קעא. במקום שאין מלח מצוי יש לצלות את הבשר. ויש אומרים שאסור לאכול צלי כשלא נצלה חצי צלייתו ופלט כל דמו. ויש חולקים ואומרים שאין צריך לצלות החתיכה אפילו כחצי צלייתו, וכן עיקר לדינא. אולם אם רוצה לבשלו אחר צלייתו, יצלהו עד שיזוב כל דמו, ואחר כך יבשלוהו. [ילקו”י איסור והיתר כרך א’ עמוד תנה. יביע אומר חלק ח’ חיו”ד ר”ס ח’].
קעב. במקומות שאין מלח מצוי אפשר להקל לתת את הבשר תחת עשן, ולעשנו, ולאוכלו בלא בישול, באופן שהדיח את הבשר מדם שעל פניו. [ילקו”י איסור והיתר כרך א’ עמוד תנז].
קעג. צלה בשר ולפני שיצלנו כמאכל בן דרוסאי נמלך ומלחו ובשלו, צריך ס’ נגדו, שהדם נתעורר לצאת בצלייתו, ואין כח במלח להוציאו, ופורש בבישול. [או”ה א’ עמוד תנח].
קעד. מי שחתך מלח קשה בסכין חולבת שאינה בת יומא, ומלח בו הבשר, יש מתירים את הבשר כשהוא בערב שבת או כשיש הפסד מרובה. ויש אוסרים. והעיקר להקל. [שם תנט].
קעה. מותר למכור בשר לא מוכשר, לחילוני החשוד על אכילת בשר בלי להכשירו כדת, שכל שיש ספק אם יעשה איסור יש להקל. [ילקו”י איסור והיתר כרך א’ עמוד תנט].
קעו. בשר שאפשר להתירו ולאכול אותו צלי, אין זה נחשב בגדר “הפסד מרובה” בכדי להתירו אף בבישול במקרים מסויימים. [ילקו”י איסור והיתר א’ עמ’ תסא. יביע אומר ח”ה סי’ ה’ אות ה].
