א. יש נוהגים לגבות לפני מקרא המגילה מעות “זכר למחצית השקל”, וכל מי שלא הספיק לתת המעות הללו לפני פורים יתנם אז לפני המגילה, וכמו שאמרו (במגילה יג:), גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שעתיד המן לשקול שקלים על ישראל, לפיכך הקדים שקליהן לשקליו. [במס’ סופרים (פכ”א ה”ד) איתא “שצריכים ישראל לתת שקליהן לפני שבת זכור”. ומ”מ מנהגינו לעורר העם לתת זכר למחצית השקל בליל פורים קודם מקרא מגילה. וכ”כ מהרי”ל והרמ”א (סי’ תרצד ס”א)]. ויזהרו שלא לקרות המעות הללו “מחצית השקל”, רק “זכר למחצית השקל”. [במס’ סופרים שם איתא “ואסור לומר עליהם לשם כופר אלא לשם נדבה”. ומ”מ אם נותן המעות זכר למחצית השקל אין קפידא, בפרט כשמפרשים הגבאים כוונתם לשם איזה מוסדות תורה ונותן על דעת הגבאי. וע’ בילקו”י שם עמ’ שי, ובחזו”ע פורים עמו’ קא].
ב. צריך לתת סכום השוה לערך שלשה דרהם כסף טהור, שהם תשעה גרם כסף טהור מזוקק לפי מחיר הכסף הגולמי מדי שנה בשנה. [ילקו”י מועדים עמ’ שי. ובחזו”ע פורים עמ’ קב]
ג. טוב שיתן שלשה מטבעות מתכת לזכר מה שנאמר בפרשת מחצית השקל ג’ פעמים תרומת ה’. [כמ”ש הרמ”א בהגה סי’ תרצד]. ומכל מקום גם שוה כסף או שטר כסף יספיקו לקיום מצוה זו. [כי בכל מקום קי”ל שוה כסף ככסף. וראה בילקו”י מועדים עמ’ שיא, ובחזו”ע פורים עמוד קג]
ד. מי שמצבו הכלכלי קשה, די שיתן מטבע של חצי שקל לזכר מחצית השקל. [ע”פ מ”ש המטה יהודה עייאש (סי’ תרצד). ושכ”ד הגר”א כיו”ב. וע’ בילקו”י מועדים עמוד שיב. ובחזו”ע על פורים עמוד קד].
ה. כל מי שהוא למעלה מגיל עשרים שנה צריך לתת “זכר למחצית השקל” הסכום הנ”ל. [הרמ”א סי’ תרצד עפ”ד הרע”ב פ”א דשקלים]. ויש אומרים שאף מי שהוא למעלה מבר מצוה, מבן י”ג שנה ומעלה, צריך לתת זכר למחצית השקל. וטוב להחמיר כדעה זו. [עיין בתוס’ יום טוב (פ”א דשקלים מ”ד) שתמה על הרע”ב בזה, והביא דעת הרמב”ם והרמב”ן ושאר פוסקים שמבן י”ג ומעלה חייב בשקלים. ושכ”ה בירושלמי שם. וע”ע בשו”ת יחוה דעת ח”א (סי’ פו). ובילקוט יוסף מועדים שם].
ו. גם הנשים יתנו מעות “זכר למחצית השקל”. וטוב לתת גם עבור ילדיו הקטנים. ולכן כל איש אשר יש יכולת בידו יתן בעדו ובעד אשתו ובניו הקטנים הסמוכים על שלחנו סך הנ”ל לכל אחד. ואם אין ידו משגת כל כך, יתן חצי שקל בעדו, ובעד כל אחד מבני ביתו מטבע יותר קטן כפי כוחו, כי כאיש גבורתו. [ילקו”י מועדים עמ’ שיג, ובחזו”ע פורים עמ’ קה]
ז. מעות הללו שהם זכר למחצית השקל ינתנו לטובת מוסדות של תורה ולישיבות שמגדלים בהם תלמידי חכמים, שמיום שחרב בית המקדש אין להקב”ה בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה (ברכות ח.). וכל המשתדל להיות עושה ומעשה להרים קרן התורה ולומדיה יזכה לראות בהרמת קרן ישראל. וכמו שאמרו (בבא בתרא י:) במה תרום קרנם של ישראל ב”כי תשא”. [ראה בילקו”י מועדים עמוד שיג. וביחוה דעת ח”א סי’ פו, ובחזו”ע פורים עמו’ קה].
ח. הנוהגים להפריש מעשר כספים ממשכורתם ומרווחיהם מדי חודש בחודשו, אינם רשאים לתת ממעשר זה לחובת המצוה של מתנות לאביונים של יום הפורים, או לתרומת זכר למחצית השקל. אולם אם רצה להוסיף על חובתו ולתת עוד מתנות לאביונים יותר משני עניים, וכן אם רצה להוסיף על חובתו בתוספת מרובה בתרומת זכר למחצית השקל רשאי לתת התוספת ממעות מעשר. ורק אם אמר בפירוש בשעה שהתחיל להפריש מעות מעשר בלי נדר והשעה דחוקה לו, רשאי לתת ממעות אלה למתנות לאביונים, וכן לזכר למחצית השקל. [ילקוט יוסף מועדים עמוד שיד. יחוה דעת ח”א סימן פז]
