מורשת מרן – הרב עובדיה יוסף

כמידי יום אתר “מורשת מרן” מגיש את “הלימוד היומי בתורת מרן” שע”י המרכז למורשת מרן להבין ולהשכיל. להצטרפות לקבלת הלימוד במייל מידי יום לחצו כאן. 

הלימוד היום בספר חזון עובדיה פסח – מהלכות תפילות יום טוב וחול המועד, הלכות א-ה.

א. יום טוב שחל בשבת, יש נוהגים שלא לומר “לכה דודי לקראת כלה”. והטעם מפני שכאשר אומרים “פני שבת נקבלה” ואין מזכירים “יום טוב” בקבלת הפנים, נראה כמביישים ליום טוב. אבל מנהגינו לומר “לכה דודי” גם ביום טוב שחל בשבת. כי החג הוזמן על ידינו על ידי קידוש החודש, ואין צריך לצאת לקראתו לקבלו כשבא בזמנו. אבל השבת קבועה ועומדת מששת ימי בראשית, ואין צורך שהבית דין יקדשוה, ולכן צריך לצאת לקראת השבת לקבלה כראוי.

ב. מנהג ישראל בכל התפוצות להתפלל תפלות ימים טובים בניגון, בשירה וקול זמרה. והוא מכלל שמחת החג. ובין גאולה לתפלה של ערבית נוהגים לומר פסוק: “אלה מועדי ה’ מקראי קדש אשר תקראו אותם במועדם”. ויש שאומרים פסוק: “וידבר משה את מועדי ה’ אל בני ישראל”. ומנהג בני בבל לומר שני הפסוקים. וכשחל בשבת מקדימים פסוק: “ושמרו בני ישראל את השבת”.

ג. בתפלת יום טוב חותם: “בא”י מקדש ישראל והזמנים”, ואם חתם “מקדש ישראל” בלבד יצא. ואם חל יום טוב בשבת, צריך להזכיר באמצע ברכת אתה בחרתנו “את יום השבת הזה”, וחותם: “ברוך אתה ה’ מקדש השבת וישראל והזמנים”. ואם טעה וחתם “מקדש ישראל והזמנים” ולא הזכיר “שבת” בחתימה, אם נזכר מיד בתוך כדי דבור (שהוא שיעור “שלום עליך רבי”) חוזר ואומר “מקדש השבת וישראל והזמנים”, ואם שהה יותר מכדי דבור, אינו חוזר, שהואיל והזכיר שבת באמצע הברכה יצא ידי חובה בדיעבד, וימשיך רצה עד סוף התפלה. וטוב שיכוין לחזרת הש”צ מתחלה ועד סוף. והוא הדין אם טעה וחתם “ברוך אתה ה’ מקדש השבת”, הואיל ובאמצע הברכה הזכיר יום טוב יצא ידי חובה בדיעבד. [והוא הדין אם התפלל “אתה קדשת” ואמר “יעלה ויבוא”, יצא. ועיין בשו”ת ויאמר משה סימן יד].

ד. המתפלל ביום טוב, וכשהגיע לברכת מודים, נסתפק אם כשסיים יעלה ויבוא (שבאמצע ברכת אתה בחרתנו) סיים כהוגן, “והשיאנו”, וחתם הברכה כדת, או שאחר שסיים יעלה ויבוא המשיך “ואתה ברחמיך הרבים” וכו’, כמו שרגילים בראש חודש ובחול המועד, ונמצא שלא חתם ברכת אתה בחרתנו, צריך לחזור ולומר “והשיאנו” וכו’ ויחתום כדת, ואפילו אם סיים תפילתו, צריך לחזור לראש, ואין לומר בזה “ספק ברכות להקל”.

ה. מתפללים שחרית של יום טוב בשמחה ובניגון, ואומרים כל המזמורים הנאמרים בשבת. וגומרים את ההלל, ומברכים עליו “אשר קדשנו במצותיו וצונו לגמור את ההלל”. ואסור להפסיק באמצע ההלל, אלא דינו כדין קריאת שמע וברכותיה, שבאמצע הפרק שואל מפני היראה, דהיינו בשלום אביו או רבו שחייב במוראם, ומשיב שלום מפני הכבוד לאדם נכבד שהקדים לו שלום, ובבין הפרקים שואל בשלום אדם נכבד ומשיב שלום לכל אדם. וכן יש לו להפסיק לקדיש ולקדושה, אפילו באמצע הפרק. ואף לענין אמן דברכות יש לו להפסיק. ואם פסק באמצע ההלל אפילו לדבר הרשות, ואפילו שהה כדי לגמור את כולו, אינו צריך לחזור אלא למקום שפסק, בין ששהה באונס בין ברצון. ואם טעה ואמר ההלל בדילוג, כמו שנוהגים לומר ההלל בראש חודש, ואחר כך נזכר, יחזור לגמור ההלל מתחלתו ועד סופו. ואין צריך לחזור ולברך, כיון שכבר בירך על ההלל קודם.