א. מותר לעשות כל מלאכה על ידי פועל עני שאין לו מה לאכול. ואין מחייבים אותו למכור כלי בית שלו להתפרנס מהם בחג. וכן אין מחייבים אותו להשיג הלואה לצרכי החג, אפילו אפשר לו לעשות כן. ולא רק לצורך עצמו מותר לו לעשות מלאכה. אלא אפילו לצורך אשתו ובניו הקטנים, וכל שסמוכים על שולחנו נחשבים לקטנים לענין זה. ויש אומרים שזהו דוקא בכדי להשיג לחם ומים, אבל אם יש לו לחם ומים אפילו אין לו שאר צרכי החג די סיפוקו כדי לענג את החג, אינו רשאי לעשות מלאכה. ויש אומרים שאפילו אין לו לשאר צרכי החג נחשב כפועל עני שאין לו מה לאכול. וכן עיקר. מכל מקום אין לעשות מלאכה על ידי פועל עני שאין לו מה לאכול אלא בצינעא, אבל בפרהסיא לא. ופשוט שאם אי אפשר לו לעשות בצינעא מותר לו לעשות בפרהסיא. ואפילו אם עושה בפני גוים רבים מותר. ואפילו מלאכה שאין בה צורך המועד כלל מותר לעשותה על ידי פועל עני שאין לו מה לאכול. כדי להנותו שישתכר וירויח לצורך המועד. [ילקוט יוסף על המועדים עמוד תקח].
ב. פועל עני שאין לו מה לאכול, והוא גבר לא יוצלח למלאכה, וקרובו רוצה לעזור לו ואין באפשרותו לעזור לו אלא על ידי שיעשה מלאכה ויתן לקרובו מהריוח, יש להתיר לפועל זה לעשות מלאכה בחול המועד. ואף מותר לאחר לעשות מלאכה כדי שיהיה לחברו לשמחת החג. [ילקוט יוסף על המועדים עמוד תקט].
ג. אסור להדפיס ספרים בחול המועד, ואפילו סידור אותיות [עופרת] בלבד להכינם להדפסה אסור, [ויש מתירים בזה]. וכן אסור להפריד האותיות לפרקם מחיבור סידורם לאחר ההדפסה להחזירם למקומם בתיבה. [ילקוט יוסף על המועדים עמוד תקי].
ד. בעל עסק או דפוס או בית חרושת שיש לו פועלים קבועים שעובדים אצלו, ומקבלים משכורתם מדי חודש בחדשו, ויש לחוש שאם יסגור את העסק שלו במועד, יתחייב לשלם להם משכורתם שלמה, על ידי ההסתדרות והשלטונות, אין לך דבר האבד גדול מזה. ולכן רשאי להעסיק את הפועלים במלאכתם. ורק ישתדלו לעשות זאת בצינעא כל כמה שאפשר. [ילקוט יוסף על המועדים עמוד תקי].
ה. הנוהגים להקל להדפיס עיתון חרדי בחול המועד יש להם על מה שיסמוכו ואין למחות בידם, על פי המבואר בסעיף הקודם דבכהאי גוונא חשיב דבר האבד, שאף אם לא יעבדו יצטרכו לשלם לפועלים או לסוכנות הידיעות שלהם ולעיתונאים משכורתם בשלמות. ועוד שיש מקום לומר שבזמנינו זה יחשב הדבר לצרכי רבים, מאחר שהורגלו לקרות חדשות בעיתונים לדעת כל המתרחש בעולם ובמדינה וכו’. ואם לא ימצאו הקוראים עיתונים דתיים במועד כאשר הסכינו בימי החול, ילכו לרעות בשדה זרים ובילדים נכרים ישפיקו לקרוא בעיתונים חפשיים, ושאני מינות דמשכא. והמוכר עיתונים חילוניים, עובר משום “לפני עיור לא תתן מכשול”. [ילקוט יוסף מועדים עמוד תקיא].
ו. פועל שעובד באופן קבוע אצל בית חרושת מסויים, ואם יתחמק מלעבוד בחול המועד קיים חשש שיפטרוהו, מותר לו להמשיך לעבוד בחול המועד, כל שאינו יכול לקבל חופשה על חשבון החופש השנתי המגיע לו, שמכיון שיש לחוש שיאבד כל פרנסתו על ידי כך, חשוב ודאי כדבר האבד. וכבר נתבאר שאפילו על ספק דבר האבד מותר לעבוד בחול המועד, כל שאין במלאכתו טירחא יתירה. [ילקוט יוסף על המועדים עמוד תקיב].
ז. מי שכופים עליו לעבוד ולעשות מלאכה האסורה בחול המועד מצד הדין, רשאי להמציא תעודה רפואית או הנמקה אחרת אף אם היא אינה נכונה להשתחרר ממנה לבל יכפוהו הממונים עליו [שלא בצדק] לעבוד במועד עבודה האסורה. [ילקוט יוסף על המועדים עמוד תקיג].
ח. מותר להשקות שדה אילן, כשהאילנות רצופים וסמוכים זה לזה, אבל אם הם מרוחקים ונטועים רק עשרה לבית סאה, [בית סאה חמישים על חמישים אמה, אמה ארבעים ושמונה ס”מ], אין להשקות את כל השדה, אלא אם כן היתה לחה, ובכל אופן מותר למשוך מים מאילן לאילן דהיינו לעשות חריץ מהחפירה שסביב האילן אל אילן אחר, כדי שימשכו המים דרך החריץ. [ילקוט יוסף על המועדים עמוד תקיד].
ט. ירקות שרוצה לאכלם במועד, יכול לדלות מים להשקותם כדי שיגדלו ויהיו ראויים יותר לאוכלם במועד, שכל שהוא צורך אוכל נפש התירו אפילו על ידי טירחה יתירה, ואפילו מכשירי אוכל נפש כאוכל נפש דמי לענין זה. ואם אינו רוצה לאכלם במועד אם עושה כדי להשביחם אסור, אפילו בהמשכת הצנורות בלבד, אבל אם יש חשש שיפסדו ויתקלקלו אם ימנע מלהשקותן בחול המועד מותר על ידי המשכת הצנורות. [ילקו”י שם. חזו”ע יו”ט עמ’ קפה].
י. מותר להשקות פרחים ושושנים ושאר עצי בשמים, שאם לא ישקום בחול המועד יפסדו. והיינו על ידי המשכת צנורות או על ידי ממטרות, אבל לדלות מים ולהשקותם אסור, אלא אם כן לצורך המועד. [ילקוט יוסף שם. חזון עובדיה על הלכות יום טוב עמוד קפה].
יא. אסור לכבוש כבשים אלא אם כן יכול לאכול מהם במועד, אבל אם אינם ראויים עד לאחר המועד אסור, ואם הוא דבר שאינו מצוי לאחר המועד מותר לקנותו ולכובשו, וכן אם יש לו דבר שיש חשש שיתליע אם לא יכבשנו במועד מותר לכובשו, דהוי דבר האבד. [ילקוט יוסף על המועדים עמוד תקטו. חזון עובדיה על הלכות יום טוב עמוד קפו].
יב. כל דבר שהוא לצורך אוכל נפש מותר לעשותו בחול המועד, אפילו יש בו טורח גדול, כגון השוחט בהמה, שוחט ומפשיט העור, ומנתח האיברים, ומולח, ומדיח, ומבשל. ואם צריך לעצים להסקה תחת תבשילו, קוצץ הוא עצים מן המחובר לצורך אפיה ובישול. ומותר לעשות הכל כדרכו בלי שינוי, ואפילו במעשה אומן, שכל דבר שצריך לאכול במועד, אין לדקדק על טרחתו בין רב למעט. [ילקוט יוסף שם. חזון עובדיה על יום טוב עמוד קפו].
יג. ולכן מותר לתקן בחול המועד מקרר חשמלי שנתקלקל, וכן מותר לתקן הכיריים של הגז ותנור האפיה, וברז המים שבמטבח, אפילו על ידי טכנאי אומן, מכיון שהכל הוא צורך אוכל נפש. ומותר לפועל לקבל שכרו משלם חלף עבודתו במכשירי אוכל נפש, אם אין אנשים מצויים אצלו לעשות מלאכות אלו בחינם. [חזון עובדיה על יום טוב עמוד קפו].
יד. אף על פי שאסרו חכמים להפריש תרומות ומעשרות מפירות וירקות בשבת ויום טוב, משום דהוי כמתקן, בחול המועד מותר, כיון שהם לצורך אוכל נפש. (תוספות עבודה זרה נט. בד”ה בצר. חזון עובדיה על יום טוב עמוד קפז].
טו. אסור לקצור שדהו בחול המועד, אלא אם כן יש חשש שתפסד התבואה אם ישהנה לאחר המועד, כגון שדה של שעורים. ואם אין לו תבואה בבית, אפילו הוא מוצא תבואה בשוק לקנות, אין מצריכים אותו לקנות מהשוק, וגם אינו צריך לשאול מחבירו, על מנת להחזיר לו אחר המועד, אלא קוצר ומעמר ודש וזורה ובורר כדרכו, כדי לאכול מתבואתו במועד. ואפילו אם כיון מלאכתו במועד מותר, שלצורך אוכל נפש לא גזרו בכיון מלאכתו במועד. [ילקוט יוסף על המועדים תקטו. חזון עובדיה על הלכות יום טוב עמוד קפז].
טז. עכברים שמפסידים בשדה אילן מותר לצודן כדרכו, שחופר גומא ותולה בה המצודה. וכן בשדה תבואה הסמוכה לשדה אילן. אבל אם אינה סמוכה לשדה אילן אין לצודן אלא על ידי שינוי, ומותר להכין המצודה בבית לצוד עכברים. [ילקו”י שם. חזו”ע יו”ט עמוד קפז].
יז. אילן שעלו בו תולעים שמזיקים אותו, מותר להבעיר אש תחת האילן כדי שימותו התולעים. וכן מותר להדביק זבל במקום שיש מכה באילן, מאחר שהוא דבר האבד.
יח. מותר לרסס להגן על האילנות מפני החרקים המזיקים, שאין לך דבר האבד גדול מזה. ואף אם כבר עלו בו חרקים מותר לרססו. [חזון עובדיה על הלכות יום טוב עמוד קפט].
יט. מותר לחלוב הפרות והרחלות בחול המועד, אפילו שלא לצורך המועד, משום צער בעלי חיים, וחשיב כדבר האבד.
כ. מותר לצוד דגים בחול המועד אפילו בפרהסיא כל מה שיכול בין לעצמו בין לאחרים, ואפילו יותר מצורך המועד, שאפשר שיאכל מהם במועד. וציידי דגים שהחמירו על עצמם ונהגו שלא לצוד בחול המועד יכולים לחזור בהם ממנהגם ולצוד בחול המועד בלי התרה, משום שמחת יום טוב. (שלטי הגבורים ר”פ מקום שנהגו. ירושלמי מועד קטן פ”ב סוף ה”ה. מגן אברהם סק”ה).
כא. מי שצריך לקנות ענבים לעשות מהם יין לצורך כל ימות השנה, בעת הבציר, ואם לא יקנה במועד לא ימצאם אחר המועד כמו שהוא מוצא עתה בחול המועד, נחשב דבר האבד, ומותר לקנותם, ולתקן החביות של היין ולזפתם, ובלבד שלא יכוין מלאכתו במועד. (שלחן ערוך סימן תקלט ס”ט).
