א. כבר נתבאר שאסור לבשל בשר בלא מליחה, מפני שהדם יוצא מהחתיכה על ידי הבישול וחוזר ונבלע בתוכו ובתבשיל, ואף על פי שההלכה היא שכל זמן שהדם בתוך הבשר, ולא פירש לחוץ, אינו אסור, מכל מקום על ידי הבישול הדם יוצא מהבשר, וחוזר ונבלע בתבשיל ובבשר, ונחשב כדם האיברים שפירש. ולכן צריך למלוח את הבשר קודם הבישול, כי בטבע המלח למשוך לחוץ את כל הדם שבתוך הבשר. ואמרו בגמרא (חולין קיג.): אין הבשר יוצא מידי דמו אלא אם כן מולחו יפה יפה ומדיחו יפה יפה. [ילקוט יוסף איסור והיתר כרך א’ עמוד רכה. וע”ש ו’ חקירות בעיקר דין מליחה והנפקא מינה].
ב. העיקר להלכה דנקטינן לדינא דדם שבישלו או מלחו אינו אסור אלא מדרבנן, וכדעת רוב הפוסקים. ולכן בשר שנמלח ולא הודח הדחה אחרונה, ונתבשל עם המלח שעליו, ולא היה ששים בתבשיל כנגד המלח שבו, מותר לכתחילה להוסיף ולהרבות על התבשיל עד שיהיה ששים כנגד המלח שעליו. [איסור והיתר כרך א’ עמוד רלב. ועיין בשו”ת יביע אומר ח”א חיו”ד סי’ ג, ובחלק ה’ חיו”ד סימן ה’ אות ד’, ובח”י בהערות לרב לפעלים ח”א חיו”ד דף שיט טור ב’, וסי’ כה, שהביא מ”ש הגרי”ח בפשיטות דקי”ל כמרן, שדם שבישלו אסור מן התורה, במחכ”ת ליתא, והרהמ”ח עצמו (סי’ יז) כתב שאין שום הכרח שכן דעת מרן. וכן עיקר דמרן ס”ל דדם שבישלו מדרבנן. כמ”ש כן כמה פעמים בב”י, והכי סוגייאן דעלמא].
ג. בדם כבוש – נחלקו הפוסקים אם הוא כדם שבישלו, שאיסורו מדרבנן, או לא, והעיקר להלכה דנקטינן דדם כבוש הרי הוא כדם מבושל ואיסורו רק מדרבנן. ולפיכך אם יש ספק אם הבשר שהה במים זמן של מעת לעת או לא, יש להתירו גם לבישול על ידי מליחה והדחה כדת, [כדין ספק דרבנן]. ואף בספק כבוש בשאר איסורים אם שהה מעת לעת או לא, אזלינן לקולא. [ילקוט יוסף איסור והיתר כרך א’ עמוד רמב].
