א. שחיטת חולין אינה צריכה כוונה, ואפילו מתעסק בעלמא לחתוך, ונמצא ששחט כהוגן, שחיטתו כשרה. [ילקוט יוסף איסור והיתר כרך א’ עמוד מז. טוש”ע יו”ד סי’ ג ס”א].
ב. אם היתה הסכין מונחת בחיקו או בידו, ונפלה מידו או מחיקו שלא בכוונה ושחט, שחיטתו פסולה. אבל אם הפיל הסכין מידו [ולא נפלה מאליה], אף שלא נתכוין לשחוט שחיטתו כשרה. [ילקוט יוסף איסור והיתר כרך א’ עמוד מז. ושם בדין אותו ואת בנו בשחיטת גרמא].
ג. שוחט שאמר בפירוש קודם השחיטה שמתכוין ששחיטה זו לא תהיה לשם מצוה, ולא תתיר את הבשר לאכילה, מכל מקום אם שחט כדין, עלתה לו השחיטה, וכמו שכתב מרן בשלחן ערוך. ומותר לאכול בשר זה בלי חשש, שמאחר והשחיטה היא הכשר מצוה, אין הכוונה בה לעיכובא. [ילקוט יוסף איסור והיתר כרך א’ עמוד מח. יבי”א ח”ב חיו”ד סי’ יד אות יג].
