מורשת מרן – הרב עובדיה יוסף

כמידי יום אתר “מורשת מרן” מגיש את “הלימוד היומי בתורת מרן” שע”י המרכז למורשת מרן להבין ולהשכיל. להצטרפות לקבלת הלימוד במייל מידי יום לחצו כאן. 

הלימוד היום בספר חזון עובדיה פסח – הלכות ערב פסח, הלכות יד-יז.

א. מותר לישא אשה בערב פסח אף לאחר חצות, ואין בזה משום אין מערבין שמחה בשמחה. (ספר מאור ישראל פסחים נ. עמ’ ק).

ב. אסור לומר על בהמה בין שהיא חיה בין שהיא שחוטה, ואפילו על חתיכת בשר, “בשר זה לפסח”, לפי שנראה שהקדיש אותה מחיים לקרבן פסח, ונמצא כאוכל קדשים בחוץ שהוא בכרת, אלא יאמר “בשר זה ליום טוב”. וכן אל יאמר בביתו לצלות הזרוע “לפסח”, אלא “ליום טוב”. ואף על פי שמצד הדין אין איסור בזה אלא בבהמה שבמינה קרב על גבי המזבח, אבל בשר תרנגולים שאינו קרב על גבי המזבח מותר, מכל מקום טוב להחמיר בזה, ואפילו בדגים. אבל מותר לומר חטים אלו לפסח.

ג. המצה שיוצאים בה ידי חובה בלילה הראשון של פסח, צריכה להיות שמורה משעת קצירה. ויש נוהגים שבכל שבעת ימי הפסח אוכלים מצה שמורה משעת קצירה, ואם ירצו לבטל מנהגם משום איזו סיבה שהיא, יעשו התרה על כך. ויש נוהגים שלא לשרות המצה במים, בכל ימי הפסח, שמא נשאר בה מעט קמח אחר האפייה ויבא לידי חימוץ. והרוצים לבטל מנהגם מפני איזו סיבה, גם כן יעשו התרה על כך. ולכן טוב שכל מי שירצה להתנהג באיזו חומרא, יתנה לפני מנהגו, שעושה כן בלי נדר.
ונכון להשתדל לקחת למצת מצוה של לילה הראשון מצה שנעשית בעבודת יד הלישה והאפיה בתנור. ומכל מקום בשעת הדחק שאינו מוצא מצה של עבודת יד, יוצאים ידי חובה במצה שנעשית על ידי מכונה חשמלית, באופן שלחיצת הכפתור להפעלת המכונה נעשית בידי ישראל שאומר “לשם מצת מצוה”.

ד. האוכל מצה בכל ימי הפסח, חוץ מלילה הראשון של פסח, אינו מברך אלא המוציא, אבל אם בירך ברכת “אשר קדשנו במצותיו וצונו על אכילת מצה”, הרי הוא נושא שם שמים לשוא, ומברך ברכה לבטלה, ואסור לענות אחריו אמן, כי אכילת מצה בשאר ימי הפסח (חוץ מלילה הראשון בארץ ישראל, וב’ לילות הראשונים בחוצה לארץ), אינה מצוה גמורה אלא רשות, שאם ירצה לאכול אורז או פירות וכיוצא רשאי, ואינו חייב לאכול מצה, לפיכך אין לברך עליה. ואותם שמתחסדים שלא לאכול מצה כלל בשאר ימי הפסח, מחשש שלא נזהרו כראוי באפיית המצה, לא יפה עושים, ובפרט בשבת ויום טוב שחובה לאכול בהם פת.
ומותר לאכול מצה בשמיני של פסח, ואין בזה איסור בל תוסיף, משום שהמצה בכל שבעה אינה מצוה אלא רשות.