מחנך באחד הסמינרים לבנות בצפון הארץ, נסע עם קבוצה של תלמידות לשבות בדרום הארץ, ובמשך השבת מסר הרצאות. במוצאי שבת, כשעשו הקבוצה את דרכם חזרה לצפון, ביקש המחנך מאחת הבנות הגרה במגדל העמק, שאביה ימתין לה בצומת ‘התישבתי’ ויקח אותה משם לביתה. הבת אמרה שכבר דיברה עם אביה על כך, והוא ימתין לה שם.
כאשר הגיעו לצומת, המתינו לאבי הבת, והנה מגיעה מכונית מפוארת, מתוכה יוצא אדם עם קוקו, והבת יוצאת לקראתו. המחנך לא האמין למראה עיניו, הבת הזו הייתה אחת התלמידות הטובות ביותר בסמינר… שאל אותה המחנך: “לאן את יוצאת?”, והבת ענתה: “זהו אבי”.
המחנך שזו לו הפעם הראשונה שהוא רואה את אבי הבת, תמה בליבו, הייתכן אבא כזה לתלמידה המצטיינת במצוות וביראת שמים. לגודל פליאתו, שכח המחנך את עייפותו, יצא מן הרכב, ושאל את אבי הבת כיצד זכה בבת כזאת.
אמר לו האב: לפני כעשר שנים כשגרתי בדימונה שבדרום, הגיע לעירנו מרן זיע”א, בטיסה ישירה במסוק. אנשים רבים יצאו לקבל את פניו ולהתברך מפיו וגם אני ניגשתי להתברך. בליבי פחדתי שמא הרב יבקש ממני לקבל על עצמי מצות תפילין, דבר שיקלקל את הקוקו שבראשי. והנה כשנשקתי את ידו של הרב, הרב שאלני: “האם יש לך ילדים?”, אמרתי לו: “יש לי בת אחת”, ורב ביקש ממני לשלוח את בתי לחינוך חרדי. מיד הסכמתי לבקשת הרב, וזו היא הבת אשר גדלה כדי להיות אם בישראל.
(הרה”ג הרב יפת טיירי שליט”א, ספר ‘בבת עינינו’ ח”א).
