משלחן הראשון לציון • האם מותר להזמין קוסם לקעמפ? / הרב יצחק יוסף


מידי שבוע אתר "מורשת מרן" מביא תשובה הלכתית חדשה, מאשר השיב מרן פוסק הדור הראשון לציון והרב הראשי לישראל הגאון רבינו יצחק יוסף שליט"א, מח"ס ילקוט יוסף , שולחן המערכת, עין יצחק ועוד.

השבוע המאמר עוסק בנושא: האם מותר להזמין קוסם למסיבה והאם מותר לראות קוסם?

תרמו להחזקת האתר!

בס"ד, ‏כ"א סיון התש"פ 

                                                          

ראיתי גליונות מהספר הנכבד "הרפואה המשלימה בהלכה" לאור איסורי התורה של דרכי האמורי, וגדרי מצוות "תמים תהיה", מעשה ידיו להתפאר של הרב הגאון מעוז ומגדול, כבוד שם תפארתו הרה"ג רבי דוד שלמה שור שליט"א.

המחבר השקיע עמל רב ויגיעה לברר נושאים אלה מהראשונים, גמר חיפוש מחיפוש, ונושא ונותן בהם באמונה, בשכל ישר ונבון, וזריז ונשכר לפתוח ספריהן של ראשונים כמלאכים. ומבין בתרי הספר ניכר עמל התורה של הרב המחבר, דבר שצריך לו התמדה ושכל ישר, וכביר מצאה ידו להקיף הלכות אלו, ואת הכל יפה עשה בעטו, עט סופר מהיר, מסודרים וערוכים בטוב טעם ודע. אשריו ואשרי יולדתו, תרב גדולתו, צנה וסוחרה אמתו, ולפעלא טבא אמינא, איישר חיליה לאורייתא.

ובעברי בין בתרי אמריו ראיתי שכתב דלבדיקת שריר או מטוטלת אין שייכות עם איסור אחיזת עיניים לשיטת הרמב"ם, כי איסור אחיזת עיניים הוא שלא לעשות בזריזות ידיים ובתחבולה דבר הנראה כשינוי בטבע הבריאה, שכשם שכישוף זה לשנות את טבע הבריאה, גם אחיזת עיניים הוא שעושה כאילו שהצליח לשנות איזה חפץ ממטה לנחש או כל כיוצא בזה שיש בו שינוי בטבע הבריאה.

אבל בבדיקת שריר או מטוטלת אין שום שינוי בטבע הבריאה, דמדובר בתנועה עדינה של השריר שמקבל ביטוי מודגש על ידי שהאדם אוחז משקולת המחוברת לחוט דק, שטבע המשקולת לנוע בקלות מכל תנועה קלה של השרירים, ואין כאן כל תנועה בכח זר או לא טבעי. וכמ"ש הרמב"ם שהוא נמצא בכל אדם, ובבחינת 'מזליה חזי'.

ואין לאסור דבר זה שמא הרואים עשויים לטעות כאילו החוט נע מאליו, ויש כאן מעשה שינוי בטבע הבריאה, שנראה שכמעט ואין מי שיטעה שהחוט והמשקולת נעים מעצמם בכח לא טבעי, וכנזכר.

ודבריו מסתברים ומתקבלים על הדעת, ואם המציאות כפי שהרב המחבר שליט"א בירר וליבן, אפשר להקל בדבר להשתמש בבדיקות אלו במקום הצורך, ואין בדבר איסור משום תמים תהיה עם ה' אלהיך.

ואצרף בזה מה שכתבנו בנידון באחרונה, [וחלק מהדברים מבוססים ע"ד מרן אאמו"ר זיע"א], אודות להטוטן וקוסם האם יש בזה איזה אופני היתר, שמסתמכים עליהם ציבור ירא ה', להזמין קוסם לאירועים שונים, כי בילקוט יוסף (שובע שמחות ח"א פי"ד סעיף יא) נתבאר שיש לאסור להזמין קוסם שעושה מעשה להטוטים באחיזת עינים על ידי קלות התנועה וזריזות מעשיו, אע"פ שאינו עושה שום פעולה של כישוף. שהוא איסור תורה, ואסור לעשות כן גם לצורך שמחת חתן וכלה.

דהנה בסנהדרין (סז.) תנן, המכשף, העושה מעשה, חייב. ולא האוחז את העינים. ר"ע אומר משום ר' יהושע שנים לוקטין קשואין, אחד לוקט פטור ואחד לוקט חייב. העושה מעשה חייב והאוחז את העינים פטור. ובגמרא, אמר אביי, הלכות כשפים כהלכות שבת, יש מהן בסקילה, ויש מהן מותר לכתחלה כדר' חנינא ור' אושעיא דכל מעלי שבתא הוו עסקי בהלכות יצירה ומיברי להו עגלא תילתא ואכלי ליה. אמר רב אשי, חזינא לאבוה דקרנא דנפיץ ושדי כריכי דשיראי מנחיריה [מכשף היה, והיה מנפץ חוטמו בכח ומשליך חתיכות של מעילים]. א"ל רב לרבי חייא, לדידי חזי לי ההוא טייעא דשקליה לספסריה וגיידיה לגמלא וטרף ליה בטבלא וקם. [נטל חרב וחתך הגמל לאיברים וקשקש לו בזוג ועמד על רגליו]. א"ל לבתר הכי דם ופרתא מי הואי [כלום נמצא שם לכלוך מן הדם והפרש של הגמל], אלא ההוא אחיזת עינים הוה. ובברייתא (סנהדרין סה:) ת"ר מעונן, ר"ש אומר זה המעביר שבעה מיני זכור על העין, וחכמים אומרים זה האוחז את העינים. ופרש"י, שאוחז וסוגר עיני הבריות שמראה להם כאילו עושה דברים של פלא, והוא אינו עושה כלום.

וכתב הרמב"ם בספר המצות (מצות לא תעשה לב) ולשון חכמים, מעונן, זה האוחז עינים, והוא מין גדול מן התחבולה מחובר אליו קלות התנועה ביד עד שתדמה לאנשים שיעשה ענינים שאין אמיתות להם, כמו שנראה אותם יעשו תמיד, יקחו חבל וישימוהו בכנף בגדיהם ויוציאו נחש, וישליכו טבעת לאויר ואחר כך יוציאוהו מפי אדם אחד מן העומדים לפניו, ומה שידמה לזה מפעולות החרטומים המפורסמים אצל ההמון, כל פועל מהם אסור. והעושה כן יקרא אוחז עינים, והוא מין ממיני הכישוף, ומפני זה לוקה, והוא עם זה גונב דעת הבריות.

גם בספר החינוך (מצוה רנ) כתב, שהאוחז את העינים הוא על ידי תחבולה יחובר אליה קלות היד ועוצם מהירותה עד שיראה לבני אדם שעושה מעשה פלא, כמו שיעשו תמיד שיקחו כלי וישימוהו בכנף בגדיהם, ואחר כך יקחו חבל לעיני האנשים ויוציאוהו נחש, וכן ישליכו טבעת באויר ויוציאוה מפי אחד מן העומדים לפניהם וכיו"ב, והעושה כן נקרא מעונן ולוקה. ואף על פי שנאמר מעונן אצל מכשף בכתוב אחד, אינו מין כישוף ממש, שאילו היה מין כישוף הרי לאו דמכשף ניתן לאזהרת ב"ד ואין לוקין עליו. ע"ש.

גם הרדב"ז (סימן אלף תרצה) כתב, שהאוחז את העינים הוא מין ממיני התחבולה מצורף אליה קלות הידים, ויהיה טעם המצוה לפי דרכו, שישיבו אצל ההמון והנשים והנערים הדברים הנמנעים בתכלית המניעה לאפשריים, ויבואו לכפור במעשה הנסים ובעיקרי הדת. ע"כ.

והש"ך (סימן קעט ס"ק יז) הביא להלכה דברי הרמב"ם בספר המצוות, שגם באחיזת עינים שלא על ידי כישוף אלא על ידי קלות התנועה בידיו אסור. וכן כתב בספר בית לחם יהודה. וכיון שיש בזה איסור תורה ודאי שאין להקל בזה משום שמחת חתן וכלה.

וכ"כ הרב יד הקטנה (דף רעג) שהאוחז את העינים הרי זה בכלל מעונן ולוקה. כלומר, על דרך המשל המראה לבני אדם שאש גדולה מתלקחת יוצאת מפיו. ובאמת זה לא היה ולא נברא אלא שנדמה כן לבני אדם, וכן כל כיו"ב. ובודאי שהעושה כן הוא עושה שום מעשה לאחוז העינים שידמה לבני אדם כך, והוי לאו שיש בו מעשה וכו'. וכן אחיזת עינים שלא ע"י כישוף אלא רק ע"י תחבולות וקלות התנועה ביד, הרי זה גם כן אסור.

וכתב במנחת עני שם, שכן כתבו הב"ח והש"ך ושאר אחרונים. ועכ"פ איסורא דרבנן מיהא איכא. ותימה על רבנים מובהקים שיושבים בסעודות נישואין, ומראים לפניהם אחיזת עינים, ואין מהם מי שימחה על כך, ועוד שאפי' לרואים יש קצת איסור בדבר, על דרך מ"ש הרמב"ם לענין חובר חבר. ותימה עליהם שאינם מוחים. ואפשר שמשום שמחת חתן וכלה נוהגים להקל בזה. וצ"ע. ע"כ.

אולם לפי המבואר שהוא איסור תורה אין להקל בזה גם משום שמחת חתן וכלה, ודמי למה שהזהירו הפוסקים לענין איש המתחפש לאשה לצורך שמחת חתן וכלה, שאין לעבור על איסור דלא ילבש גבר שמלת אשה לצורך שמחת חתן וכלה. וה"ה בנ"ד.

גם בחכמת אדם (כלל פט סימן ו') הביא דברי הרמב"ם הנ"ל, וכתב, ומזה תראה שאותם בדחנים שעושים כדברים אלו בחתונות, עוברים בלאו דאורייתא, והמצוה לעשותם עובר על לפני עור, וכל מי שבידו למחות צריך למחות, וכל שכן שאסור להסתכל ולראותם. ע"כ. וכ"פ בקש"ע (סימן קמו), וכן כתב המהר"ם שיק. ולאפוקי ממה שכתב בספר יבין דעת בחי' ליו"ד דף קיט, שאם אינו עושה שום פעולה רק מטעה את הרואים, והוא אומר כן בפירוש, ואפ"ה אינם מרגישים, מותר, ועל זה סמכו הבדחנים בדורות הראשונים שהיו עושים מעשים זרים בשמחת חתן וכלה. ע"ש. אך העיקר להחמיר כדברי האחרונים הנ"ל. וראה בכ"ז בשו"ת יביע אומר ח"ה (יו"ד סי' יד), ובשו"ת יחוה דעת ח"ג (סימן סח). 

וראיתי לאחד ממחברי הזמן שהביא מדברי המאירי (סנהדרין סז.) שכתב, דדוקא מעשה כשפים אסור, אבל האוחז את העינים עד שנראה כעושה ואינו עושה, פטור אלא שמכין אותו מכת מרדות וכו'. וכל מעשה שדים הרי הוא בכלל כשפים, כל שהוא נעשה בפעולה טבעית, אינן בכלל כשפים, אפילו ידעו לברוא בריות טובות שלא מזווג המין, כמו שנודע בספרי הטבע, שאין הדבר נמנע, רשאים לעשות, שכל שהוא טבעי אינו בכלל הכישוף. ודומה לזה אמרו, כל שיש בו משום רפואה אין בו משום דרכי האמורי. ע"כ. ועל פי זה רצה להתיר לחזות במעשה הקוסם. אלא הרי הזכרנו לעיל דברי שאר הראשונים שאין דעתם כן, ולא חילקו כדברי המאירי.

ודעת הרדב"ז (ח"ה ללשונות הרמב"ם סי' אלף תרצה, תקפה) דאחיזת עינים היא שעושה דברים זרים על דרך תחבולה או מהירות או קלות ידים, שנראה כאילו אחז את העינים, ובזה אין איסור תורה כלל, אלא שאסור משום גניבת-דעת הבריות. וע"ש שר"ל שבספרו חזר הרמב"ם ממש"כ בסהמ"צ שאחיזת עינים של מעונן היא ממיני הכישוף. והיוצא מדבריו שאם אומר להם שהוא עושה רק מעשה להטוטים יתכן שמותר.

ועפ"ד הרדב"ז כתב בשו"ת דברי יציב (חיו"ד סי' נז) דבכה"ג שמגלה שעושה כן בדרך תחבולה וליכא גניבת דעת, שרי להרדב"ז. ויש לומר שגם להאוסרים ליכא בזה משום לא תעונן, או משום מראה"ע, כיון שאומר בפירוש שהוא מלומד להראות ענינים כאלו, ואין בזה אלא חכמה מסויימת לעשות כן, וכל אחד יכול להתלמד לעשותה, וליכא החשש שיטעו לומר שיש בזה כח עליון ויצא להם סיבה לכפור בעיקר כדברי החינוך הנ"ל. וז"ב. ע"כ.

ובשו"ת אגרות משה (יו"ד ח"ד סימן יג) כתב, שאם אומרים שעושים בדרך טבעי, וכן הוא ידוע ומפורסם, איני רואה בזה שום איסור. אבל עכ"פ להוראה למעשה לא בא לידי ענין זה, ולא שמעתי שבכאן עושין בדחנות בכלל. ובמקצת מקומות שנזדמן שהייתי על חתונות שהיה שם בדחן, לא נתעסקו בדברים כאלו. ולכן לא נשמע ממני זה אלא בלימוד ולא למעשה, אף שלא מסתפקנא בהלכה. ואם היה בא למעשה הייתי משתמטנא מפני כבוד רבותינו האוסרין. ואם לא היה אפשר להשתמט הייתי מורה דבדרך טבעי, וידוע ומפורסם שהוא דרך טבעי, שמותר. ומה שהוסיף כתר"ה דידוע שהרבה ילדים מתפעלים מזה, עד שחושבים שודאי יש לאדם זה כחות בלתי טבעיים, הפריז על המידה. אלא שילדים חושבים שאדם גדול הוא, ויש ודאי ילדים שחושבים שהרבה איכא כמוהו, ולא שייך שום חשש בזה.

וכיו"ב כתב בשו"ת בצל החכמה (חלק ד סימן יג אות ה) דאחיזת עינים שאינה בכח כשפים, רק ע"י קלות התנועה ביד, אינה אסורה רק באינו עושה כלום ונדמה לרואה כאילו עשה, אבל עושה כאשר נדמה לעין אין בה איסורא. ומעשה תמהון הנעשה בעת שהחפץ מכוסה בינתיים לזמן מה מעין הרואה, אין בו איסור. ולמעשה צ"ע. ע"כ. וכן הביא בחשוקי חמד (סנהדרין סז:) בשם הגרי"ש אלישיב, שאמר שאף לשי' הרמב"ם והחינוך שאחיזת עיניים אסור, אם יראה לרואים באיזה אופן עושה הוא את מעשיו, שוב אין זה אחיזת עינים.

ואמנם בשו"ת שבט הלוי ח"ה (סימן קכט) נשאל אם מותר להניח לילדים לראות מעשה אחיזת עינים, באופן שלא יהי' מעשה אחיזת עינים ממש, רק להראות האיך העושים כך מרגילים עצמם לאחוז עינים ולומדים זה, והשיב, דלדידי פשיטא דאסור, ולא ידעתי שום צד היתר.

ואמנם ע' בילקו"י שהבאנו דיש אומרים שאם הקוסם מראה לכל הקהל בתחלה דרך והאופן שהוא עושה, ומוכיח להם שהכל הוא על ידי זריזות ידים, ואין כאן שום מעשה קוסמות, יש שיצדדו להתיר לשמחת חתן וכלה וכדו'. וע' בתשובות והנהגות (כרך א סימן תנה) שכתב, דלדינא נראה שבודאי איסור גמור כשלא מכירים, עכ"פ מפני מראית עין דכישוף, אבל אם מודיע מפורש שאין זה כישוף רק חכמה שכל אחד יכול ללמוד מותר, אבל חוששני שמא יראו האחיזת עינים ולא ישמעו מה שמפרש שאין זה כישוף, ולכן נראה להחמיר, ואין היתר אלא כשלמשחק פיתקא, גלוי ומפורסם בלשון המדוברת "אין זה בכישוף רק חכמה לבד" ואז נראה שאין איסור, אף דמיחזי ככישוף, ומ"מ אינו ראוי לן ולדכוותן לעסוק בדברים אשר לא שמענו מאבותינו נוהגין כן. ע"ש. הנה שצידד להקל במודיע מראש שזו זריזות ידים בעלמא.

וי"א דמה שאסר הרמב"ם הוא דוקא באוחז את העינים ומדמה בפני הרואים שעושה מעשה תמהון וכו' דבזה לוקה, אבל לא כתב זריזות ידים וקלות תנועה, והסתמכו על מ"ש בתפארת ישראל בפירוש המשניות (שם) שפירש משנתנו, המכשף העושה מעשה חייב, שעושה מעשים בכח הכשפים. ואוחז את העינים, שבכח כשפים והשבעות כחות הטומאה מראה לבריות כאילו עושה מעשה חדש אע"פ שבאמת לא עשה, זה פטור. אבל האוחז העינים שלא בכישוף, מותר לכתחלה. עכ"ל. וכ"כ בספר יבין דעת (בחידושיו ליו"ד דף קי"ט ע"ג) שאם אינו עושה שום פעולה רק מטעה את הרואים והוא אומר כן בפירוש, ואפ"ה אינם מרגישים, מותר. וסיים, וע"ז סמכו בדחנים בדורות האחרונים שהיו עושים מעשים זרים בשמחת חתן וכלה.

ואמנם ביביע אומר וביחוה דעת הנ"ל לא חילק בכל זה, ומבואר מדבריו שעל ידי ישראל אין להקל אף אם מראה להם דוגמא מאחיזת העינים שעושה.

ושוב יצא לאור חזון עובדיה ח"ג, ושם בסוף הספר כתב להקל באופן הנז' רק בקוסם גוי ולצורך שמחת ילדים חולים, או שמחת חתן וכלה. ועכ"פ לצורך פרנסה יש לעיין אם יכול לסמוך על הרב אלישיב כשמראה דוגמא על זריזות ידים. והרבה דברים הקילו לצורך פרנסה, כי להביא טרף לביתו בנפשו הדבר. ועד שימצא פרנסה אחרת יוכל לסמוך על הרב אלישיב, אבל יחפש בכל יום ובכל שעה פרנסה שהיא לכל הדעות.

וברכתי להרה"ג המחבר שליט"א שיה"ר וחפץ ה' בידו יצלח להגדיל תורה ולהאדירה, ויזכה לברך על המוגמר בקרב הימים בטוב ובנעימים, שובע שמחות וכל טוב.

 

בברכת התורה,

יצחק יוסף

הראשון לציון הרב הראשי לישראל 

ומח"ס ילקוט יוסף

 

מגוון ספרים חדשים בחנות שלנו מורשת מרן שופס. רכשו כעת!

למוצרים נוספים לחצו כאן

תגובות (0)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *