לפני עשרים וחמש שנה לערך, התקשר אל מרן זיע”א נשיא המדינה לשעבר, מר שמעון פרס, והסביר לו שישנם רבנים רבים שפוסלים את העדה האתיופית מלבוא בקהל ה’.
מרן הסביר שאין ביכולתו לסייע מכיון שהיא אינו הרב הראשי לישראל (באותו זמן היה הגאון הרב מרדכי אליהו זצ”ל הרב הראשי), אך יוכל לאסוף את הדעות המתירות את העדה האתיופית, וקבע עמו שבשעה אחת בלילה יגיע אליו. ואכן כך היה, שמעון פרס הגיע למרן וקיבל את כל החומר. שמעון פרס התפעל מאוד מרוב ידיעותיו של מרן, וביקש שמכאן ואילך שמרן ילמד עמו.
מרן הסכים, והם קבעו ביניהם מידי ערב שיעור בשעה אחת בלילה. הם למדו כך חברותא במשך שנה וחצי, והיו לומדים רמב”ם.
מכאן ואילך מרן קנה לו חבר, ובכל הזדמנות שהייתה איזו בעיה פוליטית והיה צורך להיעזר בשמעון פרס, היה מרן זיע”א מתקשר אליו ומבקש שינסה להפעיל את קשריו לצורך העניין המדובר.
רואים מכאן את חכמת החיים של מרן, שנבעה מכוח לימוד התורה, שידע מצד אחד לנצל את רגעיו, ומאידך ידע להשקיע מזמנו במקומות הנכונים על מנת שתבא מכך תועלת לכלל עם ישראל.
(רבן של כל בני הגולה).
