א. מצוה להרבות באכילה ושתיה בערב יום הכפורים. וכן דרשו חז”ל (בברכות ח: ור”ה ט.), ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחודש בערב. וכי בתשעה לחודש מתענים והלא בעשירי מתענים, אלא לומר שכל האוכל ושותה בתשיעי מעלה עליו הכתוב כאילו התענה תשיעי ועשירי. וימעט מלימודו בכדי שירבה באכילה וכן ימעט ממלאכתו בכדי שירבה בסעודה. ולכן העושה מלאכה בערב יום הכפורים אינו רואה סימן ברכה לעולם מאותה מלאכה.
ב. עיקר מצות האכילה ושתיה היא ביום של ערב יום הכפורים, ולא בליל ערב יוהכ”פ.
ג. לכתחלה צריך לקבוע בערב יום הכפורים לפחות סעודה אחת על הפת, לקיים בזה מצות אכילה בערב יום הכפורים. [כ”כ המאירי (ביצה טו:) והראבי”ה ח”ב (סי’ תקסג). שבולי הלקט סי’ שז].
ד. יש לאדם למעט קצת מלימודו כדי שירבה באכילה ושתיה. [כן מוכח בברכות ח: מג”א].
ה. אין להתענות בערב יום הכפורים, בין תענית תשובה ובין תענית חלום. ואף אם רוצה להתענות עד הסעודה המפסקת, אינו נכון לעשות כן. [ילקוט יוסף מועדים עמוד עד. יביע אומר ח”א סי’ לז אות ב. וכ”ה ברמ”א (סי’ תרד ס”א). וכ”כ מרן הב”י (סי’ תרד) ובש”ע סימן תקסח ס”ה].
ו. גם הנשים חייבות במצות אכילה ושתיה בערב יום הכפורים. [ילקו”י מועדים עמ’ עד. יבי”א ח”א סי’ לז. יחוה דעת ח”א סי’ נח. הליכו”ע ח”ב עמו’ רנד. כיון שהוציא הכתוב מצוה זו בלשון “ועניתם”].
ז. גם חולה שאינו מתענה ביום הכפורים, מחשש סכנה לחייו, צריך לאכול בערב יום הכפורים, משום תעניתו בלילה לשעות. [ילקוט יוסף מועדים עמוד עד. יביע אומר ח”א סי’ לז אות יג].
ח. משכימים בערב יום הכפורים לומר סליחות, ואומרים וידוי ונפילת אפים. ובשחרית אומרים אבינו מלכנו, אבל אין אומרים וידוי ולא נפילת אפים, כי יש בערב יום הכפורים הארת יום טוב. הילכך אין לומר בו בתפלה לא מזמור יענך ה’ ביום צרה, ולא מזמור תפלה לדוד, שנאמר בו ביום צרתי אקראך. וכן המנהג פעה”ק ירושלים. [ילקו”י שם].
ט. יש נוהגים שלא לומר “מזמור לתודה” בערב יום הכפורים, אבל ברוב תפוצות ספרד נוהגים לאומרו. [ילקו”י מועדים עמוד עד. וכן כתבו: מור וקציעה, פר”ח (ס”ס תרד), ושלמי צבור].
י. מנהג רוב בני ספרד לומר “אבינו מלכנו” בשחרית ובמנחה בערב יום הכפורים. וכן המנהג בעיה”ק ירושלים ת”ו. [ילקוט יוסף מועדים עמוד עה].
יא. נוהגים לומר בערב יוהכ”פ התרת נדרים אחר שחרית, או אחר הסליחות. [ילקו”י עמ’ עה].
