א. בליל פורים נכנסים לבית הכנסת בבגדי יום טוב, [מהרי”ל. הרמ”א בהגה (סי’ תרצה ס”ב). וכתב במחז”ב (קו”א סי’ תרפז סק”ב), שכן נהגו בירושלים ת”ו שלמים וכן רבים.]. ואומרים מזמור “על אילת השחר” לפני תפלת ערבית שהוא מענין היום. ובתפלת ערבית יאמרו “ועל הנסים” אף על פי שעדיין לא קראו המגילה. [כן העלה בב”י. ובילקו”י מועדים, עמו’ שט, ובחזו”ע פורים עמ’ צט]. ויש לומר בתפלה ובברכת המזון, ועל הנסים בתוספת ו’. [שו”ת יביע אומר ח”ח סימן יא אות כ].
ב. מי ששכח לומר “ועל הנסים” בתפלה, ונזכר אחר שסיים הברכה, קודם “שים שלום”, אינו רשאי לומר שם “ועל הנסים” אפילו בלא חתימה, אלא כשיסיים אלהי נצור שבסוף התפלה, יאמר: “מודים אנחנו לך על הנסים ועל הפרקן וכו’, עד ונודה לשמך הגדול סלה”, יהיו לרצון וכו’, עושה שלום וכו’. [אליה רבה (סי’ תרפב סק”ב). ומאמר מרדכי סק”ג]. והוא הדין למי ששכח “ועל הנסים” בברכת המזון, ונזכר לאחר שחתם “על הארץ ועל המזון”, שאינו רשאי לומר שם “ועל הנסים” אפילו בלא חתימה, אלא אם ירצה יאמרנו בתוך הרחמן, בנוסח זה: “הרחמן הוא יעשה עמנו נסים ונפלאות כמו שעשה לאבותינו בימים ההם בזמן הזה, בימי וכו'”. ואם נזכר בסיום הברכה כשחתם ברוך אתה ה’, בין בתפלה בין בברכת המזון, אינו רשאי לסיים “למדני חקיך”, כדי לחזור לומר “ועל הנסים”, אלא יסיים הברכה כנ”ל. אבל אם נזכר קודם שאמר ברוך אתה ה’, אף שהזכיר שם שמים, שאמר “האל ישועתנו ועזרתנו סלה האל הטוב”, וכן בברכת המזון אם הזכיר שם שמים, שאמר “ועל הכל ה’ אלהינו אנחנו מודים לך”, אין בכך כלום, ורשאי לחזור לומר “ועל הנסים”, ואחר כך ימשיך בתפלה “ועל כולם יתברך וכו'”, ובברכת המזון “ועל הכל”, ויסיים משם והלאה. [ילקו”י מועדים עמ’ שט. שו”ת יחוה דעת ח”ה סי’ מט]
ג. אין לדלג אמירת “ועל הנסים” כדי להספיק לעניית קדיש או קדושה עם הצבור. [ילקוט יוסף מועדים עמוד שי. שו”ת יביע אומר חלק ב’ סימן לד. יחוה דעת חלק א’ סימן עז].
ד. אחר העמידה יאמר חצי קדיש ולא יאמר קדיש תתקבל עד לאחר סדר קדושה שאומרים לאחר מקרא מגילה. [כן מנהגינו ע”פ הרד”א (דנ”ה ע”ג). (ושלא כד’ התוס’ מגילה (ד.) שכתבו שאומר קדיש שלם לפני מקרא מגילה. ונהרא נהרא ופשטיה. ילקו”י מועדים עמ’ שי. חזון עובדיה פורים עמוד קח]
ה. אחר קריאת המגילה בברכותיה בלילה, מתחילים ואתה קדוש יושב תהלות ישראל, וסדר קדושה, [אין מתחילים ובא לציון גואל מפני שאין גאולה בלילה. טור]. ואחר כך אומר השליח צבור קדיש תתקבל, שיר למעלות אשא עיני, יהא שלמא, ועלינו לשבח. והטעם לאמירת קדושת ובא לציון בליל פורים, מפני שבמזמור כ”ב של תהלים, למנצח על אילת השחר, שהיא אסתר, וכמו שאמרו חז”ל (ביומא כט.) למה נמשלה אסתר לאילת השחר, לומר לך מה השחר סוף לכל הלילה, אף אסתר סוף לכל הנסים שניתנו להכתב. וכן נדרש במגילה (טו:) נאמר: אלהי אקרא יומם ולא תענה ולילה ולא דומיה לי, ומכאן למדו חז”ל (במגילה ד.) שחייב אדם לקרוא את המגילה בלילה ולחזור ולשנותה ביום. (ופירש רש”י, שמקרא המגילה זכר לנס שהיו זועקים בימי צרתם יומם ולילה). ונאמר אחריו: ואתה קדוש יושב תהלות ישראל. לפיכך צריך לומר פסוק זה שהוא הקדמה לסדר קדושה, מיד לאחר מקרא מגילה. [ילקוט יוסף מועדים עמו’ שיד. חזון עובדיה פורים עמוד קו-קח]
ו. אין אומרים וידוי בשני ימי הפורים, לפי שנאמר בהם ימי משתה ושמחה. ואין אומרים למנצח יענך וכו’ ותפלה לדוד. [ילקו”י שם. חזון עובדיה על פורים עמוד קז]
ז. בשחרית יאמרו בתפלה “ועל הנסים”, ואחר כך אומר חצי קדיש. ואין נופלין על פניהם בארבעה עשר ובחמשה עשר. [טוש”ע סי’ תרצג ס”ג]. ומוציאים ספר תורה וקוראים בו ג’ עולים בפרשת ויבוא עמלק, וכופלים הפסוק האחרון להשלים למנין עשרה פסוקים. ואם לא כפל הפסוק אין בכך כלום, ואף על פי שאין בכל פסוקי הקריאה בפרשה זו עשרה פסוקים, אלא תשעה פסוקים בלבד, הואיל ונשלמה הפרשה. [ע’ תוס’ (מגילה כא: ד”ה אין), דשאני פרשת עמלק דסליק ענינא בט’ פסוקים. ומ”מ כתב מרן הב”י שנהגו לכפול הפסוק האחרון להשלים לי’ פסוקים. וכ”פ בש”ע (סי’ תרצג ס”ד).]. ואחר כך אומר חצי קדיש. ואומרים אשרי יושבי ביתך, ומדלגים יענך ה’ ביום צרה, לפי שהוא יום משתה ושמחה ואין להזכיר בו צרה. ומתחילים ובא לציון גואל עד ואתה קדוש, וקוראים המגילה בברכותיה, חוץ מברכת שהחיינו שכבר בירך בלילה ואינו חוזר לברך ביום. וכשמסיים קריאת המגילה גולל המגילה מסופה לתחלתה ומברך ברכה אחרונה. ויאמר: ארור המן ברוך מרדכי וכו’ ג’ פעמים, ואחר כך יאמר ואתה קדוש וכו’. ואומרים קדיש תתקבל, ומחזירים הספר תורה למקומו. ומדלגים תפלה לדוד, שאין לומר וביום צרתי אקראך ביום פורים. ואחר כך אומרים בית יעקב, ושיר המעלות לולי ה’ שהיה לנו בקום עלינו אדם, שנדרש על המן. [ע’ מגילה (יא.) בקום עלינו אדם ולא מלך. ובברכות (סב:) על הפסוק ואתן אדם תחתיך, אל תקרי אדם, אלא אדום. וכתבו המפרשים, שאם הגזרה באה ע”י מלך, בנקל תתבטל, כי לב מלך ביד ה’, ואל כל אשר יחפוץ יטנו, ובידו יתברך להטות לבבו לבטל הגזרה, אבל כשהגזרה היא ביד אדם הדיוט, שהוא בחירי, קשה מאד לבטל הגזרה, כי אם בתשובה שלימה וזכות גדולה, כמו ע”י מרדכי בשעתו, וזכות תינוקות של בית רבן אשר חסו בצלו בימים ההם, ונתעוררה על ידם מדת הרחמים]. ואומר היום כך וכך בשבת קודש, ולא יסיים: “השיר שהיו הלויים אומרים על הדוכן” כמו שאומר בכל יום. [כי שיר של יום “שגיון לדוד” או “אילת השחר”]. ואחר מזמור שיר של יום יאמר למנצח על אילת השחר. ואחר כך קדיש יהא שלמא. קוה אל ה’ וכו’, ואח”כ יאמר קדיש על ישראל, ועלינו לשבח. [ילקו”י מועדים עמ’ שטו. חזו”ע פורים עמ’ קז].
ח. כשאומר ליהודים היתה אורה ושמחה וששון “ויקר”, ימשמש בתפלין של יד ושל ראש וינשקם. [ע’ מגילה (טז:) ויקר אלו תפלין. ובפרש”י שם. וכן מבואר במועד לכל חי (סי’ לא אות פח).]. וכשמגיע למה שאומרים “אגרת הפורים הזאת” ינענע המגילה. [מג”א (סי’ תרצ אות יז). א”ר (שם סק”י)]. והנוהגים בכל יום להחליף תפלין של רש”י בתפלין של ר”ת לפני אשרי יושבי ביתך, גם בפורים ינהגו כן ויקראו המגילה בתפלין דר”ת. ובתיבת “ויקר” ינשקו התפלין דר”ת. [ע”פ הסוד כמ”ש במשמרת שלום (סי’ נ אות ד). ילקו”י מועדים. חזו”ע פורים עמ’ קח].
ט. אם יש מילה, יש אומרים שמקדימים המילה לקריאת המגילה. [רמ”א בהגה (ס”ס תרצג). דכתיב ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר, ודרשינן (במגילה טז:) אורה זו תורה, וששון זו מילה. וכתב המחה”ש, שמכיון שנסמכה מילה לתורה, יש לנו להסמיך המילה מיד אחר קריאת התורה, קודם המגילה]. ויש חולקים וסוברים שמניחים המילה לאחר כל סדר התפלה כמו בכל יום, וכן המנהג כסברא אחרונה. [שו”ת תרומת הדשן (סי’ רסו). מרן הב”י בבדק הבית (יו”ד ס”ס רסב). ומשום דקריאת המגילה קבוע לה זמן, וחשיבא תדיר לגבי מילה. ועוד דאיכא פרסומי ניסא. ועוד שהיא מצוה דרבים. ילקו”י מועדים עמ’ שיז. חזו”ע פורים עמ’ קט]
