א. מי שהרג את הנפש בשוגג, וחזר בתשובה שלימה, מותר למנותו עם חבר הרוחצים של החברא קדישא, שמאחר והוברר הדבר שלא במרד ומעל עשה כן, יש להקל. [ילקו”י אבלות סימן ד סעיף א’. מהדורת תשס”ד עמוד תשסב. יביע אומר חלק י’ חיו”ד סימן מז עמוד רצז].
ב. חברא קדישא שרוצים ללבוש שחורים בתלבושת אחידה בעת ההלוייה, כדרך המחפשים חדשות, אין מעשיהם רצויים, להנהיג חדשות בעניני סדר הלוית המת, שיש קפידא וסכנה בשינוי המנהגים בזה. ואף שאין בזה איסור, לאו מהתורה של “ובחוקותיהם לא תלכו”, מפני שעיקר כוונתם להראות סימני אבלות, ואין בזה פריצות וכדומה, מכל מקום לא נכון לשנות במנהגי חברא קדישא. [ילקו”י אבלות מהדורת תשמ”ט עמוד רפד, ובמהדורת תשס”ד סימן נד סעיף ב, עמוד תשסג. וביביע אומר חלק ג’ חלק יורה דעה סימן כה].
ג. יש מקומות שנהגו שחזן החברא קדישא מברך בבית הקברות בכל הלוויה ברכת “אשר יצר אתכם בדין”, כדי לפטור את המשתתפים בהלויה, ויש לקיים המנהג. [ילקוט יוסף על הלכות אבלות מהדורת תשמ”ט עמוד רפה, ובמהדורת תשס”ד סי’ נד סעיף ג עמוד תשסג. יבי”א ח”ה סי’ ל’].
ד. בית קברות שנקברו שם כמה מתים, והחברא קדישא שכחו ולא עשו הקפות לקדש את בית הקברות כנהוג, נראה שיעשו עתה הקפות עם מזמורי תהלים, ואנא בכח, ופטום הקטורת, כנהוג. [ילקו”י אבלות מהדורת תשמ”ט עמ’ רפו, ובמהדו’ תשס”ד סי’ נד סעיף ד, עמוד תשסה].
