א. המנהג לשפוך את כל המים שבשכונת המת, דהיינו שני בתים מכל צד, חוץ מהבית שהמת בתוכו. ומים אלה אסורים בשתיה, ומנהג זה יסודתו בהררי קודש ואין להקל בזה. וכל החומרות שהוסיפו בזה האחרונים, כגון להצריך לשפוך אף את המים הרחוקים יותר משלשה בתים מביתו של המת, יש להם על מי שיסמוכו. [ילקו”י אבלות מהדורת תשמ”ט עמוד מג, ובמהדורת תשס”ד סי’ ו’ עמ’ צה. וראה עוד ביביע אומר חלק י’ סימן לז מ”ש בדין מים שבשכונת המת].
ב. מים שבשכונת המת לא אסרו אותם אלא לשתותם, אבל לרחוץ בהם פניו, ידיו ורגליו, בודאי שאין לאסור, וכן אם עשה בהם נטילת ידים, עלתה לו הנטילה, והוא הדין שמותר לכבס הבגדים ולהדיח הרצפה במים אלה. [ילקו”י אבלות מהדורת תשס”ד סי’ ו’ סעיף ב עמוד צה].
ג. המים שבחביות שעל הגג, וכן בדודי שמש, מותרים בשתיה, ואינם נאסרים כלל, וגם המים הנמצאים בצינורות הבתים, ובברז, אין להחמיר בהם כלל. [ויש שמחמירים ופותחים את הברז לכמה זמן לשפוך מעט מהמים]. [ילקו”י אבלות מהדו’ תשמ”ט עמ’ מד, ובמהדו’ תשס”ד עמ’ צה].
ד. אם כיסו וחתמו הכלי של המים, הנמצא בשכונה שמת בה מת, קודם שימות המת, אין בהם חשש, וכל שכן אם היו חמוצים, וכיוצא בזה. [ילקו”י אבלות מהדורת תשס”ד סימן ו’ עמ’ צו].
ה. מרק מבושל הנמצא בשכונת המת, מותר באכילה, וכל שכן אם היתה הקדרה מכוסה בזמן שמת בו המת. וכן מי סודה ושאר משקאות קלים, כמו קולה, או בירה ומיץ וכיו”ב, אין לשפכם, ומותרים בשתיה. וכן קוביות קרח וכדומה. [ילקו”י אבלות תשס”ד סימן ו’ עמוד צו].
ו. גם במים חמים הנמצאים בשכונת המת, יש להחמיר בהם שלא לשתותם, אבל במים ומלח, מותר. וכן תרופות ומשקים העומדים לרפואה, אין צריך לשופכם. [ילקו”י סי’ ו’ עמ’ צו].
ז. מלח בשכונת המת, אין צריך להחמיר לזורקו, אף שהמלח בא מהמים. [ילקו”י אבלות מהדורת תשמ”ט עמוד מה, ובמהדורת תשס”ד סימן ו’ סעיף ז עמוד צז].
ח. תינוק שנולד חי, אפילו חי שעה אחת, ואחר כך מת, יש להחמיר במים שבשכונת המת. אך תינוק שנחנק בשינה בחיק אמו, אין צריך לשפוך המים. וכן בכל מת שנהרג בידי אדם, אין צריך לשפוך המים שבשכונתו. [ילקו”י אבלות מהדורת תשס”ד סימן ו’ עמוד צז].
ט. לכתחלה יש להחמיר במים שבשכונת המת, גם במת גוי. [ילקו”י אבלות תשס”ד סי’ ו’ עמ’ צז].
י. מים שבשכונת המת שנפלו לתבשיל, אף אם נחמיר לאסור התבשיל בדיעבד, מכל מקום כשיש ששים בודאי שיש להקל בפשיטות. [ילקו”י אבלות מהדורת תשס”ד סימן ו’ עמוד צז].
יא. מים שבשכונת המת, שטעו ואפו או בשלו בהם, אם היו מים שאובים בביתו של המת, הפת והתבשיל מותרים. [ילקו”י אבלות תשס”ד סי’ ו’ סי”א. יביע אומר ח”ז סימן מג אות א. וח”י דף שנא. הליכו”ע ח”ז עמ’ קפב. ומה שכתב בחיים וחסד [פנחסי] להקל בכל אופן כשיש מים שאובים בבית המת, וכתב דמ”ש האחרונים באפו או בישלו, לאו דוקא הוא. והוסיף שבימינו א”צ לשפוך מים בשכונת המת, ותלה עצמו ביביע אומר, הנה ברור שאין זו הכוונה ביבי”א לכל מעיין ישר, ולא הבין נכון דברי היביע אומר. ואדרבה שם דחה דברי מי שכתב שא”צ לשפוך המים שבשכונת המת, והיקל רק באפו או בישלו במים].
יב. מים שלנו שהונחו לשם מצות מצוה, ומת שם מת אין לשפוך מים אלה, דכיון שהם בשביל מצוה, יש להקל, דשומר מצוה לא ידע דבר רע. ואפילו אם אופה במים אלה מצה לכל שבעת ימי הפסח, יש להקל להשתמש במים אלה, ואין צריך שיהיו דוקא למצה שמורה שהיא מצוה חיובית. [ילקו”י אבלות מהדורת תשמ”ט עמוד מז, ובמהדורת תשס”ד סימן ו’ סעיף יב עמוד צח. שו”ת יביע אומר ח”ג חיו”ד סי’ ז’ אות ג’, וחלק א’ חיו”ד סימן כג].
יג. אף על פי שלכתחלה אין להשאיר אוכלים באוהל המת היכא דאפשר בנקל, מכל מקום אין שום איסור לאכלם בדיעבד אם היו גלויים בחדר שמת בו המת. ואסור לאכול בפני המת אפילו אכילת עראי, אלא יאכל בחדר אחר, או שיפרוס מחיצה ויאכל שם. ואם אין לו סדין או שמיכה למחיצה, ואין לו אפשרות לאכול בחדר אחר, יסב פניו מהמת ויאכל. וכן אין לעשן סיגריה ליד הנפטר. [ילקו”י אבלות מהדורת תשמ”ט עמוד מז, ובמהדורת תשס”ד סימן ו’ סעיף יג עמוד צח. יביע אומר חלק א’ דף קפד: חיו”ד סימן ט’ אות ה].
יד. אם המת נפטר בשבת או ביום טוב, אין המים הנמצאים בשכונת המת נאסרים. [ילקו”י אבלות מהדורת תשס”ד סימן ו’ סעיף יד עמוד צט. תשובת שמש צדקה].
טו. מי שטעה ובירך על המים שבשכונת המת, ולפני שטעם אמרו לו שאלו מים שבשכונת המת, יטעם מעט כדי שלא תהיה ברכתו ברכה לבטלה, וישפוך השאר. [ילקו”י שם סי’ ו’ עמוד צט. ילקוט יוסף תפלה כרך א’ מהדורת תשס”ד, סוף סימן פט].
