כתב הגאון הגדול מורנו הראשון לציון רבי יצחק יוסף שליט”א (ילקוט יוסף-שובע שמחות ח”ב עמוד קיז):
בתקופה שאאמו”ר (אדוני אבי רבי ומורי) מרן (שליט”א) ישב בבית הדין הגדול יחד עם הגרי”ש אליישיב (שליט”א), באחד הימים שם לב מרן שהגרי”ש מחמיץ לו פנים, הבין מרן שיש דברים בגו, ומיד פנה אל הגרי”ש ושאלו: “מדוע פניך אינם כתמול שלשום?”.
והגריש”א השיבו: “שמעתי על כבודו לשון הרע שמתיר לקראים ממצרים לבא בברית הנישואין!”.
לשמע טענת הגריש”א, ביקש ממנו מרן שיסור עמו אל הספרייה שמצויה בהיכל שלמה, ושם הראהו מרן כמה וכמה פוסקים שכתבו מפורש שישנם קראים שאפשר להתירם, והוא מסתמך על דבריהם.
משראה כן הגרי”ש אלישיב – נחה דעתו.
(משוש תבל).
