומלווים אותנו גם במצבים הכי לא מובנים שיש.

בתפילה שנזכה במהרה לעצירת המגפה העולמית, ותחתיה לאפר פרה ולבנין בית המקדש!

שלכם באהבה,
שבת שלום!
לתגובות הארות והערות f6503904@gmail.com

מה רוצה עמלק? לקרר אותנו, לומר לנו שכביכול הכל ביד המקרה.
התוצאה של הפילוסופיה העמלקית היא – שאין משמעות לדברים שאנחנו עושים, שהרי הכל ביד המקרה, ודאי לא לדברים הקטנים.

עמלק פנה אל החלשים “ויזנב בך כל הנחשלים אחריך” להם הכי קל למכור סחורה מייאשת כזו. הקרקע שבליבם מוכנה לקלוט את הקור שלו.
ולעומת זאת, כשהמן בא לחפש את מרדכי כדי להרכיב אותו על הסוס הוא מצא אותו מלמד הלכות קמיצה, אמר המן: בא קומץ קטן שלכם ודחה עשרת אלפים ככר כסף שלי” (מגילה טז.). לראשונה נסדקה הפילוסופיה “המקודשת” שלו.

והאמת שבבנין המשכן ובעבודת הקרבנות אנחנו רואים שלכל פרט, ויהיה הקטן ביותר – יש לו משמעות קריטית. “ונשמע קולו בבואו אל הקודש ולא ימות”, כהן העובד מחוסר בגדים חייב מיתה. ועוד הלכות רבות שמלמדות אותנו על המשמעות העצומה שיש בכל פעולה, פסיעה ואפילו דיבור ומחשבה, כמו כהן שבידו לפגל את הקרבן אותו מקריב כשחושב מחשבת פיגול.

אנחנו, יודעים שה’ שכל הנהגת העולם בידיו, גילה לנו בתורתו את המשמעות העצומה שיש לכל פעולה של מצוה לצד הטוב ועבירה לצד הרע.
התחפושות של פורים גם כן, מזכירות לנו אף הן, שגם הפעולה הקטנה שנראית כלפי חוץ כאילו היא קטנה באמת, אבל יתכן מאוד שכשנוריד לה את המסכה ונתבונן קצת במשמעות שלה – נווכח כמה היא גדולה.

הגדלות של פורים היא שנוצר כאן חג מנס שהיה מלובש לאורך כל הדרך בהנהגת הטבע. לא היה כאן נס גדול שהחג מהווה זכר אליו כמו באשר החגים.
זה בוודאי לא סתם כך. פורים נועד ללמד אותנו שלכל דבר, לכל “מקרה” ישנה משמעות, לכל פעולה ישנה משמעות, ולנו נותר רק להפנים את המסר.

שלכם באהבה,
שבת שלום ופורים שמח!
לתגובות הארות והערות f6503904@gmail.com
אלעזר פרידמן, יו”ר מכון “בהירות” – יעוץ – טיפול – הדרכת חתנים

בני הזוג ישבו בחרדת קודש בחדר ההמתנה הישן, מבויישים קמעה. אנשים נוספים ישבו שם, כל אחד ומשאלתו בלבו. ממתינים שיגיע תורם להיכנס פנימה – – –

מחשבות, מחשבות ו— לפתע הם מוצאים את עצמם כבר בתוך החדר עמוס הספרים, ליד השולחן, מול החיוך הלבבי והמיוחד של הרב ש”ך, ראש ישיבת פוניבז’.

“הראש ישיב’ע! אשתי יש לה טענות על דרך הלימוד שלי, היא טוענת שעדיף שאשקיע יותר בלימוד מסוים, ואשנה מהדרך בה אני לומד עתה, אחרי זמן רב של דיונים בינינו, סיכמתי איתה שניכנס לראש ישיב’ע ומה שהוא יגיד נעשה”

“מה את אומרת?” פנה הרב שך האשה והאזין לדבריה בכובד ראש.

היא סיימה את דבריה, והחיוך שב של פניו של הרב, שהטריח את עצמו לקום מכסאו ולגשת אל ארון הספרים, פתח את אחד הדלתות הנמוכות, משם שלף ספר ונתן לה.
“את רואה?” החווה למול עיניה המשתאות – “זהו ספר מתכונים. כדאי שתשתמשי בו. תכיני לבעלך אוכל טוב, טעים ומזין, כדי שיוכל להמשיך ללמוד טוב! אישה צריכה להבין באוכל וגבר צריך להבין בלימוד תורה…”
*****
בעבודות הבית שהאשה מאופיינת בהם בדרך כלל (חוץ מכמה גברים שגם קצת מבינים בבישול או בנקיון…) ניכר החיבור של השמים והארץ, כשהעבודות העוסקות בעניני העולם משרתות את בני הבית ובמיוחד את הבעל כדי שיוכל לעבוד את עבודת ה’ שלו מתוך מנוחת הדעת.

המשכן הוא ה”בית” של עם ישראל. המקום שבו עם ישראל הוא “האשה” של ה’. בפרשה שלנו שפותחת את ענין המשכן. אנו מוצאים, לראשונה את המושג של לקחת חומרים גשמיים – זהב, כסף, נחושת וכו’ ולבנות מהם משכן לשכינה. לא פחות מכך!

ובמה זה תלוי? ב”כל איש אשר ידבנו לבו”, ממנו “תקחו את תרומתי”.

קידוש החומר תלוי בנדיבות הלב שלנו. ונדיבות הלב שלנו מגיעה בעקבות ההבנה שממעשים פשוטים בחומרים גשמיים יוצאים דברים גדולים מאוד.
אדם שמבין את עוצמת המעשים שלו, כאשר הם באים מתוך לב מכוון לתדר הנכון – הוא לא צריך להתאמץ כדי לעשות אותם. הוא פשוט עושה אותם מעצמו…
מאחל הצלחה לכל אחד מאיתנו בבנין המשכן הפרטי שלו.

שלכם באהבה,
שבת שלום!
לתגובות הארות והערות f6503904@gmail.com
אלעזר פרידמן, יו”ר מכון “בהירות” – יעוץ – טיפול – הדרכת חתנים

הימים ימי ראשית ההשכלה, מציאות שיצרה יהודים שמצד אחד היתה להם יד בידיעת התנ”ך והתלמוד, ומצד שני במדעים. כשעם חלקם נוצרו קשרים עם הממשלה הרוסית ונציגיה, שהמשכילים היוו להם כמקור מידע על היהודים ואורחותיהם.
ביום בהיר אחד, פונה אובארוב, שר ההשכלה הרוסי דאז, שהיה נחשב לאדם בעל מוח חריף, כשרוני ובעל תפיסה מהירה, ליהודי אחד ממקורביו, “שמע מה עלה בדעתי, לילינטאל ידידי”,

“אחרי אשר השתקעתי בענינים האציליים של היהודים, בהשכלתם ובחינוכם, ויודע אני כי יסוד דתם ומערכי ליבם של היהודים וכל מעשיהם ואורחותם, בנויים ומיוסדים על התלמוד ועל ספרותו, על כן אני מוצא חובה לדעת ולהשיג איזה מושג מן התלמוד שלכם, למען אדע את אשר לפני, בעת שתעלה על סדר היום שאלת השכלת היהודים וענין לימוד התלמוד, בקשתי כי תציע לפני איזה ענין חריף ועמוק מן התלמוד שלכם, כזה שלומדים הבחורים שלכם בישיבות כמו וואלז’ין וכאלו, בכדי שאדע בבוא העת להביע את דעתי על התלמוד”.

לילינטאל היהודי קיבל על עצמו את המשימה, ונועץ עם כמה מחבריו, אנשי תורה ומדע, שיחוו את דעתם איזו סוגיה כדאי להציע לפני אובארוב. כמובן שלא מתאים להציע לפני השר הנכרי סוגיה שיש בה דרשות כמו גזירה שווה ודרשות פסוקים, עניני טומאה וטהרה, או דיני מוקצה פגול ונותר, מושגים שמתקבלים רק על לב של יהודי מאמין.
הוא חיפש סוגיה שמצד אחד גם שכל של גוי יוכל להבין את ההגיון שבה, סוגיה שמדברת על נושא כמו עניני ממון וכדומה, ומאידך, שתהיה סוגיה עמוקה וסבוכה, כך שהשר יתרשם מחוכמת התלמוד כראוי.

חיפש ובעזרת חבריו גם מצא – סוגית “תגרי לוד” שבמסכת בבא מציעא, העוסקת בדיני איסור אונאה במקח, סוגיה עמוקה ונכבדת ביותר, וראויה להציג את “חכמת התלמוד” בפני שר ההשכלה שהיה, כשמו, משכיל ביותר.

ישבו איפה לילינטאל היהודי וחבריו, כמה ימים, למדו את הסוגיה במרץ רב על כל חלקי הגפ”ת שלה, פרקו ונתחו לעומק ובסדר נכון את חלקיה, ואף בחנו אחד את חבירו לראות שהדברים משוננים בפיהם כיאות. בתום שלשה ימים, חזר לילינטאל אל אובארוב כשהחיוך רשמי על שפתותיו, נכון להציג בפני השר את הסוגיה.
אובארוב הרוסי, קבע לו זמן, פינה את עצמו מכל עסקיו הרשמיים, ולאחר ימים מספר קיבל בלשכתו המפוארת והשקטה את לילינטאל בכבוד ובכובד ראש.
לילינטאל כחכח בגרונו והחל להציע את הסוגיה בשפה הרוסית, בסדר נכון ובשפה ברורה, וגם כילה. אך השר, שגייס את כל כוחו להבין את הענין, מעווה את פניו בחוסר הבנה.

“תחזור שוב, אולי בפעם השניה אבין, בכל אופן אלו מושגים חדשים בשבילי” הציע אבארוב בקול נבוך, לא נאה לו, לשר ההשכלה להכיר בכך שלא הבין סוגיה שמבין בחור צעיר בוואלז’ין…
אך גם החזרה השניה והשלישית לא נשאו פרי, לא נותר לאובארוב הנבוך אלא להליט פניו בכפות ידיו ולהודות שלמידת הבנת התלמוד לא הגיע…
מבוכתו היתה כה גדולה, עד שבמשך כמה ימים עצם המפגש בין השניים היה טעון בעגמת נפש רבה ולא יכלו השניים לדבר על הנושא… וכך תם הסיפור שלנו.
*****

“ילמדנו רבינו” תמהו השומעים, כאשר שמעו את הסיפור הזה, מפי הגאון רבי נפתלי צבי יהודה ברלין זצ”ל ראש ישיבת וואלז’ין, הנודע בכינוייו “הנצי”ב מוואלז’ין”,
“כיצד יתכן שאובארוב, הנודע לחכם ומלומד כזה, אינו מסוגל להבין סוגיה העוסקת בעניני ממון ובסברות ממוניות שאמור הוא להבין בהם?”
“אל יפלא בעיניכם” ענה הנצי”ב “את הסוד שמאחורי הענין, מפורש בגמרא (סנהדרין נט.): ‘תורה ציווה לנו מורשה – לנו מורשה ולא להם (-לגויים) מורשה’, להבנה וחיבור לתורה נדרשת נפש קדושה של יהודי. (למקור הסיפור: ספר מקור ברוך, ח”ד פרק מה).
*****

“ואלה המשפטים”, מפרש רש”י: מה הראשונים מסיני אף אלו מסיני. ולמה נסמכה פרשת דינין לפרשת מזבח לומר לך שתשים סנהדרין אצל המקדש.
לומר לך, כי גם חוקי הסדר המדיני שלנו – מסיני הם. מקודשים הם. ולכן הסנהדרין צריכה להיות במקום המקדש. כי גם להבנה בדיני מקח וממכר, צריך את המקדש.
וממילא, ככל שנבנה את המקדש הפרטי שלנו, כך נוכל להבין ולהתחבר יותר ויותר אל התורה על כל חלקיה.

שלכם באהבה,
שבת שלום!
לתגובות הארות והערות f6503904@gmail.com
אלעזר פרידמן, יו”ר מכון “בהירות” – יעוץ – טיפול – הדרכת חתנים