משלחן הראשון לציון • האם מותר להזמין קוסם לקעמפ? / הרב יצחק יוסף


מידי שבוע אתר "מורשת מרן" מביא תשובה הלכתית חדשה, מאשר השיב מרן פוסק הדור הראשון לציון והרב הראשי לישראל הגאון רבינו יצחק יוסף שליט"א, מח"ס ילקוט יוסף , שולחן המערכת, עין יצחק ועוד.

השבוע המאמר עוסק בנושא: האם מותר להזמין קוסם למסיבה והאם מותר לראות קוסם?

תרמו להחזקת האתר!

בס"ד, ‏כ"א סיון התש"פ 

                                                          

ראיתי גליונות מהספר הנכבד "הרפואה המשלימה בהלכה" לאור איסורי התורה של דרכי האמורי, וגדרי מצוות "תמים תהיה", מעשה ידיו להתפאר של הרב הגאון מעוז ומגדול, כבוד שם תפארתו הרה"ג רבי דוד שלמה שור שליט"א.

המחבר השקיע עמל רב ויגיעה לברר נושאים אלה מהראשונים, גמר חיפוש מחיפוש, ונושא ונותן בהם באמונה, בשכל ישר ונבון, וזריז ונשכר לפתוח ספריהן של ראשונים כמלאכים. ומבין בתרי הספר ניכר עמל התורה של הרב המחבר, דבר שצריך לו התמדה ושכל ישר, וכביר מצאה ידו להקיף הלכות אלו, ואת הכל יפה עשה בעטו, עט סופר מהיר, מסודרים וערוכים בטוב טעם ודע. אשריו ואשרי יולדתו, תרב גדולתו, צנה וסוחרה אמתו, ולפעלא טבא אמינא, איישר חיליה לאורייתא.

ובעברי בין בתרי אמריו ראיתי שכתב דלבדיקת שריר או מטוטלת אין שייכות עם איסור אחיזת עיניים לשיטת הרמב"ם, כי איסור אחיזת עיניים הוא שלא לעשות בזריזות ידיים ובתחבולה דבר הנראה כשינוי בטבע הבריאה, שכשם שכישוף זה לשנות את טבע הבריאה, גם אחיזת עיניים הוא שעושה כאילו שהצליח לשנות איזה חפץ ממטה לנחש או כל כיוצא בזה שיש בו שינוי בטבע הבריאה.

אבל בבדיקת שריר או מטוטלת אין שום שינוי בטבע הבריאה, דמדובר בתנועה עדינה של השריר שמקבל ביטוי מודגש על ידי שהאדם אוחז משקולת המחוברת לחוט דק, שטבע המשקולת לנוע בקלות מכל תנועה קלה של השרירים, ואין כאן כל תנועה בכח זר או לא טבעי. וכמ"ש הרמב"ם שהוא נמצא בכל אדם, ובבחינת 'מזליה חזי'.

ואין לאסור דבר זה שמא הרואים עשויים לטעות כאילו החוט נע מאליו, ויש כאן מעשה שינוי בטבע הבריאה, שנראה שכמעט ואין מי שיטעה שהחוט והמשקולת נעים מעצמם בכח לא טבעי, וכנזכר.

ודבריו מסתברים ומתקבלים על הדעת, ואם המציאות כפי שהרב המחבר שליט"א בירר וליבן, אפשר להקל בדבר להשתמש בבדיקות אלו במקום הצורך, ואין בדבר איסור משום תמים תהיה עם ה' אלהיך.

ואצרף בזה מה שכתבנו בנידון באחרונה, [וחלק מהדברים מבוססים ע"ד מרן אאמו"ר זיע"א], אודות להטוטן וקוסם האם יש בזה איזה אופני היתר, שמסתמכים עליהם ציבור ירא ה', להזמין קוסם לאירועים שונים, כי בילקוט יוסף (שובע שמחות ח"א פי"ד סעיף יא) נתבאר שיש לאסור להזמין קוסם שעושה מעשה להטוטים באחיזת עינים על ידי קלות התנועה וזריזות מעשיו, אע"פ שאינו עושה שום פעולה של כישוף. שהוא איסור תורה, ואסור לעשות כן גם לצורך שמחת חתן וכלה.

דהנה בסנהדרין (סז.) תנן, המכשף, העושה מעשה, חייב. ולא האוחז את העינים. ר"ע אומר משום ר' יהושע שנים לוקטין קשואין, אחד לוקט פטור ואחד לוקט חייב. העושה מעשה חייב והאוחז את העינים פטור. ובגמרא, אמר אביי, הלכות כשפים כהלכות שבת, יש מהן בסקילה, ויש מהן מותר לכתחלה כדר' חנינא ור' אושעיא דכל מעלי שבתא הוו עסקי בהלכות יצירה ומיברי להו עגלא תילתא ואכלי ליה. אמר רב אשי, חזינא לאבוה דקרנא דנפיץ ושדי כריכי דשיראי מנחיריה [מכשף היה, והיה מנפץ חוטמו בכח ומשליך חתיכות של מעילים]. א"ל רב לרבי חייא, לדידי חזי לי ההוא טייעא דשקליה לספסריה וגיידיה לגמלא וטרף ליה בטבלא וקם. [נטל חרב וחתך הגמל לאיברים וקשקש לו בזוג ועמד על רגליו]. א"ל לבתר הכי דם ופרתא מי הואי [כלום נמצא שם לכלוך מן הדם והפרש של הגמל], אלא ההוא אחיזת עינים הוה. ובברייתא (סנהדרין סה:) ת"ר מעונן, ר"ש אומר זה המעביר שבעה מיני זכור על העין, וחכמים אומרים זה האוחז את העינים. ופרש"י, שאוחז וסוגר עיני הבריות שמראה להם כאילו עושה דברים של פלא, והוא אינו עושה כלום.

וכתב הרמב"ם בספר המצות (מצות לא תעשה לב) ולשון חכמים, מעונן, זה האוחז עינים, והוא מין גדול מן התחבולה מחובר אליו קלות התנועה ביד עד שתדמה לאנשים שיעשה ענינים שאין אמיתות להם, כמו שנראה אותם יעשו תמיד, יקחו חבל וישימוהו בכנף בגדיהם ויוציאו נחש, וישליכו טבעת לאויר ואחר כך יוציאוהו מפי אדם אחד מן העומדים לפניו, ומה שידמה לזה מפעולות החרטומים המפורסמים אצל ההמון, כל פועל מהם אסור. והעושה כן יקרא אוחז עינים, והוא מין ממיני הכישוף, ומפני זה לוקה, והוא עם זה גונב דעת הבריות.

גם בספר החינוך (מצוה רנ) כתב, שהאוחז את העינים הוא על ידי תחבולה יחובר אליה קלות היד ועוצם מהירותה עד שיראה לבני אדם שעושה מעשה פלא, כמו שיעשו תמיד שיקחו כלי וישימוהו בכנף בגדיהם, ואחר כך יקחו חבל לעיני האנשים ויוציאוהו נחש, וכן ישליכו טבעת באויר ויוציאוה מפי אחד מן העומדים לפניהם וכיו"ב, והעושה כן נקרא מעונן ולוקה. ואף על פי שנאמר מעונן אצל מכשף בכתוב אחד, אינו מין כישוף ממש, שאילו היה מין כישוף הרי לאו דמכשף ניתן לאזהרת ב"ד ואין לוקין עליו. ע"ש.

גם הרדב"ז (סימן אלף תרצה) כתב, שהאוחז את העינים הוא מין ממיני התחבולה מצורף אליה קלות הידים, ויהיה טעם המצוה לפי דרכו, שישיבו אצל ההמון והנשים והנערים הדברים הנמנעים בתכלית המניעה לאפשריים, ויבואו לכפור במעשה הנסים ובעיקרי הדת. ע"כ.

והש"ך (סימן קעט ס"ק יז) הביא להלכה דברי הרמב"ם בספר המצוות, שגם באחיזת עינים שלא על ידי כישוף אלא על ידי קלות התנועה בידיו אסור. וכן כתב בספר בית לחם יהודה. וכיון שיש בזה איסור תורה ודאי שאין להקל בזה משום שמחת חתן וכלה.

וכ"כ הרב יד הקטנה (דף רעג) שהאוחז את העינים הרי זה בכלל מעונן ולוקה. כלומר, על דרך המשל המראה לבני אדם שאש גדולה מתלקחת יוצאת מפיו. ובאמת זה לא היה ולא נברא אלא שנדמה כן לבני אדם, וכן כל כיו"ב. ובודאי שהעושה כן הוא עושה שום מעשה לאחוז העינים שידמה לבני אדם כך, והוי לאו שיש בו מעשה וכו'. וכן אחיזת עינים שלא ע"י כישוף אלא רק ע"י תחבולות וקלות התנועה ביד, הרי זה גם כן אסור.

וכתב במנחת עני שם, שכן כתבו הב"ח והש"ך ושאר אחרונים. ועכ"פ איסורא דרבנן מיהא איכא. ותימה על רבנים מובהקים שיושבים בסעודות נישואין, ומראים לפניהם אחיזת עינים, ואין מהם מי שימחה על כך, ועוד שאפי' לרואים יש קצת איסור בדבר, על דרך מ"ש הרמב"ם לענין חובר חבר. ותימה עליהם שאינם מוחים. ואפשר שמשום שמחת חתן וכלה נוהגים להקל בזה. וצ"ע. ע"כ.

אולם לפי המבואר שהוא איסור תורה אין להקל בזה גם משום שמחת חתן וכלה, ודמי למה שהזהירו הפוסקים לענין איש המתחפש לאשה לצורך שמחת חתן וכלה, שאין לעבור על איסור דלא ילבש גבר שמלת אשה לצורך שמחת חתן וכלה. וה"ה בנ"ד.

גם בחכמת אדם (כלל פט סימן ו') הביא דברי הרמב"ם הנ"ל, וכתב, ומזה תראה שאותם בדחנים שעושים כדברים אלו בחתונות, עוברים בלאו דאורייתא, והמצוה לעשותם עובר על לפני עור, וכל מי שבידו למחות צריך למחות, וכל שכן שאסור להסתכל ולראותם. ע"כ. וכ"פ בקש"ע (סימן קמו), וכן כתב המהר"ם שיק. ולאפוקי ממה שכתב בספר יבין דעת בחי' ליו"ד דף קיט, שאם אינו עושה שום פעולה רק מטעה את הרואים, והוא אומר כן בפירוש, ואפ"ה אינם מרגישים, מותר, ועל זה סמכו הבדחנים בדורות הראשונים שהיו עושים מעשים זרים בשמחת חתן וכלה. ע"ש. אך העיקר להחמיר כדברי האחרונים הנ"ל. וראה בכ"ז בשו"ת יביע אומר ח"ה (יו"ד סי' יד), ובשו"ת יחוה דעת ח"ג (סימן סח). 

וראיתי לאחד ממחברי הזמן שהביא מדברי המאירי (סנהדרין סז.) שכתב, דדוקא מעשה כשפים אסור, אבל האוחז את העינים עד שנראה כעושה ואינו עושה, פטור אלא שמכין אותו מכת מרדות וכו'. וכל מעשה שדים הרי הוא בכלל כשפים, כל שהוא נעשה בפעולה טבעית, אינן בכלל כשפים, אפילו ידעו לברוא בריות טובות שלא מזווג המין, כמו שנודע בספרי הטבע, שאין הדבר נמנע, רשאים לעשות, שכל שהוא טבעי אינו בכלל הכישוף. ודומה לזה אמרו, כל שיש בו משום רפואה אין בו משום דרכי האמורי. ע"כ. ועל פי זה רצה להתיר לחזות במעשה הקוסם. אלא הרי הזכרנו לעיל דברי שאר הראשונים שאין דעתם כן, ולא חילקו כדברי המאירי.

ודעת הרדב"ז (ח"ה ללשונות הרמב"ם סי' אלף תרצה, תקפה) דאחיזת עינים היא שעושה דברים זרים על דרך תחבולה או מהירות או קלות ידים, שנראה כאילו אחז את העינים, ובזה אין איסור תורה כלל, אלא שאסור משום גניבת-דעת הבריות. וע"ש שר"ל שבספרו חזר הרמב"ם ממש"כ בסהמ"צ שאחיזת עינים של מעונן היא ממיני הכישוף. והיוצא מדבריו שאם אומר להם שהוא עושה רק מעשה להטוטים יתכן שמותר.

ועפ"ד הרדב"ז כתב בשו"ת דברי יציב (חיו"ד סי' נז) דבכה"ג שמגלה שעושה כן בדרך תחבולה וליכא גניבת דעת, שרי להרדב"ז. ויש לומר שגם להאוסרים ליכא בזה משום לא תעונן, או משום מראה"ע, כיון שאומר בפירוש שהוא מלומד להראות ענינים כאלו, ואין בזה אלא חכמה מסויימת לעשות כן, וכל אחד יכול להתלמד לעשותה, וליכא החשש שיטעו לומר שיש בזה כח עליון ויצא להם סיבה לכפור בעיקר כדברי החינוך הנ"ל. וז"ב. ע"כ.

ובשו"ת אגרות משה (יו"ד ח"ד סימן יג) כתב, שאם אומרים שעושים בדרך טבעי, וכן הוא ידוע ומפורסם, איני רואה בזה שום איסור. אבל עכ"פ להוראה למעשה לא בא לידי ענין זה, ולא שמעתי שבכאן עושין בדחנות בכלל. ובמקצת מקומות שנזדמן שהייתי על חתונות שהיה שם בדחן, לא נתעסקו בדברים כאלו. ולכן לא נשמע ממני זה אלא בלימוד ולא למעשה, אף שלא מסתפקנא בהלכה. ואם היה בא למעשה הייתי משתמטנא מפני כבוד רבותינו האוסרין. ואם לא היה אפשר להשתמט הייתי מורה דבדרך טבעי, וידוע ומפורסם שהוא דרך טבעי, שמותר. ומה שהוסיף כתר"ה דידוע שהרבה ילדים מתפעלים מזה, עד שחושבים שודאי יש לאדם זה כחות בלתי טבעיים, הפריז על המידה. אלא שילדים חושבים שאדם גדול הוא, ויש ודאי ילדים שחושבים שהרבה איכא כמוהו, ולא שייך שום חשש בזה.

וכיו"ב כתב בשו"ת בצל החכמה (חלק ד סימן יג אות ה) דאחיזת עינים שאינה בכח כשפים, רק ע"י קלות התנועה ביד, אינה אסורה רק באינו עושה כלום ונדמה לרואה כאילו עשה, אבל עושה כאשר נדמה לעין אין בה איסורא. ומעשה תמהון הנעשה בעת שהחפץ מכוסה בינתיים לזמן מה מעין הרואה, אין בו איסור. ולמעשה צ"ע. ע"כ. וכן הביא בחשוקי חמד (סנהדרין סז:) בשם הגרי"ש אלישיב, שאמר שאף לשי' הרמב"ם והחינוך שאחיזת עיניים אסור, אם יראה לרואים באיזה אופן עושה הוא את מעשיו, שוב אין זה אחיזת עינים.

ואמנם בשו"ת שבט הלוי ח"ה (סימן קכט) נשאל אם מותר להניח לילדים לראות מעשה אחיזת עינים, באופן שלא יהי' מעשה אחיזת עינים ממש, רק להראות האיך העושים כך מרגילים עצמם לאחוז עינים ולומדים זה, והשיב, דלדידי פשיטא דאסור, ולא ידעתי שום צד היתר.

ואמנם ע' בילקו"י שהבאנו דיש אומרים שאם הקוסם מראה לכל הקהל בתחלה דרך והאופן שהוא עושה, ומוכיח להם שהכל הוא על ידי זריזות ידים, ואין כאן שום מעשה קוסמות, יש שיצדדו להתיר לשמחת חתן וכלה וכדו'. וע' בתשובות והנהגות (כרך א סימן תנה) שכתב, דלדינא נראה שבודאי איסור גמור כשלא מכירים, עכ"פ מפני מראית עין דכישוף, אבל אם מודיע מפורש שאין זה כישוף רק חכמה שכל אחד יכול ללמוד מותר, אבל חוששני שמא יראו האחיזת עינים ולא ישמעו מה שמפרש שאין זה כישוף, ולכן נראה להחמיר, ואין היתר אלא כשלמשחק פיתקא, גלוי ומפורסם בלשון המדוברת "אין זה בכישוף רק חכמה לבד" ואז נראה שאין איסור, אף דמיחזי ככישוף, ומ"מ אינו ראוי לן ולדכוותן לעסוק בדברים אשר לא שמענו מאבותינו נוהגין כן. ע"ש. הנה שצידד להקל במודיע מראש שזו זריזות ידים בעלמא.

וי"א דמה שאסר הרמב"ם הוא דוקא באוחז את העינים ומדמה בפני הרואים שעושה מעשה תמהון וכו' דבזה לוקה, אבל לא כתב זריזות ידים וקלות תנועה, והסתמכו על מ"ש בתפארת ישראל בפירוש המשניות (שם) שפירש משנתנו, המכשף העושה מעשה חייב, שעושה מעשים בכח הכשפים. ואוחז את העינים, שבכח כשפים והשבעות כחות הטומאה מראה לבריות כאילו עושה מעשה חדש אע"פ שבאמת לא עשה, זה פטור. אבל האוחז העינים שלא בכישוף, מותר לכתחלה. עכ"ל. וכ"כ בספר יבין דעת (בחידושיו ליו"ד דף קי"ט ע"ג) שאם אינו עושה שום פעולה רק מטעה את הרואים והוא אומר כן בפירוש, ואפ"ה אינם מרגישים, מותר. וסיים, וע"ז סמכו בדחנים בדורות האחרונים שהיו עושים מעשים זרים בשמחת חתן וכלה.

ואמנם ביביע אומר וביחוה דעת הנ"ל לא חילק בכל זה, ומבואר מדבריו שעל ידי ישראל אין להקל אף אם מראה להם דוגמא מאחיזת העינים שעושה.

ושוב יצא לאור חזון עובדיה ח"ג, ושם בסוף הספר כתב להקל באופן הנז' רק בקוסם גוי ולצורך שמחת ילדים חולים, או שמחת חתן וכלה. ועכ"פ לצורך פרנסה יש לעיין אם יכול לסמוך על הרב אלישיב כשמראה דוגמא על זריזות ידים. והרבה דברים הקילו לצורך פרנסה, כי להביא טרף לביתו בנפשו הדבר. ועד שימצא פרנסה אחרת יוכל לסמוך על הרב אלישיב, אבל יחפש בכל יום ובכל שעה פרנסה שהיא לכל הדעות.

וברכתי להרה"ג המחבר שליט"א שיה"ר וחפץ ה' בידו יצלח להגדיל תורה ולהאדירה, ויזכה לברך על המוגמר בקרב הימים בטוב ובנעימים, שובע שמחות וכל טוב.

 

בברכת התורה,

יצחק יוסף

הראשון לציון הרב הראשי לישראל 

ומח"ס ילקוט יוסף

 

מגוון ספרים חדשים בחנות שלנו מורשת מרן שופס. רכשו כעת!

למוצרים נוספים לחצו כאן

הראשון לציון מרן הגרי"ץ יוסף עלה לקבר אמו במלאת 26 שנים להסתלקותה


היום (יט אב תש"פ) סמוך לשקיעת החמה, עלה הראשון לציון והרב הראשי לישראל מרן הגאון רבינו יצחק יוסף שליט"א, לקברה של אמו הרבנית מרגלית יוסף ע"ה, אשת חבר למרן רשכבה"ג רבינו עובדיה יוסף זלה"ה.

הראשון לציון קרא על הציון את אותיות שמה בפרק קיט בתהלים, בתוספת אותיות המילה "נשמה". לאחר מכן הדליק נר לזכרה, ואמר קדיש והשכבה.

כזכור, אתמול במסגרת שיעורו השבועי הגדול בתבל בלויין, הקדיש הראשון לציון את השיעור לעילוי נשמתה של אמו הצדקת, והזכיר את זכותה הגדולה, במסירות הנפש לא להפריע לבעלה הגדול בלימוד התורה.

צפו בתיעוד:

 

מגוון ספרים חדשים בחנות שלנו מורשת מרן שופס. רכשו כעת!

למוצרים נוספים לחצו כאן

פרסום ראשון: לאחר שנים הודפסו מחדש ספרי "שלחן המערכת"


לאחר שנים של המתנה רבה מצד הציבור, כעת הודפסו מחדש ספרי "שלחן המערכת" מערכות בעניינים שונים על סדר האל"ף בי"ת, מהראשון לציון והרב הראשי לישראל מרן הגאון רבינו יצחק יוסף שליט"א.

הספרים סוקרים כעת את האותיות א-ה, בתפלה להשי"ת שהקב"ה יתן כוחות ובריאות למרן רבינו הראש"ל שליט"א להמשיך במפעל האדיר עד לסיום כל האותיות.

הספרים, שרבים שאלו מתי יהיה ניתן לרכוש אותם שוב, כעת זמינים לרכישה ישירה באתר "מורשת מרן שופס" בקישור הזה.

משלוחים לכל רחבי הארץ (בכמויות גדולות, ניתן לשלוח גם לחו"ל).

 

מגוון ספרים חדשים בחנות שלנו מורשת מרן שופס. רכשו כעת!

למוצרים נוספים לחצו כאן

הראש"ל מרן הגר"י יוסף: מי שאינו שומר על ההנחיות חשש רציחה בידו, ועוונו ישא!


היום (שלישי יד אב תש"פ) הגיע "פרויקטור הקורונה" פרופסור גמזו אל לשכתו של הראשון לציון והרב הראשי לישראל מרן הגאון רבינו יצחק יוסף שליט"א. במשך הפגישה שוחח פרופסור גמזו עם מרן רבינו הראש"ל שליט"א על ענייני נגיף הקורונה. במהלך הפגישה יצא מסמך משותף למרן הראש"ל והפרויקטור, בו הם קוראים לשמור על הנחיות משרד הבריאות.

להלן המסמך המלא:

מגוון ספרים חדשים בחנות שלנו מורשת מרן שופס. רכשו כעת!

למוצרים נוספים לחצו כאן

משלחן הראשון לציון • היכן מותר לגלח ואיך מותר להתגלח? / הרב יצחק יוסף


מידי שבוע אתר "מורשת מרן" מביא תשובה הלכתית חדשה, מאשר השיב מרן פוסק הדור הראשון לציון והרב הראשי לישראל הגאון רבינו יצחק יוסף שליט"א, מח"ס ילקוט יוסף , שולחן המערכת, עין יצחק ועוד.

השבוע המאמר עוסק בנושא: היכן מותר לגלח ואיך מותר להתגלח?

תרמו להחזקת האתר!

בס"ד, ‏ט' תמוז תש"פ, 1344-2/פ'

לכבוד היקר והנעלה, שוקד באהלה של תורה, כש"ת הרב משה צור נ"י

שלום רב,

בדבר האיסור להקיף את כל הראש בתער הנני לבאר,

הנה הריב"ן (מכות כ.) כתב לגבי פאות הזקן: חמש פאות יש בזקן אחת למטה מן האוזן מקום שהלחי התחתון יוצא ומתפרד שם, ושם נקרא פאה בחודו של לחי שבולט לחוץ, ששם מתחלת הזקן, "וכל שלמעלה עד הצידעא בכלל פאת הראש היא". ומרן בב"י (יו"ד סי' קפא) דן לגבי שיעור רוחב הפאה, והביא דברי הריב"ן, ודברי הרמב"ם, וסיים, דכיון דספיקא דאורייתא היא, יש ליזהר מלגלח הצדעים מכנגד שער שעל פדחתו ועד למטה מן האוזן מקום שהלחי התחתון יוצא ומתפרד שם, ועל רוחב מקום זה לא תגע יד בתער או במספרים כעין תער. ע"כ.

ועפ"ז כתב מרן בש"ע (יו"ד סי' קפא ס"ט): שיעור הפאה מכנגד שער שעל פדחתו, ועד למטה מן האוזן, מקום שהלחי התחתון יוצא ומתפרד שם, וכל רוחב מקום זה לא תגע בו יד.

וגם בלשון מרן בש"ע, יש להסתפק, האם הכונה עד החור שבאוזן [בתחלתו או בסופו], שזה עיקר האוזן, או שהכונה גם לבשר האוזן שמסביב, אך די גם מבלי התנוך, או עד מקום סיום חיבור האוזן לבשר. או"ד אף התנוך בכלל.

והנה בכמה ראשונים משמע שהשיעור הוא עד הנקב שבאוזן, וראה לשון המאירי (מכות יג.): "ולחי העליון הוא צד הלחי שמן הפה ולמעלה ומקום בליטתו הוא סמוך לאוזן כנגד הנקב מצד הפנים". וע"ע מה שהביאו בזה באוצר מפרשי התלמוד (מכות כ:).

אמנם גם את"ל שמרן בש"ע נתכוין עד סוף בשר האוזן, אפשר שלא כתב כן אלא מצד חומרא מחמת ספק. וע' היטב בב"י שם.

ועוד שהרי מאידך תיכף אחר זה, בבדק הבית העתיק מרן לשון הריטב"א (מכות כא.) שכתב: בי פירקי רישא, הם במקום חיבור הראש והעינים, שהראש שתי חתיכות מקום השער חתיכה אחת, ומקום הפנים חתיכה אחת, ומתחברת בצד האוזן מלפניו זו עם זו, והיא, נקראת צידעא, כי שם סוף הראש מקום חיבור הפרקים. וחייב על הראש שתים, אחת בראש הצידעא מכאן ואחת בראש הצידעא מכאן, ולשון הכתוב לא תקיפו פאת ראשכם, הוא מה שאמרו בברייתא שישוה צדעיו לאחורי אזנו ולפדחתו, לפי שהשערות בצידעא הם בולטות כלפי הפנים למטה ממקום צמיחת השער שבראש לפניו במצחו ולאחריו באזניו, וכשאדם מגלח שערות של פאה זו עד שיהא מגלח כל היוצא חוץ ממקום צמיחת השערות שבמצחו ואחורי אזניו ויהיה הכל שוה, יראה מקום הצידעא עם אחורי האוזן ועם הפדחת שהוא המצח הכל חלק וישאר הראש בעיגול חלק מוקף עומד כבכוליאר, והשערות שבאותו הפרק, הם מה שיש בגופו של פרק זה, "כי היורדים למטה בחתיכת הפנים, אינם מכלל שום פאה, לא מפאת הראש שהרי אינם בראש ולא מפאת הזקן", שאינם מכלל שערות הזקן כלל. ע"כ.

ומשמע, שמסוף הצדעים ועד למטה מהאוזן אינו לא מפאת הראש ולא מפאת הזקן. ודלא כמשמעות לשון הריב"ן במשנה, שפאת הראש היא עד מקום שהלחי התחתון יוצא. וע' בש"ע ס"א.

ובשו"ת "אמרי יושר" (ח"ב סי' קפג) מפרש שהשיעור הוא עד סוף האוזן, מלבד התנוך הרך.

גם בענין מדידת העצם יש להסתפק, שעצם הלחי התחתון איננה ישרה וגם נמשכת באלכסון [ראה בציור המצורף], וצ"ע כיצד למדוד, ואם שיעור הפאה נמשך כפי מיקום העצם בקו אלכסוני.

וע' באורך בדרכי תשובה (סימן קפא אות יג) בתיאור מקום זה בשם ס' יד הקטנה (ח"ב מצוה נג בפ"ו מהל' ע"ז אות עג), וע"ש ששיעורו, עד למטה מן האוזן למקום שהלחי התחתון יוצא ומתפרד שם, ושמשמע בב"י דכל שיעור זה באורך הוא מדאו'.

ובשו"ת ארץ צבי פרומר (סי' ג) כתב, ששיעור הפאות הוא עד למטה קצת מאמצע האוזן, ותמה על לשון הש"ע, ששיעור מקום הפאות עד למטה מן האוזן. שהרי בטור וב"י שם מתבאר שאין שום דעה להחמיר כל כך. ועוד, שמקום חיבור הלחי לצדעים, הוא לכ"ע בכלל פאות הזקן, ולמטה מן האוזן ליכא צדעים כלל. ע"כ. אמנם גם בדברי מרן יש לפרש כן.

ויש שהעירו בדברי מרן (סעיף ט' הנ"ל), שנקט, "מקום שלחי התחתון יוצא ומתפרד", ולכאו' משמע דזהו עד מקום לחי התחתון ולא לחי העליון. ולאידך הקשו סתירה בדברי מרן, שבש"ע שם סעיף א' כתב: פאות הראש הם שתים. סוף הראש הוא מקום חיבורו ללחי מימין ומשמאל. ע"כ. ומשמע בלחי העליון. ויש שכתבו לחלק בין מקום אורך הפאות לבין מקום רוחב הפאות, [שבסעיף א' מיירי לגבי מקום האורך, ובסעיף ט מיירי לגבי מקום הרוחב].

ויש בזה כמה שיטות בראשונים, שהצדעים (מקום חיבור הראש עם הפנים והלחיים) לכ"ע הם בכלל פאות הראש. ומתחת לצדעיים יש לחי העליון, וכלשון המאירי הנ"ל, שהוא צד הלחי שמן הפה ולמעלה, ומקום בליטתו הוא סמוך לאוזן כנגד הנקב מצד הפנים. ובזה יש ג' שיטות. א. בריב"ן הנ"ל משמע שפאת הראש היא עד מתחת האוזן, וכל מה שבלחי העליון הוא מכלל פאת הראש, ומתחת האוזן מתחיל פאת הזקן. ב. בריטב"א הנ"ל מבואר קולא, שהמקום שלמטה מן הצדעים עד מתחת האוזן איננו מפאת הראש ולא מפאת הזקן. ג. בהרבה ראשונים משמע שפאת הזקן מתחילה בסוף הצדעיים.

והרמב"ם (ע"ז פי"ב ה"ו) כתב בתו"ד, שפאת הראש מניחים אותה "בצדעים". ושם הלכה ז כתב, ה' פאות יש בזקן, לחי העליון, ולחי התחתון וכו'. ומבואר שלחי העליון בכלל פאת הזקן ולא בכלל פאת הראש. וכ"כ הסמ"ג (לאוין נח). ושם (לאוין נז) כתב, שהפיאות הם הצדעין, כדמחוי רב ששת בין פרקי רישא (מכות כא.). וכן לשן רש"י (שבועות ב:), פאה לשון סוף וקצה, מקום חיבור הגלגולת עם הלחי, והן מקום הצדעין. ופאת הזקן, שתים מכל צד, ב' צדעים. שהלחי רחב כנגד הצדעים ויש לכל דבר רחב קצה לשני צדדין בראשו. ע"כ.

והרא"ש (מכות פ"ג סי' ב) הביא מרבינו חננאל לגבי פאת הזקן, שמקום חיבור הלחי לצדעים, הוי פיאה, וכן מצד אחר, ושני גבולי השפה אחת מימין השפה ואחת משמאלו ושבולת הזקן מתחת הרי חמש. ורש"י פי' מקום חבור הסנטר לעצם ואחת מימין הסנטר ואחת בשמאל שבולת זקן באמצע הרי שלש וחיבור הצדעין מכאן ומכאן הרי חמש. וי"מ שעצם הלחי המחובר לצדעין הוא רחב ויש לו שתי פיאות הרי ד' פיאות במקום חבורן ואחת בשבולת הזקן. ובנגעים (פ"י מ"ט) תנן, איזהו הזקן מפרק של לחי עד פיקה של גרגרת. וירא שמים יצא ידי כולם ולא יעביר תער על כל זקנו. ע"כ.

וכמה אחרונים כתבו שמסתברא, שכל השיער שאינו צומח לקטן (או נשים), אינו חלק מן הפאות. והביאו לשון הב"ח (יו"ד סי' קפא) שהקטן שאין לו שער זקן צדעיו מלאים שער הראש. וכן כתבו בשם הגר"מ פיינשטיין, ושגם מרן מודה לזה, ולא כתב להניח שיער עד סוף האוזן, רק למי שגדל לו שיער שם בהיותו קטן, אבל אם בהיותו קטן גדל לו שיער רק עד למעלה מן העצם זה עצמו סוף פיאות הראש, ומה שגדל אח"כ לאחר בר מצוה, זה כבר 'זקן' ולא נכלל בכלל 'פיאות הראש'.

סוף דבר, שיש להסתפק בזה בדעת מרן, ובפרט לפי מה שהביא בבדק הבית דברי הריטב"א. ולענין הלכה, כבר כתב מרן בש"ע שלא יגע בו יד בכל מקום זה.

אלא שמעיקר הדין כאשר מתגלח במספרים או במכונה כשרה כדת וכדין, היה לנו לדון בכמה ספיקות להקל. א. שמא גם בפאת הראש אין איסור לגלח רק בתער ולא במספרים כעין תער. ב. שמא די שמשייר ארבעים שערות. ג. שמא מקום זה אינו מפאת הראש וכנזכר לעיל שתלוי במחלוקת הראשונים. ובפרט שספיקות אלו לא הוכרעו בהלכה, שמרן בש"ע (סי' קפא ס"ג) כתב "אינו חייב אלא בתער. ויש אוסרים במספרים כעין תער, ויש לחוש לדבריהם". וגם הספק אם די שמשייר ארבעים שערות, מבואר בב"י שלא הוכרע להלכה. והריטב"א (מכות כא.) ג"כ הביא דברי הרמב"ם בזה.

ומה ששאל בשיעור מספרייים כעין תער ולפי מה שנוהגים להתיר גילוח הזקן במספריים אפילו כעין תער – בזמן שחלק התחתון אינו חד לגילוח בלי עזרת העליון (יו"ד סי' קפא סעי' י' וברמ"א שם). יש לדון אם היתר זה אמור גם בגילוח שיש בו השחתה ממש כתער הואיל ועשוי בצורת מספריים, או שמא אין היתר מספריים אמור אלא בזמן שאינם משחיתים השערות עד עיקרן ושרשן כתער, אבל בזמן שמשחיתים, דין המספריים כדין התער ובשניהם אני קורא : ולא תשחית את פאת זקניך (ויקרא יט, כז).

ועיין בספר לקוטי הלכות (להחפץ חיים- מכות כא. בעין משפט ס"ק ז) שכתב בזה"ל: "והנה לפ"ז המאשינקע (המכונה) החדשה שמספרין בה שמגלחין כתער ממש ותולש השער לגמרי ולא נשאר מאומה, המספר בם את זקנו, לכאורה עובר על מה שכתוב ופאת זקנם לא יגלחו ושומר נפשו ירחק מזה מאד" עכ"ל.

וכך מוסרים בשם מרן הגאון החזון איש שדעתו היתה להחמיר בגילוח הזקן במכונות גילוח אפילו במכונות הישנות שהיו בזמנו, עיין בשו"ת מנחת יצחק (ח"ד סי' קיג בהערה שבסוף התשובה שם) שהחזו"א עשה נסיונות במכונות הגילוח, והיינו שליכלך ידיו בדיו וגילח במכונה במקום הדיו ונעשה נקי במקומות שונים ומזה הוכיח שמגלח השערות עד סמוך לבשר ממש והוי כתער עי"ש.

ובמנחת יצחק שם אסף הרבה מספרי מחברי זמנינו שדעתם נוטה לאיסור השימוש במכונות הגילוח בזמן שהן מחליקות כתער, והם: שו"ת חבלים בנעימים (ח"ד סי' כז), שערים מצויינים בהלכה (סי' קעא אות ג), זה השלחן (ח"ב יו"ד סי' קפא), שו"ת מנחם משיב (להג"ר מנדל קירשנבוים רב בפרנקפורט – ח"א סי' מג), שו"ת חלקת יעקב (ח"ב סי' קלג וח"ג סי' לט), והמחבר עצמו מסיק לאיסור באופן זה שמחליק העור כתער ממש, וגם נוטה להחמיר ביותר מזה. עיי"ש.

ואמנם יש לדון להיתר מטעם שהמכונה אין שם תער עליה, ויש להוכיח כן מכח הסוגיא דנזיר מ-מא. ע"ש, ועיין בספר הר  צבי (להגרצ"פ פראנק בהגהות לטור יו"ד סי' קפא) שכתב בפשיטות להתיר גילוח הזקן במכונת חשמל מטעם דהוי מספריים כעין תער (וע"ש עוד שדן גם לענין פאות הראש ומסיק לאיסור).

אמנם לא ביאר בדבריו, אם דעתו להתיר גם באופן הנ"ל שמחליק העור לגמרי. אך בתשובה אחרת שנדפסה בשמו בשו"ת חלקת יעקב (ח"ב סי' קלג) כתב בזה"ל: "מה שנדפס בשמי לאסור מכונת חשמל אינו נכון, רק השבתי להשואלים אותי ע"ז, דהיכי שמתגלחים יצאו נקיים באופן שהבשר נעשה חלק לגמרי שלא נשאר עליהם שום רושם דגילוח כזה דין תער יש לו… ולכן אני אומר לכל שואל, שיזהר שלא להדק המכונה להבשר, דמתוך ההידוק יבוא לידי גילוח ממש, אבל כשאינו מהדק כל כך אז אינו בגדר פסיק רישיה שיבא לידי גילוח ושריא" עכ"ל. נתברר איפה מתשובה זו שאינו מתיר לגלח במכונה באופן שמחליק העור והיינו משום דאז דינו כתער ממש ולא כמספריים.

אולם מה שכתב להתיר לגלח בלא הידוק המכונה אל העור משום דבר שאין מתכוין מטעם דאף כשיהדק לפעמים אינו בגדר פסיק רישיה, צע"ג בזה, דנראה לכאורה דהוי בגדר פסיק רישיה שכמעט אי אפשר ליזהר בזה במציאות שלא יגלח לפחות שתי שערות בהידוק בכל חמש פאות הזקן (עיין בית יוסף סי' קפא בשם סמ"ג ועוד פוסקים שהחיוב בשתי שערות ועיין בקרן אורה נזיר מא, שיש להחמיר אפילו בשער אחד ע"ש), וגם איך אפשר למסור דבר זה לרבים העלולים לבא בקל לידי איסור דאורייתא וכמו שאמרו לענין הוצאה בשבת פחות פחות מד' אמות, שלא רצו חכמים לגלותה משום כבוד אלקים הסתר דבר (שבת קנג:), פן יבוא בקל לידי חיוב הוצאה מדאורייתא.

וכן יש לדון דהוי דבר המתכוין הואיל ומתכוין לפעולת הגילוח אלא שאינו מתכוין לאיסור שבה, שהרי אין צריך כוונת איסור אלא כוונת פעולה. ואולי יש לומר דמתכוין לפעולת גילוח לפעולת השחתה שזה נכנס בסוג פעולה אחרת, וכיוצא בדבר לענין לבישת כלאים שמתכוין ללבישה ולא להנאת חימום דהוי דבר שאין מתכוין (שבת כט:) אע"פ שהפעולה היא לבישה והיינו משום דלבישה בלא חימום הוי פעולה אחת, והנאת חימום, פעולה אחרת וצ"ע.

וגם לפי דבריו אמאי כתבו הפוסקים לאסור בגילוח הזקן במספריים כעין תער בזמן שחלקו התחתון חד מאוד מחשש שמא יבוא לגלח עם התחתון בלבד דהוי כתער (רמ"א יו"ד סי' קפא סעי' י בשם תה"ד) ולמה לא כתבו להתיר מטעם דהוי דבר שאין מתכוין ולא הוי פסיק רישיה? אלא ע"כ צריך לומר או דהוי דבר המתכוין הואיל וכוונתו לפעולת גילוח כאמור לעיל, או דהוי קרוב לפסיק רישיה כמוש"כ בתה"ד סי' רצה דקשה מאוד להיות נזהר בדבר זה. (וצ"ע בזה בחת"ס או"ח סי' רנט בסוף התשובה שם) וכמש"כ במהרש"א שבת (קכ:) לענין פתיחת הדלת בפני המדורה דיש לאסור באופן זה. או משום שיש לגזור שמא יתכוין, כמש"כ בש"ע הגר"ז (או"ח סי' רעז, קונטרס אחרון ס"ק א) וא"כ מכ"ש שיש להחמיר מטעמים אלו במכונת גילוח שלא ע"י הידוק, מחשש שיבוא בקל לידי הידוק.

ויש להוסיף לזה מה שכתב לחדש בשו"ת מלמד להועיל (ח"ב יו"ד סי' סד) דבתער ממש יש לאסור מדאורייתא גם בתוך כדי לכוף ראשו לעיקרו הואיל וראוי להשחית עד סמוך לבשר ע"ש. וא"כ לשיטה זו יש לאסור בנידון דידן גם בלא הידוק משום דעל פי הרוב נעשה הגילוח בתוך שיעור דכדי לכוף (שיעורו בכדי לגדל השער שבעה ימים אחרי התספורת כמבואר בנזיר לט). וראה עוד בשו"ת יביע אומר חלק ט' חלק יורה דעה סימן י', שהאריך בטו"ט בענין הגילוח במכונה, והעלה שם, שכל איש שיכול לגדל זקנו או לתקנו במספרים שלא כעין תער, תבא עליו ברכה, אבל אלו שאינם יכולים, הן מפני סיבות של פרנסה, הן מפני שעלול לגרום הדבר לעורר מחלוקת בבית, ומגלחים זקנם במכונת גילוח חשמלית, יש להם על מה שיסמוכו, ובלבד שיזהרו שלא להדק את המכונה אל עור הפנים, כדי שלא יעקר השיער משרשו. והמזהיר והנזהר ירבה שלומם כנהר. עכ"ד.

סוף דבר, דמצינו לכמה אחרונים שצידדו בזה להיתר, וגם המנהג כן אצל יראי ה', ולכן אי אפשר וקשה מאד לאסור איסר בדבר שנתפשט היתרו כל כך, ומצינו לכמה מגדולי האחרונים שהתירו בזה, ובודאי שהמקילין יש להם סימוכין דקשוט בהלכה, אלא שאין להעביר את המכונה על הפנים הלוך ושוב חזק, אלא יש להקפיד לעשות זאת בעדינות יתר, ולא בחוזק. או לחילופין שיתגלח במכונת תספורת [פאטר], ונכון יותר היכא דאפשר להתגלח במשחה [משעי]. אך כל זה על צד החומרא ומצד ראוי ונכון, אך מעיקר הדין אי אפשר לנו לאסור מה שהכל נהגו בו היתר, ורק יש להזהיר שלא ללחוץ עם המכונה חזק הלוך ושוב על הפנים, וגם יורידו את הסכין הכפול. והמזהיר והנזהר בדבר זה שיש בו חששות דאורייתא, ירבה שלומם כנהר, ותבא עליהם ברכה. [ע"כ לשון המכתב].

בברכת התורה,

יצחק יוסף

הראשון לציון

הרב הראשי לישראל

מגוון ספרים חדשים בחנות שלנו מורשת מרן שופס. רכשו כעת!

למוצרים נוספים לחצו כאן

פינת ההלכה • האם צריך לתת מעשר מ"מענק קורונה"? / הרב יצחק יוסף


פינת ההלכה של מרן הראשון לציון והרב הראשי לישראל הגאון רבינו יצחק יוסף שליט"א, כפי שמסר ברדיו כאן מורשת בערב שבת פרשת … תש"פ, בנדון…

>> תרמו להחזקת האתר!

להאזנה דרך הטלפון, חייגו לערוץ מרן: 079-916-5000 שלוחה 32

האזינו:

 

מגוון ספרים חדשים בחנות שלנו מורשת מרן שופס. רכשו כעת!

למוצרים נוספים לחצו כאן

משלחן הראשון לציון • האם מותר לדבר בין נטילת ידיים לברכת המוציא? / הרב יצחק יוסף


מידי שבוע אתר "מורשת מרן" מביא תשובה הלכתית חדשה, מאשר השיב מרן פוסק הדור הראשון לציון והרב הראשי לישראל הגאון רבינו יצחק יוסף שליט"א, מח"ס ילקוט יוסף , שולחן המערכת, עין יצחק ועוד.

השבוע המאמר עוסק בנושא: האם מותר לדבר בין נטילת ידיים לברכת המוציא?

תרמו להחזקת האתר!

בס"ד, ‏כ"ב תמוז תש"פ, 1428-2/פ'

 

לכבוד

היקר והנעלה, כש"ת ה"ה בני לוי נ"י

 

שלום רב,

לשאלתו האם מותר לכתחילה להפסיק בדיבור בין נטילת ידים לברכת המוציא או שהוא רק בדיעבד.

הנה בספר ילקו"י ברכות (סי' קס"ו) מבואר, שמעיקר הדין לדידן מותר אף לדבר בין הנטילה לברכת המוציא, ומ"מ טוב ונכון שלא לדבר כלל בין הנטילה להמוציא בין בחול בין בשבת. ומ"מ אם שומע קדיש או קדושה בין הנטילה להמוציא, או שמע איזה ברכה מחבירו עונה.

ועוד מבואר שם שמעיקר הדין מותר להתעסק באיזה עסק קטן בין הנטילה לברכת המוציא, כגון ליתן צדקה לעני, או לראות מה השעה וכיוצא, ובהערה בארנו שלדעת הרי"ף והרמב"ם אין לחוש על הפסק בין נט"י להמוציא, שכיון שהש"ע לפניו ודעתו לאכול לא חשיב היסח הדעת, ומה שמוזכר (בברכות מ"ב.) תיכף לנטילה ברכה, מפרשים לה על מים אחרונים, אולם התוס' (פסחים ק"ו:) כתבו דעל מים ראשונים קאי, והר"ש היה מחמיר לחוש לדברי התוס' ורבינו יונה דאמים הראשונים נמי קאי, וז"ל מרן הש"ע י"א שא"צ להזהר מלהפסיק בין נטילה להמוציא, וי"א שצריך להזהר וטוב להזהר, ונראה מדברי מרן הש"ע שסובר שהעיקר כהרי"ף והרמב"ם, אלא שטוב להזהר גם בראשונים ממדת חסידות, אלמא דמדינא מישרא שרי, וע"ש בכל ההערה, ועל כן לכתחילה ראוי להחמיר שלא לדבר, אך אם יש לו צורך לדבר באיזה דבר מותר לדבר, ולעיין בספר בלא להוציא מהפה בין הנטילה לברכת המוציא כשמשתהים מותר, ואין לחוש בזה להפסק, וע"ע במג"א (סי' קס"ז ס"ק י"ד) שכשיש מסובים רבים טוב לדבר ד"ת מלישב בטל, וק"ו לעיין בספר בלי לדבר.

בברכת התורה,

יצחק יוסף

הראשון לציון

הרב הראשי לישראל

 

 

מגוון ספרים חדשים בחנות שלנו מורשת מרן שופס. רכשו כעת!

למוצרים נוספים לחצו כאן

פינת ההלכה • צום תשעה באב בצל הקורונה / הרב יצחק יוסף


פינת ההלכה של מרן הראשון לציון והרב הראשי לישראל הגאון רבינו יצחק יוסף שליט"א, כפי שמסר ברדיו כאן מורשת בערב שבת פרשת דברים תש"פ, בנדון תשעה באב בצל הקורונה.

>> תרמו להחזקת האתר!

להאזנה דרך הטלפון, חייגו לערוץ מרן: 079-916-5000 שלוחה 32

האזינו:

מגוון ספרים חדשים בחנות שלנו מורשת מרן שופס. רכשו כעת!

למוצרים נוספים לחצו כאן

הראש"ל מרן הגר"י יוסף בכותל: איננו יודעים למה באה הקורונה, להתחזק בהכל!


הערב (ער"ח אב תש"פ) התקיים מעמד תפלה עולמי בכותל המערבי בראשות של הראשון לציון והרב הראשי לישראל מרן הגאון רבינו יצחק יוסף שליט"א, להצלת עם ישראל מהקורונה.

להלן התמלול המלא של משאו של מרן הראש"ל שליט"א.שוכתב ע"י הרה"ג רבי דביר פרץ שליט"א:

אנחנו נמצאים בתקופה קשה, מגפת הקורונה הולכת ובאה, בכל העולם כולו כבר מתו מאות אלפים מהמגיפה הזו, וברוך ה' בארץ פחות, אבל עדיין יש כמה מאות שנפטרו מהמגיפה, כמה עשרות אלפים שנהיו חולים וחלשים, ויש שהחלימו ונשאר להם כל מיני תסמינים.

היום ערב ראש חודש אב, אנחנו צריכים להתפלל לקדוש ברוך הוא, לזעוק לקדוש ברוך הוא, "אבינו מלכנו מנע מגיפה מנחלתך"! אני מבקש מכל הציבור היקר, במשך התקופה הקרובה, בכל יום אחר חזרת הש"ץ, לומר את כל הנוסח של "אבינו מלכנו". חוץ מהקטעים "חדש עלינו שנה טובה" "כתבנו" וכו'. צריכים לעורר רחמי שמים.

וכן להתחזק באמירת פיטום הקטורת. אנחנו לא יודעים חשבונות שמים, "על מה עשה ה' ככה", אנשים חרדים ויראי שמים נפטרים מהמגיפה הזו, עם שאר המון העם. גם בחוץ לארץ הרבה אנשים תלמידי חכמים, יראי ה' ואדמורי"ם נפטרו. "על מה עשה ה' ככה" – אנחנו לא יודעים, אבל ברור שצריכים לעשות חשבון נפש. כל אחד ואחד יתקן מה שצריך לתקן.

דבר ראשון יש להיזהר מביטול תורה, צריכים לקבוע עיתים לתורה, רבותי! שלא יעבור יום אחד בלי תורה. בני ישיבות, אברכים, לא לדבר באמצע הסדרים, אחר כך אומרים בוידוי של כיפור "קטפנו מלוח עלי שיח", זה על הדיבור באמצע הלימוד [א.ה. בגמרא חגיגה (יב ע"ב) וע"ז (ג ע"ב) אמר רבי לוי, כל הפוסק מדברי תורה ועוסק בדברי שיחה מאכילין אותו גחלי רתמים, שנאמר "הקוטפים מלוח עלי שיח ושרש רתמים לחמם]. שהלימוד יהיה ברצף, בהתמדה. ולקבוע עיתים לתורה בבוקר ובערב. להתחזק בלימוד התורה.

להתחזק גם כן בכבוד בית הכנסת, כידוע שגזירות ת"ח ות"ט היו בגלל שדיברו בבית כנסת דברים בטלים, כמה צריך להיזהר בדבר. להעמיד בכל בית כנסת גבאי שיהיה מיוחד לכך, להעיר בעדינות, לא בצעקות או בגערות, לרמוז לאנשים לשתוק בבית הכנסת. לא להכניס טלפונים לבית הכנסת, או לכל הפחות לכבות את הטלפונים, שלא יהיה לא נענוע ולא זעזוע, וכל שכן שלא יהיה "ואשמע אחרי קול רעש גדול"… לשמור על כבוד בית הכנסת בלי דברים בטלים, אולי זה העוון שבידינו, מי יודע.

כמה צריך לחזק הענין של שמירת שבת, לצערנו הרב בחודשים האחרונים פרצו הגדרות של שמירת השבת, בכל מיני ערים, ברמת גן בתל אביב, ה' ירחם! לא מבינים שהייחודיות שלנו היא בתורה ובמצוות.

כשהתמודדתי לרבנות הראשית לישראל, שאל אותי ראש עיר גדולה בישראל: מה דעת כבוד הרב שיהיה תחברוה ציבורית בשבת? הוא ציפה שאגמגם, או שאחניף, כי באתי עכשיו לבקש את תמיכתו. אך קיימתי בעצמי "ויגבה ליבו בדרכי ה'", אמרתי לו מפורש: תשמע, ארץ ישראל – ירושלים, תל אביב, רמת גן, ראשון לציון, זה לא מוסקבה, וילנא וכדומה, זה ארץ ישראל. כל הייחודיות של עם ישראל היא על ידי התורה הקדושה. אמרתי לו, תגיד לי, בלי התורה – מה אתה עושה כאן?! היו כאן פלסטינים, גרשנו אותם ולקחנו את ארץ ישראל, רק מכוח התורה הקדושה, רק בגלל הבטחת הבורא יתברך. אז מה, ניקח רק דף אחד מהתנ"ך והכל נזרוק?! לכן צריכים לחזק את שמירת השבת.

אני קורא לכל מי שבידו להשפיע, כל אחד ואחד יעשה הכל איך לחזק את שמירת השבת כהלכתה. וכאמור, כיון שאנחנו לא יודעים על מה נעשה הדבר הזה, יש להתחזק בכל הדברים.

נתפלל לקדוש ברוך הוא, נזעק לפניו, "מנע מגיפה מנחלתך". ויהי רצון שיתבטלו כל הגזירות הקשות, שה' יתברך ישלח רפואה שלימה לכל החולים, בריאות איתנה ונהורא מעליא. ונזכה כולנו לבשורות טובות, ישועות ונחמות, אמן ואמן.

מגוון ספרים חדשים בחנות שלנו מורשת מרן שופס. רכשו כעת!

למוצרים נוספים לחצו כאן

משלחן הראשון לציון • האם מותר לקבל צדקה או תרומה מגוי? / הרב יצחק יוסף


מידי שבוע אתר "מורשת מרן" מביא תשובה הלכתית חדשה, מאשר השיב מרן פוסק הדור הראשון לציון והרב הראשי לישראל הגאון רבינו יצחק יוסף שליט"א, מח"ס ילקוט יוסף , שולחן המערכת, עין יצחק ועוד.

השבוע המאמר עוסק בנושא: האם מותר לישראל לקבל צדקה או תרומה מגוי?

תרמו להחזקת האתר!

בס"ד, ‏כ"א תמוז תש"פ, 1411-2/פ'

לכבוד

היקר והנעלה, כש"ת ה"ה רחמים אברמוביץ נ"י

שלום רב,

לשאלתו האם מותר לפרסם לכל באי העולם דרך המחשב את מעלת הצדקה, ושהצדקה תציל ממות, ודרך זה לקבל גם מהגויים תרומות ולהעבירם לאברכים בארץ ישראל.

שהרי אמרו חז"ל (ב"ב ד'.) שאמר ריב"ל מפני מה נענש דניאל (שהושלך לגוב האריות) מפני שהשיא עצה לנבוכדנצר שנא' וחטאך בצדקה פרוק וכו'.

הנה בספר ילקוט יוסף הלכות בית הכנסת (סי' קנ"ט סעיף י"ח) נתבאר שמותר לקבל תרומות לבנין בית כנסת, או לישיבה קדושה, גם מבית כנסת של קהלות הרפורמים או הקונסרבטיבים. בתנאי שלא יכתבו אם שמם על קירות בית הכנסת, שלא ינציחו את שם הגויים והרפורמים על קיר בית כנסת מבית או מחוץ.

אמנם יש גדולים שאסרו זאת בתוקף, אבל דעתו של מרן אאמו"ר זיע"א להקל בתנאי הנ"ל, וע"ש בהערה תשובת אאמו"ר זצוק"ל במאמר בספר הזכרון להגר"י אברמסקי זצ"ל (הוצאת מוריה תשל"ח). ראה שם באורך.

ויש שחילקו בזה בין תרומה לביהכ"נ לצדקה בעלמא, שלבניין ביהכנ"ס מותר לקבל תרומה מגויים, כשם שמנדבים דבר לביהכנ"ס. טעם החילוק בין נדבה לביהכנ"ס שמותר לקבל מהם לצדקה לעניים שאסור, כתב הש"ך (יו"ד סי' רנד ס"ק ד) משום שנדבה לביהכנ"ס הוי כמו קרבן שמקבלין קרבנות מן העובדי כוכבים. והחילוק בין צדקה לקרבנות, הוא מפני שהצדקה מכפרת, ואילו נדרים ונדבות אין באים לכפר. וזה שהצדקה מכפרת, היינו צדקה הניתנת לפרנסת עניים, כמו שכתוב בדניאל (ד כד) וחטאך בצדקה פורק, ועדתך במחן ענין. ומבואר מזה שכל תרומה שאינה לפרנסת עניים, מותר לקבלה מגויים, מאחר שאינה מכפרת להם.

וע' בשו"ת תשורת ש"י (סי' טו) שמותר לבקש מגוי תרומה לבנין בית הכנסת, כיון שהאיסור הוא רק להשיא עצה שתכפר ותגן על הגוי, דבר שנכון לגבי צדקה, אך לא לגבי בית כנסת, וראיה לכך שמקבלים נדרים ונדבות מגויים, וכדברי משה לפרעה גם אתה תתן בידינו זבחים ועולות, אך לא אשמות וחטאות, ובגמרא ע"ז (כד.) למדו מפסוק זה שגוי מקריב קרבנות, ולכאורה זהו דלא כרמב"ן על התורה (שמות י כה) שלא אמר זאת משה לפרעה להעשות.

גם בשו"ת קול אריה (סי' יד) התיר לבקש מגוי תרומה לבנין בית הכנסת, משום שהאיסור בהשאת עצה לגוי הוא דווקא כשהיא לטובת הגוי, אבל כשמבקש ממנו לצורך עצמו מותר. אמנם לא משמע כך מהדיון שסביב העצה שהשיא דניאל לנבוכדנצר, שהרי היא היתה לטובת ישראל, וכן עצתו של בבא בן בוטא להורדוס לבנות את בית המקדש, היתה לתפארתם של ישראל, ולהרבות כבוד שמים. וצ"ע.

וע' בשערי צדק (פ"ו סקכ"ג) ובשו"ת אגרות משה (יו"ד ח"ב סי' קי"ז) דמ"מ אם יש צורך לעשות מסיבה לכבוד הגוי עבור תרומתו, מכוער הדבר לעשות כן, ובכה"ג יש להשתדל לכתחילה להשיג צרכים אלו מיהודים, אף שמצד הדין מותר.

וכל זה אינו נוגע לקבלת תמיכה משלטונות של גויים, ויש לדון אם שייך בזה חסרון מצד כח הפועל בנפעל, אלא הרי אנו מקבלים מהם מה שנוטלים מאתנו מיסים וארנוניות, וכל המשא ומתן בזה בנוי על ענינים נשגבים ונעלים, אשר לאו כל מוחא סביל דא, ונעלם מעין כל חי ,וההכרעה בזה מסורה רק לגדולי ישראל שבכל דור ודור. וע"ע למהר"י ווייל (סי' ס"ז) הובא בד"מ (סק"א) ובב"י (סי' רנ"ט) בשם מצאתי כתוב. ובס' ראשון לציון (סי' רנ"ט ס"ד), ובהג' חת"ס (או"ח סי' קנ"ד סי"א), ובחי' חת"ס (ב"ב ח' ע"א).

ובשו"ת שבות יעקב (ח"ג סי' פ"ה) החמיר במומר, ויליף ק"ו מגוי שמותר לקבל ממנו לביהכ"נ, אבל צדקה אסור, כ"ש מומר שאין מקבלים ממנו לביהכ"נ, שאסור לקבל ממנו צדקה. עכ"ד. אלא שהעירו ע"ז, דהא דאין מקבלים מגוי צדקה הוא משום חילול ה' בפרהסיא, או משום כיבוש קצירה', וטעמים אלו לא שייך כלל בישראל מומר. וכן תמה בשו"ת שבט הלוי (ח"ה סי' קמ"א), וע' בחכמת אדם (כלל קמ"ו ס"ג) שהטעם שאין מקבלים מגוי לצדקה, הוא מפני שאין מקבלים ממנו קרבן הבא על חטאת.

ועכ"פ מותר ליטול מגוי כל תרומה בשביל צרכי מצוה, כבית חולים, או מקוה, וכיו"ב, או בשביל צרכי רבים.

בברכת התורה,

יצחק יוסף

הראשון לציון

הרב הראשי לישראל

 

מגוון ספרים חדשים בחנות שלנו מורשת מרן שופס. רכשו כעת!

למוצרים נוספים לחצו כאן
העמוד הבא »