סיפר הגאון רבי ציון לוי זצ”ל, רבה של פנמה, שבצעירותו למד בחברותא עם מרן פוסק הדור זצוק”ל. השניים היו מרבים לעיין בספר ‘צפנת פענח’ להגאון רבי יוסף רוזין מרוגוצ’וב, והיו השניים יורדים לעומקו.
באחד הימים נתקלו בקטע קשה במיוחד, הם ניסו להבינו ועיינו בו במשך שעות ארוכות, אך העלו חרס בידם. שלשה ימים ישבו השניים והתעמקו בדברי ה’צפנת פענח’, אך לא הצליחו להבין את הדברים.
משהבחין בכך ראש הישיבה הגאון ר’ עזרא עטיה זצ”ל, שלח את הרב ציון לוי לעיין בתוספות מסוים במסכת עבודה זרה, התלמיד לא הבין את הקשר בין התוספות לקושייתם בדבר הרוגוצ’ובר וביקש מראש הישיבה הסבר.
“כיצד סיימו שם התוספות את דבריהם?” שאל ראש הישיבה.
“הם נשארים בצריך עיון”, השיב התלמיד.
“אמרו נא לי”, פנה ראש הישיבה בתוכחת גלויה לשניים מבחירי תלמידיו: “האם אחרי שהתוספות כתבו שהדבר צריך עיון, שם נסתיימו דבריהם? האם לאחר מכן הפסיקו ללמוד?! כך גם אתם, אף אם לא ירדתם לעומקם של דברים, אל לכם להתעכב בדבר לאורך זמן, אלא המשיכו הלאה, ובעזרת ה’ בהמשך יתבארו הדברים”.
