א. בימי מרדכי ואסתר נקהלו היהודים בי”ג אדר לעמוד על נפשם מפני אויביהם ושונאיהם, והיו צריכים וזקוקים לרחמים לבל יוכלו אויביהם לשלוט בהם, ועמדו בתפלה ובתחנונים וישבו בתענית באותו יום, כשם שמשה רבנו ביום שנלחם עם עמלק עמד בתענית ובתפלה, וגבר ישראל. [כמבואר במכילתא ס”פ בשלח]. והשי”ת אלקי אבותינו שמע תחנתם וקיבל תשובתם ותעניתם ברצון, וביום אשר שברו אויבי היהודים לשלוט בהם, ונהפוך הוא, אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם, והרגו היהודים בשונאיהם שבעים וחמשה אלף איש, מלבד מה שהרגו בשונאיהם בשושן הבירה, ולא נפקד מאתנו איש, כי לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחי אמר ה’ צבאות. ולכן נהגו בכל תפוצות ישראל להתענות ביום זה בכל שנה ושנה זכר לנס שנעשה להם. וצום זה נקרא “תענית אסתר”. [ילקו”י מועדים עמ’ רעז. חזו”ע פורים עמ’ לז. מדרש תנחומא (פר’ בראשית). שאילתות (פר’ ויקהל סי’ סו)].
ב. יום י”ד וט”ו באדר אסורים בהספד ותענית, בכל מקום, בין לבני הכרכים העושים פורים ביום ט”ו לבד, בין לבני עיירות העושים פורים י”ד בלבד.
ג. אם חל י”ג באדר ביום שבת מקדימים להתענות ביום חמישי בשבת, שהוא יום י”א באדר. [ילקוט יוסף מועדים עמ’ רעז. חזון עובדיה על פורים עמוד לז].
ד. מעוברות ומניקות פטורות מלהתענות בתענית אסתר. [שהרי אפילו מארבע צומות הנזכרים בדברי קבלה, פטורות מלהתענות חוץ מט’ באב, וכמבואר בדברי מרן הש”ע (סי’ תקנד ס”ה), וכ”ש תענית אסתר. וכן פסק להדיא הרמ”א כאן (סימן תרפו ס”ב). וראה בילקו”י מועדים, ובחזו”ע פורים]. ומעוברת שאמרו היינו כשהוכר עוברה, שהוא משלשה חודשים ומעלה. ומכל מקום אם סובלת מהקאות ומיחושים או חולשה רבה מותר לה לאכול גם בטרם מלאת לה שלשה חודשים להריונה, ובפרט לאחר ארבעים יום ליצירת הולד. [מור וקציעה (סי’ תקנ). מועד לכל חי (סי’ ט אות יד). וק”ו לנ”ד]. ומינקת שאמרו אפילו אם פסקה להניק את בנה, כל שהיא תוך כ”ד חודש ללידתה ומרגישה חולשה יתרה, הרי היא פטורה מלהתענות. [ילקוט יוסף מועדים עמ’ רעז. ע”פ מה שאמרו בנדה (ט.) איבריה מתפרקין ואין נפשה חוזרת עליה עד כ”ד חודש. וכ”כ בכנסת חכמי ישראל (סי’ עא). ובהגהות המהרש”ם בארחות חיים (סי’ תקנ סק”א). וכן נראה דעת האגרות משה (או”ח ח”ד ס”ס קיד). ועכ”פ לענין תענית אסתר שאינו אלא מנהג, אם היא מרגישה חולשה יתרה וסחרחורות פטורה, תוך כ”ד חודש, אף שהפסיקה להניק בפועל. ועיין בשו”ת יביע אומר ח”י חאו”ח סימן לט. יחוה דעת ח”א סימן לה].
ה. וכן אשה שהפילה פטורה להתענות תוך שלשים יום להפלתה. [אשל אברהם מבוטשאטש מה”ת סי’ תקנ]. ואם מרגישה חולשה פטורה מתענית זו אפילו עד כ”ד חודש להפלתה. ואין צריך לומר שיולדת תוך שלשים יום פטורה מלהתענות, ואינה רשאית להחמיר על עצמה. [ילקו”י מועדים עמוד רעח. ע”פ המבואר (בסי’ תקנד ס”ה), שיולדת תוך ל’ פטורה אפי’ מתענית של ת”ב].
ו. חולה שאין בו סכנה פטור מתענית זו ואינו רשאי להחמיר על עצמו. [ע”פ הש”ע (סי’ תקנד ס”ה) והאחרונים]. ואפילו מי שתקפתו חולשה יתרה אין צריך להתענות. [היעב”ץ בסידורו (דף שעח: אות כב). וברוח חיים ר”ס תקנ]. וכן זקן מופלג שהוא תשוש כח, פטור מלהתענות, ואף אינו רשאי להתענות. [רוח חיים ע”פ תשו’ הגאונים]. ואפילו מי שאינו אלא מצטער מכאב עינים לא יתענה, וכשיבריא יפרע תעניתו, אלא אם כן אכל על פי פקודת רופא שאז אינו צריך לפרוע התענית. [עיין ברמ”א (סי’ תרפו ס”ב) ובכה”ח ס”ק כב]. וכן מעוברות ומניקות וחולה אפילו אין בו סכנה אינם צריכים לפרוע התענית. [ע’ במשנ”ב (סק”ה), לד’ הישועות יעקב. ובכה”ח (ס”ק כב). ובשו”ת יחוה דעת ח”א ס”ס לה]. אבל הבריאים בין אנשים בין נשים, לא יפרשו מן הצבור. ואפילו מי שבא בדרך וקשה עליו התענית ידחק עצמו ויתענה. [שבולי הלקט (סי’ קצד). ב”י. ואחרונים. ובשו”ת דברי יציב (חאו”ח סי’ רצ) התריע על קצת נשים שמזלזלות בתענית זה, ואוכלות כהרגלן בשאר ימים, ונעשה להם הדבר כהיתר. שזהו נגד ההלכה, וחייבות להתענות. ילקו”י מועדים עמוד רעח. חזו”ע פורים עמוד לט].
ז. כשחל י”ג אדר בשבת והקדימו התענית ליום חמישי, אם טעו ואכלו ביום ה’, טוב שיתענו ביום שישי. [שו”ת שבות יעקב ח”ג (סי’ נ). ובמדרש תנחומא (פר’ בראשית ג) איתא, ואם חל י”ד באדר ביום ראשון בשבת, אסור להתענות אף בער”ש, אלא מקדימים ומתענים בחמישי בשבת, שהוא י”א באדר. ועיין בשו”ת יביע אומר ח”ג (חאו”ח סי’ ג’ אות ו). וע”ע בילקו”י מועדים עמוד רפ, ובחזו”ע פורים עמוד מב].
ח. חתן בתוך שבעת ימי המשתה שלו, לא יתענה בצום תענית אסתר. [הנה הריטב”א סוף תענית, כתב, דחתן מתענה בד’ צומות, דכיון שרגל שלו רגל יחיד מדרבנן, ותעניות אלו דרבים הם, אתי אבלות דרבים ודחי רגל דרבנן. ומשמע דגבי תענית אסתר שאינו משום אבלות, חתן פטור מלהתענות. ועיין בשו”ת יביע אומר ח”ה (חאו”ח סי’ מ אות ח), ובשו”ת יחוה דעת ח”ב (סי’ עח). ובחזון עובדיה פורים עמוד מב].
ט. והוא הדין לשלשה בעלי ברית, שהם אבי הבן, הסנדק, והמוהל, ביום המילה, פטורים מלהתענות תענית אסתר, אפילו כשחל בזמנו, ואינם רשאים להחמיר על עצמם ולהתענות, שיום טוב שלהם הוא. [כן מבואר בביאורי הגר”א (סי’ תרפו סק”ח). וכ”כ בשו”ת משיבת נפש, ובמשנ”ב בשעה”צ, ובערך השלחן, ובשואל ונשאל ח”ג, ובחיי אדם, ובקש”ע. ודלא כמ”ש בשלחן גבוה שבעלי ברית יתענו, והסעודה יעשו בלילה. ע”ש. וליתא. ילקו”י מועדים עמ’ רפ. שו”ת יביע אומר ח”א (סי’ לד). יחוה דעת ח”ב סי’ עח].
י. יש אומרים שאם אין “עשרה” מתענים בבית הכנסת, בצום תענית אסתר, אין להוציא ספר תורה לקרות בפרשת ויחל, והשליח צבור לא יאמר עננו בחזרה, ברכה בפני עצמה, אלא בשומע תפלה, ויש חולקים, והעיקר להלכה שדי בששה מתענים, שהם רוב מנין, שמוציאים ספר תורה וקוראים בו בברכות קריאת ויחל, והשליח צבור אומר עננו בחזרה ברכה בפני עצמה. אך אם אין רוב מנין שמתענים בבית הכנסת בצום תענית אסתר, אין להוציא ספר תורה לקרות פרשת ויחל במנחה, והשליח ציבור לא יאמר עננו בחזרה ברכה בפני עצמה אלא בשומע תפלה. (ואם חל התענית בימי ב’ וה’, ואין ו’ מתענים, יקראו בפרשת השבוע). [ילקו”י מועדים (עמ’ רפא). חזו”ע פורים (עמ’ מד). ולכאורה היה נראה שאף לדעת המהר”ם בן חביב בשו”ת קול גדול (סי’ יד), שבד’ צומות הכתובים במקרא, די בששה מתענים מכלל הצבור, לקריאת ויחל ועננו בחזרה, מ”מ בתענית אסתר שהוא מנהג י”ל שיש להקפיד שיהיו עשרה מתענים. אולם בשו”ת יגל יעקב (חאו”ח סי’ סז אות ב), ובערוה”ש (סי’ תקסו אות ז), כתבו, דתענית אסתר שוה לד’ צומות שא”צ שיהיו עשרה מתענים וכו’. ע”ש. ובאמת שכן המנהג בירושלים, משום שיש כאן ספק ספיקא, שמא הלכה כהסוברים שבכל עת וזמן שיסכימו עשרה
להוציא ס”ת ולקרות בה בברכות, רשאים, ושמא גם תענית אסתר יש לו סמך מהכתוב ולאו מנהגא בעלמא הוא].
יא. כשקוראים בתורה במנחה בתענית אסתר, אין להעלות לתורה אלא מי שצם. ואם הלוי שנמצא בבית הכנסת לא צם, בין אם יצא החוצה בשעת הקריאה, ובין אם נמצא בתוך בית הכנסת, אין להעלותו לתורה, ויקראו לכהן המתענה שעלה לעליית כהן, שיעלה גם במקום לוי. [שו”ת יביע אומר ח”ט חאו”ח סימן ג’ אות ג. חזון עובדיה פורים עמוד מה].
