בחינוך הבנים, לא נח ולא שקט מרן זיע”א על שמריו, הוא הגבר הקים עולה של תורה, ושכנע את אלפי ישראל לשלוח את ילדיהם לתלמודי התורה ולישיבות הקטנות, הוא אף חיזק וביסס את עולם התורה, הפך דור שהתורה לא הייתה חביבה עליו לדור שהתורה חביבה עליו, כידוע.
בהקשר לזה ראוי לציין כי מרן עמד בקשרי ידידות עם ראשי הישיבות בדורנו, ולא חילק בין הישיבות הספרדיות לישיבות האשכנזיות, הוא היה אומר: “לא הישיבה גורמת להיות גדול בישראל, אלא הדבר תלוי בבחור עצמו, אם ילמד וישקוד ולא יאבד אפילו רגע אחד, הרי שבכל מקום שילמד, יצמח בע”ה לגדול בישראל, כי לא הישיבה עושה את הבחור אלא הבחור עושה את הישיבה”.
וסיפר אחד הרבנים החשובים בזה הלשון: בדידי הוה עובדא, בימי בחרותי, טרם החילותי להיבחן לשיבות הגדולות עליתי לביתו של מרן לקבל עצה ותושייה האם יש להעדיף את הישיבות הספרדיות מפני דרך הלימוד או סיבות אחרות, ומרן נענה ואמר:
“אין אדם לומד אלא במקום שלבו חפץ!”, בסופו של דבר כל הנהרות וכל דרכי הלימוד זורמים אל הים. ואדרבה פעמים רבות פנה מרן לראשי ישיבות ליטאיות שיקבלו לישיבותיהם בחורים שהכיר…
(שלהבת יוסף חי).
