פג. אין לאכול בשר ודגים ביחד, משום שקשה לצרעת. ואם טיגנו דגים יחד עם בשר במחבת אחת, גם הדגים וגם הבשר נאסרו באכילה. [איסור והיתר כרך ג’ עמוד שח]. וראה עוד להלן בסימן קטז בדינים אלה.
פד. יש להמנע מלאכול דגים בחלב, או עם גבינה, משום חשש סכנה. ויוצאי אשכנז נוהגים להקל בזה, ויש להם על מה שיסמוכו. ונהרא נהרא ופשטיה. [איסור והיתר ג’ עמו’ שח. הליכות עולם ח”ז עמו’ כ’. יחוה דעת ח”ו סי’ מח עמו’ רנז]. ורבנות הנותנת הכשר למסעדה המגישה מאכלי גבינה עם דגים, צריך שיכתבו מודעה שלענין זה אין לספרדים ועדות המזרח להקל.
פה. מותר לטגן דגים בחמאה, שדי לנו להחמיר בחלב ודגים כמבואר בבית יוסף, והבו דלא להוסיף עלה. [ראה בשו”ת יביע אומר ח“י בהערות לרב פעלים חלק ב’ חיו”ד סימן י’ שהביא מ”ש הגרי”ח לאסור לטגן דגים בחמאה, וכתב ע”ז, הנה רבו בעל זבחי צדק, אחר ראותו כל דברי מהרי”ח כתב בשו”ת זבחי צדק ח”ג (סי’ קמג), שמאחר שיסוד כל החומרא של דגים בחמאה אינו אלא יסוד רעוע, כמ”ש במחז”ב, שכתב, שנפל ט”ס בדברי מרן הב”י. וכ”כ הרב יד דוד די בוטון שלדעת רוה”פ אין יסוד לחומרא זו כלל, א”כ למה לנו להחמיר בזה, ולכן אם מנהג תושבי העיר בומבאי לאכול דגים המטוגנים בחמאה, שפיר דמי, ואין להם לחוש כלל. וסיים: “והגם שהגרי”ח העלה לאסור דגים עם חמאה, משום דהויא מילתא דסכנתא, עכ”ז אנן בדידן נ”ל שאין לאנשי בומבאי לחוש לזה כלל, שהרי גם החכמים פה בגדאד, העידו שאנשים רבים במדינתנו אוכלים דגים עם חמאה ואין פוצה פה. וכן נהגו בכל ערי אשכנז. עכת”ד. ומה שחשש לזה הרהמ”ח מטעמא דסכנתא, הנה בודאי שאין זו סכנה טבעית, גם לפשט דברי מרן, אלא סגולית, ובכה”ג כתב בשו”ת אמרי אש (סי’ ס), דלא מחמרינן בסכנה סגולית כאיסורא].
פו. דגים שעברו ובישלו אותם בחלב, או עם גבינה, אין הדגים או החלב נאסרים באכילה, אפילו אם שיעור ששים כדי לבטל את הדגים או החלב, שדי לנו להחמיר לכתחלה שלא לאכול דגים עם חלב, אבל בדיעבד אם נתבשלו כבר בחלב, מותרים באכילה. [אך בבשר ודגים אוסרים גם בדיעבד]. [ילקוט יוסף איסור והיתר כרך ג’ עמוד שיד].
