א. מצוה גדולה לשמח חתן וכלה ולרקוד בפניהם. ושכר המצוה גדול מאד.[חופה וקידושין עמ’ רנח]. 

ב. יש שנהגו בירושלים שלא להביא אלא כלי שיר אחד. מפני חורבן העיר. ואין מנהגינו כן, וכן פשט המנהג כיום להביא תזמורת עם כלי שיר אף בירושלים. [חופה וקידושין עמוד רנט]. 

ג. מצות שמחת חתן וכלה היא לשבחם בדברים, או לרקוד בפניהם. ובחדא מינייהו סגי. [חופה וקידושין עמוד רס]. 

ד. תלמיד חכם או אדם חשוב שעצם נוכחותו שם משמחת את החתן, מקיים בזה את המצוה. [חופה וקידושין עמוד רסא]. 

ה. גם מי שלא נהנה מהסעודה מצוה עליו שישמח את החתן והכלה. אך כל מי שנהנה מהסעודה ואינו משמח את החתן, מאחר שיש עליו חיוב לשמחו, עובר בחמשה קולות. [חופה וקידושין עמוד רסא]. 

ו. החיוב לשמח חתן וכלה הוא בכל שבעת ימי המשתה, ולא רק בליל החתונה. [חופה וקידושין עמוד רסב]. 

ז. יש אומרים שאין כל מניעה להרכיב את החתן על הכתפיים. ויש שמקפידים בזה שלא להרימו על הכתפיים, אלא מגביהים החתן כשהוא יושב על גבי כסא. ואף על פי דהכי עדיף טפי, מכל מקום אם מרימים את החתן על הכתפיים אין צריך לגעור בהם.[חופה וקידושין עמ’ רסג]. 

ח. אם החתן מוחל לו שלא ישמחנו, אינו עובר משום מה שאמרו: “כל הנהנה מסעודת חתן וכלה ואינו משמחו עובר בחמשה קולות”. [חופה וקידושין עמוד רסד]. 

ט. יש נוהגים שאם אחד ההורים של החתן או של הכלה הוא אבל תוך י”ב חודש לאב או אם, שעורכים את החתונה בלי תזמורת וכלי שיר. ואין מנהג זה נכון, וגם באופן כזה יש לערוך את החתונה עם תזמורת בשירים וריקודים ומחולות. ועל כל פנים הדבר פשוט וברור שאין להורים לדחות את החתונה של בניהם לאחר י”ב חודש, ואף אם החתן עצמו הוא בתוך י”ב חודש לאב ואם, אין לו לדחות את חתונתו עד שיעברו י”ב חודש, אלא מצוה עליו להינשא גם בתוך י”ב חודש, או אפילו בתוך שלשים יום, וצריך להביא תזמורת .ולשמוח ביום חתונתו וביום שמחת לבו. [חופה וקידושין עמוד רסד]. 

י. אם אחד מההורים של החתן או של הכלה הוא אבל תוך י”ב חודש, ואם לא יהיו נוכחים בחופה יגרום הדבר צער לחתן או לכלה, יש להתיר להם להשתתף בחופה, ויקבלו את האורחים, אך לא ישבו לאכול יחד עם המוזמנים, אלא יאכלו בנפרד בחדר צדדי, ובזמן הסעודה והריקודים יכבדו את האורחים וידאגו להושיבם כל אחד במקומו, ולכבדם במאכל ומשקה. ואם האחים של החתן או של הכלה הם בתוך י”ב חודש לפטירת אב ואם, ימתינו מחוץ לאולם עד שהחופה תתחיל, [כשיש שם תזמורת מנגנת] ויכנסו לאולם מיד כשהחופה מתחילה, ואחר החופה ילכו לחדר צדדי. ויכולים לאכול שם מסעודת החתן. [חופה וקידושין עמוד רסה]. 

יא. יש לאסור להזמין קוסם לשמחת חתן וכלה שעושה מעשה להטוטים באחיזת עינים על ידי קלות התנועה וזריזות מעשיו, אף על פי שאינו עושה שום פעולה של כישוף. שהוא איסור תורה, ואסור לעשות כן גם לצורך שמחת חתן וכלה, ואין לעבור על שום איסור כדי לשמח חתן וכלה. אבל אם הקוסם הוא גוי, מותר לחזות בלהטוטיו. [חופה וקידושין עמוד רסו]. 

יב. אין לאיש להתחפש לאשה לצורך שמחת חתן וכלה, או להיפך, שאין להתיר שום איסור לצורך שמחת חתן וכלה. [חופה וקידושין עמוד רסח]. 

יג. הדבר פשוט וברור שלפי ההלכה אסור לרקוד ריקודים מעורבים בחתונה, אנשים ונשים יחד, [או מעגל של נשים ומעגל של גברים זה ליד זה], והעובר על זה גדול עוונו מנשוא. ואף המסתכלים בריקודים אלה לא ינקו מעון, אף על פי שיש מצוה גדולה לשמח חתן וכלה, אין לעשות מצוה על ידי עבירה, וכל שכן עבירה חמורה כזו. [חופה וקידושין עמוד רסט]. 

יד. חתן שחלק מבני משפחתו חילוניים, וחושש שירקדו ריקודים מעורבים, עליו לצוות לתזמורת שאם יתחילו בריקודים מעורבים יפסיק מיד את התזמורת. וראוי לכל חברי החתן שירקדו ביתר שאת וביתר עוז כדי למנוע ריקודים מעורבים. [חופה וקידושין עמוד רע]. 

טו. אסור באיסור חמור לנשים לרקוד לפני הכלה במקום שאין מחיצה.[חופה וקידושין עמ’ רעא]. 

טז. אם עושים צילום “וידאו” יש ליזהר שלא לצלם את ריקודי הנשים, כדי שלא להכשיל אחר כך את אלה שיחזו בצילומים. ואם בכל זאת צילמו את ריקודי הנשים, על הצלם לערוך את סרט הוידאו ולהפריד את הצילומים של הנשים בסרט נפרד. [חופה וקידושין עמוד רעא]. 

יז. מה שנהגו אצל כמה מהאשכנזים לרקוד עם הכלה בהפסק מטפחת, אין להנהיג כן אצלינו. [חופה וקידושין עמוד רעב]. 

יח. אסור לאנשים ללכת במחול [מעגל] עם הכלה בז’ ימי המשתה. ובמקומות שנהגו כן לשמחת חתן וכלה, חובה קדושה לבטל מנהגן, שאין להתיר שום איסור לצורך שמחת חתן וכלה. [חופה וקידושין עמוד רעב]. 

יט. כבר נהגו לברך את הכלה בשעת נישואיה במזל טוב, ואין בזה משום שאלת שלום לאשה. וכן מותר לברך ולהתפלל בעדה ואפילו בפניה, שאין זו אלא תפלה בעלמא, ולא שאלת שלום. [חופה וקידושין עמוד רעג]. 

כ. כבר נתבאר לעיל [עמוד רמב] שאף על פי שמעיקר הדין מותר לאב לנשק את בתו הכלה, וכן את בנותיו הגדולות, מכל מקום ראוי שלא יעשה כן בפרהסיא. ולכן מה שמצוי שאבי הכלה מנשק לבתו הכלה בפרהסיא, ראוי לבטל מנהג מכוער זה. [חופה וקידושין עמוד רעג]. 

כא. חתן שיש לו קרובות משפחה שיודע שהן עלולות לנשקו אחר החופה, יכין עצמו לכך להתרחק מזה, [כדי שלא יהיה מופתע] ויסביר להן שהדבר אסור לפי ההלכה. וכן ימנע מלהושיט לנשים יד, ויש לעשות הכל בהסברה נאותה וברוח טובה. וגם הכלה אין לה להושיט יד לגברים. [חופה וקידושין עמוד רעג]. 

כב. תלמיד חכם השוקד על לימודו, יכול להמנע מללכת לסעודת שבע ברכות, כדי שיעסוק בתורה בהתמדה. ולא מבעיא שאם התחיל בלימודו שאין צריך להפסיק, אלא אף לכתחלה רשאי ללמוד ולא ללכת לסעודת מצוה. ומכל שכן בתלמיד חכם שמברר הדין הלכה למעשה, שאין לך מדה טובה הימנה, ולא שייך בכהאי גוונא להכלילו בכלל מה שאמרו חז”ל: שבעה מנודין לשמים ח”ו. ומכל מקום אם רואה שבהליכתו לשם יוכל לזכותם על ידי אמירת דברי מוסר, כדאי הוא שילך לשם. [חופה וקידושין עמוד רעד]. 

כג. אין לחתן לברך ברכת “אשר צג וכו'” בליל החתונה. [חופה וקידושין עמוד רעו].

א. אין הכלה חייבת לכסות את ראשה מיד לאחר שבע ברכות שתחת החופה, מפני שעדיין דינה כארוסה עד אחר הייחוד, לפי מנהגינו שאין מתייחדים אלא לאחר הסעודה. אבל למנהג האשכנזים צריכה הכלה לכסות את שערות ראשה מיד לאחר היחוד. ובפרט לפי מנהגם שעושים יחוד מיד לאחר החופה. [חופה וקידושין עמוד רנג]. 

ב. מעיקר הדין היה מקום להתיר לכלה לחבוש פאה נכרית בליל החתונה, לפי מנהגינו שאין עושים ייחוד אלא בסוף החתונה. אך למעשה אין ראוי להתיר לקנות פאה נכרית לצורך ליל החתונה, אלא אם רצון הכלה ללבוש פאה בליל החתונה [קודם היחוד], הנכון הוא שתשאיל פאה מחבירתה [או מסלון כלות] רק עבור ליל החתונה. ואם עשו ייחוד אחר החופה כמנהג האשכנזים, חייבת הכלה לכסות את ראשה כפי הדין מיד אחר הייחוד, ולא די בפאה נכרית. ומן הראוי לכל חתן שישפיע על כלתו עוד מלפני הנישואין, לבל תחבוש פאה נכרית, שמלבד הפוסקים הרבים שאסרו זאת, רבים מאותם רבנים שהקילו בזה יודו שבפאות נכריות שבזמן הזה אין הדבר מגדרי הצניעות לחבוש פאה נכרית. ולכן על החתן להרבות בדברים עם הכלה בענין זה, ויקרא בפניה את דברי רבותינו שאסרו חבישת פאה נכרית [ראה בהערה], [וכלה המתעקשת לחבוש פאה נכרית, יש להיוועץ עם מורה הוראה ספרדי אם לבטל השידוך]. [חופה וקידושין עמוד רנד].

א. המנהג פשוט אצל הספרדים ועדות המזרח שאין החתן והכלה מתייחדים אחר החופה, אלא רק לאחר סיום הסעודה בביתם. ואין לבן תורה ספרדי לשנות ממנהג רבותיו ואבותיו, שכבר כתבו גדולי האחרונים שמנהג מכוער הוא להתייחד מיד לאחר החופה. ואמנם יש מרבני האשכנזים הקוראים תגר על מנהגינו בזה, אך אינם משגיחים כי כך נהגו כל גדולי התורה וארזי לבנון הספרדים ויוצאי עדות המזרח מדורי דורות, ומנהג רבותינו בידינו. וכן כתבו כמה גדולים, ומהם: המשאת בנימין, שיורי כנסת הגדולה, שער המלך, נהר פקוד, זבחי צדק, ועוד. וכן הנהיגו ראשי ישיבת פורת יוסף מורינו הגר”ע עטייה, הגר”י צדקה, והגרב”צ אבא שאול זצ”ל. ולכן אין לבטל המנהג שלנו, וכל המשנה ידו על התחתונה, ומוציא לעז על הקדמונים. [ועיקר הטעם, שהרי מנהג העולם דחופת נדה מהני, ודלא כהרמב”ם ומרן, ועיקר היחוד על פי המנהג הוא פריסת הטלית מעל החתן והכלה, ובמקום מנהג לא אמרינן ספק ברכות להקל]. [חופה וקידושין עמוד רמח. ילקו”י על הלכות ציצית סימן ח. ירחון קול תורה סיון תשס”ג עמוד נח].

א. אחר סיום שבע הברכות החתן שובר כוס זכוכית, ויש להזהירו שישבור בעקב רגלו, ולא בכף הרגל, [כדי שלא יסתכן בחדירת זכוכיות לרגליו]. וקודם שישבור את הכוס אומר החתן” אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני, תדבק לשוני לחכי אם לא וכו'”. ויש ששוברים את הכוס אחר הקידושין, קודם החופה. אבל מנהגינו ששבירת הכוס נעשית בסוף. [חופה וקידושין עמ’ רלח]. 

ב. מנהג שבירת הכוס בגמר השבע ברכות שתחת החופה, נועד לשם עגמת נפש על חרבן בית מקדשינו, ולהעלות את ירושלים על ראש שמחתינו. ולכן אין להכריז “מזל טוב” מיד בעת שבירת הכוס, אבל ימתינו איזה רגעים אחר שבירת הכוס, ורק כאשר סיימו את מעמד החופה, אומרים לחתן ולכלה “מזל טוב”, באופן שלא ייראה שאמירת מזל טוב קשורה לשבירת הכוס. [חופה וקידושין עמוד רלט]. 

ג. אף על פי שלכתחלה נוהגים לשבור כוס של זכוכית, מכל מקום אם אין שם כוס זכוכית לשבירה, יכולים לקיים את המנהג בשבירת כוס חרס. [חופה וקידושין עמוד רמ]. 

ד. אם אין כוס זכוכית או חרס, יכולים לקיים המנהג אפילו בכוס יקרה, כמו קריסטל. אלא שלכתחלה יקח כוס זכוכית פשוטה. [חופה וקידושין עמוד רמ]. 

ה. אין צריך שהכוס יהיה של החתן קנין כספו. ויש לעטוף את הכוס היטב [עדיף בנייר כסף] כדי ששברי הכוס לא יכנסו ברגלי האנשים. [חופה וקידושין עמוד רמב]. 

ו. אין להקפיד לקחת כוס שהוא בלאו הכי סדוק וכדומה, אלא יכולים לקחת כוס שלם, שאין בזה בל תשחית. ואדרבה גדול אחד הרעיש על אותם שמביאים כוס פגום כדי לשברו. [חופה וקידושין עמוד רמב]. 

ז. מה שנהגו שהחתן שובר כוס בעת החופה, מנהג זה הוא בין בבחור ובתולה, ובין באלמון ואלמנה. וכן המנהג. [חופה וקידושין עמוד רמב]. 

ח. אף על פי שאחר החופה הכלה מותרת לחתן, יש להזהיר את החתן והכלה לשמור על קדושה וצניעות ברבים, וכל שכן להישמר מכל מיני קירוב, וגם כאשר מצטלמים יזהרו בדבר, שאין לאדם להראות חיבה לאשתו ברבים. ומי שלא ידע דבר זה ולא נשמר בזה בעת חופתו, ישמיד התמונות שאינן צנועות, שלא יבואו אחרים להסתכל בהם. וגם אבי הכלה אין ראוי לו להתנשק עם הכלה ברבים. והרחק מן הכיעור והדומה לו. [חופה וקידושין עמוד רמב]. 

ט. על החתן להיזהר ולשמור על כל לילותיו, שלא יאבד אפילו לילה אחת בלא לימוד תורה, אם מעט ואם הרבה, ויקבע זמן ללימוד בביתו בכל לילה, והדבר יסייע בידו להקים בית נאמן בישראל מתוך שלום בית, אהבה ואחוה שלום וריעותומי שלא זכה להיות בן ישיבה, ילך בכל ערב לשיעורי תורה, ויקבע עתים לתורה בלימוד ההלכה. או לימוד גמרא אליבא דהלכתא. ועל האשה לסייע בידו לקבוע עיתים לתורה, שיש לה חלק וזכות בלימוד התורה של בעלה ובניה. [חופה וקידושין עמוד רמג].

א. לאחר שסיימו קריאת הכתובה ומסירתה לכלה, מוסיפים מעט יין [או מים] על הכוס שבירכו עליו את ברכת האירוסין, ומברכים שבע ברכות. והמנהג שאין מביאים כוס אחר, אלא מברכים את שבע הברכות על אותו כוס, לאחר הוספת מעט יין או מים על הכוס. [חופה וקידושין עמוד רכה]. 

ב. אם החתן והכלה הם מחללי שבת בפרהסיא, יש להקפיד לברך על יין מבושל. ולכן רב מסדר קידושין ההולך לסדר חופה אצל חילוניים, טוב שיקח עמו יין מבושל. ואם לא השיג יין מבושל, ומסדר הקידושין נתן לחתן ולכלה לטעום, יביאו כוס אחר לברכות הנישואין, שמאחר שהם טעמו מהיין מה שנשאר בכוס נעשה יין נסך, וממילא אם הרב המברך ברכות הראשונות ירצה להחמיר לטעום מהיין, הרי יכשל בטעימת יין נסך. ומה שמוסיפים על הכוס מעט יין קודם ברכות הנישואין אין זה מתקן את היין נסך שבכוס. ולכן רצוי שבאופן כזה יביאו כוס שני לברך עליו ברכות הנישואין, [וכדי שלא לפגוע בבני המשפחה יסבירו להם שלכתחלה צריך כוס אחר ל”שבע ברכות”]. ומעיקר הדין אין צריך שיטעמו מהיין אחר ברכות הנישואין, כיון שברכת הגפן שמברכים אחר קריאת הכתובה אינה כדין ברכת הנהנין אלא כדין ברכות השבח, ומכל מקום בבחינת עצה טובה עדיף שיקחו כוס אחר וימזגו שוב מהבקבוק לתוכו, וכך ינצלו מחשש איסור שתיתת יין נסך. [חופה וקידושין עמוד רכו]. 

ג. ומכל מקום כבר נהגו להקל לתת לחתן מחלל שבת בפרהסיא לשתות מכוס היין, ואין לחוש בזה משום מה שנותן לחתן בידים לשתות יין נסך. [שהרי היין מתנסך עם נגיעת החתן ביין]. [חופה וקידושין עמוד רכו]. 

ד. מסדר הקידושין שבירך ברכת האירוסין, יכול לברך גם את ברכות הנישואין. ואף שבירך הגפן על כוס האירוסין, חוזר ומברך הגפן על כוס הנישואין. ויש אומרים שמנהג נכון וישר לכבד רב אחר בברכת הגפן וברכת “שהכל ברא לכבודו”. אך העיקר כסברא ראשונה. [חופה וקידושין עמוד רכז]. 

ה. רצוי לברך הן ברכת האירוסין והן את שבע הברכות מתוך סידור או מתוך דף מודפס, כדי לומר את הברכות כהוגן בלי טעויות, ועוד כדי שהסידור יחצוץ בין עיני המברך לבין הנשים ההולכות בפריצות, המצויות לפעמים בחופה. [אלא אם כן המברך בקי בברכה בעל פה, ואין שם נשים בבגדי פריצות]. ונכון שלא לתת לברך למי שהוא זקן מופלג שטועה ומגמגם בברכות, אך אם הדבר יגרום למחלוקת יכבדוהו בברכה, ויעמוד אחד לידו לסייע בידו לומר הברכה כתיקנה. ורב המסדר חופה וקידושין בחופות שיש שם נשים ההולכות בפריצות, ואין בידו להכריחם לעטות עליהם צעיף, יברך בעצימת עינים, או שיביט בסידור. [חופה וקידושין עמוד רכח]. 

ו. אין מברכים שבע ברכות שתחת החופה אלא במעמד עשרה גדולים מישראל, וחתן מן המנין, וכן כשמברכים שבע ברכות אחר ברכת המזון [בסעודה שעורכים מיד אחר החופה], צריך שיהיו עשרה גדולים מישראל. ושבע ברכות הנישואין הרי הן כברכות השבח, ולכן מברך אותם חכם הקהל או השליח צבור. ואין ראוי שהחתן עצמו יברך ברכות אלה, לפי שהן שבח להשי”ת, וברכה לחתן ולכלה ולישראל. ואין ראוי שיברך אדם ברכה כזו לעצמו. והרמב”ם כעס על חתן שבירך ברכות אלו לעצמו. ולכן טוב ונכון שיברך אותם הגדול שבנמצאים. [חופה וקידושין עמוד רל]. 

ז. מנהגינו לחלק את שבע הברכות הן בחופה והן בסעודה לתלמידי חכמים, להרבות כבודה של תורה, ואין בזה כל חשש, ואין צריך להחמיר בזה כלל. וכן נהגו כל גדולי רבני הספרדים. אך ראוי שכל הרבנים המוזמנים לברך יעמדו סמוך למקום החופה, למעט בהפסק ככל האפשר. ויש מקומות שנהגו לכבד בברכה את קרובי המשפחה שאינם תלמידי חכמים, ובעת הברכה בולעים תיבות מחמת ההתרגשות, וראוי למנוע הדבר, וינהיגו שלא יברכו תחת החופה אלא רבנים ותלמידי חכמים המברכים כהוגן. [חופה וקידושין עמוד רלא]. 

ח. אם טעו והקדימו ברכת שמח תשמח לברכת שוש תשיש, בדיעבד אין הסדר מעכב, ואחר ברכת “שמח תשמח” יברכו ברכת “שוש-תשיש”. וימשיכו כסדר. וכן הדין בברכות אחרות, שאין הסדר מעכב בהן בדיעבד. [חופה וקידושין עמוד רלג]. 

ט. אם חילקו את הברכות לתלמידי חכמים שונים, טוב ונכון שהרב שבירך ברכת הגפן בתחלת ברכות הנישואין, יטעם מהיין, אך לא יטעם מהכוס, שבכך פוגם אותו, אלא יטעם מהיין שבצלחת, וכדומה. ואם לא טעם, ימתין שם, ובסיום הברכות יטעם מעט מהיין, ולא ידבר [ולא יענה ברוך הוא וברוך שמו על הברכות] עד שיטעם. אולם כל זה אינו חיוב גמור מצד ההלכה, כי מעיקר הדין די בטעימת החתן והכלה. ולכן אין צריך להחמיר לשפוך מעט מהיין לתוך כף ידו ולשתות, שאין לתלמיד חכם לעשות דבר כזה בפני המון העם, אחר שמעיקר הדין אין צריך שיטעם. [חופה וקידושין עמוד רלה]. 

י. אין למברך ברכת “אשר ברא” להוסיף בחתימה “ומצליח”. שאין זה בכלל מטבע הברכה שתיקנו חכמים. [חופה וקידושין עמוד רלו]. 

יא. גם הקהל השומע את הברכות שתחת החופה, אין לו לסיים בסוף בתיבת “ומצליח”, אלא יענו אמן כמו אחר כל ברכה. [חופה וקידושין עמוד רלז]. 

יב. אחר סיום שבע הברכות המברך טועם מעט מן היין, [והאשכנזים אין נוהגים כן], ואחר כך החתן טועם מעט מן היין, והוא עצמו נותן לכלה לטעום. ואינם מברכים ברכת הגפן, כי מסתמא דעת המברך להוציאם, ובפרט לפי המנהג שלנו להזהיר את החתן והכלה לכוין לברכות. ואם הכלה טמאה החתן ימסור הכוס לאחת מקרובותיה שהיא תשקה אותה, ולא יתן הכוס ליד הכלה, שאסור לבעל להושיט חפץ מידו לידה בזמן טומאתה, כמבואר בשלחן ערוך (יורה דעה סימן קצה סעיף ב’). [חופה וקידושין עמוד רלז].

א. אחר שפרסו את הטלית על ראש החתן והכלה, קוראים את הכתובה, [לאחר שסיימו את כתיבתה קודם שהחתן והכלה נכנסו לחופה], ומקדימים את הכתובה לנישואין, כדי שתהא מותרת לו גם מדרבנן, שהרי אין אשה מותרת לו עד שיכתוב לה כתובה. [חופה וקידושין עמ’ רד]. 

ב. אף אם שכחו לקרוא הכתובה לפני ברכות הנישואין, יקראו אותה אחריהם. אבל אם קראו אותה לפני הקידושין אין צריך לחזור ולקוראה אחרי הקידושין. [חופה וקידושין עמוד רד]. 

ג. מעיקר הדין היה ראוי לקרוא את כל נוסח הכתובה מתחלה ועד סוף, ואולם נפוץ היום שמדלגים על קריאת חלק הטופס הקבוע, ומצאו לזה סמך נכון בהלכה. ואחר שקרא עד עיקר ותוספת, “בר ממאתן דחזו לה, והעלם על עצמו כנכסי צאן וברזל” קורא, הדירה בארץ-ישראל, ומדלג, וקורא מ”וקנינא מיד החתן הנז’ וכו'” עד הסוף. [חופה וקידושין עמוד רד]. 

ד. הקורא את הכתובה יגביה קולו באופן ששני העדים והחתן, ולכתחלה גם עשרה אנשים, ישמעו היטב את קריאתו. [חופה וקידושין עמוד רה]. 

ה. אפשר לכתחלה לקרוא את הכתובה דרך רם-קול, ואין בזה כל מניעה. [חופה וקידושין עמ’ רה]. 

ו. מנהגינו לקרוא הכתובה בניגון, ליקֵר את המצוה, ולפי שבזה נמשך לב העומדים שם להאזין יותר. [חופה וקידושין עמוד רה]. 

ז. נהגו מקדמת דנא לתת את קריאת הכתובה לחכם הקהל, או לחזן, ומיהו כל זה כשהוא יודע לקרוא כמשפט. [חופה וקידושין עמוד רו]. 

ח. על הקהל לעמוד גם בשעת קריאת הכתובה, ולכבד את המעמד, ולא לדבר ולעורר רעש באותה עת. [חופה וקידושין עמוד רו]. 

ט. קודם קריאת הכתובה נוהגים להוסיף פסוקים של ברכה. ומה שנהגו לומר חצאי פסוקים יש להם על מה לסמוך. [וכן מה שאומרים הפסוקים בעל פה, יש להם על מה שיסמוכו, כמבואר לעיל עמוד קצט]. [חופה וקידושין עמוד רו]. 

י. מי שנתכבד לקרוא הכתובה וראה שלא נכתבה כראוי, אבל אינה פסולה, לא ישנה לקרוא כפי שצריך להיות כתוב, אלא יקרא דוקא כפי מה שכתוב. וקורא הכתובה שטעה בקריאה, אל יתקנו אותו השומעים, במקום שתהא לו או לחתן בושה. וכן אם הביאו בטעות כתובה של אלמנה, וכדומה, לא יפסיק את הקריאה באמצע, כדי שלא לגרום בושה לחתן ולכלה, אלא אחר שיגמרו קריאת הכתובה, יתקנו הטעות, ואחר כך יחתמו העדים וימשיכו בהמשך סידור הקידושין. ובעת שקורא ידלג הטעות ויקרא בע”פ כפי מה שצריך, שאין הקריאה לעיכובא, ורק אחר הקריאה יתקן כאמור. [חופה וקידושין עמוד רח]. 

יא. כשמגיע הקורא למילת “וקנינא” יעצור, ויושיט את המטפחת, או העט, לחתן לשם קנין. ואחר כך ימשיך לקרוא, ותוך כדי אמירת “וגם נשבע שבועה וכו'” יושיט ידו לחתן לשבועה, ולתקיעת כף. [וראה להלן סעיף כא עוד בדין שבועה חמורה]. [חופה וקידושין עמוד רח]. 

יב. אחר הקריאה העדים והחתן חותמים, כדי שתהיה חתימת העדים קודם גמר קנין החופה. ויש שמחתימים העדים קודם החופה, אך טוב לנהוג כנז’. [חופה וקידושין עמוד רח]. 

יג. די שהעדים יחתמו בשמם ושם המשפחה, [וכן נוהג מרן אאמו”ר שליט”א לחתום בשמו ובשם משפחתו בלא הזכרת שם האב]. או שיחתמו פלוני בן פלוני. [חופה וקידושין עמוד רט]. 

יד. יש שנהגו לכתוב את שטר הכתובה על קלף ובדיו, כדי ליפות את שטר הכתובה. אולם בודאי שאין זה לעיכובא, שהרי גם כתובה מודפסת שמוסיפים בה את שמות החתן והכלה, מקום עריכת החופה והזמן, וסך הכתובה, כשרה בפשיטות. ואדרבה יש אומרים שעדיף יותר שלא לכתוב כתובה על ידי סופר בכתב אשורי. [חופה וקידושין עמוד רט]. 

טו. אם כותבים כתובה בכתב אשורי על ידי סופר מומחה, על החתן לשלם את סך הכתיבה והנייר. [חופה וקידושין עמוד רט]. 

טז. לא יחתמו על הכתובה כי אם עדים כשרים בלבד, אבל לא קרובי משפחה, אף אם יש שם ב’ עדים כשרים, והקרובים הם בתוספת על העדים הכשרים. [חופה וקידושין עמוד רי]. 

יז. צריך להסביר לחתן שידע מה הם חיובי הכתובה, ועל מה חותמים העדים, כי יש חתנים שאינם מבינים את ענין הכתובה והכל בעיניהם נחשב כעין טכס בלבד, ועיניהם תלויות בצלם. ומכל מקום אין החתן נאמן לומר שלא הבין מה שכתוב בכתובה, אף על פי שאינו יודע לקרוא. וכדי למנוע טענות אלה, מן הראוי שמסדר הקידושין יבאר לחתן בקצרה את תוכן ותורף הכתובה, ועל מה החתן מתחייב. וראה בהערה ביאור כל נוסח הכתובה בקיצור.[חופה וקידושין עמוד רי]. 

יח. הבעל חייב מן התורה לדאוג למזונות האשה, כסותה, ועונתה. ומתחייב בעוד שבעה דברים מדרבנן, שהם עיקר כתובה שהוא בסכום של מאתים מנה לבתולה ומאה מנה לאלמנה, לכשיגרשנה. לרפאותה אם תחלה, לפדותה אם נשבית, לקוברה אם מתה, להיות ניזונת מנכסיו ויושבת בביתו כל חייה לאחר מותו כל זמן אלמנותה. ולהיות בנותיה ממנו ניזונות מנכסיו לאחר מותו עד שיתארסו, ולהיות בניה הזכרים יורשים כתובתה יתר על חלקם בירושה שעם אחיהם מאם אחרת. [חופה וקידושין עמוד ריד]. 

יט. המנהג אצלינו שגם החתן חותם על הכתובה, [אף שאין זה מעכב]. מלבד חתימתם של שני העדים והרב מסדר הקידושין, ויש טעם לדבר. [חופה וקידושין עמוד ריד]. 

כ. יש אומרים שחייב אדם להשכיר עצמו כפועל כדי להביא מזונות לאשתו. ויש חולקים ואומרים שאף על פי שיש על הבעל חיוב לפרנס את אשתו, אינו חייב להשכיר עצמו כפועל. וכן אין כופין את הלוה להשכיר עצמו כפועל לפרוע את חובו. [חופה וקידושין עמוד ריז]. 

כא. בעת קריאת הכתובה כשמגיע הקורא ל”וקנינא מיד החתן וכו'”, נותן לו מטפחת והחתן אוחז בצדה השני, ומגביה לשם קנין. ויש שמיד עם אחיזת החתן במטפחת, עוזבים אותה אצלו וחוזרים ולוקחים אותה. ונהגו שהמטפחת היא של מסדר הקדושין. ואם אין לרב מטפחת, יוכל לקחת מאחרים, או שיעשה הקנין בעט. ונכון שהרב מסדר הקידושין יאמר לחתן, בעת שאוחז במטפחת, שיאמר בפני העדים: מתחייב אני. [חופה וקידושין עמוד ריט]. 

כב. על החתן והעדים לחתום בשמם המלא, כדי שידעו הכל מי החתומים, שכל שלא הזכירו שמו במפורש אין לו תורת עד. [חופה וקידושין עמוד רכ]. 

כג. אם לא חתמו החתן והעדים מיד אחר קריאת הכתובה תחת החופה, יחתמו לאחר החופה, ואין בכך כלום. [חופה וקידושין עמוד רכ]. 

כד. המנהג אצל הספרדים שבעת קריאת הכתובה הרב מסדר הקידושין משביע את החתן בשבועה חמורה ובתקיעת כף, כפי הנאמר בכתובות שלנו. ומנהגינו מיוסד על פי דעת מרן השלחן ערוך שקבלנו הוראותיו. ויש אומרים שכן המנהג מזמן הרמב”ם. וכן העידו על המנהג: הרדב”ז, המהרי”ט, המבי”ט מהר”י בן לב, המהרשד”ם, המהרימ”ט, המהר”ם אלשיך, מהר”ם חאגיז, המחנה אפרים, מרן החיד”א, ועוד. ולכן מה שיש כמה מראשי הישיבות האשכנזים הקוראים תגר על מנהג הספרדים בזה, ומונעים מהחתן לישבע מחמת חומר השבועה. אינם צודקים בזה כלל, אחר שמנהגינו מיוסד על אדני פז. וכל המשנה ממנהג רבותינו ידו על התחתונה. [חופה וקידושין עמוד רכ]. 

כה. אחר שהעדים והחתן חתמו על הכתובה, נותן מסדר הקידושין את הכתובה לאם הכלה, או לאחד מקרוביה, והם שומרים אותה בביתם, ולא בבית החתן והכלה. ואם מסרו הכתובה ליד אבי החתן, כדי שישמור אותה, אין בכך כלום. אך יותר טוב ליתנה לאם הכלה כנז’, וכן המנהג. ויש שנהגו שהחתן נותן את הכתובה לכלה, ואומר לה: הרי זו כתובתך. ואחר כך נותנים את הכתובה לאם הכלה כנז’. [ואף שאין מנהג זה מעכב, מכל מקום לכתחלה ינהגו כן, וכן נוהג מרן אאמו”ר שליט”א]. [חופה וקידושין עמוד כה].

א. לאחר שהחתן קידש את הכלה יקח טלית חדשה ויברך עליה שהחיינו בלבד. ואם עורכים את החופה והקידושין קודם השקיעה, [כפי שהיה מנהג ירושלים] יברך החתן על הטלית גם ברכת “להתעטף בציצית”, ואחר כך ברכת שהחיינו. וכיון שבירך להתעטף בציצית, יש אומרים שצריך להתעטף בה כמו שמתעטף בבוקר. ויש אומרים שדי בכך שנותן הטלית על כתפו, דנוסח הברכה אינו לעיכובא. [ילקוט יוסף על הלכות ציצית סימן ח’ הערה לב, וסימן יח הערה י’]. ואחר שיוריד הטלית על גופו יפרסו הטלית מעל החתן והכלה. ואם הטלית אינה חדשה, יברך רק ברכת להתעטף בציצית. ואם עורכים את החופה בלילה, והטלית חדשה, מברך שהחיינו בלבד, ובזה אין צריך להתעטף בציצית כמו שמתעטף בה בבוקר, אלא יברך ויתן את הטלית על כתפיו, או על ראשו, ומיד יפרסוה מעל לחתן ולכלה. [חופה וקידושין עמוד קפט]. 

ב. קודם שיברך שהחיינו יאמר לו הרב מסדר הקידושין שיכוין בברכת שהחיינו על הטלית החדשה, ויכוין לפטור בברכה זו את המצוה של הקידושין, וכן יפטור את הבגדים והכובע החדש שלובש ביום חתונתו. ווהדירה והריהוט החדשים, ועל הכלים השונים שרכש וקיבל מתנה עם נישואיו. [ועל הכלה שהיא חדשה בשבילו]. [חופה וקידושין עמוד קצא]. 

ג. בעת שפורסים הטלית מעל לראש החתן והכלה נהגו לומר “ויתן לך האלוקים מטל השמים וגו'”[חופה וקידושין עמוד קצב]. 

ד. יש להזהיר את ההמון שלא יעשנו סיגריה תחת החופה, שכל המעשן תחת החופה עונשו גדול לעולם הבא. [ובלאו הכי כבר נתבאר בכמה מקומות בילקוט יוסף, שאין לעשן סיגריה, על פי קביעת הרופאים בזמן הזה]. וכן יש להזהיר את ההמון שלא יתלוצצו תחת החופה, ויכבדו את המעמד הנשגב. [חופה וקידושין עמוד קצב]. 

ה. מה שיש נוהגים לברך את החתן והכלה תחת החופה, בפסוקים יברכך ה’ וישמרך וגו’, אין בזה שום חשש איסור של אמירת פסוקי הכהנים על ידי ישראל. וגם אין לחוש בזה משום מה שאמרו דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרם בעל פה. [חופה וקידושין עמוד קצז].

א. מיד לאחר שבירכו על הכוס וטעמו ממנו, יתן החתן את הטבעת לכלה ויקדשנה. ויש להקפיד שעדי הקידושין יתקרבו ויעמדו ליד החתן והכלה כדי שיראו את נתינת הטבעת מהחתן ליד האשה, ולא יעמדו מרחוק. [חופה וקידושין עמוד קעג]. 

ב. לכתחלה צריך שהמקדש והמתקדשת יראו את שני העדים. ובדיעבד די במה שהחתן והכלה יודעים שיש עדים לקידושין. [חופה וקידושין עמוד קעד]. 

ג. יש נוהגים שהחתן אומר לעדים “אתם עדי”, ויש שסומכים על מה שקוראים להם שיהיו עדים, דהוי כאומר להם אתם עדי, ואין צריך שיאמר “אתם עדי”. וכן הוא מעיקר הדין, שאין החתן צריך לומר אתם עדי, [וכן מנהגו של מרן אאמו”ר שליט”א], ומכל מקום אם אומר אתם עדי, עדיף טפי לרווחא דמילתא. [חופה וקידושין עמוד קעד]. 

ד. מסדר הקידושין צריך לצוות לעדים שישימו לב בכל מהלך הקידושין לראות את הקידושין ולשמוע את אמירת החתן בעת שנותן הטבעת. כי פעמים החתן אומר הרי את מקודשת וכו’ בקול נמוך, וכן פעמים שמרוב דחק והצילומים אין העדים רואים היטב את נתינת הטבעת, וצריך ליזהר בכל זה, ולכן יש להעמיד את העדים בסמוך לחתן ולכלה כדי למנוע כל תקלה. [חופה וקידושין עמ’ קעה]. 

ה. יש אומרים שהעדים צריכים להסתכל בפני החתן והכלה כדי שידעו מי המקדש ואת מי הוא מקדש. ולכן נהגו לגלות את פני הכלה ולהסיר המסוה והצעיף שעל פניה, כדי שהעדים יכירוה. ויש חולקים ואומרים שאין העדים צריכים לראות את פני הכלה, כיון שהכל יודעים מי היא הכלה. וכיון שהוא מדרכי הצניעות, לכן רבים נהגו שלא להסיר את המסווה מעל פני הכלה גם בעת הקידושין. וכן נוהג מרן אאמו”ר שליט”א. [ומטעם זה יש המצריכים את העדים ללכת קודם החופה עם החתן בעת שמכסה את פני הכלה בהינומא. אך כבר כתבנו שאין מנהגינו כן]. ולכתחלה יש לגלות פני הכלה. [חופה וקידושין עמוד קעה]. 

ו. עידי הקידושין יהיו נוכחים זה ליד זה באופן ששניהם כאחד יראו את מעשה הקידושין, ואם לא ראו זה את זה יש אומרים שהרי אלו קידושי ספק. לכן יש להקפיד בזה. [חופה וקידושין עמוד קעו]. 

ז. קודם נתינת הטבעת תסיר הכלה את הכפפות מעל ידה הימנית, כדי שהחתן יתן את הטבעת על אצבעה ממש. [חופה וקידושין עמוד קעז]. 

ח. על מסדר הקידושין להבהיר לחתן שיאמר כל הנוסח “הרי את מקודשת לי בטבעת זו כדת משה וישראל” קודם נתינת הטבעת לידי הכלה, ולא אחר נתינת הטבעת. [חופה וקידושין עמ’ קעח]. 

ט. אם עבר ונתן לה הטבעת קודם שאמר “הרי את מקודשת לי כדת משה וישראל”, יחזור ויקח מידה הטבעת, ויאמר הנוסח הנ”ל, ואחר כך יתן הטבעת לידה. ואמנם יש מי שאומר שעדיף יותר לקדשה שנית בטבעת אחרת. אולם כיון שהדבר קשה להשיג בשעת החופה טבעת אחרת, וגם יש לחוש שיקדשנה בטבעת שאולה, לכן אין צורך להחמיר בזה, ויכול לקדשה באותה טבעת על ידי שיקח הטבעת מידה ויאמר לה ויחזור ויתן לה הטבעת. [חופה וקידושין עמוד קעט]. 

י. על הרב מסדר-הקידושין לברר שהעדים לא יהיו קרובים שום קירבה משפחתית לחתן או לכלה, וכן שלא יהיו קרובים זה לזה. אבל אם העדים קרובים לרב מסדר הקידושין, אין בכך שום מניעה. [חופה וקידושין עמוד קעט]. 

יא. וכן יש להקפיד שהעדים יהיו יראי ה’ ושומרי תורה ומצוות, ולא חלילה מחללי שבת בפרהסיא ומגלחי זקנם בתער וכדומה. ורב המסדר קידושין בחתונה אצל חילוניים, יקח עמו עד כשר ויהיו הוא עצמו והשני, שני העדים. וטוב להזמין תלמידי חכמים שיהיו עדים. [חופה וקידושין עמוד קפ]. 

יב. קודם שהחתן יקדש את הכלה בטבעת, יקח הרב ממנו את הטבעת ויראה אותה לעדים, וישאלם אם היא שוה פרוטה או לא. וישאל את החתן אם הטבעת הוא קנין כספו שלו, ואינה טבעת שאולה. [ואמנם אף אם שילם על הטבעת בצ’יק אין זה מעכב]. [חופה וקידושין עמוד קפא]. 

יג. יש מי שאומר שטוב שהעדים יהרהרו תשובה שמא עברו עבירה שפוסלת אותם לעדות. ואין נוהגים כן, אלא כל שיש חזקת כשרות, אין צריך להזהירם להרהר בתשובה. ואין הדבר דומה לנתינת גט שמתירים אשת איש לעלמא, דבזה אין הכי נמי נהגו לומר לעדים שיהרהרו בתשובה, אבל בקידושין שאין כאן התרת אשת איש לעלמא, לא נהגו בדבר. [חופה וקידושין
עמוד קפב]. 

יד. כבר נהגו היום לקדש בטבעת, ולא בכסף ממש, ויש לזה טעם. [חופה וקידושין עמוד קפג]. 

טו. אין מקדשין בטבעת עם אבנים טובות, [או יהלום], אלא אך ורק בטבעת חלקה. [וכשיש ספק בקידושין אם נכון לחזור ולקדש שנית, ראה בהערה]. [חופה וקידושין עמוד קפג]. 

טז. טוב לקחת טבעת מכסף טהור. ויש שמקפידים לקחת טבעת מרובעת שחללה עגול. אך כל זה אינו לעיכובא. [חופה וקידושין עמוד קפד]. 

יז. לאחר שהעדים ראו את הטבעת ואישרו שהיא שוה פרוטה, יקח החתן את הטבעת ביד ימין, ויאמר הרי את מקודשת לי בטבעת זו כדת משה וישראל. ואחר כך יתן הטבעת ביד ימין של הכלה באצבע הסמוכה לאגודל, או באמה, שהיא האצבע האמצעית. ואם נתן הטבעת באצבע אחרת, או ביד שמאל, אין זה מעכב. [חופה וקידושין עמוד קפד]. 

יח. אם אמר “הרי את מקודשת לי בטבעת זו”, ולא סיים כדת משה וישראל, אין זה מעכב בדיעבד. [חופה וקידושין עמוד קפה]. 

יט. אם קידש ואמר הרי את מקודשת בטבעת זו וכו’, ודילג תיבת “לי”, אם עדיין לא נתן את הטבעת, יחזור ויאמר כל הנוסח מלה במלה. ואם כבר נתן את הטבעת, מאחר והיו עסוקין בענין הקידושין חשיב כמדבר עמה על עסקי קידושיה דמקודשת אף אם לא אמר “לי”. ומכל מקום לכתחלה יש להזהיר את החתן שיאמר מלה במלה, ולא ידלג שום תיבה. [חופה וקידושין
עמוד קפו]. 

כ. אם הרב מסדר הקידושין מקריא נוסח “הרי את וכו'” לחתן, יש אומרים שלא יאמר תיבת “לי”, אלא ילמד לחתן לומר מלה זו מעצמו. אולם אם החתן עם הארץ, יאמר לו הרב גם תיבת לי בשפה רפה. [חופה וקידושין עמוד קפו]. 

כא. יש לחתן ולכלה להבין את משמעות הדברים שאומר: הרי את מקודשת וכו’, ושידע שנותן הטבעת לשם קידושין ולא לשם מתנה. וכן הכלה צריכה להבין שהטבעת ניתנת לה לשם קידושין. [ואם אמר הרי את וכו’, באנגלית וכדו’ הקידושין תופסים]. ולכן יש להזהיר את הכלה שתשים לב למה שהחתן אומר, ולא תשים כל מעיינה בצילומים. [חופה וקידושין עמוד
קפז]. 

כב. אם החתן עבר ונתן את הטבעת לכלה קודם ברכת האירוסין, ואמר לה הרי את מקודשת וכו’, אין לברך יותר ברכה זו, שכל הברכות כולן אין מברכים עליהם אלא עובר לעשייתן. ואין לקדש קודם מעמד החופה. [חופה וקידושין עמוד קפז. ובדין עובר לעשייתן בברכת אירוסין ראה בילקוט יוסף על הלכות ציצית. מהדורת תשס”ד סימן ח’ הערה יט]. 

כג. מסדר קידושין שטעה ובירך על היין שהכל נהיה בדברו, במקום בורא פרי הגפן, ולא נזכר לתקן בתוך כדי דיבור, אין צריך לחזור ולברך הגפן, דעל הכל אם אמר שהכל יצא. [חופה וקידושין עמוד קפח].

א. יש נוהגים שהחתן והכלה מגיעים לאולם כל אחד בנפרד, לאחר שאין החתן נפגש עם הכלה שבוע ימים קודם החופה. ויש שאין מקפידים בזה, וכן המנהג אצלינו שהחתן הולך לבית הכלה קודם החופה, ומגיעים יחד לאולם, והכלה נכנסת למקום הנשים, והחתן למקום הגברים, עד לעריכת החופה. [חופה וקידושין עמוד קכב]. 

ב. יש שנהגו שאב החתן ואב הכלה אוחזים בידיו של החתן, זה מימין וזה משמאל, והולכים עמו אצל הכלה על מנת שהחתן יכסה את פניה בהינומא שיש אומרים שזו היא החופה. ולכן יש שמקפידים לקחת עמהם את העדים על מנת שיראו את כיסוי הרעלה. או שיכירו את הכלה אך אין מנהגינו כן, ולא נהגו אצלינו שהחתן עצמו מכסה את פני הכלה ברעלה, וממילא אף אם הספרדים רוצים לנהוג שהחתן יכסה את פני הכלה, אין צריך שיעשה כן בנוכחות עדים. [חופה וקידושין עמוד קכג]. 

ג. מנהג האשכנזים שהמלוים את החתן ואת הכלה אוחזים בידיהם נר מימין החתן ומימין הכלה. ואין מנהגינו כן. [חופה וקידושין עמוד קכה]. 

ד. אחר שהחתן כיסה את פני הכלה בהינומא, [שהוא הצעיף שעל ראשה משורבב על עיניה, למנהג האשכנזים וחלק מהספרדים כנ”ל], החתן הולך עם אביו ועם אב הכלה אל מקום החופה, ועומד תחת מקום החופה, ואחריו מגיעה הכלה עם קרובות משפחתה למקום החופה. [אולם מנהג זה של ליווי החתן על ידי אביו וכו’ לא פשט אצל כל הספרדים]. [חופה וקידושין עמוד קכו]. 

ה. יש אומרים שהכלה עומדת לימין החתן. ויש שאין מקפידים בזה אחר החורבן. והנכון הוא לנהוג להעמיד הכלה לימין החתן. [חופה וקידושין עמוד קכו].

ו. יש שנהגו להניח אפר בראש החתנים קודם החופה. אך הספרדים לא נהגו בזה. [חופה וקידושין עמוד קכז]. 

ז. נחלקו הפוסקים מה היא חופה, ויש אומרים שהיא הייחוד שמביא החתן את הכלה לתוך ביתו, ויש אומרים שזו הכילה שהחתן והכלה עומדים מתחתיה. [חופה וקידושין עמוד קכח]. 

ח. טוב ונכון שקודם שיתחיל הרב לברך יזמין את העדים שיהיו קרובים למקום החופה, כדי שמיד לאחר הברכות והטעימה יהיו מזומנים לראות את נתינת הטבעת מהחתן על אצבע הכלה. וכן אם מחלקים את כל שבע הברכות לרבנים ותלמידי חכמים, טוב ונכון שיזמינו אותם מיד אחר קריאת הכתובה, כדי שכולם יהיו מזומנים לברך את שבע הברכות, ולא יהיה
הפסק גדול בין הברכות. [חופה וקידושין עמוד קכח]. 

ט. מנהג הספרדים ועדות המזרח לערוך את החופה תחת קורת גג, ואינם מקפידים לעשותה תחת כפת השמים, ואין צריך לשנות ממנהגינו. [חופה וקידושין עמוד קכט]. 

י. המנהג לפרוס טלית גם כשיש כילה מעל לחתן ולכלה. [חופה וקידושין עמוד קכט]. 

יא. יש נוהגים שהכלה קונה את הטלית לחתן. ומנהג זה לא פשט אצלינו הספרדים [רק לאחרונה]. ועל כל פנים בודאי שאין לגרום למחלוקת בעבור מנהג זה. [חופה וקידושין עמוד קל]. 

יב. ראוי ונכון להמנע בזמן הזה לערוך חופות בבית כנסת, לאחר שהמציאות הוכיחה שנכנסות לשם נשים בבגדים לא צנועים, ואשר בודאי אינם הולמים מקום קדוש כזה, ואין קדושת המקום נשמרת. אולם אם הנשים מקפידות לבוא בלבוש צנוע, וגם שומרים בהקפדה על ההפרדה בין הנשים לאנשים, שעדר עדר לבדו ישכון, וגם האנשים שומרים על קדושת
המקום, מצד הדין אין כל מניעה לערוך חופה בבית הכנסת. [חופה וקידושין עמוד קלב]. 

יג. כשעורכים חופה בבית הכנסת, יש להזהיר שלא להתנשק עם החתן וקרוביו לאחר החופה, שאין לנשק בבית הכנסת, להודיע שאין אהבה כאהבת המקום. וכמו כן ראוי לערוך את השולחנות עם הכיבוד מחוץ לבית הכנסת. ואין לערוך את סעודת נישואין או שבע ברכות בבית הכנסת, במשתה שיש בו יין. ומה שכתבנו להתיר לערוך חופה בבית הכנסת, היינו רק
לענין החופה. [חופה וקידושין עמוד קלד]. 

יד. קודם הקידושין יש למזוג יין לתוך כוס, שכבר פשט המנהג לברך ברכת האירוסין על היין. אך אין צריך למזוג מים על היין שבכוס. [חופה וקידושין עמוד קלח]. 

טו. המברך צריך לאחוז בכוס ביד ימינו, ויברך ברכת הגפן, ואם יש על ידו של המברך תחבושת או גבס, מותר לו לאחוז הכוס בידו אף שהתחבושת מפסיקה. אבל בימות החורף אם יש על ידו כפפות, מן הראוי שיוציאם בעת שמברך על הכוס. ומנהגינו לחתום הגֶפֶן, ולא הגָפֶן. וידגיש אות פ’ של בורא פּרי הגפן. ואחריה ברכת האירוסין. [חופה וקידושין עמוד קלח]. 

טז. נהגו שהרב מסדר הקידושין [או הגדול שבקהל] הוא מברך הן ברכת האירוסין, והן שבע הברכות שתחת החופה. [חופה וקידושין עמוד קלט]. 

יז. קודם שהרב יתחיל בברכתו יאמר לחתן ולכלה שיקשיבו לברכותיו, ויכוונו לצאת ידי חובה מדין “שומע כעונה”, וגם הוא המברך מכוין עליהם להוציאם ידי חובת הברכות. ולכן עליהם להקשיב לכל הברכות ולא לדבר קודם הטעימה. וכן יזהיר אותם שלא יענו “ברוך הוא וברוך שמו” אחר הזכרת שם ה’ שבברכות. ובדיעבד אם טעו וענו ברוך הוא וברוך שמו, יכולים לטעום אחר כך מהיין בלא ברכת הגפן. [חופה וקידושין עמוד קמ]. 

יח. המנהג הוא שהמסדר קידושין מברך גם ברכת הגפן, וגם ברכת “אשר קדשנו במצותיו וצונו על העריות וכו'”, ואין מחלקין את הברכות לשני בני אדם. [חופה וקידושין עמוד קנה]. 

יט. על כל הקהל לעמוד בשעת ברכת האירוסין ושבע הברכות שתחת החופה, ונכון שהרב מסדר הקידושין קודם שיתחיל לברך יבקש מהקהל לעמוד על רגליו בעת הברכות. ואם יש אנשים שיושבים בעת ברכת האירוסין ושבע הברכות, יש ללמדם להועיל שעליהם לעמוד, ובפרט שכן מבואר בתיקוני הזוהר הקדוש. [חופה וקידושין עמוד קנה]. 

כ. במקום שיש ערבוביא בשעת החופה בין האנשים לנשים, אין הקהל צריכים לעמוד ולהתקרב למקום החופה ששם התערובת, אלא יעמדו על עומדם במקומותיהם בלא ערבוביא, מתחלת ברכת האירוסין עד סוף שבע ברכות. ועל כל פנים גם במקומות שיש ערבוביא של אנשים ונשים במקום החופה, בודאי שאין להמנע מלברך ברכת האירוסין וברכות הנישואין. [חופה וקידושין עמוד קנו]. 

כא. מנהגינו לומר בנוסח ברכת האירוסין “ברוך אתה ה’ אלוקינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וציונו על העריות [ואין אומרים והבדילנו] ואסר לנו את הארוסות, והתיר לנו את הנשואות לנו על ידי חופה בקידושין, ברוך אתה ה’ מקדש עמו ישראל על ידי חופה בקידושין”. ויאמר בקידושין “בית” רפה בלא דגש, שישמע כאומר “וקידושין”. ומכל מקום האומרים על ידי חופה וקידושין יש להם על מה שיסמוכו.וצריך לומר והתיר לנו את הנשואות “לנו”, ומ”מ אם אמר והתיר לנו את הנשואות, ולא אמר תיבת “לנו” אין מחזירין אותו. [חופה וקידושין עמוד קנו]. 

כב. יש נוהגים לעזור למברך ולומר בקול רם “אלוקינו מלך העולם” בעת הברכות בחופה, ויש לבטל מנהג זה. [חופה וקידושין עמוד קנט]. 

כג. יש שנהגו לקדש בבית, במעמד עשרה ובכללם הרב והעדים, וחוזרים ומברכים בחופה את ברכת האירוסין ו”שבע הברכות”, בלא הזכרת שם ה’, ואומרים ברוך אתה “השם” אלוקינו מלך העולם וכו’. ויש להזהירם שיאמרו אלוקינו בקו”ף, שגם בזה יש חשש הזכרת שם ה’ לבטלה. [חופה וקידושין עמוד קנט]. 

כד. מיד לאחר שהרב סיים לברך ברכת האירוסין, יטעם הרב מעט מן היין, ויתן לחתן לטעום, ואחר כך החתן יחזיר את הכוס למסדר הקידושין, והוא יתן את הכוס לאם הכלה [או לאחת מקרובותיה] כדי שתתן לכלה לטעום מעט מהיין. שאין זה נאה שהחתן יתן כוס יין לכלתו, אחר שעדיין אינה אשתו עד לאחר החופה והיחוד. [ואפשר שגם שהחתן עצמו יתן את הכוס לאם הכלה, כדי שהיא תתן לכלה לשתות. ואין צריך בדוקא שהרב יתן הכוס ליד אם הכלה]. ומיד לאחר מכן החתן יתן את הטבעת על אצבע הכלה, בנוכחות עדים. [חופה וקידושין עמוד קס]. 

כה. אין צריך להחמיר להצריך שהחתן יטעם מהיין שיעור רביעית או רוב רביעית, אלא די בטעימה כל שהיא. ואם החתן או הכלה הפסיקו בדיבור כלשהוא בין ברכת מקדש עמו ישראל וכו’ לטעימה, וכל שכן אם דיברו באמצע הברכה, אף על פי כן בדיעבד יטעמו מהיין, ולא יסתפקו בטעימת המברך. ויברכו ברכת בורא פרי הגפן ויטעמו. ואם דיברו לאחר שהמברך טעם, אינם צריכים לחזור ולברך. [חופה וקידושין עמוד קסא]. 

כו. יש לדאוג קודם החופה מבעוד מועד להכין יין בהכשר המפורסם שהוא יין הכשר לברכת הגפן, דהיינו שרובו יין ואין מערבין בו רוב מים. ואם לא היה שם יין אלא יין שהוא בהכשר הבד”ץ אף על פי שאין מברכים ברכות האירוסין והנישואין אלא על יין, מכל מקום יוכל לברך ברכת האירוסין והנישואין על יין זה. ויברך “שהכל נהיה בדברו”. וכן אם אין שם יין כלל יברכו על שכר, כמו בירה לבנה, עראק, ויסקי. ובכל זה בתחלה יברך שהכל, ואחר כך יברך ברכת האירוסין. ואם אין שם לא יין ולא שכר, יברך את ברכת האירוסין לבד בלי כוס. אבל שבע ברכות לא יברכו אם אין שם יין או שכר. [חופה וקידושין עמוד קסג]. 

כז. כשמברכים שבע ברכות על השכר, מברך גם ברכת “שהכל נהיה בדברו”, וגם ברכת “שהכל ברא לכבודו”, ששתי ברכות אלו ענינים נפרדים הם. [חופה וקידושין עמוד קסז]. 

כח. לכתחלה אין לברך ברכת האירוסין אלא בעשרה מישראל גדולים. אולם אם אין שם עשרה, יכולים לברך ברכת האירוסין גם בלא עשרה. אבל ברכת חתנים, שהם שבע ברכות שאחר הקידושין, אין מברכים אותם אלא בעשרה גדולים, והחתן מן המנין. [חופה וקידושין עמוד קסז]. 

כט. רב אשכנזי המסדר קידושין לאחד מתלמידיו שהוא ספרדי, יש לו לברך ברכות האירוסין, וכן ברכות הנישואין במבטא ספרדי, וכל שכן רב ספרדי המסדר קידושין לחתן ספרדי, שאין לו לשנות במבטא הברכות, וגם לא במבטא של שם ה’, אלא יאמר כפי מנהגינו, שם ה’ בניקוד קמ”ץ. [חופה וקידושין עמוד קסט].

א. קודם סידור הקידושין כותבים את הכתובה. ויש שכותבים קודם את ההעתק של הכתובה, ואחר כך כותבים את הכתובה עצמה, כדי שלא יטעה בכתיבת הכתובה. ועל הרב מסדר הקידושין לדקדק היטב בכתיבת הכתובה, שלא יטעה בה, וכל מי שאינו יודע בטיב גיטין וקידושין לא יהיה לו עסק עמהם. ואמנם לענין סידור קידושין אין צריך שהרב מסדר הקידושין יהיה למדן גדול, ודי שידע ההלכה בענינים אלה. [חופה וקידושין עמוד קיב]. 

ב. יש להדר לכתחלה שלא תהיה שום מחיקה בכתובה, שמקלקל יופי מראיתה, והוא גם לסימן טוב. ואמנם אין לעשות טורח צבור כדי להביא כתובה אחרת, אם אירע שהוצרכו למחוק בה. [חופה וקידושין עמוד קיד]. 

ג. מותר לצייר על הכתובה כל מיני צורות, וכן המנהג פשוט, אך לא יצייר צורת החתן והכלה. [חופה וקידושין עמוד קטו]. 

ד. על מסדר הקידושין לברר היטב את שם החתן והכלה, שלכתחלה יש לדקדק בכתיבת השמות בכתובה כמו בגט. ואם הרוב קוראים לחתן או לכלה בשמם הרגיל, אין צריך לכתוב בכתובה את שם הכינוי שאין הכל מכירים אותו. ויש שכותבים את שם הכינוי הנפוץ בסוגריים, ואין מנהגינו כן. ומי שחלה והוסיפו לו שם, שאם הרוב קוראים לחתן או לכלה בשם המקורי, ומקצת אנשים שמעו על השם החדש שהוסיפו לה או לו בחולי, אף אם הם חותמים בשני השמות אין צריך לכתוב את שני השמות. ובן מאומץ, אם אין יודעים שהוא מאומץ, או שהוא מתבייש מכך, או שיש צורך מיוחד שלא לפרסם הדבר, מותר לקרוא לו בשם המאמץ. או שיכתבו שם החתן בלבד [ונכון עם שם המשפחה]. ומי שהוא בן לאב נכרי, יכתבו את שם אמו, כמו בשתוקי. וגר שאימצוהו שומרי תורה ומצוות, יכתבו בכתובה שם המאמץ ולא בן אברהם אבינו. [חופה וקידושין עמוד קטו]. 

ה. מנהג הספרדים לכתוב בכתובה תוארים על החתן והכלה, כגון: החתן היקר, חמד בחורים, מוכתר במדות, או השקדן בתורה וכו’, עם הכלה המהוללה כלילת יופי ויעלת חן וכו’. [חופה וקידושין עמוד קיח]. 

ו. כותבים גם את שם ההורים, ואם אין יודעים את שם ההורים, כותבים את השמות של החתן והכלה לבד, ויש אומרים שבאופן כזה נכון שיכתבו לבסוף, או מעבר לדף, הסיבה שהשמיטו שמות ההורים. [חופה וקידושין עמוד קיח]. 

ז. אם האב בחיים כותבים שליט”א, או נ”י, או נר”ו. ואם טעה וכתב על אבי החתן שליט”א או נ”י, והתברר שאבי החתן כבר נפטר, יש לגרד בסכין את התיבה שליט”א או נ”י, ויכתוב ז”ל. ואין צריך לחתום ליד התיקון. [חופה וקידושין עמוד קיח]. 

ח. אחר שכתבו פלוני בן פלוני כותבים התואר, כמו הכהן הלוי אם הם כהנים או לויים. ואם לא כתב הכהן או הלוי הכתובה כשרה. [חופה וקידושין עמוד קיט]. 

ט. נהגו להוסיף גם את שם המשפחה. ויש שכותבים באופן כזה, החתן אליהו בן אריה למשפחת חיים. אך מנהגינו לכתוב אליהו בן אריה חיים, בלי תיבת למשפחת. ואין זה לעיכובא. אך בכלה בזיווג שני לא כותבים את שם המשפחה. [חופה וקידושין עמוד קיט]. 

י. יש שמקפידים שלא לכתוב ראשי תיבות בכתובה, אך בתיבות שאי אפשר לטעות בהם, כגון מוהר”ר אין קפידא כלל. ויש שכותבים בראש הכתובה ב”ה, ואין בזה כל קפידא. [חופה וקידושין עמוד קיט]. 

יא. אם החתן ספרדי יש להקפיד לכתוב כתובה ספרדית. ולכן מה שיש נוהגים לכתוב גם בכתובה של הספרדים כסף זוזי דחזו ליכי “מדאורייתא” הוא מנהג בטעות, וראוי ונכון לבטלו, וצריך לכתוב דחזו ליכי בלבד. ואם אין כתובה אחרת, יש למחוק תיבת “מדאורייתא”. [חופה וקידושין עמוד קכ]. 

יב. יש נוהגים שהעדים חותמים על הכתובה קודם הקידושין, אך מנהגינו שחותמים תחת החופה, לאחר הקריאה. [חופה וקידושין עמוד קכא].