א. פורים מותר בעשיית מלאכה, ובמקום שנהגו שלא לעשות מלאכה בפורים, אין עושים. והעושה מלאכה בפורים אינו רואה סימן ברכה מאותה המלאכה לעולם. אבל בנין של שמחה, כגון שבונה בית חתנות לבנו, ונטיעה של שמחה, כגון אבורניקי של מלכים, שהוא אילן שצלו נאה, וכופפים אותו על גבי כלונסאות, מותר. וכעת המנהג בכל מקום שלא לעשות מלאכה ביום פורים. אבל בלילה מותר. ומותר לעשות אפילו מלאכות גמורות לצורך פורים. [הרמ”א בהגה סי’ תרצו ס”א], ובלבד שלא יתבטל משמחת פורים. [מגילה (ה:) דהספד ותענית קבלו עלייהו, מלאכה לא קבלו עלייהו. והא רב חזייה לההוא גברא, דהוה שדי כיתנא בפוריא, ולטייה וכו’, התם במקום שנהגו שלא לעשות, והו”ל דברים המותרים ואחרים נהגו בהם איסור, שאי אתה רשאי להתירם בפניהם. וכן פסקו הרי”ף והרא”ש והרמב”ם. וראה בילקו”י מועדים, ובחזו”ע עמוד קצד].
ב. מעיקר הדין מותר להסתחר בפרקמטיא בפורים. ומכל מקום טוב להחמיר, אלא אם כן מוכר כדי להרויח לצורך הסעודה והמשתה של יום פורים, כשאין לו לבזבז בריוח. ואם אין לו מה לאכול אפילו מלאכה ממש מותר לעשות בפורים. וכל מה שמותר לעשות בחול המועד כגון דבר האבד או צרכי רבים וכיו”ב, מותר לעשות בפורים, אפילו במקום שנהגו שלא לעשות מלאכה בפורים. [ילקו”י שם. חזון עובדיה פורים עמוד קצה]. וכן פשוט שפועל עני שאין לו מה יאכל מותר לו לעשות מלאכה כדי שיאכל וישתה וישמח בפורים. [שו”ת יביע אומר ח”א (חיו”ד סי’ יא אות כד), ובחזו”ע פורים עמ’ קצד הערה כג].
ג. יש מחמירים שלא להסתפר בפורים אלא על ידי גוי. ומכל מקום גילוח הזקן מותר ביום פורים לצורך היום, אם לא התגלח מקודם. [שו”ת יביע אומר ח”ו (חאו”ח סי’ מז). ובילקו”י מועדים עמו’ שמב. ובחזון עובדיה פורים עמו’ קצו]
ד. אם חל פורים בערב שבת, מותר להסתפר בפורים לכבוד שבת, ומכל שכן לבני המוקפים, שפורים שלהם בשבת, אלא שמקדימין קריאת המגילה ליום ששי, ואינם נוהגים איסור בעשיית מלאכה ביום ששי, שמותרים להסתפר ביום ששי. [הליכו”ע ח”א עמו’ רמ].
ה. מותר לעשות מלאכה בפורים על ידי גוי, אף מלאכות גמורות. ויש אומרים שמותר אף שהגוי יעשה מלאכה בפרהסיא בפורים, כגון לבנות בית לישראל, ויש חולקים. ועל כל פנים בארץ ישראל שיש מצוה לבנות בה בית, מותר לבנות בפורים על ידי גוי, ובפרט כשהוא בקבלנות. [בשו”ת בית דוד (חאו”ח סי’ תצה) כתב להחמיר לבנות בית ביום י”ד, ואפילו ע”י גוי. אולם בשו”ת אהל יצחק חסיד (חאו”ח סי’ כ) כתב להקל לבנות ע”י גוי. וכ”ש כשיש הפסד בדבר. חזו”ע פורים עמוד קצו].
ו. מותר להצטלם ולצלם בפורים שהוא גם כן כמלאכה של שמחה, וכבנין ונטיעה של שמחה. [וראיה ממ”ש בלקט יושר (עמוד קנט), שכל המלאכות שעושים כדי לשמוח כגון שתופרים ומציירים ומתקנים כמה ענינים לשמוח, ואפילו הן מלאכות גמורות, כולהון שרי, כדין נטיעה של שמחה].
ז. מותר לגזוז צפורניים ביום פורים. [לא מבעיא לדידן דקי”ל כמרן בש”ע (סי’ תקלב ס”א) בדין חוה”מ דשרי, וכ”ש פורים דהוי רק ממנהג. אלא אפי’ להרמ”א י”ל הבו דלא להוסיף עלה. וע’ בשו”ת פסקי תשובה ח”א סי’ קנ].
ח. מותר לכתוב חידושי תורה ופסקי הלכה, וכן אגרת שלומים, ביום פורים. [כל בו (סי’ מה), ארחות חיים, נימוק”י, ספר המאורות. וכתב המאירי מגילה (ה:), ומכאן סומכים תלמידי חכמים לכתוב סברותיהם אף ביום פורים, דרך שמחה ושעשוע. וע”ע בספר מטה משה (סי’ תתריו) שכתב, שמהרי”ל היה כותב תשובות לשאלות ששאלוהו בעת שהיה מיסב על השלחן בסעודת פורים. וראה בילקוט יוסף מועדים עמוד שמב. חזון עובדיה על פורים עמוד קצו].
ט. מותר לבני הפרזים לעשות מלאכה בחמשה עשר באדר, וכן מותר לבני המוקפים לעשות מלאכה בארבע עשר באדר. ומקום שנהגו שלא לעשות מלאכה בשני הימים גם בי”ד וגם בט”ו, אינו מנהג, ואין תוקף למנהג, אלא רק י”ד לבני פרזים, וט”ו למוקפים, ולא יותר. [כ”כ בשבולי הלקט דהמנהג רק ביום קריאת המגילה עצמה, וכ”פ מרן בש”ע. חזון עובדיה פורים עמ’ קצח].
י. עיר שיש ספק אם היא מוקפת חומה מימות יהושע בן נון, כבר נתבאר שאסורים במלאכה רק בי”ד אדר. אולם בטבריה שיש בה ספק מהדין אם קוראים בי”ד או ט”ו, יש להחמיר בעשיית מלאכה בי”ד ובט”ו. [בספר יד אפרים (סי’ תרצו) כתב, דבש”ס מוכח שבעיירות המסופקות אם היו מוקפות חומה מימות יהושע בן נון, שפיר הוי מנהג לאסור בשניהם. אולם בהליכו”ע ח”א (עמו’ רמ) כתב לדחות דברי הרב יד אפרים הנ”ל, זולת בעיר טבריה דהויא ספיקא דדינא, דמספקא לן אי ימה חומתה, ולא שייך בזה למיזל בתר רוב עיירות, אבל בשאר עיירות המסופקות דהויא ספיקא במציאות, אזלינן בתר רובא].
יא. ראוי לעורר ולהזכיר להתפלל ערבית במוצאי יום הפורים. וימי הפורים האלו לא יעברו מתוך היהודים וזכרם לא יסוף מזרעם. [ילקוט יוסף מועדים עמ’ שיז].
