א. צעיף שנותנים על הצואר בימות החורף, אף-על-פי שיש לו ד’ כנפות ויש בו שיעור טלית, פטור מציצית. וירא שמים יעשה קרן אחת בעיגול [כשיש לצעיף שיעור טלית]. [ילקו”י על הל’ ציצית, עמוד קעו. ושאר”י ח”א עמוד קעח].
ב. טלית שאין בה ד’ כנפות פטורה מציצית, יש לה יותר מארבע כנפות, חייב להטיל ציציות בארבע כנפות המרוחקות זו מזו. וכן דעת מרן השלחן ערוך. ויש אומרים דטלית בעלת ה’ כנפות נמי פטורה מציצית. ולכן ירא שמים לא ילבש לכתחלה בגד של ה’ כנפות. [ולענין הברכה ראה בהערה]. [ילקו”י הל’ ציצית, עמ’ קעו. ושם שאין להורות להחמיר נגד דעת מרן השלחן ערוך, ודחה הראיה מדין זה].
ג. בגד שיש בו ה’ כנפות, ועבר והטיל בו ה’ ציציות, עובר משום בל תוסיף. [ילקו”י על הל’ ציצית, עמוד קפ. ושאר”י ח”א סימן י’. וע”ש בגדר “בל תוסיף”].
ד. מעיל ארוך הפתוח ברובו מאחריו [הנקרא פראק], נהגו לעשות בו עיגול בכנף אחד, כדי שלא יצטרך להטיל בו ציצית לכולי עלמא. [ילקו”י על הל’ ציצית, עמוד קפב. ושאר”י ח”א עמוד קפג].
ה. חולצות ובגדים שיש בהם ד’ כנפות, ב’ למעלה ליד הצואר, וב’ למטה, כבר פשט המנהג שאין מטילין בהם ציצית, דלא חשיב כבגד שיש לו ד’ כנפות אלא כשב’ כנפות מלפניו וב’ כנפות מאחריו. [ילקו”י על הל’ ציצית, עמוד קפד. ושאר”י ח”א עמוד קפג].
ו. טלית קטן שסוגרים אותו על-ידי לחצנים בצדדיו, עד שנראה שאין לו ארבע כנפות, יש להסתפק בזה אם מקיים באותה שעה מצות ציצית, שהרי רוב הבגד נסגר ע”י ההידוק בלחצנים. אבל אחר שפתח את הלחצנים הטלית כשרה, ואין לחוש בזה משום “תעשה ולא מן העשוי”, אחר שהטלית נעשתה מתחלתה בכשרות. [ילקו”י על הל’ ציצית, עמוד קפה. ושאר”י ח”א עמוד קפד].
ז. היו לבגד ג’ כנפות, ועשה בהם ג’ ציציות, ושוב עשה לבגד כנף ד’, ועשה גם בו ציצית, הטלית פסולה, משום שנאמר תעשה ולא מן העשוי. [ילקו”י על הל’ ציצית, עמוד קפח. ושאר”י ח”א עמוד קפז].
ח. טלית שהיו לה ד’ כנפות עם ציציות, ואחר כך נחתך כנף אחד ונעשה עגול, יש אומרים שאף שתיקן את הכנף אחר כך, מכל מקום אלו הג’ ציציות ממילא נתבטלו, וצריך לחזור ולהתיר הציציות ולקושרם שוב. שאם לא כן יש לחוש בזה משום “תעשה ולא מן העשוי”. ויש אומרים דכיון שהבגד נעשה בכשרות, ליכא בזה משום תעשה ולא מן העשוי. וכן נראה עיקר. [ומכל מקום נכון לחוש לכתחלה שלא לעשות כן]. [ילקו”י על הל’ ציצית, עמוד קפט. ושאר”י ח”א עמו’ קפח].
ט. אם נקרע הכנף ורוצה לחברו לבגד, מעיקר הדין אין צריך להתיר ממנו הציציות, ולא נפסל משום תעשה ולא מן העשוי, כיון דתחלת עשייתו בבגד זה היה בכשרות. [ומכל מקום גם בזה נכון לחוש שלא לחזור ולתופרה, אלא יתיר הציציות, ואחר כך יתפור מה שנקרע, ויחזור ויטיל בהם הציציות]. [ילקו”י על הל’ ציצית, עמוד קצ. ושאר”י ח”א עמוד קפח].
י. מי שמכבס את טליתו, וחושש שהחוטים לא יקרעו בכיבוס, ורוצה לכופלן על הכנף, ולתפור כפילות הכנף באופן שהציציות נבלעות בתוך הכפילות, ואחר הכביסה מתיר את התפירות, והציציות חוזרות כל אחת למקומה כמשפט הראשון, אין לחוש בזה משום תעשה ולא מן העשוי. [ילקו”י על הל’ ציצית, עמוד קצ].
יא. טלית עם ציציות שנקרעה לשנים, אפילו אם נקרעה ברובה, ובא לתופרה, מעיקר הדין אין צריך להתיר הציציות קודם שתופר הבגד, ואין לחוש בזה משום תעשה ולא מן העשוי, אחר שהיה לבגד שעת הכשר מתחלה. [ומכל מקום נכון לחוש לכתחלה שלא לתופרה אלא יתיר הציציות של חלק אחד מהם, ואחר כך יתפור החלקים יחד, ויוסיף הציציות על אותו חלק שתפר, שהוא תוספת לראשון]. [ילקו”י על הל’ ציצית, עמוד קצ. ושאר”י ח”א עמוד קפט].
יב. טלית שחלקוה לשתים, ובכל חלק יש בה שיעור טלית, ונשאר לכל אחת מהם ציצית אחת או שתים, מותר להטיל ציציות בשאר הכנפות, ואין בזה משום תעשה ולא מן העשוי. [ילקו”י על הל’ ציצית, עמוד קצ].
יג. מי שאסר טליתו בקונם לכל העולם לשלשים יום, וחל יום שלשים בשבת קודש, ובערב שבת הניח בו בעליו ציציות ולבשו בש”ק. יש מי שכתב דהוי תעשה ולא מן העשוי, דלא קרינן ביה אשר תכסה בה, כיון שבאותה שעה אסור עליו פטור מציצית, והוי תעשה ולא מן העשוי. אך יש תקנה לשאול על נדרו ולמפרע נתבטל, ולכן לא הוי ברכה לבטלה. ויש חולקים ואומרים שאין בזה משום “תעשה ולא מן העשוי”, וכן עיקר לדינא. [ילקו”י על הל’ ציצית, עמוד קצא].
יד. צריך שהכנף יהיה מרובע, ולא עגול, דאין עיגול נקרא כנף. [ילקו”י על הל’ ציצית, עמוד קצג].
טו. בגד שיש לו ד’ כנפות ופתוח מהצד לצד מטה, ולמעלה הוא סתום, אם רובו סתום פטור מציצית, ואם רובו פתוח חייב. [ילקו”י על הל’ ציצית, עמוד קצד].
טז. בגד שחציו פתוח וחציו סתום יש להטיל בו ציצית לחומרא, אך אין לברך עליו, ואין יוצאין בו בשבת. דשמא הבגד פטור מציצית, וממילא הציצית הוי כמשוי. אך אם אין בדעתו להסיר את הציציות, נראה שיש לסמוך להקל לצאת בו לרשות הרבים, וכ”ש לכרמלית. [ילקו”י על הל’ ציצית, עמוד קצד. ושם עמוד קצו בדין “ספק דרבנן לקולא לכתחלה”.].
יז. המתעטף במגבת, אין צריך להטיל בה ציציות, אחר שאין העיטוף נעשה לשם הנאת לבישה, אלא עיקר המגבת נועדה לניגוב. [ילקו”י על הל’ ציצית, עמוד קצט].
