א. חייב אדם לקרוא את המגילה בלילה ולחזור ולשנותה ביום, ושל לילה זמנה כל הלילה מצאת הכוכבים עד עלות השחר. (שהוא שעה וחומש לפני הנץ החמה בשעות זמניות). [לפי מה שאמרו במגילה (ד.) חייב אדם לקרות את המגילה בלילה ולחזור ולשנותה ביום, דכתיב אקרא יומם ולא תענה “ולילה” ולא דומיה לי. ומקרא מגילה של הלילה אינה אלא עד עמוה”ש, דלבתר עמוה”ש יממא הוא, כמ”ש במגילה (כ:). ולא דמי למאי דקי”ל בברכות (ח:) שאם היה אנוס ולא קרא ק”ש בלילה קוראה אף אחר עמוה”ש לפני הנץ, דשאני התם דלא כתיב לילה, רק ובשכבך, ואיכא אינשי דגני בההוא שעתא (ברכות ט.)]. וזמני עמוד השחר שברוב הלוחות בארץ אינם נכונים להלכה. [ילקו”י שם עמוד רפב]
ב. במקום שיש אונס גמור, שאי אפשר לקרוא את המגילה בצבור אלא מבעוד יום, אחר פלג המנחה, וכגון בזמן שהשלטונות מטילים עוצר כללי בשעות הלילה, מותר לקרוא את המגילה בשעה זו, ואין לדחות קריאתה לקוראה ביחיד אחר צאת הכוכבים. והיכא דאפשר טוב ונכון לחוש להחמיר ולקרוא את המגילה לאחר שהגיע זמן רבינו תם. [ילקוט יוסף מועדים עמוד רפג. שו”ת יביע אומר חלק א’ סימן מג]
ג. קריאת המגילה של היום זמנה כל היום, מהזריחה ועד השקיעה. ובדיעבד אם קראה קודם הזריחה, אחר עמוד השחר, יצא. [מגילה (כ.). טור וש”ע סי’ תרפז ס”א]. וכן מי שאנוס ואינו יכול לקרותה אחר הזריחה, רשאי לקוראה אחר שעלה עמוד השחר אפילו לכתחלה. ואם לא קרא כל היום, ונזכר סמוך לשקיעה, אם ברור לו שיוכל לסיים קריאתה בתוך י”ג דקות וחצי [לפי חשבון שעות זמניות] שלאחר השקיעה, יברך על המגילה ויקרא. וכן הדין כשרוצה להוציא ידי חובה את בני ביתו. ואם נזכר אחר השקיעה, בתוך זמן בין השמשות, יקרא המגילה בלי ברכות. [ילקו”י מועדים עמוד רפג. יביע אומר ח”י או”ח סי’ נב עמוד פו].
ד. אם נאנס ולא קרא המגילה בלילה אין לה תשלומין ביום לקוראה פעמיים. [ילקו”י מועדים עמ’ רפג. שו”ת קול גדול (סי’ מח). ברכ”י (סי’ תרפז סק”א), בשם מהר”י מולכו. וכיו”ב שאם שכח לומר הלל אין לו תשלומין למחר. דדמי למוסף דעבר יומו בטל קרבנו. וה”נ לגבי מגילה דקריאתה זו הלילא. ועי’ בריטב”א סוכה כז.].
ה. מצוה מן המובחר לקוראה ברוב עם, ולכן מבטלים תלמוד תורה לשמוע מקרא מגילה, ואפילו יש בבית המדרש מאה איש מצוה שילכו לבית הכנסת לקוראה בצבור, שברוב עם הדרת מלך. [מגילה (ג.). הרשב”א והר”ן (מגילה ה.). ועפ”ז ניחא מה שהק’ המהר”ץ חיות (שם ג.) שאיך שייך לומר מבטלין ת”ת ובאים לשמוע מגילה, והרי קריאת המגילה בכלל ת”ת, שי”ל, שההליכה מביהמ”ד אל ביהכ”נ הגדול, חשיבא ביטול תורה. ועוד י”ל שהעוסקים במקרא מדה ואינה מדה (ב”מ לג.). ואע”פ שצריך לשלש שנותיו שליש במקרא וכו’ (קידושין ל.), הכא מיירי במי שבקי במקרא. וע’ בשו”ת יביע אומר ח”ה (חאו”ח סי’ ו אות ה). ובמאור ישראל מגילה שם]. ואפילו כהנים בעבודתם ולויים בדוכנם וישראל במעמדם, היו מבטלים העבודה של בית המקדש, והולכים לשמוע מקרא מגילה עם הצבור, משום פרסומי ניסא. [מגילה (ג.) ותוס’ שם. וע’ בתקנות המהרח”א בסו”ס חיים וחסד (אות כב), שתיקן וגזר שלא יתפללו יחידי ביהכ”נ בבתים וחצרות אלא כולם יבואו לביהכ”נ לקרוא המגילה ברוב עם משום פרסומי ניסא]. ומכל מקום אם יש הפרעות בבית הכנסת שכתוצאה מהם אינו יכול לשמוע קריאת כל המגילה כראוי, יכול לקרותה בעשרה. [בית יהודה ח”א (דף קט אות סו). ילקו”י מועדים, עמו’ רפד].
ו. הכל חייבים בקריאתה אנשים ונשים וגרים. ולכן הנשים שאינן יכולות לבוא לבית הכנסת לשמוע מגילה מהשליח צבור, או שאינן יכולות לשמוע קריאתה היטב מפי הקורא, מפני ההפרעות שבבית הכנסת במקום שמכים המן, חייבות לשמוע קריאתה מפי אדם הבקי בקריאתה. וכן אמרו חז”ל: נשים חייבות במקרא מגילה שאף הן היו באותו הנס. ורבי יהושע בן לוי היה מכנס כל אנשי ביתו וקורא לפניהם. ורבי יונה היה מתכוין לקרותה לפני הנשים שבביתו, שהכל היו בספק והכל חייבים בשמיעה. [ילקו”י מועדים עמ’ רפד. וע’ במגילה (ד.). ובתוס’ (ערכין ג.) מהירושלמי (פ”ב דמגילה ה”ה). אבל במצוה שהנשים חייבות בה, כגון קידוש, ומקרא מגילה, גם הן ישנן בכלל ערבות, ושייך בהן הדין שאם יצא מוציא. וע”ע בחזון עובדיה פורים עמו’ נא. ובלוית חן סי’ יד].
ז. אין הנשים צריכות לבא לבית הכנסת לשמוע המגילה ברוב עם. [ע’ בשו”ת חלקת יעקב ח”ג סי’ קמד]. ויישוב קטן שאין שם איש שיודע לקרוא את המגילה כהלכה, ויש שם אשה שיודעת לקרות המגילה, יכולים להתאסף באחד הבתים והאשה תעמוד בצד בצניעות, ותקרא להם המגילה בטעמיה. [חזון עובדיה פורים שם].
ח. אף על פי שהאיש כבר יצא ידי חובת קריאת המגילה בקריאה שבבית הכנסת, חוזר וקורא המגילה בביתו להוציא את הנשים ידי חובתן. ואין הנשים צריכות לבוא לבית הכנסת לשומעה ברוב עם. והקורא את המגילה בביתו להוציא את אשתו ובני ביתו מברך כל הברכות שלפניה. כשם שהאנשים מברכים בבית הכנסת. ויענו אמן, ויצאו ידי חובת הברכות והקריאה מדין שומע כעונה. וכן המנהג פשוט בעיה”ק ירושלים ת”ו. וכן יש להנהיג בכל מקום. [הנה הגם שבספר תפלה לדוד (דפ”ה:) כתב שהקורא לנשים מקרא מגילה לא יברך, מפני שא”א שיכוונו לשמוע הקריאה היטב מבלי לדלג אפי’ תיבה אחת. וכ”כ בעל כנה”ג, ובפלא יועץ, וביפה ללב, ובבן איש חי, ועוד, מ”מ העיקר שיש לברך גם לנשים, ואין לנו לחשוש למה שלא חששו רבותינו חכמי הש”ס והפוסקים. וכ”כ התשב”ץ (סי’ קעו), שהקורא את המגילה לחולה או “ליולדת” צריך לברך וכו’. ע”ש. (ומכ”ש לדעת הריא”ז שאם דילג תיבה או יותר באופן שאינו מפסיד ענין הקריאה יצא, אף דלא קי”ל הכי), וע’ בשו”ת יביע אומר ח”א (ר”ס טז). ובפרט כיום שרוב הנשים מבינות לשון הקודש, ואם יתנו את דעתן יוכלו לכוין ולשמוע כל תיבה מפי הקורא, ולכן אין להפסידם בחנם ברכת המצות, וראה בילקו”י מועדים. ובחזו”ע פורים עמוד נג, ובשו”ת יביע אומר ח”א (חאו”ח סי’ מד).].
ט. יש מהאשכנזים שנוהגים שנשים מברכות קודם המגילה “לשמוע מגילה” במקום “על מקרא מגילה”. אולם מנהג כל קהלות הספרדים שאף בקריאת המגילה לנשים יש לברך על מקרא מגילה. וכן מנהג כמה מקהלות האשכנזים. [ילקו”י מועדים עמ’ רפד. וכ”כ מהר”י אלגאזי בקונט’ חוג הארץ (דף ה). ואע”פ שהרמ”א בהגה (ר”ס תרפט) כתב שהנשים מברכות “לשמוע מגילה”. מ”מ מנהגינו כמ”ש הפר”ח לברך “על מקרא מגילה”. וכ”כ בשלחן גבוה. והגר”א, ובמחזיק ברכה. ונודע מ”ש הרד”א (דף נה) דה”ט שתיקנו לברך “על מקרא מגילה”, ולא “לשמוע” מקרא מגילה, “לפי שאין השמיעה מעכבת, שכל שקרא ולא השמיע לאזניו יצא”. וא”כ גם לנשים א”א לתקן הנוסח על השמיעה. וע’ בחזו”ע פורים עמוד נג].
י. יש אומרים שאף על פי שהנשים חייבות במקרא מגילה, אינן מוציאות את האנשים ידי חובתם. וכן מנהג האשכנזים. [כ”ה דעת בה”ג, ובסדר רע”ג, ובתשובת הגאונים, והגמ”י, והעיטור, ועוד. ובארחות חיים כתב בשם העיטור, שאין הנשים מוציאות האנשים בקריאתן, דקול באשה ערוה. ע”כ. אלא דקי”ל כד’ הרשב”א (ברכות כד.) שאין דין קול באשה ערוה אלא בקול שיר, או בשאלת שלום שיש בו חיבה, אבל קול דיבורה שרי. ואף אם נאמר שיש קצת להקפיד במקרא מגילה כשאשה קוראתה בטעמיה, דהוי כקול זמר ושיר. מ”מ הרי אין הטעמים לעיכובא. וע’ בשו”ת יביע אומר ח”ו במילואים דף שנה.]. ויש אומרים שהנשים יכולות להוציא את האנשים ידי חובה, וכן דעת מרן השלחן ערוך. וכן עיקר למנהג הספרדים. [כ”ד רש”י, והרי”ף, והאו”ז, ובספר המאורות, והרמב”ם, וה”ה, והגמ”י, והמאירי, והרשב”א והריטב”א, והאשכול]. ומכל מקום נכון לחוש לדעת המחמירים דלכתחלה לא תוציא האשה את האיש ידי חובה אלא אם כן בשעת הדחק. [ע”פ דברי ערך השלחן (סי’ תרפט סק”ג), והחקרי לב (חאו”ח ס”ס מה).]. ובדיעבד מיהא השומע קריאתה מאשה בודאי שיצא ידי חובתו, ואין צריך לחזור ולקרותה. [ילקו”י מועדים (עמ’ רפז), הליכות עולם ח”א (עמ’ רכח). חזו”ע פורים עמ’ נט. שהרי דעת רוה”פ שהנשים מוציאות את האנשים י”ח. וכן מרן הש”ע (סי’ תרפט ס”א) כתב מתחלה בסתם: שהכל חייבים במקרא מגילה אנשים ונשים וגרים וכו’, ואחד הקורא ואחד השומע מן הקורא יצא י”ח, והוא שישמע מפי החייב בקריאתה, לפיכך אם היה הקורא חש”ו השומע ממנו לא יצא. וסיים אח”כ: וי”א שהנשים אין מוציאות את האנשים. עכ”ל. וסתם ויש הלכה כסתם].
יא. אשה שיצאה ידי חובת מקרא מגילה, יש אומרים שמאחר ואין הנשים בכלל ערבות, אינן בדין אף על פי שיצא מוציא. ויש חולקים ואומרים שיכולה להוציא אנשים ידי חובתם, דבמצוה שהיא חייבת יש לה דין ערבות גם כן. [ע’ בלוית חן (עמוד טז)].
יב. צריך לשמוע קריאתה מפי אדם שחייב במקרא מגילה, ולכן קטן אינו מוציא אחרים ידי חובתם, ואפילו הגיע לחינוך. [ע”פ דברי התוס’ (מגילה יט:) דלא אתי תרי דרבנן ומפיק חד דרבנן. א”נ כפי טעם רש”י (ברכות מח.) דקטן אפי’ מדרבנן לא מחייב, ורק על אביו מוטל לחנכו למצות. וכ”כ הרמב”ן, והרמב”ם, והר”ן, והריטב”א והמאירי, וכן נראה דעת מרן להלכה בש”ע (ר”ס תרפט). ובשעת הדחק הגדול כשאין שם גדול שיקרא את המגילה, יכול הקטן שהגיע לחינוך להוציאם ידי חובה, ונכון שבשעת קריאת המגילה יקראו אחריו מתוך מגילה כשרה מלה במלה. [ילקו”י מועדים עמ’ רצ. כדעת בעל העיטור שקטן שהגיע לחינוך מוציא את אחרים י”ח מגילה. וכ”כ האגודה בשם התוס’, והריא”ז, והרשב”א בתשו’ (סי’ רלט) בשם הראב”ד, שאם הצבור מוחלים על כבודם יכול הקטן להוציאם י”ח בדרבנן. וכמ”ש מרן הב”י (סי’ נג). (וע’ בשו”ת יביע אומר ח”ג חאו”ח סי’ כז). ובפרט כשיש צורך להוציא נשים בשעה”ד. וע’ בחזו”ע עמ’ סא].
יג. מחנכים את הקטנים לשמוע מקרא מגילה. [רמב”ם פ”א מהלכות מגילה ה”א]. וקטנים שלא הגיעו לחינוך אין להביאם לבית הכנסת, שהם רק מבלבלים את השומעים החייבים בקריאתה. והמביאם לבית הכנסת, חטא רבים נשא. ולכן על גבאי בתי הכנסת לעמוד על המשמר להשגיח שלא יפריעו הקטנים בהכאות המן ברעשנים ובאקדחי-פורים, ופיצוצים אחרים, הגורמים להפרעת הסדר בבית מקדש מעט, וגרימת מניעת שמיעת מקרא מגילה כהלכה לאנשים המחוייבים בה. [ילקו”י מועדים עמ’ רצ. שאע”פ שאמרו במס’ סופרים (פי”ח ה”ו) להביא סמך על מה שנהגו להביא קטנים לבהכ”נ. וכ”כ התוס’ (חגיגה ג.). וכ”כ הטוש”ע (ס”ס תרפט). אין זה אלא בקטנים שהגיעו לחינוך, משא”כ קטנים ביותר שמבלבלים דעת השומעים. וכ”כ המג”א, והמשנ”ב, ובמועד לכל חי. ומיהו אפילו לא הגיעו לחינוך אם הם ילדים שקטים ודעתנים אפשר להביאם, והמביאים אותם מצוה קא עבדי].
יד. חרש (המדבר ואינו שומע) שאינו יכול להשמיע לאזנו, אינו חשוב כל כך בר חיובא, הילכך אף על פי שהוא צריך לקרותה, כיון שאף הוא היה באותו הנס, מכל מקום אינו יכול להוציא את אחרים ידי חובתם. [בב”י (סי’ תרפט ס”ב) כתב, שלד’ הרי”ף והרמב”ם אע”פ שבק”ש ובשאר מצות אם לא השמיע לאזנו יצא, שאני מקרא מגילה דבעינן פרסומי ניסא, ולכן חרש אינו מוציא י”ח. וכ”פ בש”ע. ואע”פ שראבי”ה (מגילה רצד), והרד”א (דף נה) כתבו, דה”ט שתיקנו לברך על “מקרא” מגילה, ולא תיקנו לומר לשמוע מקרא מגילה לפי שאין השמיעה של המגילה מעכבת, שכל שקרא ולא השמיע לאזנו יצא. מ”מ לדידן אין לנו אלא דברי מרן. וע’ בחזו”ע פורים עמ’ נה]. אבל מי שכבדו אזניו משמוע וצריכים לצעוק אליו בקול רם כדי שישמע, חייב בקריאתה לכל הדיעות, ומוציא אחרים ידי חובתם. [ילקו”י מועדים עמ’ רפו].
טו. מי שיכול לשמוע על ידי חצוצרות, אינו נקרא חרש לענין זה, ומוציא אחרים ידי חובה. [שו”ת קול גדול סי’ נ]. וכן בזמנינו שכבדי השמע מניחים סמוך לאזניהם מכונת שמיעה חשמלית, השומע על ידי המכונה הזאת אינו נקרא חרש, ומוציא אחרים ידי חובתם. [ילקו”י מועדים עמוד רפו. דדמי לשומע ע”י חצוצרות הנ”ל, כי חרש גמור, אינו יכול לשמוע גם ע”י מכונה
זו. וכאן עכ”פ הכל הוא מכח הקורא, וכל הקולות כשרים, רק שיהיה מכח בר חיובא. חזו”ע עמוד נה]
טז. השומע מקרא מגילה ברדיו אינו יוצא ידי חובתו, אפילו כששומע על ידי שידור חי. [ע’ בשו”ת מנחת אלעזר ח”ב (סי’ עב). וע’ בשו”ת יביע אומר ח”א (חאו”ח סי’ יט אות יח), שהקול הנשמע דרך הרדיו איננו הקול של האדם המדבר עצמו, אלא הוא קול אחר המשודר ע”י זרם חשמלי באמצעות ממברנא שקולטת הקול ומשדרתו. ועיין בשו”ת מנחת שלמה ח”א (סי’ ט). ואפילו אם מהרהר בזה מתוך מגילה כשרה. ילקו”י מועדים עמ’ רפז. חזו”ע עמ’ נו]. והשומע ברכות המגילה ברדיו אינו עונה אמן, אבל אם שומע הברכות בשידור חי, עונה אמן. וכן השומע ברכות דרך הטלפון עונה אמן. אבל אינו יוצא ידי חובה, שאין האדם שומע את הקול ממש, אלא תנודות ממברנא שנוצרו על ידי המדבר למכשירים אלו, והתנודות מועברות באמצעות זרם חשמלי. [ילקוט יוסף מועדים, עמו’ רפז]
יז. כשאולם בית הכנסת רחב מאד, ובו קהל גדול לשמוע המגילה, ומשמיעים מקרא המגילה על ידי רם-קול, היושבים סמוך לשליח צבור באופן שגם אם ינטל הרם-קול יוכלו לשמוע מהשליח צבור, ואין הרם-קול אלא מסייע להגברת קול השליח צבור, יוצאים ידי חובתם. [וישתדלו להתקרב לשליח צבור לשמוע גם את קולו ממש]. אבל היושבים רחוק מהשליח צבור שבלעדי הרם קול לא היו יכולים לשמוע את הקריאה מהשליח צבור, לא יצאו ידי חובתם. ובאופן כזה אין להשמיע קריאת המגילה על ידי רמקול. [ילקו”י מועדים עמ’ רפז. חזו”ע פורים עמ’ נו. וכתב בשו”ת אגרות משה (חאו”ח ח”ב סי’ קח, ובח”ד בהשמטות לחאו”ח סי’ קח), שאפי’ אם נאמר שהאמת כדברי המומחים שע”י המיקרופון לא נשמע קול האדם, אלא קול אחר שנעשה מחמת קולו, מ”מ מן הדין יש להחשיב זאת כשמיעת קולו ממש, שכל מה שנשמע הוא מכח קולו ממש, ומנין לנו עצם כח השמיעה איך הוא, שאולי הוא ג”כ באופן כזה שנבראים גלי קול באויר ומגיעים לאזנו. וכן מסתבר לפי מה שאומרים חכמי הטבע, שהקול יש לו הילוך עד האזן, וגם יש קצת שיהוי זמן בהילוכו עד שיגיע לאזן, ובכ”ז נחשב שהוא קול האדם. ולכן אפשר שגם הקול שנעשה ע”י המיקרופון ששומעים אותו בעת שמדבר הוא נחשב קולו ממש, וגם מה שאומרים שהוא קול אחר אינו ברור, ולכן מצד ההלכה אין למחות בידי הרוצים לקרוא המגילה ע”י מיקרופון. ע”ש. ובשו”ת שבט הלוי ח”ה (סי’ פד) כתב שבעיקר דין הקריאה ברם קול דעתו נוטה למ”ש באג”מ הנ”ל. ע”ש. וע”ע במנחת יצחק ח”ג (ס”ס לח). ובספר לקט הקמח החדש (עמוד קלט). ובציץ אליעזר ח”ח (סי’ יא) וביחוה דעת ח”ג (סי’ נד).]
יח. סומא ואילם (שאינו מדבר) חייבים לשמוע מקרא מגילה מאחר. [ילקוט יוסף מועדים עמ’ רצא. חזון עובדיה פורים עמוד נו. ע’ שמחת יהודה מסכת סופרים (פי”ד הט”ז). ושו”ת פני מבין (חאו”ח סי’ רל).]
