א. אחות קטנה, בבית המתחיל נחה בנחת, מסיים, והיא כפורחת עלתה נצה לא הבשילו אשכלותיה. יש שהדפיסו תיבת “לא” בסוגריים, וכתבו נ”א “כי” הבשילו אשכלותיה. אין צריך לדקדק בזה. [חזון עובדיה על הימים הנוראים עמוד סד].
ב. זכרנו לחיים. הטור בשם מהר”ם מרוטנבורג כתב, שיש לומר זכרנו “לחיים” בשבא תחת הלמד, ולא בפתח, שאם כן יהיה נראה כאומר לא חיים, כדאיתא בנדרים (יא.) לחולין, דהוי כמו לא חולין. ואף בשאר ימות השנה אנו אומרים בברכת השכיבנו והעמידנו מלכנו לחיים טובים, בשבא תחת הלמד ולא בפתח. [חזון עובדיה ימים הנוראים עמו’ סה].
ג. זכרנו לחיים. כתב הטור (סי’ תקפב) בשם מהר”ם, שאין להוסיף כאן לומר לחיים “טובים”, ורק לבסוף באמצע מודים, אומר וכתוב לחיים “טובים” כל בני בריתך. כי המבקש אינו מבקש תחלה אלא דבר מועט, ואח”כ מוסיף והולך. [חזו”ע שם עמוד סז].
ד. ובכן, כתב בשער הכוונות (דף צז ע”א), דע כי ד’ פעמים נזכרו בלשון “ובכן”. ובכן יתקדש שמך ה’ אלהינו, ובכן תן פחדך ה’ אלהינו, ובכן תן כבוד לעמך, ובכן צדיקים יראו וישמחו. ושלא כדברי הפוחתים ממנין זה, וגורעים כפי העולה על דעתם. ע”כ. אמנם בסידור רב עמרם השלם ח”ב (דף קלה.) חסר שם “ובכן יתקדש שמך ה”א”, ויש רק ג’ פעמים ובכן. והרב ר’ דוד אבודרהם (דף עא:) כתב כדברי הארחות חיים, ששלשה ובכן כנגד מלכיות זכרונות ושופרות, ואף על פי כן הזכיר גם ובכן יתקדש שמך ה”א. [חזו”ע שם].
ה. ויעשו כולם אגודה אֶחַת לעשות רצונך בלבב שלם, הניקוד של אחת, האלף בסגול והחית בקמץ, שכן הוא בשמואל ב’ (ב. כה): ויתקבצו בני בנימין ויהיו לאגודה אחת. ויש מי שרצה לומר שצריך לומר האלף בפתח. אך העיקר כמנהגינו לומר האלף בסגול, כלשון הפסוק. [חזון עובדיה על הימים הנוראים עמוד סט].
ו. שידענו ה’ אלהינו שהשלטון בידך. ולא כהנוסחא “כמו” שידענו, ואף שכן כתב מרן הב”י (סי’ תקפב), מ”מ בשער הכוונות כתב שצריך למחוק תיבת “כמו”. שיש כאן מ”ב תיבות, כנגד שם בן מ”ב אותיות. ע”ש. וכ”כ בספר קמח סולת.[חזון עובדיה ימים נוראים עמו’ ע].
ז. מנהגינו לומר “שהשִלטוֹן” האות שין בחיריק. והטית בחולם. כי הוא שם דבר, כמו “ואין שלטון ביום המות” (קהלת ח. ח). וכ”כ הפרי חדש ועוד אחרונים. ואנו לא נהגנו לומר שהשלטן, השין בקמץ חטוף, והטית בקמץ, במשקל קרבן, כדברי השיורי כנה”ג. ומכל מקום גם האומר שלטן השין בקמץ חטוף והטית בקמץ, יש לו על מה לסמוך.[חזו”ע שם עמ’ ע].
ח. עוז בידך וגבורה “בימינך”, יש לומר הנו”ן בסגול, ולא בשוא, כי גם בפסוק הנ”ל: תרום ימינך, הנו”ן בסגול. וכן הוא בשלמי צבור, ובספר קמח סולת. [חזו”ע ימים נוראים עמ’ ע].
ט. ותקוה “טובה” לדורשיך, כן צ”ל. וכמ”ש בשער הכוונות (דף צז ע”ב) ולא כמו שכתוב באיזה מחזורים ותקוה לדורשיך, כי צריך האדם לפרש ולבאר תכלית הביאור כוונתו בתפלתו. וכמו שאמרו בזוה”ק (פרשת וישלח דף קסט.). [חזון עובדיה על הימים הנוראים עמוד ע].
י. ובכן צדיקים יראו וישמחו וישרים יעלוזו וחסידים ברנה יגילו. הוא ע”פ מה שאמרו בתענית (טו.), צדיקים לאורה וישרים לשמחה, שנאמר אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה, ופרש”י ישרים עדיפי מצדיקים. וכן כתב המלבי”ם (תהלים קמ. יד), אך צדיקים יודו לשמך, והישרים שהם במדרגה יותר מצדיקים ישבו את פניך וישיגו אותך בעצמך, ולא רק שמך בלבד. ע”כ. ורבינו יהודה בר יקר (רבו של הרמב”ן, בעמוד נד), כתב, שצדיקים היא המעלה העליונה, והמעלה השניה, חסידים, והם בעלי תשובה, והשלישית היא זקני עמך בית ישראל, והיא מעלת הישרים. ואע”פ שבנשמת כל חי, הסדר בפי ישרים תתרומם, ואח”כ ובשפתי צדיקים תתברך וכו’, שם רצה המחבר לרמוז ע”פ הסדר ההוא ליצחק ולרבקה, בראשי תיבות, ולכך לא סידרם כסדר מעלתם. ע”ש. [חזון עובדיה ימים הנוראים עמוד ע].
יא. והרשעה, הריש בחיריק, כולה כעשן תכלה. אף על פי שיש נוסחאות בעשן תכלה, באות בית. וכן כתב הרב ר’ דוד אבודרהם (דף עא ע”ב). וכן הסכים הפרי חדש, על דרך הכתוב (תהלים לז כ), כלו בעשן כלו. אבל רבינו יהודה בר יקר בפירוש התפלות (עמוד פו) כתב, שצ”ל כעשן. וכ”כ הגר”א במעשה רב (אות קצז), שצ”ל כעשן באות כף. והוא על דרך הפסוק (תהלים סח. ג) כהנדוף עשן תנדוף כהמס דונג מפני אש יאבדו רשעים מפני אלהים. כשם שהעשן מתנדף וכלה, כן יאבדו רשעים מפני ה’. וצדיקים ישמחו ויעלצו לפני אלהים, היינו דבר והיפוכו, כמו התחנה כאן. [חזון עובדיה על הימים הנוראים עמוד עא].
יב. ותתן לנו ה”א באהבה את יום הזכרון הזה. ואין מזכירים בו ראש חודש, דקי”ל בעירובין (מ:) זכרון אחד עולה לכאן ולכאן. וכן פסקו הטור וש”ע. וצ”ל “באהבה”, ואף שהכנה”ג כתב שהוא מדלג מלת “באהבה” הראשונה, אין אנו נוהגים כן, אלא אומרים ותתן לנו ה”א “באהבה”, שכן הנוסחא בסידורי הגאונים. [חזון עובדיה ימים הנוראים עמ’ עא].
יג. יום תרועה “באהבה” מקרא קודש, כן הנוסח בדברי הגאון רבינו שמואל בן חפני, הובא באוצר הגאונים (ר”ה, סי’ עז, עמוד מט). וכן הוא בראבי”ה (עמוד רלא). וכ”כ הגר”ח פלאג’י שיש לומר מלת באהבה בשניהם, ותתן לנו ה”א באהבה את יום הזכרון הזה, ולבסוף, יום תרועה באהבה מקרא קודש, ומלת באהבה ראשונה על עצם קדושת היום, כי קדוש היום לאדונינו, ולבסוף יום תרועה באהבה מקרא קודש על מצות היום, שהשופר מהפך מדת הדין למדת הרחמים. שנאמר עלה אלהים בתרועה, ה’ בקול שופר, ה’ הוא מדת הרחמים, שנהפכה מדת הדין למדת הרחמים, וכמבואר בזוה”ק. [חזון עובדיה ימים נוראים עמוד עב].
יד. בשבת אומרים זכרון תרועה באהבה מקרא קודש, והוא ע”פ הגמרא (ר”ה כט:) כתוב אחד אומר שבתון זכרון תרועה, וכתוב אחד אומר יום תרועה יהיה לכם. לא קשיא כאן ביו”ט שחל בשבת, כאן ביו”ט שחל בחול. וכן הוא במסכת סופרים. וכ”כ הראב”ן בשם רבינו שמואל בן חפני, שמנהג שתי ישיבות, שאם חל ר”ה בשבת אומרים זכרון תרועה, לפי שאין תקיעת שופר דוחה את השבת בגבולין. ואם חל בימי החול אומרים יום תרועה. וכן פסקו הטור והש”ע. ואם טעה ואמר בשבת יום תרועה, כתב הפרי חדש, שאינו חוזר, שמכיון שאילו היה בית דין קבוע וסמוך בא”י היו תוקעים אף בשבת, יום תרועה מקרי, הילכך אין מחזירין אותו. א”נ שמכיון שבשאר שנים תוקעים בו, אע”פ שבשנה זו אינו יום תרועה אין בכך כלום, שבשמים ממעל תוקעים בשופר גם בר”ה שחל בשבת, בב”ד העליון במקום שהסנהדרין עומדים. וכמו שהיו תוקעים בב”ד הגדול של הסנהדרין בלשכת הגזית, כן הוא בבית דין של מעלה וכו’. [חזון עובדיה ימים נוראים עמוד עב].
טו. אם חל ר”ה בימי החול וטעה ואמר “זכרון תרועה” פשוט שאין מחזירין אותו, שהרי בתורה נאמר על ר”ה “זכרון תרועה”. ובסדר רב עמרם השלם ח”ב (דף קמז) ס”ל שבין כשחל בימי החול בין כשחל ביום השבת אומרים “זכרון תרועה”. וכן הוא בארחות חיים. וכתב בשבולי הלקט, יש מן החכמים שאומרים שאם חל ראש השנה בימי החול אומרים יום תרועה, ואם חל בשבת אומרים זכרון תרועה. ויש מהם שאומרים שאין לשנות, אלא בין בחול בין בשבת אומרים זכרון תרועה. ע”כ. ובשו”ת תרומת הדשן (סי’ קמה) כתב, ואחד מהגדולים קיבל מרבותיו שלעולם י”ל “זכרון תרועה” מקרא קודש. גם הטור או”ח (סי’ תקפב) כתב בשם רבינו האי גאון בסתם הנוסח זכרון תרועה. וכן נראה מדברי הרמב”ם. ולפי זה נראה דלדידן שאומרים יום תרועה כשחל בימי החול, אם אמר זכרון תרועה, בודאי שאין מחזירין אותו. [חזון עובדיה על הימים הנוראים עמוד עג].
טז. “ותמלוך אתה הוא ה”א מהרה על כל מעשיך”. בשו”ת הרשב”ץ ח”ג (סי’ קפד) כתב לגמגם על הנוסח “אתה הוא”, אלא צ”ל ותמלוך אתה ה’ לבדך, והובא בב”י. אך בכל המחזורים הנוסחא כאמור. וכבר האריך בשלמי צבור (דף שה ע”ד) ליישב הנוסחא שבידינו, וכתב, שמעולם לא שמענו להוסיף מלת “לבדך”. [חזון עובדיה ימים הנוראים עמ’ עג].
יז. מלוך על כל העולם כולו. וכן הוא הנוסח בסידור רב סעדיה גאון (עמוד ריט), ובסדר רב עמרם השלם ח”ב (סי’ קז דף קמז:) בשם רב יהודאי גאון. וכן הוא בהלכות גדולות (הל’ ר”ה דף לח.). ובספר פרדס הגדול (סי’ קעו), ושכן אמרו רב פלטוי גאון, ורב כהן צדק. וכתב הלבוש, שהנכון לומר מלוך על כל העולם, ואין צריך לומר תיבת כולו, שהוא כפל לשון. והט”ז (סי’ שפ סק”א) כתב, שצ”ל כל העולם כולו, כי פעמים רבות מצינו לשון כל, והיינו רוב, מפני שרובו ככולו, וקמ”ל הכא שהוא כולו ממש. [חזון עובדיה על הימים הנוראים עמוד עג].
יח. ויבין כל יצור כי אתה יצרתו, הנכון לקרות: יְצור, בשבא תחת היו”ד, ולא כהאומרים יָצור בקמץ. וכ”כ הגר”ח פלאג’י בספר רוח חיים. [חזון עובדיה ימים נוראים עמ’ עה].
יט. כשחל ראש השנה בשבת נכון לומר אלהינו ואלהי אבותינו רצה נא במנוחתינו, קדשנו במצותיך וכו’. והלבוש (בסי’ תקפב ס”ח) כתב חילוק בזה בין ראש השנה ליוהכ”פ, שביוהכ”פ שחל בשבת א”צ לומר רצה נא במנוחתינו, כי יום ענות נפשו הוא, ואין לנו כל כך רצון במנוחתינו. [שו”ת יביע אומר ח”א (חאו”ח סי’ לח). חזו”ע ימים נוראים עמ’ עה].
כ. תן חלקנו בתורתך. כתב הרב אהלי יעקב, שכן היא הנוסחא הנכונה, [ולא “שים” חלקנו], שכן הוא לשון המשנה (אבות פרק ה). וכ”כ הנוסח בסדר רע”ג וברמב”ם וברד”א. וכן הנכון לומר “תן”, ולא “שים”, ששימה כל דהו משמע, כדאיתא במנחות (נט:) ע”כ. ובדברי תורה הרחב פיך ואמלאהו כתיב (ברכות נ.). ולכן צ”ל תן חלקנו בתורתך. ושכן מצא בשם גדול אחד. ע”כ. והנה הנוסח הרגיל בכל השנה, שים חלקנו בתורתך. וכן אנו אומרים בכל יום, הוא יפתח לבנו בתורתו וישים בלבנו אהבתו ויראתו, וכן הוא בסדר רב עמרם גאון (דף קנו ע”ב), ובמחזור ויטרי (סי’ צח עמוד עד). וכ”כ ר’ דוד אבודרהם (דף לד ע”ג). וכבר כתבו התוס’ גיטין (כ.) שאף לשון נתינה סגי בכל שהוא, דהא כתיב גבי תרומה, ראשית דגנך תתן לו, וקי”ל חטה אחת פוטרת את הכרי. והא דאמרינן במנחות (נט:) שנתינת לבונה היינו בכזית, היינו משום שהכתוב שינה מלשון שימה דאתחיל בה, דכתיב לא ישים עליה שמן, או משום דהוי דומיא דהקטרת לבונה בחוץ וכו’. ע”ש. ובדין מתנות לאביונים דכתיב בהו נתינה די בשוה פרוטה, כמ”ש הריטב”א (במגילה ז.). ובלשון חז”ל (ברכות טז:), יהי רצון שתשים שלום. וכן בתפלת שמונה עשרה שבכל יום, שים שלום טובה וברכה. ולכן א”צ לשנות, ויכולים לומר שים חלקנו בתורתך. והגאון הנצי”ב כתב, שבכל מקום כתוב לשון שימה לגבי הקטורת, וישימו עליה קטורת וכו’, משום דמשמעות שימה היא נתינה בסדר יפה ושימת לב. שיהא מתוקן ומסודר ככל הצורך. ולפ”ז גם אנו מתפללים שתהיה משנתינו סדורה יפה בפינו, לכן אנו אומרים שים חלקנו בתורתך. [חזו”ע ימים נוראים עמו’ עה].
כא. ודברך מלכנו אמת וקיים לעד. כתב בסידור רש”י (סי’ קעט) דמה שתיקנו חכמים לומר כן, סמכו על מה שאמרו בפסיקתא בפרשת בחודש השביעי באחד לחודש, פתח ר’ תנחומא, לעולם ה’ דברך נצב בשמים, לדור ודור אמונתך (תהלים קיט פט), מהו לעולם ה’ דברך נצב, אלא אמר דוד לפני הקב”ה, רבונו של עולם אין אתה בא עלינו אלא במדת הרחמים, אילולא כך לא היינו יכולים לעמוד אפילו שעה אחת, שנאמר, ואל תבוא במשפט את עבדך כי לא יצדק לפניך כל חי, ולכן נאמר לעולם ה’ דברך נצב בשמים, אינו אומר כאן אלהים, אלא ה’, שהוא מדת הרחמים, שנאמר ה’ אל רחום וחנון. ואף לאדם הראשון יציר כפיך, בשעה שדנת אותו, אילולא ששתפת מדת רחמיך, לא היה עומד אפילו שעה אחת, וכן התקנת עמו, שכשם שדנת אותו ברחמים וחיבבת אותו, כך אתה עתיד לדון את בניו לזכותם, זהו שנאמר לעולם ה’ דברך נצב בשמים לדור ודור אמונתך. וכך אנו אומרים לפני הקב”ה, רבונו של עולם, דבר זה ברור לנו שתתנהג עמנו במדת הרחמים, כדברך שהבטחת לאדם הראשון, שתדין דורות הבאים ברחמים, ודברך מלכנו אמת וקיים לעד, ותביט לרחמינו ולצדקינו במשפט. ע”כ. [חזו”ע ימים נוראים עמוד עו].
כב. הנוסח בסדר רב עמרם “ודברך אמת וקיים לעד”. וכ”ה נוסחת הרמב”ם, והר”ן, ושבולי הלקט, וארחות חיים, ובכל בו. וכ”כ כמה אחרונים, אבל בסידור הרוקח, ובספר המנהיג, ובספר חסידים, ובסידור רש”י, ובמחזור ויטרי, ובספר המחכים, הנוסח, ודברך “מלכנו” אמת וקיים לעד. וכן מנהגינו. וכן כתבו הפרי חדש, ומרן החיד”א. ושכן הוא נוסח האר”י. וכ”כ הרב שלמי צבור (דף שח ע”ב). [ראה חזון עובדיה על הימים הנוראים עמוד עו].
כג. ועל המדינות בו יאמר, איזו לַחרב (הלמ”ד בפתח), איזו לְשלום (הלמ”ד בשבא), איזו לָרעב (הלמד בקמץ), איזו לְשובע (הלמד בשבא). כן מנהגינו. וכן הוא בירמיה (טו. ב), לַחרב ולָרעב.
