א. אסור לאכול מצה ביום י”ד בניסן [מעמוד השחר], כדי שיאכל המצה לתיאבון בליל פסח, אבל מותר לאכול מצה בליל י”ד בניסן. ומכל מקום אם אכל מצה בשוגג בערב פסח ביום, יברך לאחריה ברכת המזון, שאין דינו כאוכל איסור שאינו מברך ברכת המזון. וגם אינו עובר בבל תוסיף, שכל עוד לא התחיל במצוה לא שייך איסור בל תוסיף. [חזון עובדיה על הלכות פסח עמוד צג. ובמהדורת תשס”ג עמוד קצז. ובשו”ת יחוה דעת חלק ו’ סימן כז]. ומותר לאכול מצה בשמיני של פסח, ואין בזה איסור בל תוסיף, משום שהמצה בכל שבעה אינה מצוה אלא רשות.
ב. מותר לאכול בערב פסח מצה עשירה, שהיא קמח [כשר] הנילוש עם מי פירות, כגון יין וחלב ודבש, ומיץ תפוחים ותפוזים, ומיץ רימונים, בלי תערובת מים כלל. [ועיין ברמב”ם פרק ה מהל’ חמץ ומצה הלכה ב, ופרק ו הלכה ה]. והטעם לזה, כי הואיל ואין יוצאים ידי חובת אכילת מצה בליל פסח במצה עשירה, שנאמר: “לחם עוני” (פסחים לו.), לפיכך לא אסרו לאוכלה בערב פסח. וכבר נתבאר שלדעת מרן השלחן ערוך מותר לאכול מצה עשירה בפסח, שהמקפידים ללוש את הקמח [הכשר] בלי מים כלל. [חזון עובדיה על הלכות פסח עמוד צג, ובמהדורת תשס”ג עמוד קצח].
ג. עוגה שנעשית מקמח מצה (אפויה), ועירבו בה דבש ויין וכיו”ב, וחזרו ואפו אותה, אין לאוכלה בערב פסח, שהואיל ונאפית מכבר, אין עליה שוב תורת מצה עשירה. [מהרי”ו, רמ”א סי’ תעא ס”ב. מג”א סק”ח. משנ”ב ס”ק יט. ברכ”י סי’ תסא סק”א. חזון עובדיה על הלכות פסח עמוד צה. ובמהדורת תשס”ג עמוד קצט]. אבל אם רוב התערובת היא מדברים אחרים ומיעוט מקמח מצה, בטל ברוב, ומותר לאכול תערובת זו בערב פסח. [אליה רבה. כף החיים אות כא. שמירת שבת כהלכתה ח”ב פרק נו הערה ד].
ד. מותר לאכול מצה מבושלת או מטוגנת בערב פסח. ומכל שכן אם נתבשלה מלפני ערב פסח. וכן מצה מפוררת נתבשלה, מותר לאוכלה בערב פסח. [חזון עובדיה על הלכות פסח עמוד צה. ובמהדורת תשס”ג עמוד קצט. שו”ת יחוה דעת חלק ג סימן כו].
ה. הברכה על מצה מבושלת או מטוגנת כשאוכל ממנה כזית היא: “המוציא” וברכת המזון. אף שאין בה תואר מצה. ואם אין בהם כזית אף על פי שנראה שיש בו תואר מצה, אינו מברך אלא בורא מיני מזונות וברכת מעין שלש. [שלחן ערוך סימן קסח סעיף י’. וע’ יחוה דעת ח”א סימן צא].
ו. מצה שנעשית בפירוש שלא לשם מצוה, יש אומרים שאף על פי שאין יוצאים בה ידי חובה בליל פסח, מכל מקום אין לאכול ממנה בערב פסח, הואיל וטעמה דומה לטעם המצה שנעשית לשם מצוה. ורבים מהפוסקים חולקים על זה, וכן עיקר, שמן הדין מותר לאכול ממנה. אך המחמיר תבא עליו ברכה. לפיכך מחנות צבא שאין כל אפשרות לשמור על הכשרות בימי הפסח אם ישאר החמץ בי”ד ניסן, (מפני שישנם שאינם מקפידים מלקחת חמץ אל חדרם), ויש הכרח לחסל משם את כל החמץ לפני י”ד בניסן על ידי הרבנות הצבאית, וכן בבתי חולים ובתי מלון, שאין כל אפשרות לשמור על הכשרות כהלכה בימי הפסח, אם ישאר שם חמץ בי”ד בניסן, שישנם כאלה שאינם מקפידים מלקחת חמץ לחדריהם, שיש להתיר להם לאכול בערב פסח מצה שנעשית בפירוש שלא לשם מצוה. ומה טוב להחמיר אם אפשר לבשל המצה במרק בשר או ירקות, או לטגנה בשמן, עד שישתנה טעמה. [שו”ת יחוה דעת חלק ג’ סימן כז. חזון עובדיה על הלכות פסח מהדורת תשס”ג עמוד רא].
ז. קטן שאינו מבין בסיפור יציאת מצרים שמספרים בליל פסח מותר להאכילו מצה רגילה [עניה], בערב פסח, אבל קטן שמבין בסיפור יציאת מצרים אין להאכילו מצה בערב פסח, שנאמר, “והגדת לבנך בעבור “זה” עשה ה’ לי”, לא אמרתי אלא בשעה שמצה ומרור מונחים לפניך, ואם ימלא כרסו מן המצה בערב פסח היאך שייך לומר לו “בעבור זה”, כיון שאין המצה חידוש לו. [חזון עובדיה חלק ב עמוד צה, ובמהדורת תשס”ג עמוד ר’].
ח. יש נוהגים להחמיר שלא לאכול מרור בערב פסח, כדי שיאכלו המרור בליל פסח לתיאבון. ואנו לא נהגנו להחמיר בזה. ויש נוהגים להחמיר גם שלא לאכול ביצים בערב פסח, מפני שבליל פסח נוהגים לאכול ביצה, זכר לקרבן חגיגה. ואין למנהג זה יסוד על פי ההלכה, ורשאים לבטלו אף בלא “התרת נדרים”. [חזון עובדיה על הלכות פסח מהדורת תשס”ג עמוד רה. הליכות עולם חלק א’ עמוד שח].
ט. משעה עשירית ביום ולמעלה, [כלומר: שלש שעות זמניות לפני צאת הכוכבים], אסור לאכול אפילו מצה עשירה, כדי שיוכל לאכול המצה בליל פסח לתיאבון. ומכל מקום מעיקר הדין לא נאסר אלא כשאוכל ממנה יותר מכביצה [בלי קליפתה, כחמישים גרם], אבל לאכול ממנה פחות משיעור כביצה [בלי קליפתה] מצד הדין מותר, אלא שאין להקל בזה אלא במקום צורך גדול. [חזון עובדיה על הלכות פסח עמוד צה. ובמהדורת תשס”ג עמוד קצט].
י. מותר לאכול פירות וירקות, וכן תבשיל ואורז, גם לאחר שעה עשירית, ובלבד שלא ימלא כריסו מהם לאכול ולשבוע. [שם].
יא. מותר לישא אשה בערב פסח אף לאחר חצות, ואין בזה משום אין מערבין שמחה בשמחה. (ספר מאור ישראל פסחים נ. עמ’ ק).
