מורשת מרן – הרב עובדיה יוסף

כמידי יום אתר “מורשת מרן” מגיש את “הלימוד היומי בתורת מרן” שע”י המרכז למורשת מרן להבין ולהשכיל. להצטרפות לקבלת הלימוד במייל מידי יום לחצו כאן. 

הלימוד היום בספר חזון עובדיה פסח – הלכות יום טוב, הלכות יז-כא.

א. נר של בטלה, שאינו צריך לו כלל, אסור להדליקו ביום טוב. ולכן אסור להדליק באמצע היום נר שאין בו תועלת כלל, דשרגא בטיהרא מאי מהני. אבל נר של בית הכנסת מותר. וכן מותר להדליק נר נשמה לעילוי נשמת ההורים, ולא חשיב נר של בטלה, ואף על פי שאין משתמשים בו, מכל מקום יש הנאה ממילא בתוספת האורה בבית, ומהיות טוב יותר נכון להדליק נר נשמה בבית הכנסת. והוא הדין למי שישן בבית יחידי בליל יום טוב, ולפני השינה מדליק נר בחדרו, דשפיר דמי. ומותר להדליק נרות ביו”ט כשיש ברית מילה בבית, כמו שנוהגים תמיד לכבוד המילה. (וראה עוד בזה להלן סעיף כב).

ב. מותר להכין השעון שבת ביום טוב שחל בערב שבת, ולכוונו באופן שיכבה את החשמל בליל שבת בשעה מסויימת, היות ואין זה אלא גרמא בעלמא. אבל אסור לגרום כיבוי לנר-שעוה הדולק ביום טוב על ידי שיתן סביבו דבר המונע הדלקתו בענין שיכבה כשיגיע שם, או לחתוך קצת ממנו למטה. ורק אם עושה כן לפני שידליקנו מותר. ואסור להעמיד נר דולק במקום שמנשבת שם רוח כדי שיכבה, ואפילו אם בעת שמניחו אין הרוח נושבת, אלא לאחר זמן הנחתו, ויש מתירים בזה. והמיקל יש לו על מה לסמוך, ובתנאי שיוציאנו בעת שאין אפילו רוח מצויה.

ג. אסור לכבות ביום טוב. ואפילו מקצת כיבוי כגון להוריד ולהנמיך את הפתילה של מנורת נפט, או של מכונת הבישול אסור. אבל מותר להנמיך את האש של הפרימוס על ידי פתיחת המלחצת לזמן קצר, בכדי שיתבשל יפה התבשיל שעליו, ושלא יקדיח תבשילו, וכן הוא הדין בכירים של גז. אבל לכבותם לגמרי לאחר שכילה לבשל עליהם אסור. ומכל מקום רשאי לכבותם על ידי גרמא, שימלא קומקום קטן של מים על כל גדותיו, ויניחהו על האש עד שירתח, ויגלשו המים על ידי רתיחתם וישפכו על האש ויכבוה. ואחר כך יוכל גם כן לסבב את הכפתור של הגז או את ברז הבטחון למנוע זרימת והתפשטות הגז, וכן יוכל לפתוח את מלחצת הפרימוס לאחר שכבה. והמים שרתחו ישתמש בהם לשתיית קפה או תה וכיוצא, כדי שיהיה בישולם לצורך אוכל נפש. וכן מותר לכוין שעון שבת שבבוא השעה המתאימה יכבה את הגז על ידי משיכת ברז הבטחון של הגז (כדרך שמכבה החשמל). 
אסור לסגור הברז הראשי של הגז הדולק, כדי שיכבה, שאסור לכבות ביו”ט, ואין זה נקרא גרמא, שהרי ידוע שסגירת הברז משפיעה מיד למעט את השלהבת של הגז. ודלא כמי שהתיר בזה.
המסתפק מן השמן שבנר ביו”ט כדי שיכבה במהרה, חייב משום מכבה, ואם עושה בשביל שישתמש בשמן לצורך אוכל נפש, יש מתירים, ויש חולקים. ונכון להחמיר.
מנורת נפט שעלתה השלהבת הרבה, ואם לא יורידנה תתפוצץ הזכוכית ויש חשש שתפרוץ דליקה, או שתכבה. מותר להוריד השלהבת ולהנמיכה.

ד. שתי נרות שמחבר אותם חוט הפתילה ביחד, אסור לחותכו בסכין או במספרים כדי להפרידם, אפילו הוא צריך לשניהם, משום דהוי כמתקן כלי, אלא יקריב את חוט הפתילה לנר אחר וידליק אותו באמצע, ובלבד שיהיה צריך את שתי הנרות. (ביצה לב: ש”ע סי’ תקיד סעיף ח).
מותר להסיר בכלי הפחם שבראש הנר, ואף על פי שבהסרתו הוא מפילו לארץ ונכבה, מכל מקום מותר, שכשם שמותר להדליק את הנר כדי להשתמש לאורו ביו”ט, כך מותר לכבות מה שמונע את האור מלהאיר יפה. (ש”ע סי’ תקיד סעיף י, מהגמרא ביצה לב: והרא”ש שם). אבל אסור לחתוך ראש הפתילה בעצמה בכלי, ורק מה שנשרף בראש הפתילה מותר לחותכו בכלי (שם סעיף ד ובמשנ”ב ס”ק כח).

ה. מצוה להדליק נרות בליל יום טוב, ולברך עליהם. ואף העולים מארצות תימן לארץ ישראל, אע”פ שיש מהם שנהגו להדליק נרות של יום טוב “בלא ברכה”, בעלותם ארצה נחשבים ככל תושבי ארץ ישראל, וצריכים לברך על הדלקת הנרות של יום טוב בשם ומלכות, “אשר קדשנו במצותיו וצונו להדליק נר של יום טוב”.