א. חול המועד אסור בהספד ותענית. [אבל מותר לעשות “השכבה” לנפטר אפילו ביום טוב, במשך השנה לפטירה]. [חזון עובדיה על הלכות יום טוב].
ב. מי שמת לו מת באמצע החג, אינו נוהג אבילות, אלא דברים שבצינעא, וכמבואר פרטי הדינים בילקוט יוסף על הלכות אבלות [במהדורא הראשונה בעמוד רמח. במהדורת תשס”ד בדיני אבלות ברגל, עמוד תרעג]. ואף הנשים אין נוהגות אבילות ברגל, שהרי הנשים חייבות בשמחת החג. [שו”ת יביע אומר חלק ד’ סימן כה סק”ג].
ג. מנהג ירושלים אף לספרדים, שלא לקרוע בחול המועד אלא על אב או על אם, אבל על שאר קרובים קורעים רק במוצאי הרגל, כשמתחילים לנהוג שבעת ימי אבילות. וביתר ערי הארץ יש לקרוע על כל הקרובים בחול המועד. וכל זה כשנקבר בחול המועד, אבל אם נקבר ביום טוב [על ידי גויים] אין לקרוע בחול המועד וכל שכן ביום טוב, וקורע אחר הרגל. [יביע אומר חלק ד’ סימן כה חיו”ד].
ד. מנהג ירושלים שאין עושים סעודת הבראה על מת בחול המועד, אלא על אב או על אם, ואז גם את שאר הקרובים הנמצאים יש להברות במועד, ויעשו סעודת הבראה בעוגות וקפה ולא בביצים ועדשים, כנהוג תמיד, מפני כבוד הרגל. אבל על מת משאר קרובים, נכון להברותם במוצאי הרגל. ואם אינם רוצים לעשות הבראה כלל, יש להם על מה שיסמוכו. וביתר ערי הארץ יש לעשות הבראה על כל הקרובים בחול המועד. וכל זה כשנקבר בחול המועד אבל אם נקבר ביום טוב [על ידי גויים] אין לעשות הבראה בחול המועד. [שו”ת יביע אומר חלק ד’ חלק יורה דעה סימן כו].
ה. הרואה בית הקברות בחול המועד, יברך ברכת “אשר יצר אתכם בדין” כשם שמברך בשבת ויום טוב. [יביע אומר חלק ד’ חלק אורח חיים סימן ל סק”א].
ו. מי שמת לו מת ברגל, ונקבר בחול המועד, מותר לו להשתתף בלימוד שעורכים בליל הושענא רבה בבית הכנסת. [ילקוט יוסף על הלכות אבלות].
