א. המנהג פשוט שמברכים שבע ברכות אחר ברכת המזון של הסעודה הראשונה שאחר החופה, אף על פי שאין האולם נחשב כבית חתנים ממש, לפי ששם נמצאים כל בני משפחת החתן והכלה, והשושבינין. [חופה וקידושין עמוד רעט].
ב. לאחר סעודת הנישואין נכון להזהר ולברך ברכת המזון מיד, ולאחריה שבע ברכות, ורק לאחר מכן ישמחו את החתן והכלה בריקודים ומחולות. ויש לנהוג כן בפרט במקומות שיש חשש שחלק מן הקרואים ילכו לביתם וישכחו לברך ברכת המזון. ואם אין אפשרות לאורחים להמתין עד לסיום הסעודה ולזימון, ויש להם צורך גדול לילך קודם הזימון, נכון שיזמנו בקבוצה של עשרה, ואם אי אפשר, בשעה שבאים לאכול יכוונו שאינם רוצים לקבוע ולהצטרף עמהם לזימון, ויתחילו לאכול איזה רגעים אחריהם, ואז הם רשאים לברך לעצמם ולילך קודם הזימון. אבל שלא במקום צורך גדול, ראוי לכל אחד לחייב עצמו בזימון ובפרט אם יש עשרה. ואין לברך שבע ברכות אלא לאחר ברכת המזון. וכן בכל שבעת ימי המשתה, אין לברך שבע ברכות [או אשר ברא] אלא לאחר ברכת המזון, ואלה שנהגו לברך קודם, מנהג טעות הוא ויש לבטל מנהגן. [חופה וקידושין עמוד רעט].
ג. החתן והכלה צריכים לאכול כזית פת בסעודה, שאם אינם אוכלים כזית פת, אין לברך שבע ברכות אחר הסעודה. [חופה וקידושין עמוד רפב].
ד. מי שלא אכל כזית פת אינו יכול לברך אחת משבע הברכות שבסעודה. וכן הדין בכל שבעת ימי המשתה. [חופה וקידושין עמוד רפב].
ה. המנהג פשוט שמברכים שבע הברכות שלאחר הסעודה מיושב. [חופה וקידושין עמוד רפג].
ו. אין להפסיק בדיבור בין ברכת המזון לשבע ברכות. [חופה וקידושין עמוד רפג].
ז. בשבע ברכות שעושים אחר הסעודה יש להקדים קודם את הברכות, ואחר כך יברכו ברכת הגפן. [חופה וקידושין עמוד רפג].
ח. מנהג נכון וישר להביא את הכלה אצל החתן כדי לשמוע את שבע הברכות, ואחר שהחתן טועם מהיין נותנים לכלה לטעום. ומנהג זה יסודתו בהררי קודש, ונכון מאד לעשות כן, אבל אין זה לעיכובא. [חופה וקידושין עמוד רפג].
ט. מותר להזמין לחתונה קרובי משפחה ושכנים אף אם הם חילוניים מחללי שבת בפרהסיא, שיש לשער שיבואו ויאכלו בלא ברכה תחלה וסוף, ובלא נטילת ידים. והנכון הוא שבעת שבעלי השמחה משלמים דמי קדימה לבעל האולם, יזכו את כל דברי המאכל לאורחים, שיש אומרים שבדברי מאכל שלו, ליכא איסור מסייע בידי עוברי עבירה. [חופה וקידושין עמוד רפז].
י. יש המקפידים להביא חלות מתוקות לסעודות של חתונה וברית מילה שבהן משתתפים אורחים שאינם שומרי תורה ומצוות, ואשר חשודים שיאכלו בלא נטילת ידים ובלא ברכת המזון. אך יש להזהיר את המסובים יראי ה’, שהחלות הן מתוקות ואין לברך עליהם המוציא וברכת המזון, אלא אם כן אוכלים מהחלות שיעור 216 גרם. ואפילו אם כל אכילתם הוא רק מהחלות, ללא לחם אחר, אפילו הכי צריך שיהיה השיעור הנז’ כדי לברך המוציא וברכת המזון. ואם אוכל כשיעור הנז’ נוטל ידיו בלא ברכה, והמברך על נטילת ידים יש לו על מה לסמוך, ומברך המוציא ולבסוף ברכת המזון. [חופה וקידושין עמוד רצא].
יא. חתן בזמן הזה חייב בקריאת שמע, גם בלילה הראשונה, ואין לפוטרו מטעם שטרוד במצוה. והוא הדין שחייב בתפילין ובתפלה. [חופה וקידושין עמוד רצה].
