א. בשנה מעוברת, יום י”ד וט”ו שבאדר ראשון, אף על פי שאין קוראים בהם המגילה, מכל מקום אסורים בהספד ותענית, ואין נופלים על פניהם, ואין אומרים בהם בתפלה מזמור יענך ה’ ביום צרה, ומזמור תפלה לדוד. ויש נוהגים לעשות משתה ושמחה בי”ד ובט”ו שבאדר א’, אולם אין המנהג כן. ומכל מקום נכון לנהוג בהם מקצת משתה ושמחה, י”ד לבני פרזים, וט”ו לבני ירושלים. [ע’ תוס’ מגילה (ו:), יש נוהגים לעשות משתה ושמחה בי”ד ובט”ו שבאדר א’,דהכי משמע מדיוק המשנה, אין בין אדר א’ לב’ אלא קריאת המגילה ומתנות לאביונים]. ומה שאין קוראים המגילה באדר ראשון, לפי שנאמר (מגילת אסתר ט כא), לקיים עליהם להיות עושים את יום י”ד וט”ו “בכל שנה ושנה”, מה בכל שנה אדר הסמוך לניסן, אף בשנה מעוברת אין הפורים נוהג אלא באדר הסמוך לניסן, ולסמוך גאולה לגאולה, דהיינו לסמוך פורים לפסח, עדיף. [מגילה ו: ודעת מהר”ם מרוטנבורג הרא”ש והטור, שמותרים בהספד ותענית. אך דעת הרמב”ם (פ”ב ממגילה) שאסורים בהספד ותענית. וכ”פ מרן. ולפ”ז הנוהגים שהחתן מתענה ביום חופתו, לא יתענה בי”ד שבאדר א’]. ואם חל י”ד ביום ראשון, אין לומר “צדקתך” בשבת במנחה. [ע”פ הכלל בש”ע (סי’ רצב ס”א): אם חל בו יום שאילו היה חול לא היו אומרים בו נפילת אפים, אין אומרים צדקתך. ילקוט יוסף מועדים עמוד שיז. חזון עובדיה פורים, תשס”ג, עמ’ רח].
ב. הדבר פשוט שאין צריך לשלוח מנות לריעים ומתנות לאביונים באדר ראשון. [אחרונים]. וכן מותר לעשות מלאכה בי”ד בט”ו באדר ראשון. [ואף שהרד”א כתב להחמיר, מ”מ לדינא יש להקל, וכמ”ש רבינו פרץ בהגהות סמ”ק (סי’ קמח אות ב), שהואיל ובפורים עצמו אין איסור עשיית מלאכה אלא משום מנהג במקום שנהגו, באדר א’ יש להקל]. ולכולי עלמא אבלות נוהגת בי”ד וט”ו של אדר א’. [כ”כ האליה רבה].
