א. המנהג פשוט להדליק נרות חנוכה גם בבתי הכנסת בברכות, משום פרסומי ניסא, והוא מנהג ותיקין. [ילקו”י מועדים עמ’ ר’. וכ”ה בש”ע (סי’ תרעא ס”ז). ואף שאין אנו מברכים על מנהג, שאני הכא שהוא כדי שיצאו י”ח הרואים שאין להם בית לברך שם. ועוד, שכבר כתב הריב”ש בתשובה (סי’ קיא), דמנהג זה בא אחר שאין אנו יכולים לקיים המצוה כתקנתה להניחה על פתח ביתנו מבחוץ ולפרסם הנס ברבים, וכולם מדליקים בפתחי ביתם מבפנים, ואין כאן פרסומי ניסא אלא לבני ביתו, לכן הנהיגו להדליק בביהכ”נ משום פרסומי ניסא כראוי, ואף שאין מברכים על המנהג, זהו דוקא במנהג קל כמנהג חיבוט ערבה שאינו אלא חבטה בעלמא, אבל לא במה שהוא לפרסם הנס].
ב. נהגו להדליק נרות החנוכה שבבית הכנסת, בין מנחה לערבית, עם שקיעת החמה, ואע”פ שזמן הדלקת נר חנוכה לכל אחד בביתו הוא בצאת הכוכבים, מכל מקום הואיל ואי אפשר לעכב את הקהל שיוצאים מבית הכנסת מיד אחר ערבית, לכן מדליקים עם שקיעת החמה בין מנחה לערבית, כדי שבמשך כל הזמן של תפלת ערבית הצבור יראו את נרות החנוכה, ואיכא פרסומי ניסא. ואילו היו צריכים להמתין עד אחר ערבית, לא היה פרסומי ניסא כל כך בהדלקתם בבית הכנסת, כי מיד הקהל יוצאים לקיים מצות הדלקת נר חנוכה בביתם. [כן מבואר בחידושי הרשב”א (שבת כא.) ובארחות חיים (חנוכה סי’ טו). והריטב”א והר”ן. וכ”כ הב”ח (סי’ תערב) שהש”צ מדליק בביהכ”נ בעוד היום גדול, שמכיון שא”א כדיעבד דמי].
ג. בכותל המערבי המנהג פשוט שמברכים ומדליקים נרות חנוכה בברכה, בין מנחה לערבית, ויש בדבר פרסומי ניסא.
ד. אין יוצאים ידי חובה בהדלקת נרות חנוכה שבבית הכנסת, ואף המדליק בברכות בבית הכנסת, חוזר ומדליק בביתו, שמצות חנוכה נר איש וביתו. [הריב”ש בתשובה סי’ קיא]. וחוזר ומברך את כל שלשת הברכות לפני הדלקתו, כדי להוציא את בני ביתו ידי חובתם. ואם הוא גר לבד בביתו, והדליק נרות חנוכה בבית הכנסת במעמד הצבור בלילה הראשון ובירך שלשת הברכות, כשמדליק בביתו לא יברך אלא ברכת להדליק נר חנוכה בלבד, ולא יחזור לברך בביתו שעשה נסים ושהחיינו, מפני שכבר בירך ברכות שעשה נסים ושהחיינו, ויצא ידי חובה. [ילקוט יוסף מועדים עמוד ר’. שו”ת יחוה דעת ח”ב סי’ עז. הליכות עולם ח”א עמוד סו. וכ”כ בשו”ת זרע אמת ח”א (סימן צו), לענין שהחיינו, דכל שאמרו פעם אחת שוב אין צריך לאומרו שנית. אלא אם כן בא להוציא י”ח את אשתו ובני ביתו. וע”ע בחזו”ע על הלכות חנוכה].
ה. אם חל ליל כ”ה כסליו בליל שבת, שכל אחד ואחד מן הקהל הדליק נר חנוכה מבעוד יום, ובירך כל שלשת הברכות, ואחר כך הולכים לבית הכנסת להתפלל, המדליק נר חנוכה בבית הכנסת לא יברך אלא ברכת להדליק נר חנוכה, ולא יברך ברכת שעשה נסים ושהחיינו, מאחר שכל הקהל בירכו ברכות אלה בביתם ויצאו ידי חובה. ורק ההדלקה והברכה נעשית שוב בבית הכנסת משום פרסומי ניסא. [כ”כ בבן איש חי (פרשת וישב אות יא), דקיי”ל סב”ל. ואמנם בשו”ת ציץ אליעזר חלק יג (סי’ סט) כתב, דהמדליק בביהכ”נ יחזור ויברך שהחיינו, משום פרסומי ניסא, אף שכל הקהל בירכו ברכת שהחיינו בביתם, ואין לחוש לסב”ל, שכבר כתב הב”ח, שבברכת שהחיינו שבאה על שמחת לבו של אדם יכול לברך, כל שהוא שמח ומברך להשי”ת. ע”ש. וכן הסכים הא”ר (סי’ כב סק”א), וכ”כ בשו”ת עמודי אור. ע”כ. אולם לאו מילתא פסיקתא היא, שהרי החתם סופר (חאו”ח סימן נה) הביא דברי הב”ח (סי’ כב) והעיר מתשו’ הרשב”א (סי’ רמה), דס”ל דלא כהב”ח. ע”ש. וכן מבואר בשיורי כנה”ג (סי’ רכה הגב”י א), הילכך שפיר אמרינן בנ”ד סב”ל. וראה עוד בילקו”י מועדים עמו’ ר’ הערה לז. ובטהרת הבית ח”ב עמו’ תקלו תקלז, ובחזון עובדיה חנוכה].
ו. מצוה על כל אחד להמציא עצמו להדלקת נרות חנוכה בבית הכנסת, ולברך עליהם בצבור. ואף מי שהדליק בברכה בבית הכנסת, וגם בביתו, אם נזדמן לו להיות בבית כנסת אחר לתפלת ערבית או לשיעור תורה יומי, רשאי לחזור ולהדליק בבית הכנסת האחר בברכה, לכבוד הצבור שבבית הכנסת כי פנים חדשות באו לכאן. [כמ”ש הזרע אמת ח”א (סי’ צו), והוכיח כן ממי שבירך ברכה”ת לעצמו שחוזר ומברך ברכה”ת כשעולה לס”ת מיד לאחרי זה].
ז. מי שהדליק בביתו בלילה הראשון ובירך כל הברכות, לרבות שהחיינו, ובא להדליק בבית חבירו, פשוט שחוזר ומברך גם שהחיינו. [ראה כיו”ב בחזו”ע ימים נוראים, עמוד קטז].
ח. יש מי שאומר שאין צריך לתת שמן כשיעור הדלקה של חצי שעה בנרות חנוכה שבבית הכנסת, אלא כדי שיעור תפלת ערבית, שנמצאים הקהל בבית הכנסת, ואיכא פרסומי ניסא, ואפילו אם נתן בה שמן הרבה, מותר לשמש לכבותה מיד לאחר שהקהל עזב את בית הכנסת, ואין צריך להניחה עד שתדלק חצי שעה. ונכון להחמיר שלא לכבות נרות החנוכה שבבית הכנסת, עד כלות חצי שעה אחר צאת הכוכבים. [ילקו”י מועדים עמו’ רב].
ט. נוהגים במסיבות הנערכות באולמות בלילי חנוכה, שמשמיעים בהם דברי תורה לקרב את ישראל לצור מחצבתם, להדליק נרות חנוכה עם ברכה בשם ומלכות, משום פרסומי ניסא, ויש להם על מה שיסמוכו. דמאחר וקהל רב מתאסף במקום, לא גרע מבית הכנסת שמדליקין בו נרות חנוכה לפרסומי ניסא. וטוב להתפלל שם ערבית בצבור, מיד לאחר ההדלקה. אך אין זה מעכב. [ילקו”י מועדים עמו’ רד הערה מג. ומה שכתבנו שם ומתפללים מנחה וערבית וכו’, [וכן העתיק בתורת המועדים] לאו לעיכובא הוא, אלא טוב ונכון הדבר. וכ”פ בספר משנת יעקב (בהל’ חנוכה עמ’ ר”ס). ובספר אז נדברו (ח”ה סי’ לז, וח”ו סי’ עה, וחי”א סי’ לב ולד). ובשו”ת בית מרדכי (סי’ מא), ובשו”ת יד נתן ח”ב (סי’ כה). ובשו”ת משנה שכיר (סי’ רב), ע”ש, דזיל בתר טעמא שהוא משום פרסומי ניסא במקום שיש עשרה].
י. המנורה של נרות החנוכה בבית הכנסת מניחים אותה על שלחן לימין ארון הקודש, שהוא צד דרום של בית הכנסת, שכן המנורה שהיתה בהיכל של בית המקדש היתה בצד דרום. וכמו שאמרו בב”ב (כה:) שלחן בצפון ומנורה בדרום, ויש שמסדרים את הנרות בין מזרח למערב, ויש שמסדרים את הנרות בין צפון לדרום, ונהרא נהרא ופשטיה. ונוהגים להניחם בבית הכנסת במקום גבוה לפרסום הנס. [ילקו”י מועדים עמו’ רד].
יא. יש נוהגים שהשליח צבור או הרב של בית הכנסת, מדליק בבית הכנסת את נרות החנוכה, ויש נוהגים שהשמש מדליק. [ואם אפשר להדליק הנרות בבית הכנסת על ידי קטן, ראה להלן סעיף טז]. [חזון עובדיה על הלכות חנוכה. וכתב בשו”ת מהר”ם מינץ (סי’ מג) נראה שהיו נוהגים שהש”צ מדליק הנרות בביהכ”נ. (והובא בט”ז סי’ תרעא סק”ח). ובמרוקו נהגו שהשמש מדליקם].
יב. אין האבל תוך שבעה מדליק נרות חנוכה בלילה הראשון בבית הכנסת, בגלל ברכת שהחיינו שמעורר בקהל הרגשה לא נעימה, שיש בברכת שהחיינו התעוררות של שמחה בצבור. ואם אין אדם אחר הרוצה להדליק נרות חנוכה בבית הכנסת, נראה שהאבל ידליק בבית הכנסת, וגם יברך שהחיינו. אבל בשאר לילות, רשאי לברך ולהדליק גם בבית הכנסת. ובביתו מדליק נרות חנוכה בברכת שהחיינו בלי כל פקפוק. [ילקו”י מועדים עמוד רה. וכ”כ הט”ז (סי’ תרעא סק”ח) בשם מהר”ם מינץ, שאם האבל מתפלל בביהכ”נ, בלילה הראשון של חנוכה, ידליק אדם אחר משום ברכת שהחיינו. וכתב בתשו’ נודע ביהודה (תנינא חאו”ח סי’ קמא), שהדבר פשוט שזהו רק בצבור של ביהכ”נ, אבל האבל בביתו מברך שהחיינו].
יג. אין מברכים בבית הכנסת על הדלקת נרות חנוכה, אלא בעשרה, כי פרסומי ניסא לא שייך בפחות מעשרה. [כ”כ היעב”ץ בספר מור וקציעה (ס”ס תרעא), מחזיק ברכה (סי’ תרעא סק”ז).].
יד. יש אומרים שבערב שבת שהזמן דחוק להדלקת נרות חנוכה, וטרם הגיעו עשרה מהקהל, אפשר לברך ולהדליק נרות חנוכה, כיון שעל כל פנים עתידים לבוא ולראות הנרות אחר כך, חשיב שפיר פרסומי ניסא, ויש חולקים. והמדליק בברכה יש לו על מה שיסמוך. [ילקו”י מועדים עמוד רד הערה מד-מה. והנה דעת המג”א (בסק”י), שבער”ש סמוך לחשכה, ובטרם יבא מנין לביהכ”נ יתקדש היום, יברך וידליק מיד, שמ”מ יש פרסומי ניסא כשיבאו עשרה להתפלל. וכן כתבו: החיי אדם, והמקור חיים, ובמנחת אלעזר, ובפרי השדה, ובשו”ת מהרש”ג, ובביאור הלכה].
טו. בית כנסת שעדיין לא הגיעו המתפללים להתפלל מנחה בערב שבת, ויש שם רוב מנין, וגם כמה נשים הנמצאות בעזרת נשים שבבית הכנסת, אפשר לצרף את הנשים למנין עשרה להדלקת נרות חנוכה שבבית הכנסת, ובפרט כשיבואו אחר כך עוד אנשים ויהיה מנין בבית הכנסת. [לפי מ”ש הר”ן (מגילה יט:) שכיון שהנשים חייבות במקרא מגילה ומוציאות את האנשים, ודאי שמצטרפות עם האנשים למנין, וכ”פ הריטב”א (מגילה ד.), והנימוקי יוסף (שם), והמאירי (מגילה ה.). ע”ש. וה”ה לענין נר חנוכה, שהנשים חייבות בנר חנוכה, בודאי שמצטרפות לעשרה. ועיין בילקוט יוסף מועדים עמוד רג הערה מג. וראה עוד בשו”ת יביע אומר ח”י בהערות לרב פעלים ח”ב סימן סב].
טז. יש מי שכתב שקטן יכול להדליק נר חנוכה ולהוציא אחרים ידי חובתם. [כ”ד בעל העיטור, והריא”ז. וכ”פ הא”ר, ובשו”ת זבחי צדק ח”ג סי’ מא]. ויש חולקים ואומרים, שאין הקטן מוציא ידי חובת נר חנוכה את הגדולים. [בה”ג והרי”ף והרא”ש לגבי מגילה]. ובפרט לדעת רוב הפוסקים הסוברים שמצות חינוך היא רק על האב ולא על הבן. וכן עיקר לדינא שיש להחמיר אף לגבי נר חנוכה, שאין הקטן מוציא אחרים ידי חובתם. ולגבי הדלקת נרות חנוכה בבית הכנסת שהוא רק משום פרסומי ניסא, יש מקום להקל להדליק על ידי קטן. ומכל מקום מהיות טוב משום פרסומי ניסא הראוי, כדאי שאיש גדול ידליק נרות החנוכה בבית הכנסת. ומיהו בדיעבד אם הדליק קטן בבית הכנסת שפיר דמי. [לאפוקי ממ”ש בספר ישיב משה (עמוד פו), בשם הגרי”ש אלישיב, שאם הדליק קטן בביהכ”נ חייבים לכבותה, ולהדליק מחדש בברכה. דליתא. שלא יהא אלא ספק, הא ודאי דסב”ל. וראה באורך בחזו”ע הלכות חנוכה. ילקו”י מועדים עמו’ רג].
יז. נוהגים שבכל יום מדליקים נרות חנוכה בבית הכנסת גם בשחרית, בלי ברכה, ובפרט כשמתפללים בהשכמה. [ילקוט יוסף מועדים עמוד רה].
יח. בית כנסת שנוהגים להדליק מנורת חשמל שעשויה כתבנית חנוכיה, ומניחים אותה על גג בית הכנסת במרומי קרת, לפירסומי ניסא, אין לברך כלל בהדלקת מנורה זו. שאין יוצאים ידי חובת הדלקת נרות חנוכה במנורת חשמל, ולכן יש להם לברך תחלה בבית הכנסת על נרות שמן או שעוה, ובזה יפטרו הדלקת מנורה זו מברכות. וכן הרואה מנורה חשמלית דולקת לשם חנוכה, אינו מברך שעשה נסים ושהחיינו, אפילו אין מדליקים עליו בביתו, הואיל ואין יוצאים בה ידי חובה. [ילקו”י מועדים עמו’ רה].
