סימן קכט – דיני שם האיש והאשה וחתימת הגט


א. ראוי מאד שבכל בית דין שמסדר גיטין, ובאים לפניהם מעדות האשכנזים והספרדים להתגרש, שיהיה הרכב הדיינים של בית הדין משתי העדות, כדי שלא יבוא לידי טעות בכתיבת השמות, שחלילה להקל בזה. ופעמים רבות רק הדיין בן העדה של המתגרשים יכול להבחין בצליל האותיות של השם והברתו באופן מדוייק, ובן העדה האחרת לא ייטיב להבין בשם כראוי, ויבואו לידי תקלה של שינוי שם בגט. ועל רבני ישראל ומנהיגיו לעמוד על המשמר הזה, שלא יבואו לידי מכשול באיסור אשת איש חס ושלום. [בשלטי גבורים (ב”ב סוף המוכר את הספינה) כתב, הילכך במקום שנהגו בסידור כתיבת הגט להגרר אחר פוסק אחד, ואינם עושים כפוסק אחר, אין לסתור אותו מנהג ולא לשנותו בשום ענין, דהא המגרש תלה קידושיו בדעת רבנן, והם תקנו שיתבטלו רק באופן זה ולא באופן אחר. וכמעט אני אומר שהמשנה בגט הסדר שבאותו המקום אין באותו גט ממש וכו’. דמסתמא כל המקדש אדעתא דרבנן דאתריה מקדש. ולפ”ז יש לנו ללכת תמיד אחר מקום הקידושין, ואם בשעת הקידושין היה במקום שנוהגים בביטול הקידושין [בגט] באופן אחר, ובשעת הגירושין היה במקום אחר וכו’, יש לנו ללכת אחר מנהג מקום הקידושין ששם קידש ותלה קיום הקידושין וביטולם בדעת רבנן שבאותו מקום. ע”ש. איברא שבשו”ת הלק”ט (בקונטרס לגיטין סי’ ו’) כתב, שהרב של האשכנזים שבאר”י אע”פ שהם מיעוטא דמיעוטא, כותב גיטיהן לפי מנהגם, כגון פירלא שכותבין פערלא, דלדידן ודאי פסולים הם, ולא מיחו חכמים בידם. וכתב ע”ז המני”ח, ראיתי למהר”ם בן חביב שהיה עושה מעשה בגיטי האשכנזים לכתוב כמנהג הספרדים, והיה נותן טעם לדבריו שמאחר שלענין המס והטרפיות הם נגררים אחרינו להיותם מועטים, ה”נ לענין גיטין וכו’, ושאני גבי שם פירלא שהוא עיקר הגט. ועוד יש לחלק דשאני היכא שהרב המסדר ספרדי כגון מהר”ם בן חביב, שאז צריך לכתוב כמנהג הספרדים. שכיון שבאו לפנינו להתגרש סמכה דעתם עליו וקבלוהו עליהם שיעשה להם הגט כאשר יוכשר בעיניו. ומ”ש א”א מיירי שהמסדר אשכנזי כמו המתגרשים, שאז אין ספק שצריך לכתוב כמנהגם אפילו לא יהיו רבים, ובפרט שיש להם קהל מיוחד. ע”כ. וראה בכ”ז בשו”ת יביע אומר ח”ג (חאהע”ז סי’ כג אות ו’. וסי’ יט אות כג), וח”ד חאהע”ז סי’ יג סוף אות ו’].

ב. אם הבעל ספרדי והאשה אשכנזיה, או להיפך, לעולם ראוי לכתוב את השמות בגט כפי מנהג עדתו של המגרש, הואיל והגט נכתב בשמו: אני פלוני בן פלוני וכל שום וחניכא דאית לי ולאבהתי וכו’. ושבקית ופטרית ותרוכית יתיכי וכו’. ואף בשמה של המתגרשת יש לכתוב כמנהג עדתו של המגרש. כגון, שהבעל ספרדי, ושם האשה שהיא אשכנזיה פירלא, יש לכתוב כמנהג הספרדים “פירלא”, כי היו”ד באה אחר אות פ’ להוראת הצירי. ואין לכתוב “פערלא” כמנהג בני אשכנז שהעי”ן משמשת אצלם במקום נקודת צירי לאות שלפניה. וכל זה כשקהל הספרדים הם קהל בפני עצמם, ולא יחידים בודדים. והוא הדין להיפך.  ומכל  מקום  אם טעו וכתבו כמנהג בני העדה של האשה, הגט כשר בדיעבד.  [יביע אומר ח”ד חאהע”ז סי’ יג אות ד’. וע”ע בח”ג סי’ יט אות כג, ובח”י אהע”ז סי’ לד עמ’ תמא, תשובה בעניני כתיבת השמות של האשכנזים בגט. ועוד בעניני גיטין ושמות האיש והאשה אשר אירעו בביה”ד בפתח תקוה. ועוד שם בסי’ לג עמוד תלח בעניני גיטין, הערות ממעשה בי”ד בראשותו של רבי יהודה הכהן שאקו, והגאון מו”ר רבי עזרא עטייה, זצ”ל. ובדין שם שנשתקע בגט. ואם הוא ספק נשתקע. ועוד שם מעמו’ תל עד עמוד תלח מזכרת הגיטין שנערכו די במצרים קהיר בשנת תש”ח ותש”ט]. 

ג. איש ואשה ספרדים הבאים להתגרש, ושם האיש שלמה, וכך עולה לספר תורה, אך נקרא בפי כל בשם “סאלאמון”, וכך גם חותם, יש לכתוב בגט “שלמה דמיתקרי סאלאמון” באל”ף אחר הסמ”ך והלמ”ד כפי מנהג הספרדים. [יבי”א ח”ב חאהע”ז סי’ יח אות ד’. ובח”ד סי’ יג אות ו’].

ד. מי שנקרא בפי משפחתו “סלאמו” ומכיריו קוראים לו “סאלמון” יש לכתוב בגט סלאמון, שאין להתחשב בשם הקיצור בגט. ומכל מקום אינו מזיק אם כתבו “סלאמון דמתקרי סלאמו”. [שו”ת יביע אומר חלק ב’ חלק אבן העזר סימן יח אות ד’]. 

ה. אודות שם לועזי “ג’ורג'”, והבעל ספרדי, שמשפט כתיבתו הוא כנזכר, ובית הדין טעו וכתבו בגט כמנהג האשכנזים “דזשארדזש”, יש להכשיר את הגט בדיעבד, במקומות שבהם  הספרדים  והאשכנזים  מעורבים  יחד,  וכל עדה יודעת מנהג כתיבת העדה השניה. [שו”ת יביע אומר ח”ד חלק אבן העזר סי’ יג. ושם אות א’ האריך בדבר כתיבת שם האיש והאשה בגט אי הוי מן התורה  או מדרבנן. ושם אות ב’ בדבר שינוי שם האיש או שם האשה, או שינוי שם אבותיהם, אי הוי פסול מן התורה. ע”ש].

ו. יש לכתוב את השמות בגט כפי השם של מקום הנתינה, קודם לשם של מקום הכתיבה. ואם כתב תחלה את השם של מקום הכתיבה, אם אינו במקום עיגון, והגט עדיין לא ניתן, הגט פסול ויכתוב גט אחר כדת. אבל מעיקר הדין הגט כשר. [יביע אומר ח”ו אהע”ז סימן  יא אות א’ והלאה. ושם הביא את דעת הרמ”א ומהר”ם די בוטון שיש לפסול בכה”ג אף בדיעבד, וכן הסכים המהר”ם בן חביב בגט פשוט, וכן כתבו עוד כמה אחרונים. ומחלוקת האחרונים אם להכשיר במקום עיגון, ומהר”י נבון בגט מקושר כתב שאין להכשיר אף במקום עיגון. אך דעת המהריק”ש והמהרש”ל והב”ש ועוד אחרונים להכשיר. וע”ע בח”ו סי’ יב אות ב’].

ז. גט שנכתב בחוץ לארץ, ונשלח לארץ ישראל, ובשם האשה נכתב “רחל דמקירא ראטשעל” והיא נקראית כאן ראשיל, ואין כל הדגשה באות השי”ן של ראשיל, ויש לכתוב יו”ד אחר השי”ן להוראת הצירי, ומשפט כתיבתו הוא “ראשיל”, העיקר לדינא שיש להקפיד בזה לכתוב כפי מקום הנתינה, ולא יעשה כן במקומותינו לכתוב כן. ובדיעבד אם בית הדין טעה ומסר את הגט לידי האשה יש להקל בדיעבד בגט שהבעל והאשה ספרדיים. ומנהג האשכנזים לכתוב “רשעל”. [שו”ת יביע אומר ח”ד חאהע”ז סימן יד אות ו’. וחלק ו’ סימן יב אות ד’].

ח. גט שליחות שהובא מארצות הברית, ובשם האשה נכתב: “יסכה דמתקריא אידא”, והאשה נקראית בארץ ישראל בפי כל “אידא”, וכך היא חותמת, ורק בארצות הברית נקראית על ידי אמה ואחותה יסכה, ועל פי הדין היה צריך הרב המסדר את הגט להקדים שם “מקום הנתינה” דהיינו “אידא”, והוא הקדים את שם מקום הכתיבה, וגם נמצא בגט ריעותא נוספת, שנכתב פטורין בלא י’, ואילו בארץ ישראל נוהגים לכתוב “פיטורין” מלא בב’  יודי”ן,  יש  להצריך לכתוב גט אחר כשר. ואם בית הדין בחוץ לארץ לא כתבו גט אחר מסיבה כלשהיא, ואחר שהודיעו לרב מסדר הגט את כל הנזכר, ותשובתו נשארה  מעל,  יש להתיר למסור את הגט לאשה, שנחשב כמקום עיגון, בפרט שבזמן הזה בית הדין גונז את הגט לאחר המסירה ליד האשה, ולא חיישינן ללעז. ומכל שכן שהאשה אינה צנועה ויש עליה קלא דלא פסיק שהיא משרכת את דרכיה, דטבא לה עבדינן לה, למסור לה הגט בהקדם ולא תהיה זאת לה לפוקה ולמכשול. [שו”ת יביע אומר חלק ו’ חלק אהע”ז סי’ יא. ושם הוסיף דהחשש הראשון שכתב שם מקום הכתיבה תחלה, הוא רק משום לעז, כמ”ש רש”י והרי”ד (גיטין לד:), לפיכך בזה”ז שגונזין את הגט לאחר נתינתו ליד האשה, בביה”ד, ליכא לעז]. 

ט.  גט  שנכתב  בו  בשם  אבי  האשה  “עזרה  סאליך”  במקום  “עזרא צאלח”, וגם נתברר שצאלח הוא שם אביו, הסבא של האשה, הוי שינוי שם גמור. [שו”ת יביע אומר חלק ו’ חלק אבן העזר סימן יב אות ד’. וחלק ג’ סימן כג אות ו’]. 

י. גט שליחות מחוץ לארץ שבשם אבי האשה נכתב “עזרה” באות ה’ במקום אות א’, אם האב חותם כך את שמו, יש להקל למסור לה את הגט, בפרט במקום עיגון ושעת הדחק. ואם חותם באות א’ הוי כשינוי השם. [שו”ת יביע אומר חלק ו’ חלק אבן העזר סימן יב אות ד’]. 

יא. מי ששמו אברהם והכל קורים לו “אברם” בקיצור, או מי ששמו אהרן, והכל קוראים אותו בקיצור “ארון”, כותבים בגט “אברהם” ו”אהרן”. [שו”ת יביע אומר ח”ב חלק אבן העזר סי’ יח]. 

יב. מי ששמו יששכר וקורים לו הכל “ישכר”, וכן הוא גם חותם, אף על פי כן יש לכתוב בגט יששכר. [שו”ת יביע אומר חלק ב’ חלק אבן העזר סימן יח אות ג’]. 

יג. אנשים שקוראים להם בחוץ לארץ בשמות לועזיים, נוסף על השמות העבריים שקיבלו בעת המילה, כגון יצחק שקוראים לו גם כן איזאק, או יוסף שקוראים לו גם כן ג’וזיף, אף על פי ששמותם בלעז דומים לשמותם בלשון הקודש, יש לכתוב בגט שני השמות, כיון שעל פי הרוב קוראים להם בשם הלועזי וכך רגילים לחתום. ולכן יש לכתוב: יצחק דמתקרי איזאק, יוסף דמתקרי ג’וזיף, וכיוצא בזה. ואף אם הוא נקרא כך על ידי העכו”ם. וכל שכן באלו המודרניים שאינם מופיעים בבית הכנסת, ואינם עולים לספר תורה אלא פעם ביובל, ואינם נקראים בשם העברי כי אם לעיתות רחוקות, שבודאי שיש לכתוב בגט שם הקיצור.  [יביע אומר ח”ב חאהע”ז סי’ יז. ודלא כמ”ש הגר”ש קלוגר שאין לכתוב את השם הלועזי בגט אלא רק השם העברי בלבד, שהוא יחיד בזה כנגד כל האחרונים. וכבר כתבו האחרונים שאפי’ קיצור השם אם נכתב בגט אינו מזיק, וכ”ד מרן והרמ”א]. 

יד. הנקראים בשמות צרפתיים, כגון “בריטראנד” שנכתב כן בצרפתית, אך בביטוי אין מבטאים את האות האחרונה, וכן “בירנארד”, וכיוצא בהם, יש לכתוב בגט “בירטראן”, או “בירנאד” כפי הביטוי בקריאה, ולא כפי מה שרגילים לכתוב. [שו”ת יביע אומר ח”ב חאהע”ז סי’ יח. וכן העלה בשו”ת צפנת פענח (סי’ כה). וכ”כ בשו”ת מערכי לב (בהשמטות סימן יג). וכ”כ בשו”ת תעלומות לב. וכן עיקר]. 

טו. גר צדק שבא לגרש את אשתו, כותבים בגט פלוני בן אברהם אבינו. ואין לכתוב כשאר גיטין “וכל שום אחרן וחניכא דאית לי ולאבהתי”, הואיל ואברהם אבינו הוחזק רק בשם אברהם, וכל הקורא לאברהם אברם עובר בעשה. ולכן ראוי להשמיט תיבת “ולאבהתי”, כמו שעושים תמיד כשיש ספק בשם אבי המגרש, ונשמט השם מספק, שמשמיטים גם כן תיבת “ולאבהתי”. ומכל מקום אם טעה וכתב “ולאבהתי” הגט כשר בדיעבד וינתן ליד האשה. [שו”ת יביע אומר חלק ד’ חלק אבן העזר סי’ יד]. 

טז. גט שליחות שנתקבל מעיר פאריז בית צרפת, ושם הבעל המגרש “ליאון”, וטעו וכתבו “ליאן” חסר ו’, [שלא כמו שנתבאר בשלחן ערוך ובאחרונים], מותר לכתחלה ליתן את הגט ליד האשה.  ואפילו  לא  היה  עיגון  בדבר.  ומכל  שכן במקום שיש עיגון שאין להחמיר בדבר.

[שו”ת יביע אומר ח”ד חאהע”ז סי’ יב. ושם הביא דביה”ד נראה שכתבו כן במתכוין, ואינו טעות סופר, ולפי מכתב ביה”ד הבעל הרחיק נדוד לארה”ב, מיד לאחר כתיבת הגט, ועקבותיו לא נודעו, וקשה להשיג גט אחר, והאשה צעירה לימים, ושם הביא שכן עשה מעשה ליתן הגט ליד האשה, בצירוף שנים שיודעים ספר, והסתמך בין השאר על מה שכתבו כמה אחרונים שבזה”ז שקורעים את הגט אין לעז כ”כ לפסול הגט וכ”כ המהרש”ם בח”ג]. 

יז. אשה הנקראת מרים (המ”ם בפתח), ושמה מעריסה מרים, על שם מרים הנביאה, שהמ”ם בחיריק, יש מי שסבר לכתוב בגט מרים דמתקריא מרים, ומרים הראשונה מלא יו”ד אחר המם, כמ”ש כיו”ב המשאת בנימין (סי’ קיח) בשם מלכה. אך הכנה”ג תמה על דברי המשאת בנימין בזה, ולכן יש לכתוב “מרים” בלבד, וכיו”ב בשם שלום, שיש שנקרא שלום, בחולם, כמו ויקרא לו ה’ שלום, ויש שנקרא שלום בשורוק, כמו חנמאל בן שלום, והרי בגט אין לכתוב ניקוד השם כלל, אלא שסומכים שהדבר מתברר על פי שם האב, כשכותבים שלום בן אברהם, הקורא  יודע  שבנו  של  אברהם  נקרא  בחולם  או  בשורוק, וכמ”ש המהר”ם בן חביב, וכן הסכימו האחרונים. [יביע אומר חלק ז’ חאהע”ז סימן כב]. 

יח. אף על פי שלא נהגו לכתוב שם משפחה בגט, מכל מקום בזמן הזה אם כתבו בגט את שם המשפחה במקום שם אביו, יש לצדד להכשיר את הגט. 

יט. כאשר כותבים גט בפריז שבצרפת, יש לכתוב “פאריז” [עם אל”ף] אף על פי שהצרפתים מכנים את העיר רק בשם “פארי”. 

כ. גט שליחות שהובא מעיר בוקרשט. והיה קצת שינוי בשם אבי האשה, שבמקום שהיה צריך לכתוב “מיציסלאוו” (היו”ד הראשונה נרגשת בנקודת צירי), נכתב בגט “מטשיסלאוו”. העיקר למעשה להכשיר הגט, מכיון שהוא רק בכינויו של אבי האשה, ושמו מרדכי נכתב כהוגן. [יביע אומר חלק י’ אבן העזר סימן לו עמוד תמו].

מגוון ספרים חדשים בחנות שלנו מורשת מרן שופס. רכשו כעת!

ילקוט יוסף - פורים משולש, סדרת "מורשת מרן"
₪25.00

רכוש כעת

סט חזון עובדיה המלא - 19 כרכים
₪620.00

רכוש כעת

מעדני המלך - חלק ד - חינוך ילדים
₪45.00

רכוש כעת
למוצרים נוספים לחצו כאן